ביאור הגר"א/אבן העזר/כו
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אין האשה נחשבת כו' אבל כו'. ר"ל לאפוקי מדעת הגאונים כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' גירושין הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים שצריכה ממנו גט חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילות זנות ר"ל כמ"ש בפי"ג דיבמות ובפ"ד דכתובות ובפ"ח דגיטין ושאר מקומות חלק עליהם וכתב שלא אמרו אלא באשה שגירשה כו' וכמש"ל בסי' קמ"ט ס"ה ואמרינן נושא אנוסת אביו ומפותת אביו ובתוספת' ריש קדושין ובביאה כל ביאה שהיא לשם קדושין מקודשת שאינה לשם קדושין אינה מקודשת:
(ב) ואפילו בא כו'. קדושין ס"ה ואי דליכא עדים כולי:
(ג) ואפי' אם כו'. ר"ל כיון שידוע שבא עליה הוי כעדים כמ"ש תוספת ביבמות נ"ב ב' ובגיטין כ"ו ב' ד"ה לכשאכנסנה כו' ואמרינן ביבמות ק"י וכתובות ע"ג המקדש את הקטנה וגדלה כו' ומ' דאף על גב דבעל בלא עדי יחוד כיון דידוע שמתיחדת עמו ודאי לשם קדושין בעל כמ"ש שם מ"מ כאן דלאו לשם קידושין בעל לאו כלום הוא כנ"ל:
(ד) אלא אדרבה כו'. כמש"ו דודאי בושה כולי כמ"ש בב"ר פרק נ"ב ובריש ויקרא רבה משל למלך כו' וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמוניות כו':
(ה) ובא כו'. דאיסור נדה שוה באשתו או בפנויה או באחרת ופשוט הוא כמ"ש ואל אשה כו' וכמ"ש בספ"ג דיבמות ואם היא נדות וברפ"ג דכתובות ודמכות ועל הנדה אע"פ שיש כו' ובכריתות יש בא ביאה כו':
(ו) י"א שמותר והיא כו'. כמ"ש בסנהדרין כ"א א' מאי נשים ומאי כו' וכגירסת ספרים שלנו וכ"ה גירסת הרמב"ם והרמב"ן:
(ז) וי"א שאסור. כ"כ הרמב"ם בפ"ד מהלכות מלכים דאינה מותרת אלא למלך אבל להדיוט אסור ותפש עליו הרמב"ן מכלב וגדעון ושאר גדולי ישראל כולם נשאו פלגשים ופלגש בגבעה אם היה אסור לא היה אומר בפרהסיא בפני כל ישראל פלגשי ולא היה הולך אל חמיו בפרהסי' אבל הרמב"ם שם תירץ בדבריו שכתב ההדיוט אסור אלא באמה העבריה בלבד אחר יעוד ובכה"ג איירי כל הנ"ל וגי' רש"י נשים בכתובה וקדושין פלגשים קדושין בלא כתובה וכמ"ש פרשת חיי שרה וראיה ממ"ש שם בירושלמי והביאו תוספת ביבמות כ"א א' ד"ה ומותר כו' וא"ת תורה כו' וכ"ה בירושלמי פ"ה דכתובות הלכה ב' איזהו אשה ואיזו היא פלגש רמ"א אשה יש לה כתובה ופלגש אין לה כתובה רי"א אחד זו ואחד זו יש לה כתובה אשה י"ל כתוב' ותנאי כתוב' פלגש י"ל כתובה ואין לה תנאי כתובה משמע אבל קדושין לד"ה יש לה וכ"מ מדנאסרות לדוד בביאת אבשלום ובב"ר פ' ל"ח זה התיר ג"ע שאמר בא אל פלגשי אביך ואם איתא הא אמרינן נושא אדם כו' ואמרינן בסנהדרין שם אבישג מותרת לשלמה ול"ק אחת מן הפלגשים ואמרינן שם כמה קשה גירושין כו' אלמא צריכות גט וכן קראן הכתוב אלמנות חיות וכן בפלגש בגבעה קרא חותנו לאביה ולכך קנאו כ"כ בפלגש בגבעה והרמב"ן השיג על רש"י דהא כתובה דרבנן ואין תפיסה בזה די"ל כדעת תוספת דפ' כרשב"ג שהיא דאורייתא ואף לת"ק ל"ד כתובה אלא כל תנאי כתובה כגון שארה כולי:
(ח) ולוקין כו'. הנה הרמב"ם מנה במל"ת לא תהיה קדשה שלא יבעול פנויה שלא לשם אישות וכמ"ש בספרי לא תהיה קדשה אזהרה למזנה כענין שנאמר לא היתה בזה קדשה שלא כדעת ת"א דבעבד ואמה משתעי קרא ולא יהיה קדש דרשינן בסנהדרין על משכב זכר ע"ש נ"ד ב' ושם בספדי פרשת תצא לא תהיה קדשה בבנות ישראל לא תהא מוזהר עליו באומות שהיה בדין כולי ור"ל שאין בביאת נכרים בזנות לאו כמ"ש בע"ז ל"ו ב' דאוריי' אישות כו' ואתו אינהו כו' וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהא"ב ובש"ע ר"ס ט"ז ועמ"ש פ"א מהלכות אישות ובת"כ פ' קדושים פ"ד דאל תחלל את בתך להזנותה יכול לא יתננה ללוי כו' ת"ל להזנותה לא אמרתי אלא חלול שהיא לשם זנות ואיזה זה המוסר לחבירו בתו פנוייה שלא לשם אישות וכן המוסרת עצמה שלא לשם אישות וכ"ה בסנהדרין ע"ו א' והראב"ד הקשה עליו א"כ קנס דמפותה אמאי חייב הא אינו לוקה ומשלם והנה אע"פ שמדברי הרמב"ם בסה"מ סי' שנ"ה ובפ"א מהלכות אישות מ' דלוקה על כל פנויה אפילו במקרה הנה מ"מ דעתו דוקא במופקרת לזנות כמ"ש הכ"מ שם והלח"מ בפ"ד מהלכות מלכים וכמ"ש הרמב"ם להדיא בפ"ב מהלכות נ"ב ע"ש היטיב וכמ"ש הרא"בד שכן הוא לשון קדשה כמ"ש איזה הקדשה היא בעינים על הדרך ר"ל באם הדרך מזומנת לכל במקום עינים רואין ודרכן לכסות פניהם וז"ש כי כסתה פניה ועיין רמב"ן בשורש חמישי וכן בזכרים מזומן להיות נשכב מן הזכרים וכ"כ בפ"כ מהא"ב ה' ב' אע"פ שהיא קדשה וכמש"ל סי"ו סעיף ח' אפילו היתה כו' ובהגה בסי' קע"ז ס"ה זהו שחייבה כו' במקרה אבל כולי וכל כו' אבל דעת הרמב"ן שלא תהיה קדשה קאי דוקא על מי שאין לו עליו קדושין וכן אל תחלל כו' גם כן בכה"ג וז"ש שלא לשם אישות ר"ל במי שאין לו אישות וכמ"ש בפ' הבע"י דאין זונה כולי וכן שם דלא כר"א דאמר פנוי כולי וכן אמרינן בתמורה כ"ט ב' דאין אתנן זונה אלא באין קדושין תופסין בה ובסנהדרין נ"א א' יכול כו' הא לזנות כתיב כר"א כו' וק"ל דלא כר"א ולכך הוצרך ראב"י לומר בת"כ שם ובפ"ד דיבמות הרי שבא כו' ר"ל דיש חשש עריות וזו היא הזנות ור"ע דריש בסנהדרין ע"ו במשי' בתו לזקן שמזנה תחת בעלה ות"ק מפרש בהיא עצמה וכנ"ל וכמ"ש בת"א לא תהא כו' בסנהדרין כ"א ב' פריך ייחוד דאורייתא ולא פריך פנויה דאוריי' וההיא דספרי הנ"ל ואין מוזהר באומות פירש הרמב"ן שהספרי מפ' במופקרת ע"כ כנ"ל אלא שהמצוה על הב"ד שלא ינוחו דבר המגונה הזה בנו ואין אנו מוזהרין מלהניח באומות הכבושות תחת ידינו שא"א מוזהרין עליהם אלא על הע"ז ופ' אל תחלל כו' הוא ציווי על האב אע"פ שזכאי בקדושיה ולמכרה מ"מ אין רשאי למסור למי שאין קדושין תופסין בה כנ"ל ועל ב"ד בל"ת דלא תזנה כו'. ומ"מ אף לדעת הרמב"ם באינה מופקרת לכל אינו לוקה וכ"ש במיוחדת לו לבדו וכמ"ש בת"כ שם יכול על מעשה יחידי ת"ל ומלאה הארץ כו' ר"ל דוקא במופקרת לכל ולא על המיוחדת לאיש או שאינו בל"ת אלא באיסור עשה לדעת רמב"ם ורש"י וכמ"ש הר"א מזרחי ע"ש ושלא כדעת הר"ב כאן ועב"ש:
(ט) עכו"ם כו'. שהרי אין בהם לא נתן הוא ולא אמר הוא אלא הכומר נתן להם לכ"א טבעת ואפילו איכא עידי יחוד לא אמרינן הן בין עידי יחוד כו' דוקא במקום חשש של קדושין וכנ"ל וכאן ודאי על דעת קדושין הראשונים בעל וא"א אין אדם עושה כו' כנ"ל וכ"ש לדעת הרמב"ן שמתיר בפלגש המיוחדת וה"ה כפלגש אצלו ואף לדעת הרמב"ם הלא כתב אותן שאין מוחזקין בדקדוקי מצות וכ"ש המפקירין עצמן א"א אצלם אין אדם כו' כמ"ש בפ"ד מה' נחלות וכמ"ש בח"מ רע"ט וכאן הרי בא עליה בנדתה ותבעה ונתפייסה כו' לאיסור כרת התיר עצמו כו':
(י) (ליקוט) אם הכניס כו'. עיין תוספת דיבמות נ"ז ב' ד"ה רב כו' וקשיא לר"י כו' ועוד הקשה ר"ת כו' ועוד הקשה הרשב"א ממ"ש כ"ח א' וממאי דלמא כו' אלמא פשיט ליה דחופה לא קני וע"ש ברשב"א בארוכה שפירש בין בחופה שאחר קדושין ובין בחופה גרידא פליגי ע"ש נכון וכן פירש בנ"י:
(יא) וי"א. דשינוייא דאביי לאו כהלכתא נינהו דהא דשני מלתא דכתיב בהדיא הרי מיתת היבם דילפינן שם י"ד א' ג"כ מק"ו תנינן במתני' והא דשני ר"ה נמי ה"ק כו' הוא כר"ט כמ"ש תוספת בד"ה חופה כו' וי"ל כו' וכן סתמא דגמרא שם ג' א' מנינא דרישא כו' ולר"ה כו' ש"מ דליתא לדר"ה ואע"ג דאמרינן שם ח' כה"ג מאי נינהו חליפין ולר"נ ואע"ג דקי"ל כר"נ לאו תלמודא נסיב אלא דחויי קמדחי לסייעתיה. כן ביבמות נ"ח א' ע"כ ל"ק ר"מ התם כו'. רשב"א ורא"ש:
(יב) משנתקדשה כו'. מפורש בתורה בנערה המאורסה ובמתניתין וגמ' בכמה מקומות:
(יג) וצריכה כו'. מפורש ג"כ בתורה כי יקח כו' ודרשינן בקדושין וע"ש ט' ב' וכתב כו' ובש"ס בכמה מקומות א"צ לפנים:
(יד) אם לא כו'. דלא כנהרדעי דרב יוסף ס"ל כן בפ"ק בקדושין ורב יהודא ור"נ בפ' בתרא דקדושין וכן בפ"ה דיבמות ורבינא ורב אשי דאנהו בתראי בשבועות מ"א א' וכמ"ש בח"מ ספ"ז ס"ט ודברי תוספת שכתב דאנהרדעי סמכינן בחתן כו' תמוהין דנהרדעי ל"פ באיסורא דהא כלהו ודאי איסורא ול"פ אלא במלקות בכלהו כו' ליקוט:
(טו) וי"א כו'. כנהרדעי שם ושם תוספת שם דבשל סופרים הלך אחר המיקל כמ"ש בפ"ק דע"ז וס"ל להרב וכן הטור כמ"ש בבאר שבע דנהרדעי ל"פ אלא בענין קדושין לכן לא הגיה בסי' קל"ד ס"ו ובסי' קמ"א סס"ז ובח"מ ס"ס ס"ה וסי' פ"ז ס"ט אבל מה שלא הגיה בסי' קס"ו ס"ב צ"ל שסמך על מ"ש כאן. ליקוט. אבל תוספת ורא"ש וש"פ לא ס"ל כן דתוספת כתבו שם ושם וע"ז סמכו חתנים כו' ועיין רא"ש בקדושין שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |