אבן יקרה/א/יורה דעה/א
|
|
כבוד ידי"נ הרב המופלג החסיד המפורסם בר אבהן קדישין כש"ת מו"ה מיכל נ"י בהרב הצדיק מו"ה נחמן זצללה"ה מסאקליט
בדבר שאלתו ע"ד מורה אחד שאסר שחיטת שו"ב זקן אחד אשר הגיד בעצמו שאור עיניו אין אתו עוד לבדוק הסכין ע"י חוש הראות וע"כ הוא נותן סכינו תמיד לשו"ב השני אשר אתו לבודקו בראייתו, אם כי הוא עודנו בריא אולם לשחוט בהמות גסות ודקות בלי עייפות ועילוף ח"ו. גם השו"ב השני שעמו בצוותא אמר שלא יצא ח"ו מכשול מאת הזקן הנ"ל בסבת חולשת ראייתו ובכ"ז אסר המורה ההוא שחיטתו, אם יש ממש בהוראה זאת:
תשובה
כבר השבתי לו בשולי מכתב שאלתו שאין בדברי המורה ההוא ממש ומשנה שלמה שנינו בחולין (דף י"ג) וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה א"כ משמע מכאן אחת משתי אלה או שאין הבדיקה בראי' מעכבת כלל או שמהניא הבדיקה של אחר. ואם יענה המורה דהמשנה אינה מתרת רק בדיעבד והוא אוסר לכתחלה גם זה הבל, שהרי כתבו הפוסקים בטעם הדבר דסומא לא ישחוט לכתחלה שמא לא ישחוט רוב או שמא יגרום או יחליד וע"כ התירו בעומד על גביו ואי נימא כדבריו שבמקום שאין יכול בעצמו לבדוק הסכין בראי' אסור לו לשחוט לכתחלה למה להו להפוסקים לחפש טעמים הנ"ל ולהתיר עי"ז באחרים עע"ג יאמרו שמטעם זה אסור לשחוט לכתחלה שהרי אינו יכול לבדוק הסכין בעצמו בראייתו ולפי טעם זה לא יועיל גם אחר עע"ג שהרי בדיקת אחר לא מהני לכתחלה אע"כ שאין בחשש זה שום ממש ודוק:
שוב ראיתי שהדין מפורש בת"ש סי' א' ס"ק ס"ו שכתב שם על מה שכתב בה"י בסומא דיבדוק הסכין אחר שחיטה כדין בדיקת הסכין וז"ל הת"ש לא ידעתי פירושו אם כונתו שאחר יבדוק לא ידעתי טעמו דבדיקת הסכין לא תליא בראי' כ"א באובנתא דלבא והא מכוין וידע עכ"ל:
ומ"ש המורה על השו"ב השני שאינו מרגיש מפני שאינו משחיז הסכין בעצמו זולת ע"י אחר, כל השומע יצחק לו הלא עינינו ראו ולא זר כמה וכמה מבינים גדולים שאין בידם להשחיז הסכין ומרגישין בפגימה דקה מן הדקה וכי יעלה על הדעת שבכל מקום שהזכירו הש"ס והפוסקים להראות סכין לחכם העיר הוא דוקא אם הוא בקי בהשחזת סכינים הוא דבר הבל וריק. ואין להאריך בדברים פשוטים כאלו:
והנני ידידו דור"ש באהבה
בנימין ארי' הכהן ווייס
האבד"ק טשערנאוויץ והגליל.