דרישה/אבן העזר/כו

דרישה ‏ אבן העזר כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לוקה משום לא תהיה קדשה. וז"ל הרמב"ם בפ"א מהא"ב קודם מ"ת היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה. כשנתנה התורה נאסרה הקדשה שנא' לא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה עכ"ל וכתב עליו הראב"ד וז"ל אין קדשה אלא מזומנת והיא מופקרת לכל אדם אבל המיחדת עצמה לאיש אחד אין בה מלקות ולא איסור לאו והיא הפלגש הכתוב בתורה (שמייחדת לו וטובלת אליו. כ"פ) וכתב ה"ה שכן כתבו קצת המפרשים עכ"ל. וקשיא זו קשה ג"כ על רבינו. ומצאתי הג"ה נדפסת בדפוס קרימונא בספרי א"ה על הא דכתב רבינו והיא זונה כו' ז"ל אע"ג דלעיל משמע מדבריו דאין זונה מחייבי לאוין אפשר דפסק כר"ע דקאמר בפרק הבע"י דף ס"א זונה זו מופקרת ולעיל איירי שבא עליה דרך עראי שלא לשם זנות והכא איירי במופקרת עכ"ל הג"ה וכעין זה כ' מור"ש אבל דברי הרמב"ם אי אפשר לתרץ שמיירי במופקרת מדאמר קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה כו' משמע שאינה מופקרת וגם משמעות דברי רבינו לא משמע שמיירי במופקרת (דא"כ היה לרבינו לכתוב דין מופקרת לעיל סימן ו' דאסורה לכהן. כ"פ).

וי"מ דמ"ש רבינו לוקה משום לא תהיה קדשה ה"ק דאם אחד בא עליה לשם זנות אם בא עליה אח"כ הוא או אחר בלא יחוד לוקה משום לא תהיה קדשה דהיינו מופקרת שנבעלה כ"פ ואמרו דכך משמע הל' של רבינו שמתחיל אין האשה נחשבת א"א פי' לחייב אחר הבא עליה משום א"א אלא ע"י קידושין כו' אבל אם בא עליה שלא לשם קידושין אלא לשם זנות אין האחר שבא עליה לוקה משום א"א אלא משום לא תהיה קדשה וכן מסיק בסוף דבריו ומשנתקדשה נחשבת כא"א לחייב הבא עליה כו' אבל פי' זה דחוק מאוד דאפי' את"ל דהוה מופקר בשני פעמים מ"מ לא הוה לרבינו לסתום ולומר מלתא דפסיקתא שהאחד לוקה עליה משום לא תהיה קדשה דהא אם האחד היה מקדש אותה או ייחדה אותה לו אינו לוקה משא"כ גבי קידושין דאם א' מקדש אותה כראוי האחר הבא עליה אפי' לשם קדושין לוקה משום א"א ובלא"ה הלשון דחוק מאוד לפי פירושם.

אלא צ"ל שהרמב"ם ורבינו סוברים הואיל שהניחה א"ע לבעול בשם זנות ברצונה נקרא קדשה דכמו שמזנה עם זה תזנה ג"כ עם אחר והיינו מופקרת. וזה שדקדק רבינו בלשונו וכתב אבל אם בא עליה אדם בלא קידושין לשם זנות כלומ' שעושה כמו הזונות עושין דאל"כ לשם זנות ל"ל דלא הל"ל אלא שלא לשם קידושין לוקה כו':

ב

שאין הלכה כרב אלא בהא כו'. פירוש דבקדושין גרסינן ההוא גברא דקדיש בשיטיתא דאסא (פי' בשבט בד של הדס. כ"פ) דרב היה מנגיד עליהם ומסיק לבסוף דרך כלל וז"ל והאידנא נהוג עלמא כנהרדעי ואע"ג דרב יוסף אית ליה כלישנא קמא דרב דבשל סופרים הלך אחר המיקל עכ"ל הרי הרא"ש בעצמו כתב דלית לחוש לזה שר"י ס"ל כלישנא קמא דרב מטעם דבשל סופרים כו' וע"ל דף קס"ט ריש ע"ב שכתב ב"י עצמו בפשיטות איך שהרא"ש פסק כנהרדעי ותמה על רבינו שסתם דבריו שלא כהרא"ש ע"ש. וע"ל בסי' קל"ד מ"ש בישוב דברי רבינו דל"ת אהדדי דכאן כתב דקי"ל כנהרדעי ולקמן שם כתב כרב דמנגיד אמוסר מודעא גם בס"ס קמ"א כ' להנגיד אמאן דמבטל גיטא. ועכ"פ לשון רבינו שכתב בשם הרא"ש דאין הלכה כרב אינו מדוקדק דהא כ"ע מודו דהלכה כרב אלא שקי"ל כנהרדעי דאמרי דרב לא מנגיד אלא אדמקדש בביאה וכנ"ל וצ"ל דמשום דרבינו קיצר ולא הביא הא דפליגי משמיה ומ"ה קיצר ג"כ ואמר דלא קי"ל כרב בכל הני וק"ל והיותר נראה ליישב כל זה ולומר דע"כ אין הלכה כנהרדעי משמיה דרב דהרי הם אמרו דלא הלקה רב כ"א אמאן דמקדש בביאה וכל הפוסקים הסכימו דלוקין גם אמאן דמוסר מודעא כרב וכמ"ש רבי' ירוחם הביאו ב"י לקמן בסי' קל"ד וגם בתשובת הרא"ש (והביאו ב"י בפשיטות שם) כ"כ וכן מנגדינן במאן דמבטל גיטא כמש"ר בסי' קמ"א וצ"ל דהלכה כרב יוסף אליבא דרב אלא לא קי"ל כרב בכולהו. ומש"ר כאן שאין הלכה אלא "בהא דהמקדש בביאה אינו בא למעט כאן כל אינך דקחשיב רב אלא הכא אענייני קידושין קאי וקאמר דרב מנגיד אג' ענייני קידושין המקדש בביאה והמקדש בלא שידוכי והמקדש בשוק ע"ז כתב משמיה דהרא"ש דאין הלכה כרב בענייני קידושין אלא בהמקדש בביאה ומאינך לא מיירי אלא יש מאינך דלוקין וכמש"ר בסי' קל"ד וקמ"א הנ"ל ויש מהן דאין לוקין כההוא דחתנא דייר בבי חמוה דסמכינן ביה אנהרדעי ודוק’ ובזה נתיישב הכל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.