חובות הלבבות/שער היחוד/ז
|
< הקודם · הבא > |
אך הראיה שהבורא יתברך הוא אחד, הוא מפני שנתברר לנו בדרך הראיות כי יש לעולם בורא התחייבנו לחקר עליו אם הוא אחד או יותר מאחד, וצריך שנבאר אמתת אחדותו משבעה פנים.
האחד מהם מצד בחינתנו לעילות הנמצאות, כי כאשר נתבונן בהן נמצא מספרן פחות מעלוליהן, וכל אשר נחקור על עילות העילות ההן למעלה נמצא מספרן פחות מהן, וכל אשר תעלינה יתמעט מספרן עד שיגיע אל עילה אחת והיא עילת העילות, וביאור זה כי אישי הנמצאים אין תכלית למספרם, וכאשר נתבונן במיניהם הכוללים אותם יהיה מספרם פחות מן האישים אשר תחתיהם, כי כל מין מן המינים כולל אישים רבים, והמינים יש תכלית למספרם, וכאשר נערוך המינים אל סוגיהם הכוללים אותם יהיה מספר הסוגים פחות ממספרם, כי תחת כל סוג מהסוגים מינים רבים, וכל אשר יעלו יהיה מספר הסוגים פחות עד אשר יגיעו אל סוגי הסוגים, וכבר אמר הפילוסוף כי סוגי הסוגים הם עשרה, והם: עצם, וכמה, ואיך, ומצטרף, ואנה, ומתי, ומצב, וקנין, ופועל, ונפעל. וכאשר נחקור על עילות אישי מיני עשרת הסוגים האלה נמצאם חמש, התנועה, והיסודות הארבעה שהם האש והרוח והמים והעפר, וכאשר נחקור על עילות היסודות הארבעה נמצאם החומר והצורה והם שנים, וכאשר נחקור על עילתם יהיה מספרם בלי ספק פחות מהם, והוא רצון הבורא יתברך, ואין מספר פחות משנים אלא אחד, אם כן הבורא יתברך אחד על כל פנים, וכן אמר דוד עליו השלום (דברי הימים-א כט יא) לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש וגו', ר"ל כי הוא רם על כל רמים ועליון על כל העליונים וראש כל תחילה ועילת כל עילה ועלול.
והשני מצד סימני החכמה הנראים בכל העולם הזה עליונו ותחתונו קפאיו וצמחיו ובעלי חיים אשר בו, וכאשר נשתכל בו יורנו כי כולו מחשבת חושב אחד ומלאכת בורא אחד, והוא שאנו מוצאים אותו על מחלקותיו בשרשיו ויסודותיו מתדמה בתולדותיו ושוה בחלקיו, ואותות חכמת הבורא יתעלה הנראות בקטני היצירות וגדוליהן מעידות כי הם לבורא אחד חכם, ואלו היה לעולם יותר מבורא אחד היתה צורת החכמה מתחלפת בחלקי העולם ומשתנית בכלליו ובחלקיו, ועוד כי אנחנו מוצאים אותו כי הוא צריך בקיומו ותקונו קצתו אל קצתו ואין חלק ממנו נגמר אלא בחלק אחר, כצורך קשקשי השריון וחלקי המטה ואברי גוף האדם ושאר המחוברים קצתם אל קצתם בתקונם והשלמתם, הלא תראה צורך הירח והכוכבים אל אור השמש, וצורך הארץ אל השמים ואל המים, וצורך בעלי חיים קצתם אל קצתם, כי מקצת מיניהם אוכל מקצתם, כדורס מן העופות והדגים וחיות השדה, וצורך האדם אל הכל, ותקנת הכל באדם, וצורך הארצות והפלכים והחכמות והמלאכות קצתם אל קצתם, והחכמה נראית בקטני היצירות וגדוליהם, כי כח החכמה הנראית ביצירת הפיל לפי גודל גופו איננו יותר נפלא מכח החכמה הנראית ביצירת הנמלה לפי קטנותה, אך כל אשר תקטן היצירה יהיה כח החכמה והיכולת נראה בה יותר ותקון הבורא יותר נפלא נראה ממנה, וזה יורה כי כולם מחשבות חושב אחד ובורא אחד מפני שהם מתדמים ושוים ונכונים להשלמת סדר העולם והעמדתו כלו בכל חלקיו, ואלו היה לו יותר מבורא אחד היתה צורת החכמה מתחלפת בקצת חלקיו ולא היה צריך קצתו אל קצתו, ומפני שהוא חלוק בשרשיו ויסודותיו שוה בתולדותיו ומחברותיו תראה כי מחדשו ומחברו ומנהיגו וחושבו אחד, ואמר הפילוסוף אין במה שברא האלהים יותר נפלא ממה שברא, ורצה לומר כי החכמה בקטן ובגדול מחלקי העולם מתדמה ושוה, כמו שאמר דוד עליו השלום בספרו מיני עניני העולם ותכונת ישובו (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, ואמר (שם צב ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך.
והשלישי מפני החידוש הכולל את כל העולם, כי הראיות למדו על חידושו, והוצרך בעבור זה שהיה לו מחדש מפני המנע הויית הדבר מאליו, וכשאנו מוצאים הויה ויתברר לנו כי היה אחר שלא היה, נדע בעדות השכל השלם שזולתו בראו והמציא הויתו ויצר אותו, וכיון שהתקיים כי לעולם בורא שבראו וחדשו אין ראוי להעלות על דעתנו שהוא יותר מאחד, שאי אפשר למציאות העולם מבלי בורא אחד, ואלו היה אפשר שיעלה בדעתנו שיתקיים העולם בפחות מבורא אחד היינו מעלים על דעתנו כן, אך מפני שלא יכולנו להשכיל דבר שיוכל לעשות את זולתו פחות מאחד ידענו ידיעה שאי אפשר לדחותה כי הוא אחד, כי הדברים אשר יתבררו מצד הבאת הראיה עליהם ותהיה מציאותם מציאה שאי אפשר לדחותה אין אנו צריכין להעלות על דעתנו שהם יותר ממה שהצורך מביא אליו בהשלמת הדבר שהוא לראיה עליהם, והדמיון כי בעת שנראה כתב שוה בחיבורו, וצורות המכתב אשר נכתב בו צורה אחת, יעלה בדעתנו מיד כי כותב אחד כתבו וחיברו, כי הכתב לא יתכן בפחות מכותב אחד, ואילו היה יכול להכתב בפחות מכותב אחד היינו חושבים כן, ואע"פ שאפשר שיכתבנו יותר מאחד אין ראוי להעלות על דעתנו כן אלא בראיה שתעיד על ברור הדבר מהתחלף צורת המכתב במקצתו והדומה לזה, ואם היה הדבר כן אין אנו צריכין לדעתו פנים בפנים אם אי אפשר לעמוד עליו מן הצד הזה, ונסתפק בראית הכתב ועמדו לנו הראיות עליו ממעשהו בסדור כתיבתו במקום ראותנו אותו, וידענו ידיעה ברורה כי כותב אחד נמצא יודע מכתב ויכול לכתוב כתבו ולא השתתף בו עמו זולתו מפני סדר חבורו והשואתו, מפני שמעשה שני עושים מתחלף ואיננו שוה ומסודר על ערך אחד ומשתנה בתקונו ותכונתו, וכן נאמר בבורא יתעלה, כי מפני שהיו אותות החכמה בבריאותיו מתדמות ושוות הוצרכנו להאמין כי בורא אחד בראם, שאי אפשר למציאות המחודשים מבלעדיו, ושאיננו דבר נראה כעצם וכמקרה, ומפני שאיננו נךאה אי אפשר למצאו ולדעתו אלא בדרכי הראיות והבחינות המורות עליו מצד בריאותיו, אז תעמוד לנו אמונתנו שהוא נמצא ושהוא אחד קדמון היה ויהיה ראשון ואחרון גבור חכם חי, ועמדו לנו הראיות עליו במקום ראותנו אותו יתעלה מפני שאיננו מהענינים הנראים, על כן הוצרכנו להעלות על דעתנו שבורא אחד בראם כי אי אפשר בלעדיו במציאות המחודשים, אך יותר מאחד אפשר בלעדיו ואין צורך אליו, על כן מי שיטעון שהוא יותר מאחד לא יתקיימו דבריו אלא בראיה זולת הראיה שהבאנו, ואי אפשר להעמידם מפני שהראיות שהן מדרך השכל אינן מכחישות זו את זו, אך כל הראיות מעידות על אחדותו ומרחיקות ממנו ענין הריבוי והשיתוף והדמיון, כאשר אמר ה' יתברך (ישעיה מד ח) היש אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי, ואמר (שם פסוק ו) אני ראשון ואני אחרון, ואמר (שם מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו, ואמר (שם מה כא) צדיק ומושיע אין זולתי.
והרביעי שנאמר למי שהוא חושב כי הבורא יותר מאחד, לא ימלט שיהיה עצם הכל עצם אחד או שלא יהיה אחד, ואם יאמר כי העצם אחד אם כן הענין אחד והבורא איננו יותר מאחד, ואם יאמר כי לכל אחד מהם עצם איננו מעצם אחר נצטרך על כל פנים שיהיה ביניהם הפרש מפני מחלקותם והשתנותם, וכל נפרש מוגבל וכל מוגבל יש לו תכלית, וכל אשר יש לו תכלית מחובר וכל מחובר מחודש וכל מחודש יש לו מחדש, ומי שחושב כי הבורא יותר מאחד מצריך שיהיה מחודש, וכבר הקדמנו כי בורא העולם קדמון והוא עלת העלות ותחלת התחלות והוא על כל פנים אחד, והוא כמו שאמר הכתוב (נחמיה ט ו) אתה הוא ה' לבדך.
והחמשי מצד ענין הרבוי והאחדות, והוא שאקליד"ס גדר האחדות בספרו ואמר כי האחדות היא אשר בה יאמר לכל דבר אחד, ר"ל כי האחדות קודמת לאחד בטבעה, כאשר נאמר כי החום קודם לכל דבר חם, ולולא האחדות לא היה נאמר על דבר מן הדברים אחד, והענין אשר אנחנו צריכין להעלות על דעתנו מן האחדות הוא יחידות גמורה ובדידות שאין עמה חבור ולא דמיון בשום ענין, ולא רבוי ולא מספר בשום פנים, ולא התחבר אל דבר ולא התפרד מדבר, וענין הריבוי הוא כלל אחדים, ולא יתכן שיקדם הריבוי לאחדות אשר ממנה נתרבה, ואם נמצא בשכלנו או בהרגשתנו שום ריבוי נדע ידיעה ברורה כי האחדות קדמתו כקדימת האחד המניני לשאר המנין, ומי שיחשוב כי הבורא יותר מאחד יש לו לומר על כל פנים כי האחד קודם לכלם מפני הקדמת האחד למנין ואחדות לרב, אם כן הבורא אחד על כל פנים קדמון אין קדמון זולתו, כמו שנאמר (ישעיה מג י) לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה.
והששי מצד המקרים הדבקים אל כל מתרבה, והוא שהריבוי והכלל מקרה נכנס על העצם והוא הכמות, והוא יתברך הבורא העצם והמקרה לא תשיגנו מידה ממידותם בעצם כבודו, וכאשר התברר כי הבורא התעלה מכל דמיון וערך אל דבר מבריאותיו מן השכל ומן הכתוב, והיה הרבוי הנכנס על עצם המתרבה, מקרה לא יאות שתשיג עצם כבוד הבורא מדה ממידות הריבוי, ואם לא יסופר ברוב הוא אחד על כל פנים, מפני שאין בין הרב והאחדות אמצעי, א"כ אין הבורא יותר מאחד, והוא אחד עכ"פ, כמו שאמרה חנה (שמואל-א ב ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך וגו'.
והשביעי כי הבורא אם הוא יותר מאחד יהיה כל אחד מהם יכול לברא העולם או לא יכול אלא בעזר חברו, ואם כל אחד מהם יכול הבורא האחר נוסף מפני שהאחד יכול ואיננו צריך לזולתו, ואם לא ישלם הדבר כי אם בהתחברם, אין לאחד מהם יכולת שלימה ולא כח גמור, מפני שכל אחד מהם נלאה ומקצר וכל אחד מהם חלש, וכל חלש יש תכלית לכחו ולעצמו, וכל אשר יש לו תכלית יש לו גבול, וכל אשר יש לו גבול מחובר, וכל מחובר מחודש וכל מחודש יש לו מחדש, אם כן החלש אי אפשר שיהיה קדמון מפני שהקדמון לא תקצר ידו מדבר ולא יצטרך לעזר זולתו, א"כ אין הבורא יותר מאחד, ואלו היה אפשר להיות יותר מאחד היה אפשר שתהיה ביניהם מחלוקת בבריאת הברואים ולא היתה נגמרת מהם יצירת הברואים, ובמצאנו כל העולם הזה על סדר אחד ותנועה אחת נמצאת בכל חלק מחלקיו לא תשתנה עם הדורות נדע שיוצרו ומנהיגו אחד לא ישנה מעשהו ולא יחליף הנהגתו זולתו, כמו שאמר (ישעיה מד ז) ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי וגו', ואמר דוד (תהלים קיט סט-ע) לעולם ה' דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד, ומה שאנו רואים הנהגת הבורא השלמה בברואים, כי ההנהגה לא תהיה שלמה מתמדת על ענין אחד אלא בהתיחד אחד בעצה ובהנהגה כמלך במדינה והנפש בגוף, ואמר אריסט"ו בספרו בענין היחוד אין טוב ברבות הראשים אך הראש האחד, ואמר שלמה (משלי כח ב) בפשע ארץ רבים שריה וגו'.
ובמה שהבאנו בענין הזה די למבין, ומספיק בתשובה על הנחת אנשי השניות ובעלי השלוש הנוצרים ואחרים, כי בהעמידנו האחדות לבורא העולם תדחה טענת כל מי שיאמר שהוא יותר מאחד, ואתה דע לך.