מראי מקומות/אבן העזר/כא

מראי מקומות אבן העזר כא

אין שואלים בשלום אשה, אם מותר לשאול לבעלה איך שלומה

הטוש"ע בסעיף ו, כתבו דשרי, והב"י הביא כן מהתוס' בקידושין ע: ד"ה אין, וכן הביא הב"ח מהרא"ש בקידושין ד,ד, וכ"כ רש"י בב"מ פז. ד"ה על ידי, וכ"כ הנמוק"י בב"מ קמא ד"ה ע"י בעלה, וכ"כ המ"מ בהל' איסורי ביאה כא,ה, וכ"כ הרמב"ן בב"מ פז., אבל כבר רמז הגר"א בס"ק כד, דתוס' בב"מ פז. ד"ה ע"י, החמירו יותר וכתבו דאסור לשאול לשלומה אפי' את בעלה, אלא רק מותר לשאול את בעלה איה האשה, ועוד יש להעיר דהרמב"ם בסוף אגרת ששלח לרבי יוסף עקנין הנקראת זכרונות ב, והובאה בהקדמת הספר ברכת אברהם שחיבר ר"א בן הרמב"ם, כששאל בשלומו ורצה לשאלו בשלום אשתו, כתב לו והגם שאסרו חכמים לשאול בשלום אשה מ"מ להתפלל בשלומה שרי, ועל כן בירכו הרמב"ם כעת חיה ולשרה בן ואתה שלום וביתך שלום, ע"כ, ומבואר דס"ל לרמב"ם דאף ע"י בעלה אסור לשאול בשלום אשה, ונמצא בידינו דהטור והרא"ש ורש"י והרמב"ן והמ"מ והנמוק"י והתוס' בקידושין ס"ל דשרי, ומאידך הרמב"ם ותוס' בב"מ ס"ל דאסור, ומ"מ נראה דהעיקר כהשו"ע וככל הנך.

שאלת שלום לאשה ע"י אחר שאינו בעלה

הטוש"ע בסעיף ו, כתבו דמותר לשאול לבעלה איך שלומה, והב"ח כתב דה"ה ע"י אחר ולאו דוקא בעלה, והח"מ והב"ש הקשו דבגמ' בב"מ פז., להדיא אמרי' ע"י בעלה שאני, והשי למורא על גיליון השו"ע כתב דהא דאמרי' התם ע"י בעלה היינו כיון דאיירי התם לעיל בדרך ארץ, אבל ע"י אחר ליכא דרך ארץ וליכא איסורא, ע"כ, ולא משמע כדבריו בגמ' דהא דאמרי' דהוא דרך ארץ לא איירי דרך ארץ מחמת צניעות אלא משום שלום, וגם הא דאמרי' ע"י בעלה שאני, קאי על הקושיה דקי"ל דאין שואלין בשלום אשה כלל, וע"ז הו"ל לשנויי דזה לא איירי ע"י שליח, דהכי הויא שינויא רויח טפי, ולא לומר ההיתר שיש רק ע"י בעלה, ומ"מ עצם הקושיה של הח"מ והב"ש אינה קושיה, וכבר רמז לזה הב"ח בדבריו כמעט להדיא, דהא דאמרי' ע"י בעלה שאני היינו מחמת דבזה איירי התם גבי המלאכים ומעשה שהיה כך היה.

· הבא >מעבר לתחילת הדף