חובות הלבבות/שער היחוד/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־00:37, 2 בדצמבר 2022 מאת בן אבנר (שיחה | תרומות) (ע"פ מהדורת צפרוני (ירושלים תרפ"ח))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

חובות הלבבות TriangleArrow-Left.png שער היחוד TriangleArrow-Left.png ח

אך באור אופני האחד האמיתי והאחד העובר הוא, שהאחד שם נגזר מן האחדות, והוא נאמר על שני ענינים: האחד מהם מקרי והוא העובר, והשני עצמי קיים והוא האמיתי, והאחד המקרי גם כן הוא על שני ענינים, האחד מהם נראה בו הרבוי והכלל והקבוץ, כסוג האחד אשר הוא כולל מינים רבים, וכמין האחד הכולל אישים רבים, וכאיש האחד המחובר מחלקים רבים, וכצבא האחד הכולל אנשים רבים, וכאמרנו כור אחד והין אחד ורובע אחד וליטרא אחת, וכל א' מהם כולל דברים רבים יאמר על כ"א מהם אחד, וכל אחד ממה שהזכרנו נקרא אחד על דרך העברה, והוא מפני שהדברים ההם אשר יקבץ אותם השם ההוא שוים בענין אחד, ונקרא רב מפני שכולל דברים רבים, וכאשר יתפרדו הדברים ההם ויתבודדו יאמר על כל אחד מהם אחד, והאחד בכמו הענינים האלה אשר זכרנו מקרה, והוא אחד מצד ורב מצד, והענין השני מאחד המקרי הוא האחד הנאמר על האיש האחד, לא מתרבה ולא כולל דברים רבים כנראה ממנו, אך הוא רב בעצמו מצד חבורו מחומר וצורה ועצם ומקרה, והוא מקבל ההויה וההפסד והחילוק והגילגול והחיבור והפרידה והשינוי והחלוף והשיתוף, אם כן הריבוי ישיג הדבר הנאמר עליו אחד מכל מה שספרנו, מפני שהם כנגד האחדות, כי האחד הנאמר על הדבר אשר ישיגנו בעצמו ענין מעניני הריבוי והשינוי הוא מקרה בלי ספק, והוא אחד על דרך העברה לא על דרך האמת, שים לבך להבין.

אך האחד האמת יאמר גם כן על שני פנים, האחד מהם במחשבה והשני בפועל, והמחשבי הוא האחד המניני אשר הוא שרש המנין ותחלתו, וטעם האחד המניני שהוא אות וסימן לתחילה שאין תחילה לפניה, כי כל תחילה אמיתית תקרא אחד, כמו שנאמר (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד-במקום יום ראשון, הוציאו בלשון אחד מפני שהאחד שם לכל תחילה שאין לפניה תחילה, וכשהוא שונה יקרא שני, וכשהוא משולש יקרא שלישי, וכן עד עשרה, ואחר כן ישוב אל האחד, ואחר כן ישוב אל מאה ואל אלף עד אין תכלית למנין, וע"כ היה גדר המנין כלל מורכב מן האחדים, והטעם שקראתיו מחשבי מפני שהמנין אינו נכנס תחת החושים הגשמיים, אבל יושג במחשבה, אך המנוי הוא מורגש בחושים הגשמיים החמשה או במקצתם, והענין השני אשר הוא אחד אמיתי נמצא בפעל הוא ענין אשר לא יתרבה ולא ישתנה ולא יתחלף ולא יסופר במידה ממידות הגשמיים, ולא תשיגהו לא הויה ולא הפסד ולא תכלה ולא יעתק ולא ינוע ולא ידמה אל דבר ולא ידמה אליו דבר ולא ישתתף עם דבר, כי הוא עכ"פ אחד אמת, והוא שורש לכל מתרבה כאשר עבר מדברינו, כי האחדות עילת הריבוי ואין לאחד האמיתי תחילה ולא תכלית, כי כל מה שיש לו תחילה ותכלה מן הדין שתכנס ההויה וההפסד עליו, וכל מה שתכנס ההויה וההפסד עליו משתנה, והשינוי כנגד האחדות, א"כ יהיה יותר מאחד כי הוא קודם ההתחילה זולת מה שאחריה, וזה מחייב לו הריבוי, וכן הדמות במתדמה מקרה, וכל אשר ישיגנו מקרה מתרבה, והאחד האמת לא ישיגהו שום מקרה בעצם כבודו בשום פנים, ואם יאמר אומר שהאחדות באחד האמת מקרה נאמר כי ענין האחדות באחד האמת הוא הרחקת הריבוי והרב ממנו, וכאשר נספור האחד לא נספרהו כי אם בענין אפיסת הריבוי והרב, והאחד האמת לא יסופר במידה שמחייבת לעצם כבודו ריבוי ולא שינוי ולא חילוף בשום פנים, ובזה נשלמו כל דברינו באחד העובר והאחד האמת, ואתה דע לך.



שולי הגליון


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף