חתם סופר/כתובות/מא/ב

חתם סופר כתובות מא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רוח ה' עלי יערה. בחידושי פרק נערה:

נערה שנתפתתה. בפרק דלעיל כבר תנן דהמפתה נותן ג' דברי' והמאנס נותן ד' דברי'. וא"כ לא הוי למיתני ולהאריך כאן אלא לומר תשלומי אונס ומפתה לאבי' עמדה בדין וכו'. ומזה ראי' לשיטת הסוברים דמת אבי' קודם העמדה בדין הרי הן לעצמה אקנסא לחוד קאי אבל תשלומי בושת ופגם של אחי' הוא ומשו"ה חלקם במתני' אבל להתוס' קשי' כנ"ל וכן יל"ד לשיטת רש"י ורמב"ם דהצער בתפוסה לאבי' הו"ל למכלל בחדא בבא בושתה ופגמה וקנסה והצער בתפוסה לאבי' אבל השתא משמע כדעת הראב"ד דבושתה ופגמה וקנסה לאבי' והצער בתפוסה להתפוסה ולא לאבי'. ועיין מ"ש תוי"ט ויבואר עוד לקמן אי"ה:

בושתה ופגמה וקנסה לאבי'. אבל צער ליתא במפותה דאין לה צער כדלעיל ל"ט ע"ב. ונ"ל אלו הי' המפותה מצטערת לא הי' ראוי לשלם צער אפי' באנוסה אב"א סברא אב"א קרא. מסברא דכיון שמשלם פגם שהוא נזק א"כ צער למה ובפ' החובל אמרי' דמשלם צער במקום נזק משום דהו"מ למיעבד ע"י סמא. וזה לא שייך הכא בצער דבעילה. וע"כ צריכים לומר דה"ל לפתותה ויהי' בלא צער אבל אי אמרי' דגם למפותה יש צער א"כ מאי הו"ל למיעבד דלא לצטער. ואי בעית אימא קרא דתיקשי מנ"ל דהצער אינו כלול בקנס חמשי' כסף ולא שייך תי' הש"ס לעיל תחת אשר עינה או נותן האיש אשר שכב עמה הנאת עינוי או שכיבה חמשי' כסף דזה יספיק למעוטי בושת ופגם. אבל צער היינו תחת אשר עינה וא"כ מנ"ל שישלם צער זולת הקנס אלא מפני שמפותה אינה מצטערת ואפ"ה נותן חמשי' כסף א"כ מוכח דצער הוא זולת הקנס. וממילא ע"כ א"א לפרש קרא תחת אשר עינה כפשוטו דהתשלומי' תחת העינוי אלא מילתא באפי נפשה הוא. ואמנם אי ס"ד דמפותה מצטערת א"כ מנ"ל שמשלם צער כלל. ועי' רמב"ם דמייתי מקרא דכתי' עינה באונס ולא במפותה ש"מ מפותה לית לה צער ועיין תוי"ט ולהנ"ל יתיישב וק"ל:

והצער בתפוסה בירושלמי מתני' דלא כר"ש דס"ל סופה להצטער תחת בעלה ורמב"ן וריטב"א ורא"ה מקשי' א"כ אמאי לא פליג ברישא כמו דפליג בסיפא. ולכאורה הי' נ"ל לומר דבשלמא לעיל ובכמה משניות נקט לשון אנוסה ומשכחת לה בשלף חרבו בשדה ואין מושיע לה ונבעלה לו באונס אבל מ"מ אין לה שום צער אלא צערה דבעילה. ואהא פליג ר"ש דהרי סופה להצטער בכך תחת בעלה. אבל משנתינו נקטה לשון תפוסה שהוא תפסה בעל כרחה ושכב עמה ויש לה צער חביטה ע"ג קרקע ובזה אפי' ר"ש מודה ואתי' רישא ככולי עלמא. וזה ראי' לראב"ד דצער אינו של אבי' דצערא דגופה לא אקני לי' רחמנא. וא"ש בדעת הרמב"ם אי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין ומצערת בביאה לדעת הרמב"ם. תינח צערא דביאה שהוא כאנוסה. אבל צער חביטה לא מצי האב למוסרה לחובטה ע"ג קרקע ומתני' בתפוסה מיירי וע"כ אינו לאביה:

אבל יותר נ"ל אפי' אי מיירי מתני' בתפוסה והחביטה ע"ג קרקע. מ"מ לא מיירי מתשלומין אותו הצער שאינו אלא כחובל בבתו של חבירו וכדמייתי ברייתא בב"ק פ' החובל וזה הצער נישום בפ"ע ומשנתינו לא מיירי אלא מצער דגרם לה ע"י בעילה. ונהי דאבוה דשמואל לעיל ל"ט ע"א למאי דלא אסיק דצער דבעילה קאמר דחיק ומוקי מתני' בצער דחבטה ע"ג קרקע. ואפשר לטעמי' אזיל דס"ל לקמן נ"א ע"ב דכל שסופה ברצון מקרי רצון גמור. וכבר כ' הרמב"ם שחזקה שכולן סופן ברצון וא"כ צער ביאה מחלה ע"י רצון דבסוף. וע"כ דחיק ומוקי בצער דחבטה. אבל למאי דקיי"ל כרבא לקמן דרצון דבסוף נמי אונס הוא דיצרא אלבשה א"כ אפי' מחלה להדי' הוה הכל אונס א"כ אין צער דחבטה בכלל המשנה כלל. וליישב קו' הראשוני' הנ"ל דמדפליג ר"ש בסיפא ש"מ רישא כר"ש נמי אתי'. נ"ל דהרי בב"ק אמרי' דטעמא דר"ש משום דאית לי' כחש גופנא ומייתי לי' לעיל בתוס' ל"ט ע"א ע"ש ודוחק גדול להשוות סברת כחש גופנא לדהכא עיין וק"ל. גם צ"ע לר"ש שאמר סופה להצטער. הלא היא תאמר מאן לימא לך שהייתי מצטערת דלמא לא בעינא לאינסובי. והנה הרמב"ן פ' משפטים כ' טעם תשלומי הקנס כמוהר הבתולו' מפני שפגמה בעיני הבחורים ויצטרך האב להוסיף על נדן שלה ע"ש וא"כ א"ש דברי ר"ש דממ"נ תנכה לי' מהקנס שומת הצער שתשלומי הקנס אינו אלא משום שפגמה בעיני הבחורי'. וא"כ ע"כ סופה הי' להצטער תחת בעלה א"כ למה זה ישלם צער והיינו ממש כחש גופנא שמנכה מתשלומי ענבי' מה שהי' עתיד הגפן להכחיש ע"י הענבי'. וכיון שזכינו לדין א"כ מבואר היכי דליכא קנס כגון בוגרת או אפי' נערות וליכא עדים דהוה מודה בקנס מודה ר"ש דמשלם צער ומשכחת משנתינו בליכא עדים דליכא קנס ואיכא צער בתפוסה. והא"ש דלא נקיט בחד בבא הקנס ובושת ופגם והצער בתפוסה לאבי'. להורות נתן אי יש קנס ליכא צער ורישא כר"ש נמי אתי' ונקיט אליבא דכ"ע. ומוכח נמי דצער דבעילה ממון הוה ולא קנסא אע"ג דבפ"ה דחובל ומזיק ס"ל לרמב"ם דצער דשארי חבלות הוה קנסא ואי מודה מיפטר מ"מ צער דבעילה ממון הוה דאי ס"ד קנסא א"כ משנתינו בעדים מיירי ואיכא קנסא. א"כ ליכא צערא לר"ש ואמאי לא פליג ר' שמעון ברישא:

ובכסף משנה מייתי דברי ר' יהושע בן בנו של הרמב"ם ז"ל דמייתי ראי' לזה ממתני' דס"פ שבועת הפקדון דאמרו רבנן לר"ש אע"ג שאינו משלם קנס עפ"י עצמו משלם פגם עפ"י עצמו ואי אמרת בשלמא צער ממון הוה לא תיקשי אמאי לא נקטי רבנן דמשלם בושת ופגם וצער עפ"י עצמו דבעי למינקט מה דשייך גם בפיתוי. אבל אי ס"ד דצער נמי הוה קנס א"כ בתחילת דבריהם ה"ל למימר נהי דאינו משלם קנס וצער עפ"י עצמו אע"כ צער ממון הוה. והנה הא דלא מייתי מדר"ש עצמו דנקיט קנס ושביק צער י"ל לר"ש לא נקיט אלא קנס דקייץ אבל צער לא קייץ. אבל רבנן ה"ל למינקט שאינו משלם קנס וצער כן צ"ל. ומ"מ קשה דלמא רבנן לר"ש קאמרי ורבי שמעון ס"ל שאינו משלם צער משום כחש גופנא. ולהנ"ל ניחא כיון דליכא קנס ממילא איכא צער גם לר"ש. והנה לפמ"ש לעיל דמאן דס"ל מפותה יש לה צער תו לא שייך לשלם צער אפי' באנוסה והוכחתי כן מסברא ומקרא א"כ לר"ש דס"ל דצער שתחת בעלה שוה לצערא דאונס א"כ בלא כחש גופנא לא ישלם צער וליתא להנ"ל ודוק בכל זה:

ובתפוסה בעל הג"ה במ"ל הקשה לשיטת הראב"ד דהצער להבת מש"ס לעיל ל"ט ע"ב דפריך בפשיטות שלי דאבוה הוה ע"ש ולק"מ דלפי ס"ד דגם למפותה יש צער א"כ בודאי לאבי' דהא בידו למוסרה לבעל להצטער בזה הצער. אבל למסקנא דמפותה אין לה צער א"כ אין ביד האב למוסרה לבעל להצטער בזה הצער וא"כ הו"ל כשאר צערא דגופא דלא אקני לי' רחמנא ופשוט וכ"כ בחכם צבי סס"י קמ"ו:

הרי הן לעצמה. בר"ן מבואר דאיכא דס"ל דבושת ופגם של אחי' דלא כהתוס'. וס"ל נמי דקנס דמפותה אין שמחלה ו לא מתקיים אלא בקנס דתפוסה לחוד ע"ש. ולולי זה הייתי אומר דתרווי' הני קולא בחד דוכתא לא משכחת לי' דבירושלמי מבואר דקנס אינה יכולה למחול ומייתי לי' תוס' לעיל ר"פ אלו נערות ואמנם ש"ס דילן ס"ל בהדי' דיכולה למחול. ונ"ל דבהא פליגי דכולי עלמא ס"ל קנס לאו בר מחילה הוא אלא משום דמוחלת בפעם א' הקנס ובושת ופגם א"כ מגו דחייל מחילה אבושת ופגם חייל נמי אקנס וסברא זו הוא באריכות בסמ"ע סי' ר"ג ובמרדכי פ' מי שמת סי' תר"ה והירושלמי ס"ל כהפוסקים דבושת ופגם לאחים ואינו נמחל במחילתה כלל. א"כ ליכא אלא קנס שלה לחודא וקנס אינו נמחל. וא"כ א"א שיסבור א' תרי קולא הנ"ל בהדדי שיהי' הקנס נמחל וגם בושת ופגם להאחי' דזה א"א וק"ל. מיהו למאן דס"ל דגם מפותה יש לה צער ולהראב"ד דצער לעצמה וממונא הוא א"כ י"ל הקנס נמחל אגב הצער אלא כבר כתבנו לעיל אי מפותה יש לה צער ממילא אינו לעצמה דביד האב לצערה בצער הזה והרי היא שלו בחייו ואחריו להאחים וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף