ר"ן/חולין/עג/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן מאירי ר"ן מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
אבל באבר דבהמה ד"ה אין שחיטה עושה נפול. וקיי"ל הכי, הילכך אבר עצמו מותר מדאורייתא ואין בו אלא מצות פרוש בלבד[1] כדאיתא לקמן[2].
מיתא תנינא שחיטה תנינא. וא"ת והיכי מקשינן עליה תנינא והא פליגי עליה בלישנא קמא ר' יוחנן ור"ל[3], וי"ל דאורחא דתלמודא בהכי כדאמרינן לעיל בפרק השוחט[4] גבי פרכוס מאי קמ"ל תנינא ואע"ג דרב פליג עליה, וכן במסכת שבת בפרק כירה[5] גבי משהה קדירה ע"ג כירה, אמרינן ורב ששת מאי קמ"ל תנינא ואע"ג דפליג עליה כמה אשלי רברבי, ולית הלכתא כרב ששת[6].
אימא לא ליבעי הכשר קמ"ל. פירש רש"י ז"ל[7] משום דסופו לטמא טומאה חמורה אמרינן תחילתו לא אמרינן[8], וליתה, אלא משום שכ[ש]שמש מעשה עץ בעלמא שמש וה"ה לסופו לטמא טומאה חמורה כגון בצק שבסדקי עריבה כדאיתא לקמן בפרק העור והרוטב[9].
- ↑ בד' רבינו משמע דהוא מדרבנן, [והיינו משום דנ' כאמ"ה, עי' רשב"א], וכ"ה בר"ן עהרי"ף נ"ז. ד"ה ומיהו, וכ"כ ברש"י ותוס' ע"ד. ד"ה אין, וכן בתוד"ה מאי, וכ"ה ברשב"א ד"ה בהא, ולעיל נ"ז. ד"ה ה"ג, ובסה"ת סי' כ"ג ובסמ"ג עשין ס"ג וסמ"ק מצ' ר"א. ועיי"ש ברשב"א דלפי"ז דינו בספק לקולא כדין סד"ר דלקולא, וכ"ה בש"ך יו"ד סי' נ"ה סקי"א, ועייש"ע מה שצויין בדבריו בזה.
אמנם ברמב"ם מאכ"א פ"ה ה"ו כ' דאסור ואין לוקים עליו, [וכעי"ז במאירי ד"ה אבר], ועיי"ש מ"מ בהי"א דלהרמב"ם האיסור הוא מה"ת, והוי כמו ח"ש דאין לוקים עליו, והטעם משום דילפי' לה מריבויא דקרא, ועיי"ש דדין אבר היוצא ואבר המדולדל שוים דהם מה"ת ואין לוקים עליהם, וזהו "מצות פרוש בלבד" דשניהם ילפי' מבשר בשדה, וגבי אבר היוצא מבו' דהוא רק איסור ולא מלקות. ובעיקר ד' המ"מ, עי' פר"ח סס"ב סק"ז משה"ק דל"ד לח"ש, דודאי אם אסור מה"ת צריך ללקות, ושאני ח"ש דאינו 'אכילה' ומשו"ה אינו לוקה, ולאו משום דילפי' לה מריבויא דקרא. וע"ע בזה בפלתי שם סק"ו, ובפר"ח שם ר"ל דהטעם שאינו לוקה להרמב"ם משום דהוא לאו שבכללות, כיון דילפי' מינה גם אבר היוצא, וכ"ה בשם הגר"ח בגנזי הגר"ח סי' ס"ו. אמנם עי' חוסן ישועות ד"ה גמ' כי, משה"ק דהא בשר מן החי לוקה, ואע"פ דילפי' ליה נמי מהך קרא, ועייש"ע משה"ק, ועי' תוס' מכות י"ח. ד"ה ולילקי, דמבו' דל"ח לאו שבכללות דשם יוצא חד הוא.
וע"ע בנידו"ז אם האיסור הוא מדאו' לדעת הרמב"ם, בפלתי סי' נ"ה סק"ז, וע"ע פר"ח שם, ועי' העמק שאלה פר' נח שאילתא ו' אות ג'. וע"ע תוספתא ע"ז פ"ט ה"ד דאבר המדולדל בבהמה אסור לב"נ, ומבו' דהוא מה"ת, וכ"ה בפר"ח שם, ועוד הרבה אחרונים. - ↑ דף עד.
- ↑ לקמן עו:
- ↑ לעיל לח.
- ↑ דף לז:
- ↑ וכ"כ כ"ז בחי' הרמב"ן ד"ה והא דאקשי'.
- ↑ ד"ה קמ"ל.
- ↑ וע"ע בתוד"ה סלקא, וע"ע תוס' לק' קכ"ט. ד"ה כששימש.
- ↑ עי' לק' קכ"ט. וכ"כ הרמב"ן ד"ה ודאמרי'. וע"ע רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ג ה"ה וראב"ד שם, ועייש"ע כס"מ ומרכה"מ ואו"ש.