משנה/חגיגה/א
|
מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
(א) הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגנוס ונשים ועבדים שאינם משוחררי' החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו איזהו קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית דברי בית שמאי ובית הלל אומרים כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית שנאמר שלש רגלים.
(ב) בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף וחגיגה מעה כסף ובית הלל אומרים הראייה מעה כסף וחגיגה שתי כסף.
(ג) עולות במועד באות מן החולין והשלמים מן המעשר יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר.
(ד) ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרי' ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק אבל לא בעופות ולא במנחות.
(ה) מי שיש לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמים מרובים ועולות מועטות. נכסים מרובים ואוכלין מועטין מביא עולות מרובות ושלמים מועטין. זה וזה מועט על זה נאמר מעה כסף ושתי כסף. זה וזה מרובים על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת יי' אלדיך אשר נתן לך.
(ו) מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון של חג. עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו. על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות.
(ז) רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שאינו יכול לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר. א"ת בגונב וגוזל יכול הוא להחזירו ויתקן. רבי שמעון בן יוחי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחילה ונתעוות ואיזה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה.
(ח) היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו. הלכות שבת חגיגות ומעילות הרי הם כהררים התלויין בשערה שהן מקרא מועט והלכות מרובות. הדינין והעבודות הטהורות והטומאות ועריות יש להן על מי שיסמכו. הן הן גופי תורה.