תפארת יעקב/גיטין/טז/ב

תפארת יעקב גיטין טז ב

דף ט"ז ע"ב

בגמרא אלמא קא סבר שנים שהביאו גט ממה"י אין צריכין שיאמרו בפנינו וכו' עד סוף הסוגיא:

לפי שראיתי בסוגיא זו דברים קשים מאד בעיני וקצתן הרגישו התוס' ונדחקו מאד. ולדעתי נראה לי לפרש כל הסוגיא בדרך אחר עד שכל הקושיות יפלו מאליהן, לזאת ראיתי להרחיב הביאור ולהציע כל מה שיש לדקדק בזה ואח"כ אומר מה שנראה לפע"ד:

א) מה שאמר אלמא קסבר וכו' אין צריכין. והנה כפי הנראה לא הי' מקום להסתפק למ"ד לפי שאין מצויין לקיימו דב' אין צריכין דאל"כ בלישנא בתרא הוי לי' לומר דפליגי בהא גופא דלת"ק צריכין ולר"י לא ולכ"ע לקיימו ולא הי' צריך לומר רבא כלישנא קמא דוקא וע"כ דהא גופא בא להוכיח דסובר לקיימו א"כ הי' לו לומר אלמא קסבר לקיימו, ועוד דמשמע להדיא לעיל פ"א גבי פלוגתא דר"י וריב"ל דר"י ס"ל לקיימו ואין ספק כלל וכ"ש לפי מה שכתבו התוס' דלרבה נמי יש לומר דאין צריכין א"כ לא מוכח כלל דס"ל לקיימו ואי בא להוכיח דמשום לשמה אין צריכין אחר שלמדו א"כ לא הוכיח כלום דשמא סובר לקיימו ואי פשיטא לי' דמשום לשמה אין צריכין א"כ מה בא להוכיח כיון דלכ"ע אין צריכין בודאי, ורחוק מאד לומר דהא ידע דלמ"ד לקיימו אין צריכין רק שנסתפק לו אי כרבה או כרבא ונסתפק ג"כ לרבה אי צריכין אי אין צריכין ונפשט לו מדברי ר"י עכ"פ דאין צריכין והא עדיין לא נתבאר לו באמת אי מטעם דס"ל כרבא או אפי' לרבה ס"ל כן אבל הא נפשט דעכ"פ אין צריכין ובמחלוקת רבה ורבא נשאר בספק מלבד שזה רחוק אבל בלא"ה מוכח מדברי ר"י לעיל פ"א להדיא דס"ל לקיימו:

ב) מה ששאל אביי מסיפא וכו' מכשרי רבנן, והוא תמוה כיון דדייק באחד אומר בפ"נ ואחד בפנ"ח דמכשרי רבנן כ"ש בב' אומרים בפ"נ דודאי מכשרי, והתוס' בד"ה מכשרי תקנו זה דרוצה לשאול במאי פליגי, אבל אינו נכון כיון דהא פשיטא דמכשרי מכ"ש אחד אומר לא הוי לי' לומר רק במאי פליגי וכמו כן לקמן בל"ב נהי דשם אין קושיא כ"כ דמתמה אפי' בב' אומרים בפ"נ פסלי רבנן, אבל מ"מ כיון דשמענו דפסלי אפי' גט יוצא ממילא פסלי בסיפא ג"כ דמה נפקא מינה ולא הוי לי' לשאול רק במאי פליגי:

ג) דקאמר בלישנא בתרא מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה. וקשה מה בכך מ"מ למה יפסל הא יש כאן שנים על לשמה ואחד שהוא שליח ג"כ על החתימה לשמה ולמה יפסל, ואי דנימא דטעמא דפסול דרבה נמי חייש לאיחלופי ואפי' ב' מעידין על כתיבה ס"ל דיש לחוש לאיחלופי כמ"ש התוס' בד"ה אלמא, ואמת שכן מוכח לכאו' להדי' במתני' דאל"כ תיקשי לרבה מ"ש אחד בפני נכתב וב' בפ"נח כשר ולהיפך פסול הא לטעמא דלשמה אין הפרש בין כתיבה לחתימה ואדרבא כתיבה עיקר וחתימה אינה רק משום מזויף מתוכו וע"כ משום דחייש לאיחלופי, לכך בב' בפנינו נכתב ואחד בפנ"ח יש לחוש לאיחלופי אבל להיפך בב' בפנינו נחתם ליכא משום איחלופי ובאמת יש לתמוה בתוס' הנ"ל דה"ל להכריח דבר זה דרבה חייש לאיחלופי מהך דהכא והם הוכיחו מהך דלעיל פ"ק והיינו מדאיצטריך בא"י במקפידות לומר בפ"נ וכמו כן אחר שלמדו, אבל באמת אינו הכרח כלל דודאי היכי דליכא משום לשמה כלל בודאי יש לחוש לאיחלופי כיון דמהני ידענו ונהי דלא ס"ל לרבה דניתקן בפני נכתב לאיחלופי אבל כל שתקנו בפ"נ משום לשמה ממילא היכא דנסתלק חשש לשמה ולא נשאר רק קיום בלבד ממילא מהני ידענו ויש לחוש לאיחלופי, אבל היכא דחשש לשמה ג"כ איכא דלא מהני ידענו מה מקום יש לחוש לאיחלופי דבהדיא מוכח רפ"ק דלרבה כיון דידענו לא מהני אין לחוש לאיחלופי כלל:

אמנם מהך סוגיא דהכא וכן ממתניתין בודאי דברי התוס' מוכרחין לכאורה. דאפי' היכא דחוששין משום לשמה מ"מ חוששין לאיחלופי ג"כ. אבל אני תמה ר"י דמכשיר במה נפשך אי רק בגט יוצא מתחת ידי שניהם מכשיר אבל באין גט יוצא וכו' מודה דפסול, והיינו דמודה לת"ק דיש לחוש לאיחלופי אפי' יש שנים המעידין על כתיבה, א"כ תיקשי הא דקאמר לקמן בברייתא ר"י מכשיר בזו ולא באחרת וקאמר למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב וקשה הוי לי' לומר למעוטי הך גופא אפי' ב' אומרים בפנינו נכתב רק אין גט יוצא מתחת שניהם בהא נמי ס"ל אתי לאיחלופי ועוד כיון דת"ק פשיטא דמיירי בכל גווני דפסול היאך נימא דר"י מכשיר לא קאי רק בגט יוצא כיון דת"ק פוסל בין גט יוצא בין אינו יוצא והוי לי' לומר בלישנא בתרא לא שנא רק בגט יוצא אבל באין יוצא מודה ר"י ומדקאמר אפי' גט יוצא פסלי רבנן ש"מ דבאין גט יוצא נמי איירי ועלה קתני ר"י מכשיר ש"מ דאפי' אין גט יוצא מכשיר וע"כ דנימא דר"י פליג עלי' דת"ק בהא ג"כ דכיון דשנים מעידין על כתיבה אין לחוש לאיחלופי א"כ למה לא זכר פלוגתא זו כלל דפליגי באיחלופי ג"כ כמו שזכר בלישנא קמא פלוגתא דאיחלופי כמו כן הוי לי' לומר בל"ב דפליגי בתרתי, ועוד דמנין לו באמת לאוקמא מתניתין בהך גוונא עד שנצטרך לומר דפליגי בתרתי גם קשה מאד בעיני דדבר זה לחוש לאיחלופי לרבה לא שמענו בשום מקום והתוס' חדשו סברא זו ודחקו מאד בטעמה והש"ס יאמר בפשיטות ולא יזכיר עיקר החידוש דלרבה יש לחוש ג"כ לאיחלופי אף דידענו לא מהני. ד) כיון דחזינן דלעיל בלישנא קמא לא קאמר וליפלוג ר"י ברישא ש"מ דדוקא בב' מעידין על כתיבה לא חייש לאיחלופי אבל בחד שאינו שליח מעיד על כתיבה מודה ר"י דחיישינן לאיחלופי א"כ תיקשי עכ"פ למה קאמר למעוטי בפני נחתם אבל לא בפני נכתב הוי לי' לומר למעוטי אחד אומר בפני נכתב ואחד בפני נחתם ואין גט יוצא דאפי' בהא חייש לאיחלופי ומדנקט רק הך בבא דבפני נחתם אבל לא בפני נכתב משמע בודאי דכל שיש אחד המעיד על כתיבה אפי' אינו שליח לא חייש לאיחלופי וזהו היפך ממה דמוכח ללישנא קמא, גם הקשו בתוס' דהוי לי' לומר וליפלוג מעיקרא כדקאמר דפליגי בלשמה ולקיימו, ועוד דקדקו התוס' במקצת מקומות ואין צורך להזכיר כי לפי מה שאבאר בס"ד ביאור סוגיא זו יפלו אותן הקושיות והדקדוקים שדקדקו התוס' לגמרי ועוד אבארם בס"ד בפי' דיבורי התוס':

ומעתה אומר אני מה שנלפע"ד, ומתחילה אקדים הקדמה אחת ליישב הקושיות באות ג' וד', והוא דכבר כתבתי לעיל פרק א' שיש לתמוה למ"ד משום לשמה שהוצרכו לומר בפני נכתב ובפני נחתם והיינו דבעינן כתיבה לשמה וחתימה לשמה הך חתימה לשמה מה טיבה כיון שמעיד הוא על הכתיבה שנכתב לשמה והיינו שצוה לסופר לכתבו וכתבו לשמו א"כ היכי משכחת לה חתימה שלא לשמה דהא כל שטר דעלמא פשיטא שאין העדים חותמין רק שיקראו מה כתוב לפניהם ויודעין על מה חותמין ואין חותמין רק בציווי הבעל ואין כותבין גט לאשה בלי בעלה ואפי' לאיש בלי שיכירו אותו כדמוכח פרק גט פשוט להדיא, וכאן אין לחוש דחתמו לאחר ששמו כך כיון שידענו שנכתב לזה שהשליח מגרש אשתו עכשיו ואין כאן מקום לומר רק דחיישינן שנכתב באמת לזה ונמלך ומסרו לאחר ששמו כך והחתים עליו עדים ונמלך השני וחזר ומסרו לראשון ונמלך לגרש בו, ותימה הוא לומר כן כיון דרוב בקיאין הן ואפי' מיעוטא דמיעוטא ליכא והיאך ס"ד לחוש כה"ג, וכ"ש לדברי התוס' בכמה מקומות דלר"מ בעינן מוכח מתוכו ואין חשש רק דנכתב להתלמד א"כ כיון דידעינן דנכתב לשמה היאך ס"ד לחוש לחתימה של שני עדים דהי' להתלמד וכ"ש באותו גט שנכתב לשם מגרש לגירושין ואם יחתמו על גט כזה בלי ציווי הבעל רשעים הן ואפי' יחתמו על שטר חוב בודאי נפסלו לעדות שהרי מעידין שקר במה שלא נצטוו, ועמ"ש לעיל רפ"א והוכחתי דהך חתימה לשמה הכוונה שהוא מעיד שהעדים חתמו על הכשר כל הגט שנעשה לשמה והיינו שהם שמעו שאמר לסופר כתוב שזהו עיקר חתימת העדים שחותמין שהגט נעשה בהכשר ואם לא היו בקיאין שצריך לכתוב לשמה ממילא חתמו אפי' לא שמעו שאמר לסופר כתוב ובזה אף שהן חתמו בציווי הבעל הוי כאלו לא חתמו כלל שהרי כל הכשירו של גט אנו דנין על פי החתומים ובלי עדים החתומים פשיטא שהשליח לא הי' נאמן כלל על הגט ועיקר סמיכתנו על העדים דמדאורייתא לא חיישינן לזיוף וכיון שחתמו העדים הרי מעידין שבהכשר שר נעשה רק לפי שאין בקיאין לשמה תקנו שיעיד השליח על כתיבת הגט ועל חתימתו דהכל נעשה לשמה והיינו שנכתב לשמה והעדים חתמו על זה שנכתב לשמה לא שחתמו סתם בציווי הבעל ולא ידעי כלל דבעי כתיבה לשמה ולא שמעו שאמר לסופר כתוב כי חשבו דהגט מתכשר בלא"ה, כן ביארנו לעיל ריש פרק א' ע"ש. ומעתה דבר פשוט הוא לפע"ד שכל שליח שאינו מעיד על כתיבת הגט כלל שלא ראה, רק על חתימת העדים אף ששמע מפי העדים שאמרו לו שחתמו על כתיבת הגט שנעשה בהכשר שנכתב לשמה מ"מ פשיטא דאין זה רק כמו ידעתי לא בפני שהרי הוא לא ראה שחתמו על הכשר הגט שנכתב לשמה כיון שלא ראה כתיבת הגט כלל וחכמים לא האמינו רק בפני דדייק שפיר אבל ידעתי לא האמינו לרבה כדמוכח לעיל רפ"א, והשתא ניחא דתנן במתניתין אחד אומר בפני נכתב וב' בפנ"ח כשר ולהיפך פסול, משום דא' האומר בפני נחתם לרבה אין כאן רק ידעתי כיון שלא ראה הכתיבה, אבל אחד האומר בפני נכתב הוי בפני ממש כיון שראה שנכתב לשמה הילכך כשר, דב' האומרים בפנינו נחתם אפי' הוי רק ידענו מהני, דבב' לא אמרינן לא דייקו משא"כ להיפך, וזה ברור, ואין צורך לומר דרבה ג"כ חייש לאיחלופי היכא דאיכא משום לשמה ומהאי טעמא קאמר הכא בפשיטות מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה לכך ממילא אפי' גט יוצא מתחת ידי שניהם לא מהני דס"ס אותו יחיד האומר בפני נחתם לא הוי רק ידעתי ולא דייק כיון שלא ראה בפי' שחתמו העדים על הכשר הגט שנעשה לשמה כיון שלא ראה כתיבתו לשמה כלל, והיינו דלא זכרו בל"ב פלוגתא באיחלופי דלא פליגי כלל רק בהא מילתא בלבד, וממילא פליגי בין גט יוצא בין אין גט יוצא דלרבנן כיון דצריך לשמה לא מהני אותו יחיד האומר בפני נחתם כנ"ל דהוי רק ידעתי לא בפני, ור"י סובר לקיימו הלכך ממילא בגט יוצא אין צריך כלל ובאין גט יוצא ג"כ כשר עכ"פ כמו שאומרים דלא חיישינן לאיחלופי כיון שיש שנים המעידין על הכתיבה, ות"ק דפוסל לאו משום דחייש לאיחלופי דבהא פליגי בלשון ראשון לא בלשון שני רק הטעם דמשום לשמה לא מהני בפני נחתם בלי בפני נכתב דהוי רק כידעתי לא בפני דלא מהני לרבה כלל:

והשתא כל הסוגיא כפשטא דמספקא לי' הא גופא אפי' למ"ד לקיימו אי שנים שהביאו צריכין לומר דלא פלוג רבנן או אין צריכין ופשיט מדברי ר"י דאין צריכין, ולשיטת המפרשים דלמ"ד לקיימו אין ספק כלל רק דמספקא אי ס"ל לקיימו א"כ לקמן דבעי מיני' מרבה בר בר חנה צריכין או אין צריכין ע"כ משום דמספקא להו או לשמה או לקיימו א"כ מה השיב להם מה אילו יאמרו בפנינו גירשה דהא אינהו ג"כ ידעו מזה רק דחיישי לטעמא דלשמה וע"כ דאינהו מספקא להו בהא גופא ורבב"ח פושט להם דאין צריכין והכא נמי דייקינן מדברי הך סברא גופה דמה אילו יאמרו וכו', ומ"מ לא מצי למימר בלישנא בתרא דפליגי בהא גופא דפשיטא דר"י בכל גווני מכשיר דהא קתני בזו ולא באחרת ש"מ דבזו מכשיר בכל גווני, ועוד דהיאך שייך מכשיר כיון דבאין יוצא פוסל וביוצא אין צריך כלום וע"כ דבכל גווני מכשיר א"כ נצטרך לומר דפליגי בתרתי אי צריכין אי אין צריכין ובאין יוצא פליגי באיחלופי, ומנין לנו לעשות מחלוקת בתרתי, וזה ששאל באמת לקמן אפי' גט יוצא פסלי רבנן, והיינו כיון דקתני ור"י מכשיר היאך נימא דפליגי בתרתי בגט יוצא ואין גט יוצא ולעשות פלוגתא רחוקה, והשיב לו אין, וקאמר במאי פליגי, דבאיזה סברא נחלקו עד שמכח סברא זו יחלקו ממילא בתרתי, וקאמר מר סבר משום לשמה וכו' ממילא בכל גווני פסול דבפני נחתם הוי רק ידעתי ומר סבר לקיימו ממילא בכל גווני כשר דלאיחלופי לא חיישינן לכ"ע כיון ששנים מעידין על כתיבה, והיינו דלא קאמר מעיקרא וליפלוג ר"י ברישא דכיון דסובר לקיימו א"כ מתחילה ניתקן בפני נכתב משום איחלופי, א"כ ברישא לא מיבעי' באין גט יוצא דלא מצי פליג דהתקנה כך היתה שהשליח שהאמינוהו הוא יאמר בפני נכתב וכל שאין אותו השליח אומר חיישינן לאיחלופי אלא אפי' בגט יוצא חייש לאיחלופי כיון דליכא תרי על כתיבה והתקנה היתה דחד שהוא שליח יאמר תרווייהו, אבל בב' על כתיבה לא גריעי מחד שהוא שליח המעיד על כתיבה דמי איכא מידי דחד מהני ותרי לא, ובלישנא קמא ע"כ צריך לומר דרבנן ס"ל כרבא דלא חייש למי איכא מידי היכא דיש לחוש לאיחלופי ור"י כרב אשי, אבל בלישנא בתרא לכ"ע לא חיישינן לאיחלופי משום מי איכא מידי אבל בחד האומר בפני נכתב לא מהני משום איחלופי דתקנת חכמים היתה דמשום איחלופי יאמר השליח בעצמו המעיד על החתימה בפני נכתב ג"כ, אבל בתר הכי דקאמר דכ"ע לשמה רק דפליגי אי גזרינן ולמ"ד משום לשמה לא תקנו חכמים כלל לומר בפני נכתב משום איחלופי רק משום לשמה ואז לא הוי שייך איחלופי כלל הלכך אף אחר שנסתלק טעם לשמה ואין לנו לחוש רק משום קיום, מ"מ מאיזה צד נימא דבעינן משום איחלופי דוקא שיעיד אותו המעיד על החתימה כל שיש היכר בעלמא סגי לסלק חשש איחלופי כיון דלא שמענו כלל שנתקן שיאמר השליח דוקא משום איחלופי, והשתא שפיר פריך וליפלוג נמי ר"י ברישא דכל שיש היכר סגי לסלק חשש איחלופי כיון דעיקר התקנה היתה משום לשמה ומשני דבאמת פליג, והיינו דקאמר דר"י מודה באומר בפני נחתם ולא בפני נכתב דבהא ליכא היכר כלל ראוי לנו לחוש לאיחלופי אבל לא באחד אומר בפני נכתב כיון דאיכא היכר שוב לא חיישינן לאיחלופי למ"ד משום לשמה, וכל זה ברור לפע"ד:

ומעתה יש לפרש ג"כ מה שאמר אביי לעיל מכשרי רבנן והיינו דס"ד דכוונת ר"י דבגט יוצא כשר כמו שהם אומרים דלא חיישינן לאיחלופי כיון שהוא שליח ג"כ אבל באין גט יוצא שאינו שליח פסול משום איחלופי והיינו דפריך תינח רישא אבל סיפא דב' מעידין על כתיבה היאך ס"ד להכשיר טפי בגט יוצא מאין גט יוצא דבתרי אין נ"מ לענין איחלופי אי הם שלוחים ואדרבא מבואר בתוס' בד"ה במאי דהיכא דהוי שלוחים גרע, והשיב לו אין, דבאמת אפי' בסיפא יש חילוק דב' שהביאו אין צריכין לומר כלל לא כמו שהי' חושב דכוונתו שאין צריכין לומר בפנינו נכתב ובפנינו נחתם רק סגי באחד על כתיבה ואחד על חתימה רק שאין צריך כלל, ואהא פריך וכי אין גט יוצא במאי פליגי דמעיקרא דהוי ס"ד דלת"ק צריכין רק דכשר כמו שהם אומרים, יש לומר דסיפא באמת להיפך דוקא בגט יוצא פליגי דלרבנן כיון דצריכין בהא לא שייך להכשיר כיון דשניהם שלוחין גרע, ובאין גט יוצא לכ"ע כשר דלא חיישינן לאיחלופי כיון שהן ב' ור"י מכשיר ס"ל דאין צריכין לומר כלל, הלכך אפי' בגט יוצא דיש לחוש טפי לאיחלופי מ"מ כשר רק דבזה הוקשה לר"נ שאין רישא וסיפא שוין, אבל השתא דקאמר דסיפא ג"כ עדיף לרבנן גט יוצא מאינו יוצא ש"מ דאפי' לרבנן אין צריך כלל א"כ באין גט יוצא במאי פליגי ומשני דפליגי בהא גופא אי יש לחוש לאיחלופי בתרי על כתיבה. ומעתה כל מה שהקשו התוס' בזה מיושב היטב ויתבאר כל אחד במקומו בפי' דברי התוס':

בתוס' בד"ה אלמא קסבר פי' בקונטרס ונראה דאפי' למ"ד משום לשמה. ובאמת דברי רש"י נכונים כיון דלרבא אין לנו שום ספק דשנים שהביאו אין צריכין כמו שכתבו התוס' גופא אח"כ כמו שאבאר דבריהם, א"כ עיקר מה שבא להוכיח דסובר לקיימו, ואי נימא דלמ"ד משום לשמה ג"כ יש לומר דאין צריכין א"כ לא הוכיח כלום, אך כבר כתבתי דגם פירש"י דחוק דה"ל לומר אלמא קסבר לקיימו וכבר נתבאר בגמרא פי' הסוגיא לנכון:

בא"ד דלרבא אפי' לא אמר. כוונתם דאי ס"ד דלרבא יש ספק א"כ הוי לי' לומר בלישנא בתרא דפליגי בהא, ועוד דלקמן דייק בלישנא בתרא מדברי ר' אמי אלמא קסבר שנים שהביאו אין צריכין והיאך דייק שאני מתניתין דמעידין ב' בפנינו נחתם לכך כשר לרבא אבל מנין בב' שהביאו שלא יאמרו כלל, וע"כ דהא גופא מוכיח דעכ"פ סובר לקיימו וממילא פשיטא לן דאין צריכין כלל בב' שהביאו, זהו כוונת התוס', אך כבר כתבתי דמהא דלא מוקי בלישנא בתרא דפליגי בהא לא מוכח כלל וכמו כן מהך דלקמן לא מוכח כלל לפי שאני אומר דאפי' לרבא כל שצריכין לומר לא מהני שיאמרו רק כפי התקנה דלא פלוג רבנן בתקנה, וראי' דלא קאמר לעיל ריש פ"ק נ"מ בין רבה לרבא בשנים אומרים בפנינו נחתם דמוזכר במתניתין להדיא ולמה לי אתי' בי תרי שחידשו אמוראי משום מה אלו יאמרו, וע"כ דדוקא אתי' בי תרי שאין צריך לומר כלל הוי נפקותא, אבל כל שצריכין שיאמרו לא מהני רק כפי התקנה, ושפיר דייק כיון דמהני בפני נכתב שאינו שליח ש"מ דאין צריכין לומר כלל, ועוד אבאר בזה לקמן בתוס' בד"ה אחד אומר ע"ש:

בא"ד וא"ת ולרבא נמי. כך הוא עיקר הגירסא דאי גרסינן רבה הך נמי אין לו שחר כלל וכוונת התוס' פשוט דכתבו מקודם דלרבה יש לומר צריכין ויש לומר אין צריכין, ולרבא ע"כ אין צריכין כמו שכתבתי לעיל מנין הוכיחו זה, ואהא קשיא להו דלרבא נמי מנין לנו דאין צריכין דלמא צריכין וכשר כמו שהם אומרים, ואין לומר משום דלא דייק דהא חזינן לרבה מהני בפני נכתב לחודא ולא אמרינן דלא דייק ה"ה לרבא מהני בפני נחתם לחודא, ועל זה תירצו דכה"ג יש לחוש לאיחלופי וכתבו דרבה נמי, שהוקשה להם תינח לרבא, אבל לפי מה שכתבו מקודם דלרבה נמי דייק דאין צריכין וקשה מנין דלמא כשר כמו שהם אומרים ועל זה כתבו דרבה נמי חייש, וזה ברור:

איברא עיקר קושית התוס' תמוה לפע"ד דאי ס"ד דבאמת צריכין רק כשר כמו שהם אומרים אם כן תיקשי סיפא בשנים אומרים בפנינו נכתב מ"ש גט יוצא מאין גט יוצא דכיון דאינן שלוחים טפי לא שייך איחלופי וע"כ דבגט יוצא אין צריכין כלל, וזה ברור. ובעיקר דברי התוס' בענין איחלופי לרבה כבר כתבתי בש"ס שיש לתמוה שלא הביאו ראי' מהך דהכא מר סבר לפי שאין בקיאין לשמה, וכן ממתני' דמחלקה בין אחד בפני נכתב וב' בפני נחתם או להיפך ומהך דלעיל אין ראי' כלל, וע"ש שהעליתי דבאמת לא חיישינן לרבה לאיחלופי רק באחד אומר בפני נחתם בלבד ע"ש:

בד"ה הא גט יוצא מכשרי רבנן, ובד"ה אלמא קסבר במאי פליגי ובד"ה ומר סבר ובד"ה ורבה. כבר נתבאר לעיל פי' כל הסוגי' באריכות ומיושב כל קושיות אלו בפשיטות ודוק היטב:

בד"ה ומר סבר לא גזרינן וכו' ובחנם פי' כן דהא מסיק וכו'. הא דלא הוכיחו בפשיטות מדקאמר סד"א הואיל ולא גזר ואי ס"ד דרק בתרי לא גזר מאי ענין זה ללמוד מזה שלא לאיחלופי דהא חזינן בחד גזר רק בתרי דלא שכיח דמייתי ומאי ענין זה לאיחלופי וע"כ דלא גזר כלל וצ"ל דאיכא למימר דבאמת כך הכוונה דס"ד הואיל ולא גזר לא גזר כלל וממילא איחלופי נמי לא חייש קמש"ל דהא דלא גזר רק בתרי דלא שכיח וממילא חייש לאיחלופי לכך דקדקו הם דהוי לי' לומר דקמש"ל בחד גזר. אבל באמת הוא תמוה דמה בכך דנימא בחד לא גזר וכי בשביל זה יחלוק דהאומר בפני נחתם בלבד סגי הא מ"מ יש לחוש לאיחלופי, וע"כ הוצרך לומר דמחמת זה ס"ד דלאיחלופי נמי לא חייש, ועוד דהאיך יאמר דקמש"ל בחד גזר הא לא הוי לומר באחד אומר בפני נחתם בלבד רק אפי' שנים אומרים בפנינו נכתב ג"כ רק כל שלא הביאו שנים גזר אמנם באמת העיקר כדברי התוס' דר"י בכל גווני לא גזר כלל דאל"כ לא הוי מהני בפני נחתם כלל דהוי כידעתי והוי מודה ר"י אפי' בב' אומרים בפנינו נכתב ואחד בפני נחתם דפסול כל שאין הגט יוצא וכו', א"כ למה קאמר בזו ולא באחרת למעוטי אמר בפני נחתם הא בזו גופא אתי למעוטי באין גט יוצא ובפרט דר"י מכשיר ודאי בכל גווני הוא דאי רק בגט יוצא לא שייך מכשיר כיון דלא צריך כלל וזה ברור:

בפירש"י בד"ה כשר והרי עדים מצויין לקיימו וכו' לא פליגי רבנן. לכאורה תמוה דהא בהדיא מפרש בגמרא טעמא דמה אלו יאמרו והיאך יפרש הוא טעם אחר, ונראה לי דקשיא לי' מה יועיל אתי' בי' תרי דאי משום שלא יוכל לומר לא שלחתים א"כ יאומן אחד לומר שליח הבעל אני ועוד למה לי אתי' בי' תרי אפי' אחד והשני מעיד עליו שהוא שליח ומזה דייק דעיקר הטעם דמסתמא כיון ששלח שנים בודאי יודעין לקיימו ואפי' לא ראו שחתמו רק ידענו ודאי מהני דבהו לא אמרינן לא דייקי ואפילו אינן מעידין כלל לא חיישינן בתרי דמייתי דמסתמא דייקי דגט כשר הוא דמה אלו יאמרו רק שיש להקשות מה בכך דמצוין לקיימו הא בח"ל ברחוק כ"ע מודי דלא מהני שכיחי וגמירי שלא תחלוק במה"י וע"כ לא נחלקו רק במובלעות וסמיכות לא ברחוק לזה קאמר דכיון דתרי מייתו מוכחא מלתא ולא שייך שלא תחלוק אבל לפי' התוס' מכח שליחות לא שייך מה אלו יאמרו בפנינו גירשה דהא אינן מעידין כלל שגירשה, וע"כ דאנו דנין דודאי דייקי ויודעין דגט כשר הוא ואינן צריכין לפרש לפנינו כמו אחד המביא דבחד חיישינן דלא דייק כל שלא פי' לפנינו אבל תרי אין צריכין לפרש דמה אלו יאמרו בפנינו גירשה לא הי' צריכין לפרש דבריהם שהי' בגט כשר כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף