חובות הלבבות/שער היחוד/ט
|
< הקודם · הבא > |
אך הראיה שהבורא יתברך אחד אמת אין אחד אמת זולתו, נאמר כי מפני שכל מחובר לא תגמר הוייתו אלא בהשתתף חלקיו אשר חובר מהם והוא התאחד קצתם עם קצתם, ועיקר השיתוף האחדות, וכן לא יתכן מציאות המחובר אלא בהתחלק חלקיו אשר מהם חובר, כי החבור לא יהיה כי אם מדברים שהם יותר מאחד, ועיקר המחלקת הרב, וכיון שהיה סימן החבור וההרכבה והסידור נמצא בעולם הזה בכלליו ובפרטיו וחלקיו ושרשיו וענפיו צריך שימצא בכלם ענין השתוף והמחלוקת ועיקרם האחדות והרב, ומפני שהאחדות קודמת לרב בטבע כקדימת האחד לשאר המנין מן הדין שתהיה עילת כל מתרבה בלתי מתרבה בראש ההתחלות, מפני הקדמת ענין האחדות לכל מתרבה, וכיון שהיו העילות מגיעות לתכלית בתחילתן, ונמנע שיפעל הפועל כעצמו, לא היה אפשר שתהיה עילת האחדות והרב כמותן רב ואחדות, וכיון שאין עילת ההויות הרב בלבד ולא רב ואחדות מן הדין שיהיה עילת ההויה אחד אמת, וכבר הקדמנו בדברינו כי העילות כל אשר תעלינה למעלה תתמעטנה עד אשר תהיינה מגיעות אל שרש המנין והוא אחד האמת והוא הבורא יתברך.
ומן הידוע עוד כי כל מה שימצא בשום דבר מקרה אי אפשר שלא ימצא בדבר אחר עצמי אמיתי ואין לו העתקה ממנו כי אם בהפסדו, כחום במים החמים שהוא מקרה במים והוא באש עצמי קיים, וכליחות בגופים הלחים שהיא מקרה בהם והיא עצמית קיימת במים, ומן הידוע עוד כי כל מה שימצא בשום דבר מקרה אין הדבר ההוא אשר יקרה בו המקרה מקבל אותו המקרה אלא מן הדבר אשר הוא בו עצמי, כמו שאנו רואים בחום המים החמים שהוא מקרה בהם נאצל עליהם מן האש שחומה עצמי בה, וכאשר אנחנו רואים מלחות הדברים הלחים במקרה שנאצלה עליהם מן המים שהלחות בהם עצמית, וכן שאר כל ההויות כאשר נסתכל בעניניהם, ועל ההקשה הזאת ננהיג דברינו בענין האחדות, כי כיון שהיתה בכל אחד מהברואים מקרית כאשר הקדמנו, מן הדין הוא שתהיה בעילת הברואים עצמית קיימת אמיתית וממנה קבלו כל ההויות ענין האחדות בדרך המקרה כאשר בארנו.
וכאשר חקרנו על ענין האחדות האמיתית בברואים לא מצאנוה לאחד מהם קיימת אמיתית, ואם יאמר על כל אחד מן הסוגים והמינים והאישים והעצמים והמקרים והגרמים העליונים והעצמים הרוחניים וכל מנין ומנוי וכל אשר לו תכלה וגבול אחד, ומיחסים אליו ענין האחדות, לא יאמר לו אחד אלא על דרך העברה מפני שהוא כולל דברים שנקראו אחד מדרך הדמותם והתחברותם בענין אחד, והוא רב בעצמו מפני שמקבל הריבוי והשינוי והחילוק והמחלוקת והחיבור והפרידה והתוספת והחיסרון והתנועה והמנוחה והדמיון והצורה ושאר המקרים המיוחדים והכוללים לכל אחד מהברואים, והאחדות האמיתית איננה נמצאת ולא נאמרת באמת על דבר מן היצירות, ומפני שהיה האחד נמצא בברואים בדרך המקרה והורה האות והמופת כי הבורא אחד ידענו דעת ברורה כי האחדות אשר אמרנו על כל אחד מהברואים על דרך העברה נאצלת מענין האחד האמת, והאחדות האמיתית היא הנאמרת על בורא הכל יתעלה והוא האחד האמת ואין אחד אמת זולתו כמו שהקדמנו, וכל חוקי האחד האמת אשר זכרנו לא יאותו כי אם לו לבדו, וכן כל עניני הריבוי והמקרים והשינוים והתנועות והדמיונים וכל מה שלא יאות לאחד האמת רחוקים ממנו יתברך, כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים מ ו) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך וגו', ואמר הכתוב (ישעיה מ כה) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, ואמר הכתוב (שם פסוק יח) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, ונאמר (תהלים פו ח) אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך, ונאמר (ירמיה י ו) מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה וגו'.
וכבר התבאר והתברר כי בורא העולם יתברך אחד אמת ושאין אחד אמת זולתו, כי כל מה שיפול עליו שם אחד זולת הבורא אם הוא אחד מצד אחד הוא רב מצד אחר כאשר זכרנו, אך הבורא אחד מכל פנים כמו שבארנו, ובמה שהבאנו בענין הזה די למבין.