הפלאה/כתובות/יג/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
בית מאיר
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png יג TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


תוס' בד"ה השבתנו וכו' בודקת ומזנה וכו'. לכאורה קשה לפמ"ש התוס' דף י"ד ע"ב ד"ה כמאן וכו' דבנאנסה לא שייך בודקת ומזנה. א"כ במעוברת ניחוש שמא נאנסה. מיהו לפמ"ש לעיל דבלא זה יש לומר טעמא דר"ג דחזקה עדיפא מרובא משום דהרוב אינו אלא אם איהו אזל לגבה דמרובא פריש אבל אי איהי אזלה לגביה הוי ליה קבוע משא"כ חזקה דידה הוא ודאי. מכ"ש לפמ"ש התוס' בסמוך דיש לומר דס"ל לר"ג סמוך מיעוטא לחזקא והוי ליה פלגא א"כ בהצטרף נמי ספק דאיהי אזלה לגביה הוי ליה רובא להכשיר. אך יש לומר דהתוס' לא ניחא להו בזה דס"ל דאפילו בראו שנבעלה וחזינן דמרובא פריש אפ"ה מכשיר ר"ג כדשמעינן ליה לרב אסי דאמר מדברת נבעלה ולא ניחא להו דפליגי זעירי ורב אסי בהא ועל זה תירצו שפיר דכיון דראו שברצון זינתה שפיר אמרינן דאשה מזנה בודקת ומזנה ולפ"ז תרווייהו טעמי צריכי דבראו שנבעלה מכשיר ר"ג מטעם דחזקה בודקת ומזנה ובמעוברת דלא שייך בודקת ומזנה דיש לומר שנאנסה הטעם דמכשיר הוא דכיון דיש לומר דאזלה לגביה הוי ליה רובא להכשיר. אך לפ"ז אכתי תקשי למאן דמכשיר אפילו בבתה דלית לה חזקת כשרות כלל וע"כ משום בודקת ומזנה ואמאי ניחוש שמא נאנסה. ונראה לפמ"ש התוס' לעיל דף ט' ע"א בשם הירושלמי דאונסא קלא אית ליה והוי לה רוב רצון אע"ג דהכא איכא נמי רוב פסולין מ"מ כבר כתבנו דאינו רוב גמור דיש לומר דאיהי אזלה לגביה משא"כ רוב רצון ובודקת ומזנה א"כ הוי ליה רובא להכשיר. ודוק:

בא"ד שאינה נאמנת במיגו לפי שיריאה וכו'. לכאורה קשה דאפילו לדעת הפוסקים דס"ל דלא אמרינן מיגו דלא שכיחא היינו משום דאם היה טוען אותו טענה לא היה יכול לטעון מה שטוען השתא כגון בטענת בתולה הייתי במיגו דמ"ע אני דכתבו הרא"ש והרא"ה לעיל דף ט' דה"ל מיגו דלא שכיחי וכן בהחזרתי מיגו דנאנסו. ופרעתי מיגו דמזויף. דאם היה טוען נאנסו או מזויף לא היה יכול לטעון החזרתי ופרעתי ועמ"ש לקמן דף י"ט בזה משא"כ הכא דיכולה לטעון שתי הטענות לא נבעלתי וכשר היה דאף אם לא נאמין לה שלא נבעלה אכתי לא גרוע טענתה דכשר היה וצ"ל דכיון דשמעינן לקמן לר' יהושע בר"פ שני דטעמא דלית ליה מיגו משום דשור שחוט לפניך. א"כ יש לומר כיון דאין אפטרופוס לעריות ה"ל כשור שחוט ולא שייך לדידיה בכה"ג הפה שאסר וכו' כיון דיריאה לומר לא נבעלתי והוי ליה כשור שחוט. וק"ל. ועמ"ש לקמן דף י"ח בשיטת רש"י שם:

בתוס' ד"ה מסייע ליה וכו' ל"ל במדברת וכו'. לכאורה היה נראה הא דנקטי דוקא מדברת משום דכתבו התוס' בקידושין דף פ' ובחולין דף פ"ו דגבי תינוק שנמצא בצד עיסה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה היינו משום דהוי רוב גרוע לכך הקשו דוקא במדברת דגם כן הוי רוב גרוע דשמא לא נבעלה כלל אע"ג דס"ל לר' יהודה דאין אפוטרופוס לעריות. מ"מ איכא מיעוט דלא נבעלה. ולפ"ז צריך לומר דר"ת ס"ל דאף אם אומרת לא נבעלתי אוסר ר' יהושע. אבל לפמ"ש התוס' לעיל דבאומרת לא נבעלתי באמת נאמנת אין מקום לקושיתם וכן משמע לעיל בתוס' ד"ה מעלה וכו' דדחק ר"ת דאין אוסרין על היחוד מיירי באשת איש. משמע דס"ל דאפילו באומרת לא נבעלתי אוסר. דאל"ה הכי הוי ליה לתרץ כמ"ש התוס' בקידושין דף פ"א דנבעלה שאני והכל בפנויה. מיהו לפמ"ש לעיל במעוברת נמי לאו רוב מעליא הוא דאיכא למימר דאיהי אזלא לגביה. וק"ל:

בגמרא אמר להם אין אפטרופוס לעריות וכו'. כתב בספר פני יהושע דמשמע דלית ליה לר"ג אין אפטרופוס לעריות. ובסוגיא דחולין קאמר הש"ס בפשיטות דאין אפטרופוס לעריות. ולענ"ד נראה דלק"מ דהתם הש"ס בא להוכיח דאזלינן בתר רובא ושפיר קאמר דאם ניחוש למיעוטא אין אפטרופוס לעריות רצה לומר דלא שייך שמירה שבודאי לא נבעלה ועכ"פ מיעוטא איכא. אבל הכא דאמר ר' יהושע אין אפטרופוס ורובא דנבעלה. שפיר פליג ר"ג דעכ"פ רובא לא הוי וזה פשוט:

בתוס' ד"ה מכשיר וכו' אע"ג דאמרינן הכא וכו'. משמע דפשיטא להו דמאן דמכשיר בבתה מכשיר אפילו ברוב פסולים דאל"כ הוי ליה למימר דהא דקאמר בקידושין דר"ג ברוב כשרים היינו דקאי על מה דקאמר התם לעיל מיניה דאבא שאול אתא להכשיר בבתה ופריך עלה למ"ד דר"ג מכשיר בבתה מאי איכא למימר ועל זה קאמר דהתם ברוב כשרים לענין בתה. ונראה דפסיקא להו הכי דא"כ הוי ליה לשנויי הכי שתוקי ופסול היינו ברוב פסולים. וכן משמע נמי מעובדא דרב יוסף לקמן כדפירש רש"י בד"ה והא נמי כדיעבד דמי אע"ג דבארוס הוי ליה רוב פסולים וק"ל:

בגמרא לדברי הפוסל בה פוסל בבתה. לכאורה הוא מילתא דפשיטא ואפשר דס"ד דלגבי בתה ה"ל כמו ספק ספיקא כדאיתא לקמן גבי אלמנת עיסה ופירש רש"י ד"ה הכא גבי אלמנת עיסה וכו' וזו שבאה מחמת בנה קרי ליה ספק ספיקא. א"נ יש לומר דבתה הוי ליה כדיעבד כיון דהיא בחזקת בעולה לנתין וממזר א"כ הולד אסור לקהל כדפירש רש"י לקמן גבי ארוס וארוסתו וק"ל:

בתוס' ישנים ד"ה ההוא וכו' ושמא יש לחלק וכו'. קצת קשה לפ"ז הא דמקשה שם על אביי ממתניתין דאונס ומפתה ודחק לשנויי בשניהם חבושים בבית האסורים הוי ליה לשנויי שבא עליה ביאות הרבה. ודוחק לחלק בין ארוס לאחר בכה"ג. מיהו בעיקר קושיתם לא ידעתי מאי דחיקא להו דהא שפיר מצי למימר דהיכא דשניהם מודים אפילו ר' יהושע מודה והתם מיירי בלא הודאתה. ומה שדקדקו התוס' ללישנא שתוקי ובדיקי דקאמר כמאן כר"ג יש לומר דבאמת לא אתי כאביי ללישנא קמא ולפ"ז אין להקשות דה"ל לאוקמי מתניתין דיבמות באונס ומפתה בשניהם מודים זה אינו דלענין אכילת תרומה דמיירי מתניתין בבת ישראל שתאכל בשביל בנה בזה לא מהני אמירתה כלום דהכא לא שייך לא חזקת היתר לתרומה כיון דהיא בת ישראל ולא חזקת בודקת ומזנה דכיון דלא חיישינן אלא שהפקירה עצמה לישראל כשר וכיון דרוב לאו כהנים הם ממילא אין תועלת באמירתה. ולכך שפיר הקשה התם ממתניתין. ותו תמהני דאיך אפשר לומר דאפילו בודאי בא עליה אינה נאמנת לר' יהושע. א"כ ברישא במדברת דמשמע דאם ידענו דכשר היה מודה ר"י כדקאמר עד שתביא ראיה לדבריה ואמאי נימא מדאפקריה לגבי האי אפקריה נמי לגבי פסולים. ש"מ דבשניהם מודים לא חיישינן לאפקריה. וכן משמע מכל הפוסקים באה"ע סימן ו' דדוקא כשלא ידענו מי הוא והלך לו מחמירינן לכתחלה כר"י ואין זה סתירה למ"ש במתניתין דמיירי במודה וכהן הוא ורוצה לישא אותה דהתם טעמא אחרינא דאין נאמן על עצמו לענין יחוסי כהונה כשרוצה לישא אותה כמו שאמרו בשבויה דאין בעליה נאמן עליה והמעיד לאשה לא ישאנה משא"כ לענין עובר. ואפילו למה שפי' רש"י דהכא נמי מיירי לענין בעלה מ"מ לאו לענין יחוסי כהונה הוא אלא לענין סוטה לבעלה לא עשו בו מעלה כמו ביחוסי כהונה לעיל לענין אין אוסרין על היחוד מעלה עשו ביוחסין. ועוד יש לחלק כדקאמר הש"ס ביבמות דבארוס עדיפא משום דהאי התירא והאי איסורא. משא"כ באחר א"כ במתניתין כשרוצה לישא אותה כיון דכשבא עליה אז היתה אסורה לדידיה כמו לאחרינא לא מהימן וכעין חילוק זה מבואר בריב"ש ובתשובה הארכתי. ודוק:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון