חתם סופר/כתובות/יג/ב

חתם סופר כתובות יג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיון דאסתתר אין אפטרופוס לעריות הקשה פנ"י הכא קיי"ל כר"ג דיש אפטרופוס לעריות וסתמא דחולין י"א ע"ב קיי"ל אין אפטרופוס לעריות ומורי בהפלאה זצ"ל דחה דעכ"פ מיעוטא הוה דאין אפטרופוס ואי ס"ד לא אזלי' בתר רובא א"כ אין אפטרופוס לעריות וא"ש ש"ס דחולין. ואני אומר דיש לעיין בזה דאי ס"ד דרובא יש אפטרופוס וליכא אלא מיעוטא וא"כ ה"ל התם מיעוטא דמיעוטא. דהא אפי' אי רובא אין אפטרופוס מ"מ רוב בעילות שדינן אחר הבעל מכ"ש השתא דרובא יש אפטרופוס וה"ל מיעוטא דמיעוטא דלכ"ע לא אזלי' וא"כ הדרא קו' לדוכתא מכה אביו ואמו היכי משכחת לי'. ותו אי נימא היכי שהיא מסתתרת עם א' אפ"ה רובא יש אפטרופוס. ורק מיעוטא איכא. א"כ התם שהיא חבושה עם בעלה לחוד. וחששא דאחריני הוא חשש רחוק רק משום אין אפטרופוס וה"ל מיעוטא דמיעוטא. אע"כ אין אפטרופוס לעריות חשש גדול וקרוב לודאי הוא וקושי' פני יהושע עצומה. וצריכי' לומר דבהא לא קיי"ל כר"ג וקיי"ל אין אפטרופוס לעריות. ומ"מ סמכי' ארוב נשים בודקות ומזנות כמ"ש תוס':

ויותר נראה לומר בהבין ג"כ לשון הש"ס כיון דאסתתר וכו' וה"ל למימר סתמא אין אפטרופוס לעריות ועוד מ"ט הניח לו השבתנו על המעוברת ולמה לא השיב לו חזקה אשה. בודקת ומזנה:

אבל נ"ל דלכ"ע בודקת ומזנה אלא ר' יהושע חשש במעוברת שמא נאנסה ולא שייך בודקת ור"ג ס"ל רוב דרצון רוב מעלי' הוא. ובסברא זו פליגי אי רוב רצון רוב מעלי' הוא או לא. ומשו"ה א"ל השבתנו על המעוברת כי לא אוכל להשיב לך תשובה נצחת אי רצון הוי רוב מעלי' או לא כמבואר בסוגי' דפ"פ. אך מה תשיבנו על המדברת ממ"נ אי ס"ל אין אפטרופוס לעריות כמו שהדין באמת. א"כ מסתמא בודקת ומסתתר עם כשר כי היא יודעה בנפשה שלא תנצל מלהבעל לו. ומכ"ש לפמ"ש לעיל בשם מהרי"ק דמיירי שדברה כבר עמו דברי תפלות ונכנסה עמו לסתר. וע"כ לית לך אין אפטרופוס אלא ס"ל יש אפטרופוס וא"כ י"ל שנסתרה עמו שלא ע"מ בעילה ולא בדקה ושוב נאנסה. כך צריך אתה לומר א"כ כיון דאית לך יש אפטרופוס אינו דומה לשבוי' ומה תשיבנו על המדברת. והשיב ר' יהושע בודאי אין לומר כל כך אין אפוטרופוס. עד שנאמר קודם שנסתתרה כבר יודעת בנפשה שהסתירה הוא הבעילה ותבדוק ותסתור זה אינו כי היא חושבת בנפשה להסתתר בלי בעילה ולהנצל ממנו ולא בדקה להסתתר עם הכשר. ומ"מ כיון דאסתתר ובא הדין לפנינו אנחנו קיי"ל אין אפטרופוס לעריות ומסתמא נבעלה והיינו שבוי' וחיישי' שמא לפסול. נמצא לפ"ז אדרבא ר"ג אית לי' טפי סברת אין אפטרופוס ממאי דס"ל לר' יהושע:

ומה שיש לפקפק על זה לשיטת תוס' דשמעתין דמיירי בטוענת נבעלתי. ולית לה מגו לא נבעלתי משום שיראה לומר לא נבעלתי משום שאין אפוטרופוס. א"כ ע"כ צריכים לומר שגם היא יודעת שאין אפוטרופוס ומשו"ה יראה לומר לא נבעלתי. וא"כ ליכא למימר כנ"ל. ובזה י"ל המשך תוס' דלבתר שכתבו דס"ל חזקה בודקת ומזנה כ' ומיהו פי' זה לא יתכן וכו' ופיר"י בדוחק וכו' עיין וק"ל ואין להאריך בזה ובפלפול הארכתי:

מסייעא לי' לריב"ל וכו' בתוס' ד"ה מסייעא לי' וכו' וא"ת במדברת הוא ט"ס וצ"ל בדדברא וכו' ודלא כהמרש"א וק"ל:

ומה שהקשו בתוס' מאבא שאול דקידושין. י"ל ע"כ לא שמעינן לר"ג אלא בדדברא דרוב פסולי' הם עכו"ם ולענין זה בודאי בודקת ומזנה כי לא תזנה עם העכו"ם כי חרפה היא לנו אבל רוב פסולי' נתין וממזר ישראל לא שמעינן קמ"ל אבא שאול אפי' ברוב פסולי' כי הני וכן פירש"י שם להדי' וגם זה ראי' למ"ש לעיל להקל ברוב עכו"ם:

מאן דמכשיר מכשיר וכו' י"ל שהסיוע הוא מרוב כשרים. דהרי הסברא נותנת להתיר אפי' ברוב פסולי'. דחזקת הגוף וחזקת בודקת ומזנה עדיפי טפי ואפי' בשבוי' אינה אלא חומרא בעלמא וע"כ הא דמחמיר ר' יהושע אינו מן הדין אלא משום מעלת יוחסין וכיון דמשום מעלה הוא אפי' ברוב כשרי' נמי וסברא זו כ' תוס' ריש מס' יומא:

מכשיר אפי' ברוב פסולי'. הר"ן כ' הטעם דהיא מהימנת גבי ארוס וארוסתו משום דבלא דברי' נמי הוה ספק ממזר ומותר בקהל מן התורה דספק ממזר יבוא. וב"ש סי' ד' סקל"ט הקשה א"כ ברוב פסולי' דבלא דברי' ניזל בתר רובא ופסול בקהל מ"ט להאמינה. ונכנס בדחוקי' לחלק בין אזלא לגבי' ע"ש. ולפע"ד עיי' במתני' דמכשירי' גבי מצא תינוק מושלך דמייתי ש"ס לקמן סוף פרקי' דת"ק אזיל בתר רוב בני העיר ור' יהודה ס"ל אפי' רובא ישראל מ"מ אזלי' בתר רוב משליכי' ודרכן של עכו"ם להשליך תינוקות ואין דרכן של ישראל בכך ומבואר שם ברע"ב ותויו"ט דת"ק נמי לא פליג אהך סברא אלא משום דס"ל דגם ישראל משליכי' מחמת רעבון ע"ש:

מבואר מזה דאע"ג דרוב גברי דאיתנייהו קמן הם ישראלי' מ"מ המה אינם נכנסי' לגדר הספק אלא אותם המשליכי' תינוקות הם בגדר הספק. וס"ל לר' יהודה דבספק משליכי' רובא עכומ"ז נינהו. ות"ק ס"ל דישראלי' נמי משליכים כמו עכו"ם. הנה כי כן נימא הא דפשיטא לן דמאן דמכשיר אפי' ברוב פסולי' והפוסל אפי' ברוב כשרים. בשלמא פוסל ברוב כשרים א"ש משום מעלת יוחסין וכמ"ש לעיל כיון דמשום מעלה הוא מה לי רוב כשרים או מחצה על מחצה. אבל להכשיר אפי' ברוב פסולי' מ"ט. אע"כ היינו טעמא משום דס"ל רוב נשים בודקת ומזנה והיינו חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בנות ישראל אין מזנות אלא עם הכשרים. ואפי' יהי' הפסולים רוב מ"מ רוב הנשים בודקת עד שתמצא מהמיעוט כשרים. ואין הפסולים נכנסים למנין ולספק כלל. כמו לענין רוב משליכין דלעיל כן נ"ל בטעם הדבר:

וידוע מה דאיתא בירושלמי סברא בהיפוך הזנות רצה אחר הפסולין. ור"ל רוב המזנים הם הפסולי' והכשרי' מיעוטא נינהו. ולפי זה הוא בהיפוך מהנ"ל שאפי' יהי' רוב גברי כשרים. מ"מ אינם נכנסי' בגדר הספק כ"א המזני' וכיון דרוב מזני' המה הפסולי' אפי' יהי' רוב גברי כשרים מ"מ הולד פסול. והשתא ס"ל להר"ן דאנו חוששי' לשתי הסברות אי ניזיל בתר האשה ורוב נשים בודקות ומזנות עם מיעוט הכשרי' ולא תשמע להפסול. או אם ניזיל בתר המזנה ונימא מרוב המזנים פסולי' פרוש וה"ל תרי חזקה דאתי' מכח רובא דסתרי אהדדי וה"ל ספיקא. ומן התורה כשר בקהל ורק מדרבנן לכן מהני דבורא דידה. ולק"מ קו' הב"ש ואין חילוק בין אזלא איהי לגבי' או בהיפך כי אין ענין קבוע לכאן כלל וק"ל:

ומיושב נמי מה שהקשה עוד הרב"ש להרמב"ם דפסק אם אמרה עובר זה ממזר הוא לא מהימנת להשיאו ממזרת ואמאי הא בלא דברי' מותר בממזרת דבקהל ספק יבוא ע"ש. ונ"ל דהרי עכ"פ איסורא מדרבנן איכא אלא דלאיסור דרבנן מהני דברי' שתאמר ברי לי והיינו כשאמרה לכשר נבעלתי ומעידה על עצמה שהיא מהרוב הבודקות ומזנות. אע"ג שעי"ז מוציאה את הבועל מרוב מזנים שהם פסולי' מ"מ ברי שלה על עצמה הוא ומהימנת על עצמה שהיא מרוב נשי ישראל. משא"כ כשמעידה על עצמה שיצאתה מחזקת רוב נשי ישראל לא תאומן וק"ל:

ועוד נ"ל סברא לחלק כך בשלמא בשאומרת לכשר נבעלתי מכשרת עצמה לכהונה ועבדית איסורא כשתבעל לכהן משו"ה מהימנת טפי דאיסורא לא תעביד כמ"ש לעיל באריכות בביאור דברי תוס' בחגיגה. משו"ה מהימנת נמי על וולדה דלא יתכן שתהי' היא ובניה הנולדי' מהכהן כשרי' ובתה זו פסולה. וכמ"ש לעיל מש"ס פ' החולץ וכ"כ ב"ש סי' ד' סקמ"ד ובח"מ סקכ"ח משא"כ כשאומרת לפסול נבעלתי לא תאומן לפסול עצמה אלא מטעם שויתה נפשה חתיכה דאיסורא ולא מטעם נאמנות וכמ"ש תוס' ספ"ב דיבמות ופ' החולץ שהבאתי לעיל. ולא יועיל עדותה על הבת:

ועוד להתירה לכתחלה ע"כ צריכי' שגם הוא יאמר מינאי. ובשלמא אי כשר הוא לא ניחש שמא אפקרה לאחריני הפסולי' דמדאפקרה לכשרי' לא נימא דאפקרה נמי לפסולי' משא"כ אם אמרה שהפקירה נפשה לממזר אע"ג דהוא נמי אומר כן מ"מ ניחש דאפקרה נמי לכשרי' ולא יהי' הולד ממזר ואסור בממזרת מדרבנן מיהת עיי' וק"ל:

ההוא ארוס וארוסתו. יש בכאן ג' שיטות עב"י יש סוברי' דאולד קאי להתירו בקהל והיינו דקאמר כדיעבד דמי בכ"ף הדמיון דלא דיעבד ממש הוא דהולד עדיין לא נשאת אלא הואיל שתפסלנו אכולי עלמא ה"ל כמו דיעבד. אבל מהתירא דאשה לא מיירי כלל והיינו דקאמר חדא דקמודה. ועוד הו"ל אפי' אין הבעל לפנינו אלא האם מעידה על הבת נמי מהימנת כר"ג:

ויש סוברי' אאם קאי אבל הולד ה"ל לכתחלה ולא מהימנת אלא ברוב כשרי':

ולפ"ז א"א לפרש ועוד אפי' אין הבעל לפנינו. דא"כ איך נדון על האשה וגם אין לומר ועוד אפי' לא יודה הבעל אלא יכחיש א"כ איך נתירה להנשא לו והיא שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא. ונראה לי נהי דבהכחשתו אותה לא יועיל לאוסרה אעלמא דמאי אולמא דעד א' להוציא אשה מחזקתה אבל השתא דמיירי להתירה לו שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא ולשיטה זו הא דקאמר ועוד רוצה לומר אפי' לא נאמין להודאתו משום דלמא אפקרה נמי לאחריני מ"מ נאמין לה דהא הלכה כר"ג. ומלשון תוספ' הרא"ש דיבמות למדתי לפרש עוד דהכא דאמר מינאי הלשון משמע שהוא מעיד שהולד ממנו ממש שהוא בא עלי' רוב בעילות כבעל עם אשתו וליכא ספיקא בהודאתו דאפקרה עם אחריני. וא"כ י"ל כפשוטו חדא דקא מודה דלא אפקרה לאחריני. ועוד א"נ לא מודה בהאי לישנא אלא אמר באתי עלי' סתם ואיכא למיחש דגם לאחריני אפקרה מ"מ הא הלכה כר"ג. והא דקאמר כדיעבד בכף הדמיון משום שעדיין לא נישאת לבעל. ועוד דיעה שלישית דקאי אתרויי' אאם ואבת. ונהי דהבת הוה לכתחלה מ"מ אי לא נתיר הבת לעלמא תתסר גם האם שהבעל יהי' לבו נוקפו ופורש ממנה וכיון שהיתר הבת נוגע להאם ה"ל כמו דיעבד. ולשיטה זו צריכין לפרש ועוד כדלעיל בשיטה ב'. ובזה יובנו דברי גליון תוס' דשמעתין ועיי' לקמן פ"ה ע"ב תוס' ד"ה ועוד וכו':

ויש נפקותא לדינא בזמן הזה דלא שכיחא חששא דנתין וממזר אי אירע עובדא בפנוי' אזי הולד כשר לישראל לכולי עלמא דנתין וממזר ליכא ולכהונה פסול לכ"ע משום חששא דנכרי' דהוה לכתחלה דהרי תוכל להנשא לישראל שאינו כהן. וגם ליכא משום לבו נוקפו ופורש דהרי בפנוי' איירי'. אלא כבר כתבתי לעיל כמה סברות דלעכו"ם ליכא למיחש כולי האי דודאי בודקת ומזנה מישראל:

ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרי'. לרמב"ם בעי תרי רובא ויבואר לקמן אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף