ר"ן/חולין/עד/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי ריטב"א ר"ן מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש |
מתניתין השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמנה חי וכו' קורעו ומוציא את דמו. פירש רש"י ז"ל[1] אבל חלבו שרי כדקתני לקמן[2] מה חלב ושתי כליות האמורים באשם מוצא מכלל שליל וכו'. וקשה לי אי להתיר חלבו צריכי' לההוא דרשא תינח חלבו דשרי אבל גידו מנלן, ואילו בגמרא אמרינן דחלבו וגידו של שליל הניתר בשחיטת אמו שרו[3].
לפיכך נראה[4] דשריותא דחלב מכל בבהמה תאכלו נפקא לן, וההוא דרשא דמה חלב ושתי כליות האמורים באשם מוצא מכלל שליל דמוכחינן מיניה לקמן לר"ל דחלבו של שליל שרי באכילה להושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשעה שלא הותר בשחיטת אמו הוא דגמרינן מינה אבל כל שהותר בשחיטת אמו כל שיש בעובר שרי מכל בבהמה תאכלו.
וא"ת א"כ למה לי מוציא את דמו, נ"ל דליכא למימר שריותא מכל בבהמה תאכלו אלא מידי דבר אוכלא כגון חלב וגיד דתאכלו כתיב אבל דמו כיון דמשקה הוא לא נפיק משריותא דכל בבהמה תאכלו, ואע"ג דאשכחן אכילה גבי דם[5], אפ"ה הכא כיון דאיכא לאוקומא אמידי דבר אכילה לא מוקמינן ליה אדם[6].
מצא בן תשעה חי טעון שחיטה. פירוש דס"ל לר"מ שלא התירה התורה עובר בשחיטת אמו אלא בשאי אפשר לו בשחיטת עצמו כגון בן תשעה מת או בן ח' אפילו חי, אבל בן תשעה חי שהוא ניתר בשחיטת עצמו לא התירתו תורה, ורבנן סברי כל בבהמה שריא רחמנא ואפילו בן תשעה חי[7].
- ↑ ד"ה ומוציא.
- ↑ דף עה.
- ↑ עי' תפארת יעקב ברד"ה מוציא, ליישב דגיד שרי בלא קרא, דאיסורו דוקא על הכף וגיד דעובר אינו על כף אמו, וכף דעובר ל"ח כף כיון דאינו בהמה בפ"ע, משא"כ חלב דבעי' קרא להתירו. והאו"ז סי' תל"ט הביא ד' רש"י דהחלב שרי מהילפותא מאשם ואילו הדם אסור כדם האיברים, וכ' דמסתברא דגידו מותר כיון דהבן פקועה אינו בהמה. וע"ע ראבי"ה סי' אלף צ"ו, מש"כ לשיטתו שם דהיתרא דכל בבהמה מהני רק לשחיטה ולא לחלב ודם, וכ' דההיתר בגיד משום דחשיב כבשר דשרי משום 'כל בבהמה'.
- ↑ וכ"כ הריטב"א ד"ה מתני', ובר"ן כ"ה. מדפה"ר ד"ה השוחט.
- ↑ "וכל דם לא תאכלו" ובעוד קראי.
- ↑ וכ"ה בריטב"א שם. ועי' רש"ש ד"ה במשנה, משה"ק דבשבועות כ"ב: מבו' דהנשבע שלא יאכל ושתה חייב, ואע"פ דאפשר לפרש שבועות רק על אכילה. וע"ע תוס' לק' ק"כ: ד"ה היכא.
ובעיקר הענין הנה הרא"ש סי' ה' פי' באופ"א, דהיתר השליל והחלב הוא משום 'כל בבהמה' והטעם שהדם אסור כיון דהוא נבלע בכל הגוף וחשיב כדם האיברים דבהמה עצמה שפירש דאסור, ועי' ט"ז סי' י"ג סק"ג, בביאור דבריו, דדם העובר מתערב עם דם הבהמה עצמה כיון דניזון ממנה, משא"כ החלב לא שייך לחלב האם, ועיי"ש פמ"ג משב"ז סק"ג, דלפי"ז ליכא כרת בדם עובר כמו בדם אברים, וצ"ע מלישנא דריו"ח, וע"ע בד' רבינו בע"ב בד"ה ר' יוחנן, דלריו"ח חייב כרת. וע"ע הגהות מהר"ץ חיות ע"ד: ד"ה לדברי.
ובהגהות רע"א סי"ג על הש"ך שם סק"ב, כתב פירוש אחר, דאי"צ לטעם שכתב רבינו דדם משקה הוא ולא נפיק משריותא דכל בבהמה, תיפו"ל דשאני חלב דהקרא שרי משום דהוא בתוך הבהמה וכנ"ל לענין חלב וגיד, משא"כ דם דמשכח"ל היתר באופן שנתבשל, דילמא רק בכה"ג שרי ליה קרא, ועי' נאות יעקב סי' כ"ב אות ז', מה שנחלק ע"ד, עפ"י רש"י בע"ב ד"ה אלא הא', דהיתר עובר בלא שחיטה היינו משום דאינו 'בהמה' ליבעי שחיטה בפ"ע, וא"כ נתיר דמו דיהא כמו דגם דגים, דצ"ע לחלק דלגבי דם יהא נחשב בהמה ולשחיטה לא, ועייש"ע בזה. - ↑ זה מיישב רבינו משה"ק הראשונים לפירש"י ד"ה טעון, שכ' דלר"מ חודשים לבד גרמי, והקשו הראשונים דא"כ אמאי בבן ט' מת מודה ר"מ דשרי בשחיטת אמו דהא כלו חדשיו, יעו"ש, וכתי' רבינו כ"כ גם הרמב"ן ד"ה הא דתנן והרשב"א ד"ה מצא, אכן עיי"ש מה שהביאו בשם תוס' וכ"ה ברא"ש דלר"מ חודשים ואויר גרמי, ועייש"ע מה שצויין בדבריהם. ובר"ן על הרי"ף כ"ה. מדפה"ר ד"ה השוחט, ביאר כעי"ז דבן ט' מת כיון דאינו בן קיימא מודה ר"מ דנכללים ב'כל בבהמה', ורק בבן ט' חי ס"ל לר"מ דחדשים גרמי, ולרבנן חדשים ולידה גרמי. ובמאירי ד"ה אמר המאירי, כ' דההיתר בב"ט מת ובן ח' חי, משום דחשיב כאבר מאברי אמו.
והנה בחי' הרא"ה ד"ה השוחט, ביאר שי' ר"מ דב"ט חי כיון דהוא בן קיימא אינו נטפל לאמו ולכן לא ניתר בשחיטתה, ואילו לרבנן כל שלא נולד מותר בשחיטת אמו, וע"ע חי' הרא"ה לק' ע"ה. ד"ה אמר. וברגמ"ה לק' ע"ה. ד"ה לדברי, פי' דר"מ אוסר ב"ט חי, דס"ל דעובר לאו ירך אמו, ואילו רבנן ס"ל דעובר ירך אמו. ובפרי"ד ע"ה: ד"ה וקיימא, פי' דר"מ ורבנן פליגי בגדר היתר בן פקועה, דלרבנן הוא משום היתר ד'בהמה בבהמה תאכלו' והיינו אע"פ דחשיב בהמה גמורה אפ"ה ניתר דחשיב כאבר מאברי אמו, וכ"כ המרומי שדה ד"ה ונראה עוד בדעת רש"י והרי"ף, וכ"כ הראש יוסף לעיל ס"ט: ד"ה הא, ואילו בדעת ר"מ כ' הפרי"ד דלא דריש 'בהמה בבהמה' אלא יליף מ'כל בבהמה' וההיתר הוא דוקא בבן ח' וב"ט מת שאינם בהמות בפנ"ע, וכ"כ בראש יוסף שם, ועייש"ע. וע"ע בכור שור ד"ה מצא, במש"ה מההג"א סי' ה' בשם הראבי"ה סי' אלף צ"ו.