בית יוסף/אבן העזר/כא
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו וכו' כל זה מדברי הרמב"ם בפרק כ"א מהא"ב: ומ"ש ואסור להסתכל בנשים שעומדת על הכביסה בפרק חזקת (דף נז:) ומ"ש ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה וכו' בפ"ק דע"ז (דף כ):
ומ"ש פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה וכו' בפרק הרואה (דף סא.) ובסוף קדושין (ד' פא.) רב ורב יהודה הוי אזלי באורחא אתת האי איתתא קמייהו א"ל דלי כרעך מקימי גיהנם ופרש"י דלי כרעיך. מהר ללכת שנקדמנה:
ומ"ש ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות בפ"ק דעכו"ם (דף יז.):
ומה שכתב והמסתכל אפי' באצבע קטנה שכ אשה וכו' בפ' במה אשה (ד' סד:) ובפ' מי שמתו (דף כד.) ומ"ש ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה וכו' פרק מי שמתו (דף כד.):
ומ"ש והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ז"ל הרמב"ם פכ"א מהא"ב אסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחד מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפי' להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול ערוה או לראות שערה אסור עכ"ל ואע"פ שהזכיר מכת מרדות קודם איסור שמיעת קול ערוה וראיית שערה משמע לרבינו דאהני נמי מכין אותו מכת מרדות דמ"ש:
ומ"ש ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין כ"כ הרמב"ם בפרק הנזכר כתוב בא"ח בשם הר' יונה אסור להסתכל בא"א מן התורה שנאמר (מדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר (איוב לא) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכל המסתכל בא"א מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית שכך אז"ל (סנהדרין צב. ע"ש) כל המסתכל בעריות קשתו ננערת ואשר לא נשא עיניו אל א"א זוכה ותחזינה עיניו בנועם ה' מידה כנגד מדה שכך אמרו ז"ל כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר עוצם עיניו מראות ברע ונאמר אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך ואסור מן התורה להרהר באשה ואפילו פנויה וחמור הרהור פנויה ממגעה שעל הרהור עובר בלאו מן התורה שנאמר ונשמרת מכל דבר רע ופירשו רז"ל (ע"ז כ:) שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה עכ"ל:
לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק וכו' בפ' המדיר (דף עב:)
ומותר להסתכל בפני הפנויה לבודקה אם היא יפה שישאנה וכו' ולא עוד אלא שהוא ראוי לעשות כן וכו' כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב והוא ברפ"ב דקדושין (דף מא.) אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה שמא תתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך והראב"ד כתב על דברי הרמב"ם חכמים אמרו האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי אתתא לידבר ע"ה בהדיה דלמא מחלפי לה מיניה אלמא אין דרך תלמיד חכם בכך עד כאן לשונו וכבר השיב עליו הרב המגיד יפה ונתקיימו דברי הרמב"ם ז"ל:
וכן מותר לאדם להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו וכולי כן כתב הרמב"ם בפכ"א מה' א"ב וכתב ה"ה בפרק אלו מותרים (כ.) המסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים שאינם מהוגנים אמר רבי וסף ובאשתו נדה אמר ר"ל עקבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד עקבה משמע הא בשאר מקומות מותר וכן אמרו שמותר לאשה להתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה אלמא שמותר להסתכל בה ומ"ש אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה באבות דרבי נתן (פ"ג):
ואסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה וכו' בפרק עשרה יוחסין (דף נו.):
ומ"ש באי זה שמוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וכתב הרב המגיד שלמד כן מהירושלמי ומבואר בכמה מקומות שהיו משתמשין בשפחות ואמרו אמתיה דר' וכו' ע"כ:
ומ"ש אפילו ליצוק לו מים לרחוץ בסוף קדושין (דף פא:) רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותביה בכנפיה א"ל עבר מר אדשמואל דאמר אין משתמשין בנשים א"ל כאידך דשמואל ס"ל דאמר הכל לשם שמים וכתבו התוספות ועל זה אנו סומכים שאנו משתמשים בנשים כתב המרדכי בפרק אע"פ הר"ש בר ברוך אומר אע"פ שאין משתמשין באשה דרך שפחות שרי כדאמר אביגיל (שמואל א כה) לרחוץ רגלי עבדי אדוני והא דמשמע בירושלמי דאסור היילו דברים שליחוד במקום יחוד אבל במרחץ כיון שרוב בני אדם מצויים מותר מכאן לכותיות ושפחות מותרות לרחוץ אותנו במרחץ עכ"ל ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר ודבר זה אסור להעלותו על לב ואין ספק אצלי שאיזה תלמיד טועה כתב כן מעצמו ותלה הדבר ברבו : החשוד על שום אחת מהעריות דין הוא שיתרו בו שלא יעבור על פתח ביתה ואם יעבור ילקו אותו פשוט בפרק ר"ג (נב:) ובפ"ק דקדושין (יב:) עכ"ל ר' ירוחם:
ואין שואלים בשלום אשה כלל ואפילו ע"י שליח ואפי' ע"י בעלה וכו' ג"ז בפ"י יוחסין (דף נו:) ומ"ש אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה כ"כ שם התו' מדאמר בפ' הפועלים (פז.) שואלים לאיש בשלום אשתו:
המחבק או המנשק אחד מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם וכו' כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וכתב ה"ה על זה בפ"ק דשבת (יג.) עולא כי הוה אתי מבי מדרשא היה מנשק לאחתיה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב:
כיצד האב מותר לחבק לבתו ולנשק ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו שיש לבת י"א שנים וכו' בסוף קידושין (דף פ:) תנן מתיחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר הגדילו זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו ובגמרא וכמה אמר רב אסי תינוקת בת ט' שנים ויום אחד תינוק בן י"ב שנים ויום אחד א"ד תינוקת בת י"ב שנים ויום אחד ותינוק בן י"ג שנה ויום אחד וזה וזה כדי שיהו שדים נכונו ושערך צמח כך היא גירסת רש"י והרי"ף אבל הרא"ש הקשה על גירסא זו וכתב שהיא משובשת וכתב וי"א איכא דאמרי תנוקת בת י"א שנה ויום אחד תינוק בן י"ב שנה ויום אחד וזה וזה כדי שיהו שדים נכונו וכו' פי' זה וזה קרובים לשדים נכונו וכו' שהיא שנה הסמוכה לגדלות והרמב"ם כתב בפכ"א מהא"ב הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה ובפירוש המשנה כתב כגירסת רש"י והרי"ף ויש בקצת ספרי רבינו טעות סופר והגירסא הנכונה בדבריו הגדילו שיש לבת י"א שנה ולבן י"ב שנים והיא כגירסת הרא"ש:
ומ"ש ואם הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה וכן אם האם בושה לעמוד ערומה בפני בנה אסור אפילו הוא קטן שם אמר רב חסדא ל"ש אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערומה אבל בושה לעמוד לפניו ערומה אסור מ"ט יצר אלבשה ופרש"י בושה לעמוד לפניו בידוע שיש בה טעם ביאה ואע"ג דלא איירי רב חסדא אלא בבת לגבי אב למד משם הרמב"ם לאם לגבי בנה וכתב בפכ"א מהא"ב וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה ואע"ג שהם קטנים משהגיע להכלם מהם אין ישנים עמהם אלא בכסותן ואתריו נמשך רבינו והרי"ף גורס אמר רב חסדא לא שנו אלא שבושה לעמוד ערומה אבל לא בושה לעמוד ערומה לא וכתב הר"ן שאין. גירסת הספרים כן אלא כמו שכתבתי לעיל והיא גירסת הרמב"ם והרא"ש:
ומ"ש רבינו שאם נתקדשה אפילו היא קטנה אסורה שם רב אחאי איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבה בכנפיה א"ל לא סבר לה מר דמקדשא ופרש"י אין אדני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מא"א ומשמע התם דקטנה היתה והרי"ף כתב אהא דאמר רב חסדא ל"ש אלא שבושה לעמוד לפניו ערומה וכו' אמר רבא לא אמרן אלא דמקדשה אבל לא מקדשה לית לן בה וכתב הר"ן על זה תמהני דבגמרא ה"ג רב חנן איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבה בכנפיה ומעשה זה אע"פ שהביאוהו על משנתינו נראה שאין לו ענין לישן עמהם בקירוב בשר דתנן ועוד דבתו תנן בת בתו לא תנן ובהאי עובדא לא מדכרינן רבא כלל ועוד שפשט מעשה זה מראה דהיכא דמקדשא אע"ג דליכא שדים נכונו ואפילו בבתו אסור אם בתו ובת בתו שוות בדיניהם אבל נראה שגירסא אחרת היתה לו להרי"ף ז"ל עד כאן לשונו: והרא"ש כתב על דברי הרי"ף משמע דקאי לבושה לעמוד לפניו ערומה ולא ראיתי גירסא זו בספרים גם מעובדא דרב אחא בר אבא דשקליה לבת ברתיה בכנפיה וכו' ואמר ליה רב חסדא חתניה לא ידע מר דמקדשא משמע דכי מקדשא בכל ענין אסור עכ"ל והרמב"ם כתב בפכ"א מהא"ב ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה או שנשאת אין ישנין עמהם אלא בכסותן וכתב ה"ה מ"ש רבינו או שנשאת לאו דוקא שאפילו נתקדשה בלבד אסור כנזכר בגמרא עכ"ל: כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף קפ"ח אהא דאמרינן בפ"ק דשבת (יג.) עולא הוה מנשק לאחתיה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא כל שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרין לנזירא וקי"ל כי הא בתרייתא לא אסרו בהן אלא קריבה המביאה לידי הרגל עבירה כישן עמהם אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה א"נ בנשיקה ואפילו אבי ידייהו וכן אפילו הושטת כלי מיד אשתו נדה לידו אסור לפי שלבו גס בה ובקריבות מועט איכא למיחש להרגל עבירה אבל בשאר נשים שאין לבו גס בהן בדברים אלו כגון הושטת כלי וכיוצא בו אין בהם משום הרגל עבירה לפי שאין לבו גס בה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |