מראי מקומות/אבן העזר/כז

מראי מקומות אבן העזר כז

כמה היא פרוטה

הטור בריש הסימן, כתב דהוא משקל חצי שעורה של כסף, והב"י הביא כן מהרי"ף, ובעל התוי"ט בהגהותיו הביא כן מהרמב"ם, ויש להוסיף דכ"כ סמ"ק במצוה קפ אות קמז, וכתב דכן הוא קבלה בידינו וכתב דהוא בכסף נקי.

קידשה בלשונות המסופקים והיא מבינה דכוונתו לקידושין

הב"י בסעיף א-ג-י בד"ה וכן כתב הרב המגיד, הביא מכמה ראשונים דבכה"ג מקודשת, וכן דקדק המ"מ מהרמב"ם שכתב דמקודשת בכל לשון שהיא מכרת בו, ע"כ, ויש להוסיף דסמ"ק במצוה קפ אות קס, כתב נמי דהיא מקודשת בכל לשון שהיא מכרת בו.

עברו מענין לענין באותו ענין ונתן לה אי הוי מקודשת

הב"י בסעיף א-ג-י בד"ה וכתב הר"ן הלכה, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דסמ"ק במצוה קפ אות קסא, כתב כרבי דמקודשת רק שעסוקין באותו ענין, ע"כ, ומבואר דס"ל דבכה"ג שעברו מענין לענין באותו ענין אינה מקודשת.

נוהגים לומר הרי את מקודשת לי וכו' כדת משה וישראל

כן הביא הדרכ"מ והרמ"א בסעיף א, מהכל בו, ויש להעיר דכ"כ המנהיג בהל' אירוסין ונישואין סי' קד.

הערה על הגהת התוי"ט

בסעיף ז-ט, הביא להא דאמרי' דנתן הוא ואמרה היא הוי ספיקא וחיישינן מדרבנן, והגיה על זה התוי"ט דהא הוי ספיקא דאורייתא וא"כ לא הוי דרבנן, ע"כ, וקושייתו קשה רק לפי הסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא, ודבר זה תלי במחלוקת גדולה כדכתבתי ביו"ד בסי' קי, גבי ספיקא דאורייתא.

אם רבנן יכולים להפקיע קידושין של מי שלא אמר כדת משה וישראל

הדבר ברור דמצו לאפקועי, דהא כדת משה וישראל אינו אלא מנהג בעלמא, ולא הוזכר בש"ס ובטוש"ע וברמב"ם וברי"ף, אלא הדרכ"מ והרמ"א הביאו בסעיף א, מהכל בו, וא"כ בכל דוכתא דאמרי' בש"ס כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, היינו לא מחמת שאמר כן אלא שדעתו כן, והוי כאילו התנה כן, ותנאי שידוע לכל לא צריך לפרשו, כדכתבו תוס' בקידושין מט: ד"ה דברים, בשם ר"י, ומ"מ אדם האומר להדיא הרי את מקודשת לי ולא על דעת החכמים, לכאו' לא יוכלו חכמים להפקיע הקידושין, דהא אמרי' דטעמא דמצו לאפקועי הוא מחמת דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, והוא לא קידש אדעתא דהכי, וצ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף