מראי מקומות/אבן העזר/כו

מראי מקומות אבן העזר כו

אם בני משפחה יכולים למחות ביד קרובם מלישא אשה

הנמוק"י בב"ב קלב ד"ה משום פגם משפחה, כתב בשם הריטב"א בשם מורו, דבני משפחה יכולים למחות באחד מבני משפחתם שבא לישא אשה שאינה מהוגנת לו.

פנויה הנבעלת בעילת זנות באקראי אי הוי איסור דאורייתא

הטור בסעיף א, כתב סתמא דאם בא עליה אדם לשם זנות לוקה וכתב דכ"כ הרא"ש, והב"י הביא דכ"כ הרמב"ם, והראב"ד בהשגות ס"ל דאין אסור מדאורייתא רק המפקירה עצמה לכל העולם אבל המייחדת עצמה לאיש אחד שריא והיא הפילגש הכתובה בתורה, ע"כ, ואיכא למידק לפי הראב"ד מה הדין בנבעלת באקראי בעלמא לאיש אחד, דמריש דברי הראב"ד שכתב דאסרה תורה רק המפקירה עצמה לכל, מבואר דהמפקירה עצמה לאחד שרי, ומסוף דבריו שכתב דשרי בגוונא שמייחדת עצמה לאיש אחד, משמע דאם אינה מייחדת עצמה אלא באקראי אסור, ונראה דס"ל לראב"ד דבאקראי אין בו איסור תורה כדמוכח מריש דבריו אלא שזה לא נקרא פילגש, ואין בו היתר גמור דהא דוד גזר על יחוד פנויה כדאיתא בע"ז לו:, וא"כ כ"ש דאסורה בביאה אלא דהוי דרבנן, וכן ס"ל ליראים בסי' רצד, שכתב דאין אסור מדאורייתא אלא המפקירה עצמה לכל אבל באקראי בעלמא שרי מדאורייתא, ע"כ, ומבואר דס"ל כהראב"ד ודלא כהרמב"ם, ומבואר נמי דס"ל דבאקראי נמי שרי מדאורייתא, והכי נמי מסתברא דס"ל לראב"ד כדכתבתי דהא דנקט הראב"ד דמייחדת עצמה לאיש אחד שרי, ולא נקט באקראי דבכה"ג אסור מדרבנן כדכתבתי.

אם חופה עושה קידושין

הטור והב"י בסעיף ב, הביאו מחלוקת אם לא קונה או דהוא ספק, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קפ אות קמט, כתב דלא קונה.

בדברי הטור גבי מקדש בביאה

הטור בסעיף ד, כתב שהאשה מתקדשת בביאה אלא שאסור מדין פריצות, ובהגהות והערות הביאו את דברי המקנה שהקשה דהלא כיון דפנויה וארוסה אסורה ביחוד ובביאה א"כ בלאו פריצות הוא אסור ולמה לחז"ל לאסור ולמה לטור לכתוב כן, ונדחק לתרץ, אבל לק"מ דכל האיסור הוא למי שמתייחד או בועל שלא לשם קידושין אבל לשם קידושין שרי אי לאו משום פריצותא, וכעי"ז ממש כתב הר"ן בקידושין יד ד"ה ואיכא, והביאוהו הב"ש והחל"מ בסי' נה,א.