חתם סופר/כתובות/מב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:38, 21 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
גליוני הש"ס
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png מב TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תנן התם אנסת ופתית את בתי כו' ר"ש פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו. בפני משה ס"פ שבועת הפקדון מייתי קושי' בשם רמב"ן כתיבת יד נהי דעיקר תביעתו הוא קנס מ"מ בכפירתו לא פתיתי הרי כופר לו גם בושתה ופגמה ובשבועת הפקדון חייב אפי' בלא תביעה ותי' נהי דבלא תביעה אם כופר חייב אבל השתא דתובעו רק הקנס יכול לומר אלו תבעתני בושת ופגם הייתי מודה לך ע"ש ודבריו קשים להולמם ופני משה הנ"ל נדחק בהם. ולפענ"ד לפרש עפ"י דאמרי' לעיל ל"ו ע"ב דיצא עלי' שם רע בילדותה דבאו עדים דתבעתינהו באיסורא שוב אין לה קנס והטעם דתו לא מקרי פיתוי אלא כמפקרת היא עיין רמב"ם ולפע"ד י"ל דעכ"פ בושת ופגם יש לה אע"ג דהיא עצמה תבעה באיסורא מ"מ אחר חייב על בושתה ופגמה. וא"כ נוכל לומר נהי אי אמרי' עיקר בושת ופגם הוא תובע. א"כ ממילא כשהשיב לא פתיתי הו"ל כופר בבושת ופגם שתובעו. מ"מ לר"ש עיקר קנס הוא תובע אין במשמעות כפירתו אלא על הקנס לומר לא היתה מפותתי אלא מופקרת היא מילדותה ונהי דקנס אין לה מ"מ אלו היית תובע אותי להדי' על בושת ופגם הייתי מודה לך:

ולולי דברי רמב"ן הייתי אומר דמשכחת לי' בלא ייחד לי' כלי אלא כשיעור קנס נמצא לר"ש דקנס הוא תובע ונשבע ונהי שכפר גם בבושת ופגם מ"מ יחוד הכלי לא הי' אלא על מה שתובעו ולרבנן הי' היחוד גם על בושת ופגם:

ובזה נ"ל ליישב ק' מהרש"א על רש"י שפי' דלרבנן לא תבעו אלא בושת ופגם והוא נגד ש"ס דשבועות. י"ל עפ"י מה שנ",ל ליישב קו' תוס' במה דבעי אביי לר"ש ולא לרבנן אם הי' מפרש בהדי' קנס. די"ל דמשמעות לשון רש"י ד"ה או דלמא כו' משמע דהא דמספקא לי' לאביי דגם אחר העמדה בדין יפטור מקרבן לאו היינו מיתורא וכחש בה דאכתי לא אסיק אדעתי'. אלא מדפרט כל הני פרטי פקדון וגזל וכו' ע"כ למעוטי קנס ולגופי' לא אצטריך פשיטא דאי מודה מיפטר. אע"כ למעוטי אפי' עמד בדין כנ"ל משמעות לשון רש"י. והשתא י"ל ע"כ לא מיבעי' לי' אלא לר"ש דס"ל מעות קונות מן התורה וא"כ אי נימא דהני פרטי אתו לייחוד כלי. הוא דוחק גדול בקרא דהרי אמרי' קרא מסייעא למ"ד משיכה קונה משו"ה מספקא לי' לאביי אולי יותר נוח לומר דהני פרטי אתו למעוטי קנס משעמד בדין. מלומר דצריך יחוד כלי. אבל לרבנן י"ל דס"ל משיכה קונה א"כ פשיטא לאביי דקרא אתי לייחוד כלי אבל משעמד בדין ממון גמור הוא כן י"ל ומיושב קו' תוס':

והשתא י"ל דהי' קשה לרש"י קו' רמב"ן הנ"ל לר"ש מה בכך שאינו תובעו אלא קנס מ"מ הוא כופר גם בבושת ופגם. מיהו למסקנא דכתי' וכחש בה למר ומעלה מעל למר. א"כ מיותר הני פרטי פקדון וגזל וע"כ להצריך ייחוד כלי. א"כ י"ל דמיירי שלא ייחד לו כלי על בושת ופגם. אבל להס"ד דלר"ש לא בעי' יחוד כלי והני פרטי אתו למעוטי קנס משעמד בדין א"כ קשה ק' רמב"ן. וע"כ מוכח מזה דס"ל לר"ש אפי' תובעו נמי שלשתן וכופר בשלשתן מ"מ כיון דפתיך בי' שום קנס תו לא מחייב קרבן שבועה. וסברא זו כ' הראשוני' בשיטה מקובצת וא"כ לרבנן דוקא בושת ופגם הוא תובעו משום דלא שביק מידי דמודה לא מיפטר כו' דאי שלשתן הוא תובעו הי' פטור כיון דפתיך בי' קנס. דבהך סברא לא פליגי ר"ש ורבנן אי פתיך בי' קנס מפסיד או לא דאי ס"ד בהא פליגי א"כ בסיפא דמתני' דשבועות תנן חבלת בי והוא אומר לא חבלתי חייב וקשה הא לרמב"ם פ"ה מחובל ס"ל דכל צער ונזק הוא קנס א"כ חייב ולא פליג ר"ש הא פתיך בי' קנסא דצער ונזק. אע"כ טעמא דר"ש הכא משום קיץ אבל התם בצער דלא קיץ מודה דלא תבע מידי דאלו מודה מיפטר. וא"כ רק בהך סברא פליגי. משו"ה פירש"י כן. אבל למסקנא מודה רש"י דפתיכת קנס לא מפסיד מידי ולר"ש רק קנס הוא תובע ולרבנן שלשתן תובע. ואי משום קו' רמב"ן י"ל דלא ייחד לו כלי לבושת ופגם:

א"נ י"ל קרוב להנ"ל דלמסקנא נימא יתורא וכחש בה אתי לעמד בדין. אבל להס"ד דברייתא מיירי דוקא בלא עמד בדין א"כ קרא לא אצטריך אלא לומר אפי' אי פתיך בי' קנס פטור. ולרבנן דוקא בושת ופגם הוא תובע וכנ"ל:

ויש לזה פנים מדהוה מבעי' לי' עמד בדין מהו. וקשה הא אם עמד מסתמא כבר נתן קצבה לבושת ופגם ומ"ט דר"ש הא תלתהון קיץ נינהו. אע"כ משום דפתיך בי' קנס מיפטר. ויבואר עוד לפנינו אי"ה:

וי"ל עוד נמי דאביי דאמר בקידושי' ס"ב ע"ב ראב"י ור"מ ורבי כולהו ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ולא חשיב נמי ר"ש דשמעתין כקו' תוס'. י"ל דס"ל ר"ש ורבנן כולהו ס"ל א"א מקנה דשלב"ל ופליגי בסברת המרדכי שבסמ"ע סי' ר"ג שהבאתי לעיל במקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם ר"ש ס"ל מגו דחייל אדבר שבא לעולם חייל נמי אדבר שלב"ל ומשו"ה תובעו שלשתן וממילא כיון דפתיך בי' קנס לא מיחייב קרבן שבועה ורבנן ס"ל בהיפוך מיגו דלא חייל אדבר שלב"ל לא חייל אפי' אדבר שבא לעולם. ומשום כן אינו תובע אלא בושת ופגם שאם יכלול קנס עמהם יהי' פטור על הכל מכח הקנס. ומה דאמרי' טעמא דרבנן משום דלא שביק אינש מידי דמודה ומיפטר. ר"ל דמה"ט הוה קנס דבשלב"ל משום דמאן יימר דמיחייב דלמא מודה ומיפטר. ולא שביק אינש להפסיד לעצמו ממון גמור ע"י תביעת מידי דמודה ומיפטר שהוא דבר שלא בא לעולם ובפלפול הארכתי עוד:

אמרו לו אעפ"י שאינו משלם קנס עפ"י עצמו כו'. יל"ד אמרו לו היינו ת"ק ועמ"ש תוי"ט לקמן במתני' מ"ג ע"ב. וראיתי בירושלמי ס"פ שבועת הפקדון לבתר דמייתי ר' יוחנן דפליגי בעיקר קנס הוא תובע מייתי ר' אילא אומר דברי ר"ש באומר קנס ואח"כ בושת ופגם כיון שהתחיל תביעתו בקנס עיקר קנס הוא תובע ודברי רבנן באומר בושת ופגם וקנס שאז עיקר כוונתו אבושת ופגם ולדבריו לא פליגי ר"ש ורבנן ע"ז. וקרוב לומר שזהו דעת רבא בש"ס דילן במשל דחטין ושעורי' וכוסמי' כיון שהתחיל בחיטין כל עיקר כוונתו אחיטין. ומה שהקשה אביי התם הא כפר לי' שעורי' וכוסמי' היינו קו' רמב"ן הנ"ל נהי דלא תבעו מ"מ הוא כפר לי'. ובזה לא שייך תי' רמב"ן הנ"ל דהא עכ"פ התובע הזכיר בושת ופגם ג"כ והוא קו' גדולה. ורבא לא חש להשיב משום שסמיך עצמו על מה שאמר פ' הזהב דבעי' יחוד כלי א"כ משכחת כשלא ייחד כלי לבושת ופגם וכנ"ל. מ"מ הרווחנו לומר דת"ק דר"ש פליג לגמרי וכר' יוחנן ופליגי בעיקר קנס הוא תובעו ובתובעו סתם פתית ורבנן דאמרו לו מיירי במפרש ומקדים בושת ופגם לקנס וכר' אילא עיי' וק"ל:

וקצת כעין ראי' לזה מרבנן דרישא דברייתא דת"כ דפליגי אר"ש בעמד בדין ונקטו בדבריהם אונס ומפתה. וקשה לדבריהם אפי' בלא עמד בדין נמי דבושת ופגם הוא תובע. אע"כ רבנן דברייתא דת"כ היינו רבנן דאמרו לו דלא פליגי אר"ש אלא במקדים קנס לבושת ופגם מודו לר"ש ובהיפוך מודה להו ר"ש וכנ"ל. ומיהו מכפל ודו"ה קשי' דבהני אפי' לר"ש קרנא הוא תובע דהא תרוויי' קייצי הקרן והכפל אית להו קצבה ומודה גם ר"ש דעיקר קרנא הוא תובע וצריך לומר שכבר גבה קרנא ממנו ופליגי אי בגניבה אתי לידי' וצריך לשלם כפל או דו"ה או בשאלה אתי לידי' ולא פליגי אלא בקנסא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף