אלשיך/ויקרא/כ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
וידבר כו'. ואל בני ישראל כו' . ראוי לשים לב (א) אל החילו בוי"ו באמרו ואל בני ישראל ולא אמר דבר אל בני ישראל או אמו' אל בני ישראל. (ב) אומרו איש זה פעמים. (ג) אומרו ומן הגר הגר בישראל כי או' בישראל הוא מיותר. (ד) אומרו ואני אתן כו' כי אחר שרגמו אותו מה נשאר עוד. (ה) כפל אומרו העלם יעלימו. (ו) שנכנס בעם הארץ שמורה שעליהם קצף ה' ואח"כ יצא במשפחתו בלבד באומר ושמתי אני את פני כו' ובמשפחתו. (ו) או' והנפש אשר תפנה כו' למה שנה שלא אמר והאיש כמאמרו למעלה איש איש כו':
אמנם טרם בא אל ענין הכתובים נשית לב אל הכבידו יתברך בע"ג פרטית זו. ואחשבה כי לעומת אש הקדושה יש אש של טומאה והמעבירים בו באש נוגע בכבוד אש ב"ה ובשמו יתברך הנקרא אש אוכלה. ועל שני הדברים יאמר על זה למען טמא את מקדשי ולמען חלל הנקרא את שם קדשי:
ונבא אל ענין הכתובים. והוא אחר הדבור שקדם שכל הפרשה נמשכה אחריו שהוא או' קדושים תהיו כי קדוש כו' הנה היה מקום יאמר נא ישראל אם הרוב יהיו כשרים וקדושים. אם מעט מזער ממנו ירשיעו לא נשית לב אליהם כי מעט המה ומכלל ישראל יצאו. לז"א ואל בני ישראל תאמר איש איש כו' כלו' לבני ישראל הקדושים תאמר כי אצ"ל מועטים מישראל כ"א אפילו איש שהוא איש א' מבני ישראל הוא. ואפי' אם מן הגר הגר הוא בישראל הוא כלומר לישראל יחשב והכל ערבים עליו. וע"כ על כל העדה אקצוף כי מות יומת כלומר מות תמשך בישראל ע"כ יומת הוא כי עם הארץ ירגמוהו באבן. וע"י עשותכם משפט בו אני אעשה את שלי כי אטיב להם כי הפנים של זעם שהיו לי על הכלל על שלא מיחו או שלא הוכיחו ולמדו את העם באופן שלא יתפקר איש לעשות את הרע. אותן פנים אתן על האיש ההוא לבדו להכריתו מקרב עמו שלא ישאר לו זרע בקרב ישראל. וחזר ואמר כי מזרעו נתן למלך כו'. אפשר בא לתת טעם למה יומת בתתו מזרעו ולא בתתו כל זרעו. כי הנה נאמרו קצת טעמים ע"ז. ואפשר כיונה תורה טעם אחר והוא כי הנותן כל זרעו מורה כי טעה וחשב כי היה ממש בדבר או שטעה באומרו הלא אינה עבודה כהשתחויה ודומה לה כי אם העברה בעלמא ע"ג האש או חשב תבא לו הנאה בדבר. אך בתתו מקצת זרעו ולא את הכל יורה כי רע עליו המעשה ולא יערב אל לבו לאבד הכל. א"כ איפה למה עשה עבירה גדולה במקצת ההיא. אך אין זה כ"א שאינו עושה להנאתו. שא"כ גם את כולם יעביר. כ"א עושה להכעיס למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי ומדאגה פן ישכל את כלם מנע מקצתם. ע"כ גם אשר חשב להציל לא יציל כי והכרתי כו'. וז"א כי מזרעו כו' לומר אל תתמה על החפץ כי צויתי להורגו בתתו מזרעו ולא בכל זרעו כי הלא מאשר מזרעו נתן ולא כל זרעו יורה כי עשה למען טמא כו' שהוא להכעיס. והנה בהקדימכם לרגום אותו גרמתם שלא שמתי פניו רק בו ונצולו השאר אך אם העלם המשפחה ימשך כי גם יעלימו עם הארץ כו' וזה מטעם שלא נתן כל זרעו וע"כ יחוסו עליו לבל המיתו. וז"א בתתו מזרעו לבלתי המית אותו ואז להיות שמה שנמשכו העם להעלים נמשך מהעלם המשפחה ע"כ ושמתי כו' באיש ובמשפחתו כו':
או יאמר הלא אמרתי והכרתי כו' מקרב עמו שהוא להכרית כל זרעו גם אשר לא העבירם על האש. אל תתמה על הכרית גם את השאר כי הלא גם כי מזרעו ולא כל זרעו נתן למולך אכרית את הכל יען כי עשה למען טמא כו' ולמען חלל כו'. ואם העלם יעלימו כו'. אמר אם תראו העלם שהוא הסתר פנים חלילה בישראל ונשארים למקרה ופגע. הלא הטעם הוא כי יעלימו עם הארץ את עיניהם מין האיש שיחוסו עליו לבל יומת. והנה הם טועים בחשבונם כי הם חושבים שמצילים אחד והם ממיתים רבים. וזהו אומרו לבלתי המית אותו שהוא כי הם כוונו לבלתי המית אותו לחוס על א'. אך זולת מה שיש העלם והסתר פנים על הכלל ג"כ ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וכו' ועוד בדרך שני ממיתים רבים בבלתי המיתו מיד כי הלא אם היו ממיתים אותו מיד. לא היו לומדים אחרים ממנו ועתה בזמן שהניחוהו זנו אחר סברתו רבים נמצא היותכם סיבה להחטיא הרבה מישראל ולהמית רבים על אשר חסתם על היחיד. וזהו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך כי אשר זנו ולמדו ממנו יכרתו גם הם מקרב עמם. הנה כי רחמי רשעים שלא הרגתם אותו מיד היה אכזרי לרבים כי במקרה האיש שיוצא בידו חולי המתפשט עד הלב וממיתו כי לרחמים גדולים יחשב לקוטע את ידו טרם נתפשט וישדי תוכל' בכוליה. וש"ת הנה בנותן מזרעו למולך שהוא דבר מפורסם החרשנו בהעונש אם לא נמות אותו. אך מה נעשה בדברים הנעשים בסתר כאוב או ידעוני שיש פונים אליהם בסתר ואין עושים החטא בגופם בידים כ"א חטאתם בנפשם ובלתי ניכר. לז"א והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים שהוא פניה בנפש ובלתי נגרש לעם הארץ בזה הניחו לי כי אני אעשה זאת. כי ונתתי אני את פני כו' והכרתי אותו טרם ילמדו ממנו לעשות כמעשיו כי יעשה אח"כ בגלוי:
ז[עריכה]
אמר המגיה בהיותי עוסק בעבודת הקודש הפרשה הזאת אמרתי להעלות על מכבש הדפוס באותו ענין דבר נאה ומתקבל מה ששמעתי מפי כבוד הרב האי גאון הגדול המפורסם מהו' צבי הירש נר"ו אב"ד דק"ק ברלין והמדינה יע"א. מדי עברו פה בקהלתינו בית אחיו הוא ניהו אדמ"ו הרב האי גאון הגדול המפורסם אב"ד דק"ק אמשטרדם יצ"ו:
והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלהיכם ושמרתם את חקתי ועשיתם אותם כי אני ה' מקדשכם . כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת כו'. הנה רבים תמהו מאי ענין כי איש וכו' לענין האמור למעלה. ונראה ליישבו על פי מה שאמרו במסכת קדושין מ"ד יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. בתחלה כשאמר אנכי ה' אלהיך וכו' אמרו לכבוד עצמי היא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות ע"ש זה. ובמקום אחר פרשתי המאמר ההיא. על כל פנים נקטינן מיניה דכיון שצוה הש"י על כבודן של אב ואם מזה מוכח דלאי לכבודו יתעלה צוונו לבלתי לכת אחרי אלהים אחרים כי אם למענינו וכן בכל המצות והחוקים אשר שם לפנינו הכל לטובתינו כי נהיה קדושים ופרושים ודבקים אליו יתעלה:
והנה ידוע מאמרם ז"ל גדול שמו בגוים דקרון ליה אלהא דאלהים. כי המה תחת השרים העליונים ולא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא שעליו מורה שם היוה ב"ה הוא אלהינו אין עוד. והנה רש"י ז"ל פי' והתקדשתם זו פרישות ע"ג ומעתה יובן מאמר הכתוב באומרו והתקדשתם זו פרישות ע"ג לא למעני כי אם למענכם שתהיו קדושים ופרושים ומובדלים כי אני ה' אלהי אלהים היא אלוהכם ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם כי אני ה' מקדשכם. ובמה יודע איפה שלא למעני אני עושה רק למענכם כי איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת דמיו בו בסקילה כאלו עובד ע"ג והשויתי כבודם לכבודי. אבל עיניכם הרואות שאפילו מה שצויתי אתכם על ע"ג לא לכבודי ומקנאתי ודוק. ודפח"ח:
והתקדשתם והייתם קדושים כו' . הנה למעלה כתבנו ע"ד רז"ל מה היה כי בתחלת הפרשה אמר קדושים תהיו מבלי יקדים ויאמר והתקדשתם משא"כ פה. וגם אל אומרו שם תהיו אחר אומרו קדושים וכאן אומר והייתם קודם מלת קדושים. ולבא אל דרך הפשט נשית לב זולת השתי הערות עוד הערות. (א) כי מהראוי היה יאמר כי קדוש אני כו' מעין האמור למעלה קדושים תהיו כי קדוש אני ה' שהוא טעם מתייחס ולא כי אני ה' אלהיכם. (ב) או' ושמרתם את חקותי וכו' כי אחר או' שיהיו קדושים היצטר' לומר אח"כ שישמרו החוקים כי האם מבלעדי שמירת החוקים יהיו קדושים. (ג) או' אני ה' מקדשכם כי הלא יותר יצדק סיום זה בפסוק הקודם מבזה: (ד) כי למעלה נאמר ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ופה לא הזכיר המשפטים וגם בחקים לא אמר כל כמאמרו למעלה. (ה) אומרו שמירה ועשיה ויראה כי הכל אחד. (ו) כי איש איש אשר יקלל את אביו וכו' איך מתייחס אל האמור. (ז) החילו במלת כי שיורה כנותן טעם אל הקודם ואין לו בו שום ייחוס כלל. (ח) באומרו אביו ואמו קלל אם יזמין לנו יתברך איזה דבר בייתור זה ע"ד הפשט נוסף על לימוד רז"ל (בת"כ ומס' סנהדרין דף כ"ה) שהוא לרבות לאחר מיתה. (ט) סמיכות אומרו ואיש אשר ינאף וכו' אל הקודם ואל ייתור תיבות הכתוב. ודאי שעל דברי רז"ל אין להוסיף שאמרו ובמסכת סנהדרין דף נ"ב) איש פרט לקטן שאין ביאתו ביאה את אשת איש פרט לאשת קטן שלא תפסו קידושיו כו'. (יב) מה היה כי בקצת עריות נותן פה טעם מה שלא עשה בפ' אחרי. (יג) שחיסר פה שלשה מהנאמרות בפרשה ההיא:
אך יאמר תחלה מאמרם ז"ל במקומות הרבה (ובמס' מנחות פרק ג') כי הבא ליטהר מסייעין אותו. וזה יתכן יאמר פה והתקדשתם אתם תחלה שתבאו ליטהר ואני מבטיחכם שתהיו קדושים ולא יספיק שאור שבעיסה לעכב כי הלא אני ה' אלהיכם כלומר להיותי אלהיכם אסייע אתכם בלי ספק. ושמא תאמרו הלא אם היית מצוה לנו רק משפטים שהדעת מחייבן החרשנו כי לא ימצא מקום היצה"ר לעכב אך בחקים משוללי טעם הלא ירפה את ידינו ויעקשני. לז"א אל תשיתו לב כי הלא כאשר יקרה לחולה עם הרופא יקרה אתכם כי יתן משקה לחולה ואומר לו שתה ותתרפא והמלה לא ידע מה הוא אם מרפא אם לאו אך לא ימיש מלשתותו כי בטח ברופא כי רפואתו הוא חפץ ואלו לא ידע ודאי כי בזה תלויה רפואתו לא היה נותנו לו. כן הדבר הזה כי ידענו כי כל חפצו יתברך הוא לקדשנו במצותיו וא"כ גם כי לא נדע טעם החק הלא ידענו כי לקדשנו מכוין. וא"כ נבטח בו ונעשה אותם באהבה ורצון וזה מאמרו יתברך ושמרתם את חקתי אותם שהם מסוג לא תעשה. ועשיתם אותם שהם מסוג של מצות עשה. יען ידעתם כי אני ה' מקדשכם בכל פקודי תבטחו בי כי לולא הייתם מתקדשים בזה לא הייתי מצוה אותם לכם ובאלה אני מחזיק לכם טובה שלא תדעו טעמם ולא תמצאו סברא ותעשו אותם. כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת הלא הדעת מחייבו כי אביו ואמו קלל דמיו בו מסברא כי מי יאמר שאיש כזה לא יתחייב מות ולמה נחזיק טובה למקיימם. וכן איש אשר ינאף את אשת איש מי אשר יאמר מכל העמים שלא מות יומת הנואף והנואפת כי רע על כלם המעשה. וכן איש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה גם זה סברא שמות יומתו שניהם. וכן אשר ישכב את כלתו תבל עשו וערבוב זרע הוא וסברא הוא שמות יומתו שניהם. וכן אשר ישכב את זכר משכבי אשה ראוי הוא כי תועבה עשו וסברא שיודו בה כל העולם. וכן אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא וסברא נכונה היא להמיתם. וכן איש אשר יתן שכבתו בבהמה או אשה לפני בהמה אין סברה גדולה מזו להמיתם עד גדר שזאת הבהמה תהרוגו מרוב החרפה בל יאמרו זו הבהמה נכשל בה פלוני. והנה כי כל אלה הדעת מחייבן. מאלה תראו ותלמדו אל כל השאר כי אשר חייב בהם חייב גם בשאר. ומאשר יראה לכם סברא תדונו כי גם בשאר יש. כ"א שקצר יקצר המושג שלכם להשיג טעמם. בטחו בו ית' ועשו והוא איש אשר יקח את אחותו כי הנה מקום לומר כי אין זה רע בעיני ה'. שא"כ למה לא ברא שני אנשים ויתחתנו זה בזה ולא שיקח קין תאומתו וכן שת. שעל כן הוצרכו רז"ל (במ"ר שם). לומר כי בא הכתוב לתת טעם אל היתר קין והבל ושת כל אחת בתאומתו לומר חסד הוא שעשה הוא יתברך להתיר אחותו מפני קיום העולם. וכן אשר ישכב את אשה דוה אחר היות בדרך אישות לא היה נראה לחייבו מיתה כ"א שחק הוא. וכן אחות אב ואחות אם ואשת דדו ואשת אח כאשר הותר בהיות בלי בנים. וכאשר הותר לקין לקחת שתי תאומות הבל. הנה אלה הם חקים. מי שראה סברא בקודמין יאמין באל אמונה אשר ידע הטעם האמתי ויבטח בו יתברך ויקיימם בשמחה:
ח[עריכה]
ושמרתם את כל חקתי וכו' . ראוי לשית לב. (א) וכי זו תורה וזו שכרה שאחר שמור ועשות כל החקים וכל המשפטים לא יהיה כל רק שלא תקיא הארץ אותם ולמה היה להקיאם. (ב) אומרו ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי הלא אזהרה זו נאמרה פעמים ושלש בשתי פרשיות אלו. (ד) שיורה כי אחר שמור חקותיו ומשפטיו ית' היה מקום להם בחקת הגוים וצריך להזהירם ולא תלכו בחקות הגוי וכו' בוי"ו כמוסיף על קיום המשפטים והחקים. ונהפוך הוא כי תחלה היה ראוי להזהר בסור מרע ואח"כ בעשה טוב. (ה) אומרו כי את כל אלה עשו ואקוץ בם כי כאשר נכנס באומרו ולא תקיא אתכם הארץ היה לו לומר כי את כל אלה עשו ותקיא אותם הארץ. (ו) אומרו ואומר לכם אתם וכו' מה צורך לומר ואומר לכם וכו' הרי אמר אשר אני משלח מפניכם. (ז) אומרו ואני אתננה לכם ידוע הוא שהוא ית' יהיה הנותן אותה וכן אומרו לרשת אותה הוא מיותר. (ח) אומרו ארץ זבת וכו'. מה צורך לספר הטובה פה והרי נאמר פעמים. (ט) אומרו אני ה' אלהיכם ואומרו אשר הבדלתי אתכם וכו'. אין נראה פה צורך לאומרו. (י) סמיכות אומרו והבדלתם בין הבהמה וכו' וגם היה ראוי שלא לאומרו כי הרי מפורש בעצם בפ' שמיני. (יא) אומרו והייתם לי קדושים שהרי נאמר בפרשה זו ב' פעמים קדושים תהיו וכו' והתקדשתם וכו' ולמה הושלש פה: (יב) אומרו לי מה שלא אמר בפעמים הראשונים וכן אומרו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי מי לא ידע כי להיות לו ית' הבדילם. (יג) אומרו ואיש או אשה כי יהיה בהם וכו'. שהרי נאמר למעלה ובלתי מקושר אל הקודם:
אמנם הנה גם שהוא יתברך גדר לתת לישראל ארץ זבת חלב ודבש. לא יבצר מהיות דור בהיות ישראל יושבים על אדמתם מתפרנסים בצער כאשר היה בימי דוד שלא היה להם לישראל כח לפרנס ענייהם אם לא היו פושטין ידיהם בגדוד. וכן הרעב שהיה בימי דוד ארז"ל שהיה ראוי לבא בימי שאול ולא הביאו רק בימי דוד מפני שהיו גרופות של שקמה אשר כח בהם לסבול. הנה כי בימי דוד שהיו צדיקים נדחקו במזונות וההיקש באיזה דור זולתו לסבה מן הסבות. והלא היה מקום לו' איה ברכת זבת חלב ודבש. ע"כ אחשבה בא ית' ואמר הנה תראו כי ושמרתם את כל חקותי וכו' ועשיתם אותם והנה איני מבטיחכם מעתה כ"א שלא תקיא אתכם הארץ אך לא יחויב יהיה לכם בכל דור שבע גדול לאיזו סבה. לא תאמרו למה הביאנו ה' אל הארץ אם לא לאכול מפריה ולשבוע מטובה. כי לא כן הוא כי דעו נא כי אשר אני מביא אתכם שמה הוא לשבת בה כי בישיבה בה תהיה לכם קדושה. ע"כ בראותכם דוחק לא תלכו בחקות הגוים לומר כי הלא המה היו להם בתים מלאים כל טוב ואולי חקותיהם גרמו להם ותעשו כן גם אתם. כי הלא דעת תחסרו כי הלא אני משלח אותם מפניכם ומה הועילו להם חקותם ואדרבה את כל אלה עשו ואקוץ בם. ומה שאמרתי דרך חיוב הוא כי ואמרו לכם אתם תירשו את אדמתם לא שיחוייב היות לכם שבע גדול תמיד כי מה שאמרתי לכם זבת חלב ודבש היא מתנה מאתי עודפת על ירושת אדמתם. וזהו ואני אתננה לכם לרשת אותה ארץ זבת חלב ודבש. אמנם העיקר של ישיבת הארץ אינו אלא למה שאני ה' אלהיכם והוא כי ישראל הדר בח"ל דומה כו' (כדאיתא בכתובות ק"י). אך בארץ מתייחסת אלהותו ית' עליכם כי שם השכינה מחוספת ולא חלק בה לחיצונים. וכל היושב בה היא באויר קדוש תחת כנפי השכינה. וזה לכם על אשר הבדלתי אתכם מן העמים כי את ישראל נתן ה' נפשות חלק אלוה ממעל. כך ברוח הבהמה יש בטהורות בחינת קדושות משא"כ בטמאות וע"כ באכלם בהמה ועופות טמאים היית' משקצים את נפשותיכ' שבגויותיהם המתקיימות בכם במזון מאכלכם. וזהו והבדלתם וכו' ולא תשקצו את נפשותיכם וכו' ולא תאמרו די בשמרכם מצותי וחקותי אלה בלבד כי אחר שנפשותיכם קדושות יאות לכם לעלות מהדרגה אל הדרגה על היותכם דבקים בו להשיג רוה"ק או נבואה. והוא מאמר ר"פ בן יאיר (פ"ק דע"ג וסוף סוט') זהירות מביאה לידי זריזו' זריזות מביאה לידי כו' עד רוה"ק וזה יאמר והייתם לי קדושי' שהוא שלא תשקיטו עד תהיו לי להשיג רוה"ק ונבואה כי מפני זה ואבדיל אתכם מן העמים בנפש קדושה להיות לי. כ"א לא כן למה שמתי רוח אלהים בגוף לגוף חרש את חרשי אדמה. וע"כ איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו כי עזב מלידבק בה' ולידע הדברים על ידו ית' והלך חשכים לדרוש אל כחות הטומאה כמאמר הכתוב המבלי אין אלהים בישראל הלך לדרוש וכו':
או יאמר והייתם לי קדושים וכו'. לומר הלא אמרתי לכם ואבדיל אתכם מן העמים שהוא כמו שכתבנו בנפשות שמתחת כסא הכבוד הן ושעל כן תבדילו בין הבהמה וכו' בל תשקצו קדושת נפשותיכם בטמאות. ושמא תאמרו כי לא יראה הפרש בין ישראל לארמאי ולמה לא יוכר בין בעל נפש קדושה להפכו. לזה אני אומר כי והייתם לי קדושים שהוא כי כשתהיו לי תהיו קדישים שהוא בסילוק שהוא בעלות נפשותיכם לי כי מה שאבדיל אתכם מן העמים לא היה רק להיות לי. וע"כ די אם אז תהיה הקדושה וע"כ איש או אשה כי יהיה בהם אוב וכו' שעל ידי כן מדבקים עצמם בטומאה מות יומתו כי רחקו היות לו ית' בסלוקן:
או יהיה ענין הכתובים מפסוק ושמרתם את כל חקותי וכו' שאומר הוא ית' הנה לא ערכתי שלחן חקי ומשפטי והרחקתי אתכם מחקות הגוים ההם. והנה ג' חלוקים בדבר: (א) עשות חקות הגוים: (ב) הרחק מהם אך גם בשב ואל תעשה לא יעשו ג"כ חקים ומשפטים של תורה. (ג) עשות גם חקי ומשפטי. והנה היה אפשר יאמר איש בלבו כי לא תקיא אותם הארץ רק בעשותם חקות הגוים ההם. אך אם לא ילכו בחוקותם גם שלא יעשו ג"כ משפטי ה' וחקיו לא תקיא אותם הארץ. לז"א ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם וע"י כן ולא תקיא הארץ כלומר שאם לא ישמרו ויעשו חק ומשפטי ה' גם שלא ילכו בחקות הגוים תקיאם הארץ. והוא גלות משבת בה עם שאני מביא אתכם שמה לשבת בה. ושמא תאמרו א"כ מה הוא ההפרש בין חלוקה זו לחלוקת לכת בחקות הגוים. לז"א ולא תלכו בחקות הגוי וכו' כי בזה לא בלבד יחייב גלות כ"א גם כליה חלילה כי הלא את כל אלה עשו ואקוץ בם לכלותם במציאותם והוא אומרו לא תחיה כל נשמה כלומר וגם אעשה זאת לכם אם בחקות הגוים תלכו. וראיה כי דנתים משפט מות. כי הלא ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם שהוא כי ימותו באותו תצדק לשון ירושה עם היות שלפי האמת אין אתם יורשים אותם כי מאין ולאין מורישים אתם כ"א שאמרתי לשון מושאל להורות שימותו ויכלו כי הלא האמת הוא כי ואני אתננה לכם דרך מתנה ממני אלא שבידכם לרשת אותה שהוא לעשותכם ירושה ע"י כשרון. והוא כי מתנה יש לה הפסק וירושה אין לה הפסק שהיא שאם לא תזכו תהיה אחריכם לגוים ואם תזכו תהיה לכם עד עולם:
או יאמר ואני שהוא כמאמרם ז"ל פרשת במדבר במ"ר כל מקום שנאמר ואני הוא ובית דינו. יאמר ואני כלו' לפי האמת אינכם יורשים שלהם כ"א על יד אני ובית דיני אתננה לכם בדין אך תזכו כדי שתעשו אותה ירושה קיימת לעד טובה ?כם מעולם הזה שתהיה זבת חלב ודבש וגם לעוה"ב כי בהיותכם בה אני ה' אלהיכם כמדובר בקודם משא"כ לדר כו'. ושמא תאמרו איך תוכלו לעשות ירושה וגם בכם יצה"ר כגוים אשר אבדו אותה במעשיהם הרעים. אל תחושו כי הלא אתם יצדק בכם מה שאמרתי להיותכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים לתת לכם נפשות קדושות וע"כ והבדלתם וכו' פן תשקני את נפשותיכם הקדושות וע"כ אל יקשה בעיניכם התקרבכם אלי כי אני מבטיחכם כי והייתם לי קדושים לא כמלאכים שאין נקראים קדושים רק בערך בני אדם החומריים ולא אצלי ככתוב אצלנו על פסוק ואל מי תדמיוני וכו'. ובפסוק כי מי בשחק (בתהלים כ"ט) וכו'. שהוא כי מי בשחק מקדושי עליונין יערוך לה'. שיאמר דרך משל שמש בגבעון דום ויעמוד השמש וכיוצא בזה. אך ימצא מי שידמה לה' בבני אלים הם בני אבות הקדושים הנקראים אלים והוא כי יאמרו אומר ויקם להם. וזה יקרא דמיון אליו יתברך כמאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך הא בחכמי ישראל יש כמוהו שהוא כי יעשה נפלאות משא"כ למלאך שלא יעשה זולת אשר יצוה מאתו ית'. וע"ד זה יאמר והייתם לי כלומר אצלי קדושים משא"כ לה"ש שאינם קדושים רק בערך החומריים. ולא כמו זר יחשב כי הלא קדוש אני ואתם חלק ה' אמרה נפשכם באופן שאסייע אתכם כי מה באבדיל אתכם מי העמים אינו כ"א להיות לי ממש דבקים בי משא"כ למלה"ש ועל כן המתדבק בכחות הטומאה שהוא איש או אשה כי יהיה בהם אוב וכו' מות יומתו כי מהפך חלילה כונתו ית' וזהו אומרו מקדשכם:
או יאמר והייתם לי קדושים וכו'. לומר אל יעלה על רוחכם שכבר אתם לי מבל תהיו קדושים ופרושים כי הלא והייתם לי ע"י היותכם קדושים כי קדוש אני. ואם תאמר שכבר אתם לי מאז הפלתי גורלות ביני ובין ע' שרים. לז"א ואבדיל אתכם וכו' לומר כי אז לא עשיתי רק הבדיל מהם אך עדיין נשאר בידכם להוות לי ומאז היה כדי להיו' לי אחרי כן במעשיכם שתהיו קדושים:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |