תפארת יעקב/גיטין/טז/א

תפארת יעקב גיטין טז א

דף ט"ז ע"א

בגמרא הניצוק ומשקה טופח. יש להבין הך משקה טופח למאי איצטריך כיון דניצוק וקטפרס שהם שופכין שפיכה רבה אינו חיבור כ"ש משקה טופח, ועוד למה טופח להטפיח הוי חיבור וכי גרע ניצוק מטופח להטפיח, ולא משמע לחלק דטופח במקום שוה וניצוק אינו כך דהא מדמה להך דר"י דהוי מלמעלה למטה, ונראה לי דניצוק הוא דוקא בב' מימות שבשני כלים או בשני מקומות וכן קטפרס אבל טופח או טופח להטפיח מיירי בכלי אחת כמו שפירש"י בעריבה והשתא אי הוי מים הרבה הוי ממש דבר אחד רק לפי שאינו רק טופח להטפיח אנו דנין אי הוי חיבור, ובזה יתיישב קצת קושית תוס' שם דלמא לענין מקוואות פירש"י אבל הכא לאו משום חיבור מבעי' לן. דבריו צ"ע דא"כ למה לי' לומר מקוואות הא בלא"ה לא דמי כלל, ולפי מה שפירשתי לעיל דהכא ודאי לענין חיבור מבעי' לן וס"ד דהך דטופח על מנת להטפיח לענין לחבר ב' מימות קאמר ואהא קאמר דלמא לענין מקואות כר"י והיינו לענין שיחשב טופח זה כאלו הוא מחובר במים אבל לא שיחבר טופח זה דבר אחר כהך דהכא:

שם בעי ר' ירמי' חציו בביאה וחציו בנפילה. הנה לא נתפרש בכאן אי בבת אחת מיירי ומ"מ בהא לא גזרו רק או הכל בביאה או הכל בנפילה או בזה אחר זה מבעי' לן ומסתברא דבבת אחת מיירי דאי בזה אחר זה הוי לי' למיבעי בנפילה גופא שחילקה לחצאין חצי הגוף ואח"כ חצי הגוף אי מהני וע"כ דפשיטא לי' דבעינן שיפלו עליו בבת אחת א"כ ע"כ הספק בבת אחת, ומ"מ לא ידעתי למה פירש"י דוקא שנפלו על חצי גופו שלשה לוגין אפי' לא נפל רק לוג וחצי יש לומר דמספקא לי' דלא בעינן ג' לוגין רק על כל גופו אבל חצי הגוף סגי בלוג וחצי רק דחצי לא מהני וכיון שבא חציו בשאובין ממילא מצטרף לג' וחצי:

בתוס' בד"ה הניצוק וכו' והך דניצוק ר' יהודה הוא אף דיש לומר דלא מוקמינן רק הך דטופח להטפיח כר"י מ"מ משמע להו כיון דקתני משקה טופח אינו חיבור ש"מ דלהטפיח הוי חיבור והיינו כר"י, ולפי מה שכתבתי לעיל בגמרא יש לומר בפשיטות דקטפרס אינו מחבר דבר אחד לדבר אחר אבל הקטפרס עצמו הוי כמחובר:

בא"ד עוד הקשה עירוב מקוואות. לפי מה שכתבתי בגמ' יש ליישב בפשיטות דודאי עירוב מקוואות לא הוי רק כשפופרת הנוד היינו לחבר ב' מקואות אבל מים הטפוחין בעצמן כמחוברין הן והיינו הך דר"י:

בא"ד מצי אתיא כרבנן. כוונתם דלפיר"ת בפשיטות הוי הך כרבנן דלרבנן ג"כ טופח להטפיח הוי חיבור לכך קתני משקה טופח אינו חיבור, אבל לפיר"י לכאורה הך ע"כ דלא כרבנן דהא קאמר דלמא כר"מ הרי נסתפק דאיכא למימר דלרבנן לא הוי חיבור א"כ הך דניצוק ע"כ כר"י דאי כרבנן למה נקט משקה טופח אפי' להטפיח אינו חיבור ועל זה קאמר דמצי אתיא כרבנן דטופח היינו אפי' להטפיח:

בד"ה הבא ראשו ורובו אבל טהור דוקא בנפילה. צ"ע לפי דבריהם היאך בעי הכא חציו בביאה וחציו בנפילה דהא בטהור לא גזרו בביאה כלל ואי הכוונה על טבול יום למה זכר כלל הך דטהור אבל רש"י פי' להד' גם רישא בטהור:

בתוס' בד"ה אבל גט יוצא מה שפי' בקונטרס וכו' לרבא כשר. ולדעתי נראה פשוט שזה תלוי במה שפירש"י לקמן דטעמא דכשר משום דהרי עדים מצוין לקיימו וכתב דשנים דעלמא לא מהני דלא פלוג ולא מוכחא מילתא, א"כ יש לומר דכל כמה שאין אדוקין בו שניהם לא נראה השני כשליח ושייך לא פלוג רק התוס' לשיטתם דהטעם שאינו נאמן לומר לא שלחתים ולפי דבריהם ודאי מהני אפי' אין אדוקין ואפי' אין השני שליח רק מעיד על זה שהוא שליח, ומה שהכריחו לרש"י לפרש כך עמ"ש לקמן ע"ב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף