אבן יקרה/א/מא
|
< הקודם · הבא > |
להשואל הנ"ל
אם אמנם ילאני כעת מעט יותר מדי בעת רבו טירדותי מאד בכ"ז הנה נשאתיו פניו גם לדבר הזה ע"ד אשר העיר בדברי תשובתי בהיתר הראשון עפ"י דברי הטו"ז או"ח סימן קנ"ד דבאינו ראוי עוד לקדושה חמורה רשאי להשתמש בו קדושה קלה וא"כ בנ"ד שהגווילין אינם ראויים עוד לכתיבת ס"ת יען כבר נכתבו התפילין עליהם ממילא מותרים הם לקדושת התפילין הקלה מקדושת ס"ת. וע"ז העיר מכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. הנה אין בזה שום מיחוש דכבר נודעה הסברא המפורסמת ומוסכמת דכללא דכ"מ דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני לא שייך רק היכא שיתוקן האיסור ע"י מה שנאמר לא מהני ובזה תירצו המהרי"ט ומהרי"ט צאהלון קושיתם מהשוחט בשבת. וא"כ בנ"ד הא עדיף עוד דהא מלבד שלא יתוקן איסור ההורדה ע"י מה שנאמר לא מהני הא אדרבא אם נאמר דכשרים הם לתפילין הא עכ"פ יהי' בם קדושת תפילין אבל אם נאמר לא מהני הרי גם התפילין שנכתבו עליהם פסולין וא"כ הא יהי' כאן הורדה מוחלטת מקודש לחול וא"כ לא לבד שלא יתוקן האיסור ע"י מה שנאמר לא מהני הא עוד יתוסף האיסור וא"כ בודאי לא שייך בזה כללא דכל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ ודוק היטב:
מלבד זה נראה לי דבאיסורא דמעלין בקדש ולא מורידין לא שייך כלל כללא דכ"מ דאמר רחמנא ל"ת כו' וראי' ברורה לזה מהא דאיבעיא לן בש"ס מגילה דף כ"ז ע"א מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי לי' אסור או דילמא כיון דליכא לעלויי עלויא אחרינא שפיר דמי ורצינו למיפשט ממתניתין דתנינין אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא אבל תורה בתורה שפיר דמי ודחינן מתניתין דיעבד כי קא מיבעיא לן לכתחלה. והא אם נתפוס דתורה בתורה אסור הא הוי דינו ממש כמו הורדה דרק להעלות בקודש דוקא אשתרי ולא שוה בשוה ועיין ש"ך יו"ד סימן ע"ר. וא"כ הא יקשה הא שפיר נוכל לפשוט האיבעיא ממתניתין דמדנקט אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים ש"מ דדוקא ספרים אבל תורה בתורה שפיר דמי ומה דדחינן מתניתין דיעבד כו' הא אי לאו דמותר לכתחלה גם בדיעבד הי' ראוי שלא תועיל המכירה משום כל מלתא דא"ר לא תעביד כו' אע"כ כמו שכתבתי דמשום איסורא דמעלין בקדש כו' לא שייך כללא דכל מלתא כו' אי עביד לא מהני קצרתי ודוק:
אך במה שהעיר בהיתרי השני משום מה דלא חזי ליה לא תפיס והוי כמו מותר המת ליורשים וע"ז כתב כבודו דא"כ באנו לחשש ברירה דהרי על כל אחת מהיריעות עלינו לדון שמא לא נתפסה עלי' קדושה וא"כ הא יש חשש פסול גם בהס"ת. בזה לכאורה יש לדבר. דהא לפום רהיטא הדבר דומה ליקדשו ארבעים מתוך שמנים בלחמי תודה שכתבו התוס' בעירובין דף נ' ע"ב ד"ה ומ"ס כו' דיש בו משום ברירה (אי לאו דאין צריך בירור משום דקדשי כל היכא דאיתנייהו) ועי' תוס' מנחות דף ע"ח ע"ב ד"ה ליקדשו כו' וא"כ גם בנ"ד כיון שהיו בין היריעות איזה יריעות דלא קדשי משום דהוו יותר מכדי הצורך א"כ אכל חדא וחדא איכא למימר דלמא היא מאותן שלא קדשי:
אולם באמת גם משום הא אין כאן שום דחי' דהיכא דידעינן בבירור דכונתו בתחלה הי' רק על מה שיתותר שלא יתפס בו קדושת ס"ת אין כאן משום ברירה ושאני יקדשו ארבעים מתוך שמנים שעל כל אחת מהחלות שנוטל מתוך השמני' לצורך תודה מי יימר שהיא מאותן שהוקדשו שמא היא מהחולין, משא"כ בידעינן כונתו שאך הנותרים באחרונה לאחר גמר המצוה יהיו חולין א"כ כל אחת שנוטל בעת שהוא צריך עוד למלאכת הקודש אין ספק בו שהוא הקדוש שהרי לא שייך לומר עליו שהוא המותר כיון שנצרך עוד להכשר המצוה. והדבר מבואר בש"ס מעילה דף כ"א ע"ב דאיתא התם פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי רע"ק וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס ומודה רע"ק באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס ומקשינן בגמ' ומ"ש רישא ומ"ש סיפא ומתרצינן באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש ופירשו רש"י ותוס' שם דלשון זה משמע דלפרוטה אחרונה קא מכוין ועיין בש"ס שם דלא שייך בזה ברירה הרי לפנינו דבידעינן שהוא מכוין שרק האחרון יהי' הקדש לא שייך בו ברירה א"כ הוא הדין והוא הטעם גם במכוין שרק האחרון יהי' חולין ודוק היטב:
ועוד ראי' לזה ממה דתנינן בש"ס מעילה דף ע' ע"א המנחות מועלין בהן משהוקדשו כו' ואין מועלין בשירים אבל מועלין בקומץ. וקשה לפשוט מכאן דאפילו בדאורייתא יש ברירה דאל"כ האיך פסיק ותני דלאחר שנקמץ אין מועלין בשירים הא לדעת רע"ק הנ"ל מועלין בספק הקדש היכא דלא שייך ברירה וא"כ מדוע לא ימעלו בשירים הא גם בשירים איכא לספוקי שמא יש בהם אותו חלק שהי' ראוי להיות קומץ ואי משום שכשנקמץ איגלאי מילתא שאותו שנקמץ הוא הקומץ הא בדאורייתא אין ברירה וא"כ הא על כרחך גם בדאורייתא יש ברירה ומדלא מוכחינן מהכא דיש ברירה בדאורייתא על כרחך כמו שכתבתי דהיכא דידעינן שכונתו הוא רק על המותר דוקא שיהי' חולין לא שייך בזה ברירה. וא"כ כיון שידענו שכונתו שרק הנקמץ בראשונה יהי' עליו קדושת קומץ והנותר יהי' שירים אין זה ענין לברירה ודוק היטב:
באופן שבכעין זה לא שייך דין ברירה ועיין עוד ב"י או"ח סימן תרע"ז. וע"כ בודאי חזי טעם זה דמה דלא חזי לי' לא תפיס לאצטרופי לשאר טעמי ההיתר של התפילין שלו ואין משום זה שום חשש על הס"ת. והדברים ברורים ת"ל. והנני ידידו: