תפארת ישראל - יכין/חגיגה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - יכין ‏ חגיגה א

(א) הכל חייבין בראיה
ר"ל שחייבים להתראות בעזרה בכל ג' רגלים. והכל לאתויי עבד שחציו בן חורין, דלרמב"ם. חייב רק למשנה ראשונה [פ"ד דגיטין], ולרש"י חייב רק למשנה אחרונה:

(ב) חוץ מחרש
ואף באזנו א' ואף שמדבר. וה"ה אילם פטור:

(ג) שוטה
ערפ"ק דתרומות:

(ד) וקטן
מפורש לקמן:

(ה) וטומטום
שעור בשרו מכסה ערותו, ולא נודע אם זכר או נקבה הוא:

(ו) ואנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:

(ז) ועבדים שאינם משוחררים
[נ"ל דלהכי נקט נשים ועבדים לשון רבים, וכולהו לשון יחיד. משום דנשים ועבדים מצויין, ובעלי מומין אינן מצויין. וקטן וזקן נמי נקט להו לשון יחיד, משום דלאו כל הילדים והזקנים פטורים, רק כשאינו יכול לעלות, וכדמסיק, א"כ הן המועט במינן. והא דאפסקינהו בנשים ועבדים בין הבעלי מומין. נ"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא חרש שוטה וקטן דלאו בני דעה ומצוה נינהו, אלא אפילו טומטום ואנדרוגינוס דבני דעה ומצוה נינהו, אפ"ה פטירי. ולא מבעייא טומטום ואדרוגינוס דיש ספק בגופן אם חייבין, ואין מי שיתחייבו אגביה בראייה, אבל נשים ועבדים אף דגריעי מצ"ע מטומטום ואנדרוגינוס דאינהו ספק אם חייבים בעשה שהזג"ר, ונשים ועבדים וודאי פטירי מעשה שהזג"ר, עכ"פ סד"א מדיש להן בעל ואדון יתחייבו אגביה בראייה, קמ"ל דאפ"ה פטירי. והדר נקט חיגר וסומא ואינך, אף שחייבים בכל המצות, אפ"ה פטירי מראייה]:

(ח) והסומא
אפילו בעינו אחת:

(ט) ומי שאינו יכול לעלות ברגליו
מירושלים להר הבית, שהוא חלש. וה"ה בחלש מלעלות מעירו לירושלים:

(י) כל שאינו יכול לרכוב על כתפיו של אביו
אביו דנקט לאו דוקא, אלא ר"ל שהילד חלש כל כך עד שכשישאנו אביו או אחר על כתפו מירושלים להר הבית לא יתרצה הילד, או יזיק לו האויר במקצת אז דוקא פטור מראייה:

(יא) ולעלות מירושלם להר הבית
ולא נקט לעזרה. דקמ"ל אף שרק עליית ההר קשה עליו ולא ריחוק המקום:

(יב) שנאמר שלש רגלים
ומדלא קאמר פעמים, משמע הליכת רגל לעזרה מירושלים:

(יג) בית שמאי אומרים הראייה שתי כסף
דכל זכר בישראל חייב להביא כשעולה לרגל ב' בהמות, א' לעולת ראייה וא' לשלמי חגיגה, ומצוה להקריבן ביום ראשון. ומלבד זה חייב לאכול בשר שלמים בכל יום, וזה נקרא שלמי שמחה [רמב"ם חגיגה פ"א ועתוס' ר"ה ד"ה א']. וקאמר הכא דעולת ראייה צריך שיהיה שוה ב' מעה כסף:

(יד) וחגיגה
ר"ל הבהמה שמקריב לשלמי חגיגה:

(טו) מעה כסף
מיהו מדאורייתא אין להם שיעור:

(טז) עולות במועד באות מן החולין
חסורי מחסרא וה"ק, עולות, יש מהן שרק בחוה"מ באות, שיכול להקריבם אז, אבל ביו"ט לא יקריבם, והן אותן שנדר כל השנה. אבל עולת ראייה בא אפילו ביו"ט, ואף שיכול להקריבו כל ז', עכ"פ עיקר מצוותו ביום ראשון של חג. ושניהן מביא רק מן החולין. או נ"ל דה"ק עולות אפילו אותן שרק במועד באות דהיינו נדרים ונדבות, דאינן חובה כל כך אפ"י באות רק מחולין, מכ"ש עולת ראייה שהן חוב וכל שבחובה בא רק מחולין [כסוף פ"ז דמנחות] ולאאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל הך במועד דנקט מתניתין, קאי לכאן ולכאן ור"ל עולות שבמועד, ואותן שבמועד באות וכו'. ונלפע"ד ראיה לד"ק כדאשכחן דכוותיה [נדה דל"ו ב'] המקשה נדה, דר"ל נדה נדה, ע"ש. וכן [טהרות פ"ט מ"ג] משקין טמאין, דר"ל טמאין טמאין ובתוי"ט שם]:

(יז) והשלמים מן המעשר
ר"ל שלמי שמחה יוכל להביא מדמי מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה כשיש לו בשר משאר קרבנות:

(יח) יום טוב הראשון של פסח
ר"ל שלמי חגיגה שמביא אז. וה"ה שלמי חגיגה דשאר יו"ט, רק דיוקאי קמ"ל, דדוקא שלמי חגיגה אז הא שלמים שמביא בערב פסח כדי לאכול אחריו הפסח על השובע. כ"ע מודו דבאה אף ממעשר:

(יט) ובית הלל אומרים מן המעשר
לא שיביא הכל ממעשר, דהרי דבר שבחובה בא רק מחולין. אלא אם יש לו בני בית מרובים, ואין די לאכילתן שלמים של ב' מעה כסף, יוסיף עליהן ממעות מעשר. ומביא פר גדול:

(כ) ישראל יוצאין ידי חובתן
ידי חובת שלמי שמחה:

(כא) ונדבות
בשלמים שנדר כל השנה, בלשון הרי זו או הרי עלי, שכולן מביאן כשעולה לרגל ומקריבין האימורין והבשר נאכל לבעלים:

(כב) ובבכור
[להכי נקט חטאות ואשמות לשון רבים ובכור לשון יחיד. דחטאות ואשמות מביאין בעליהן לעזרה, והכהן מקבל חלקים רבים מכמה חטאות ואשמות. משא"כ בכור וחזה ושוק, הבעלים נותנן לכהן אחד. ואינו מצוי שיתנו הרבה לכהן א']:

(כג) ובחזה ושוק
שקבלו מהשלמים שהקריבו ישראל בחג. וטעם כולהו, דשלמי שמחה ילפינן מדכתיב ושמחת, ואין שמחה רק בבשר קרבנות, ומדאכל הני סגי:

(כד) ולא במנחות
דאין באכילתן שמחה:

(כה) מי שיש לו אוכלים מרובים
בני בית מרובין:

(כו) ונכסים מועטים
שאינו עשיר:

(כז) מביא שלמים מרובים
שלמי חגיגה מרובים. ואף שנכסיו מועטין יוסיף עליהן ממעות מעשר כלעיל:

(כח) ועולות
עולות ראייה:

(כט) על זה נאמר
במשנה ב':

(ל) מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג
שלא הביא אז עולתו ושלמיו של יו"ט:

(לא) ויום טוב האחרון של חג
אפי' ביום אחרון של סוכות שהוא שמיני עצרת, דאף שהוא רגל לבדו, אפ"ה תשלומין דראשון הוא. וכן עצרת אף דרק יום א' הוא. אפ"ה יכול להקריבן כל ז'. מיהו חיגר בראשון אף שנתרפא אח"כ, עכ"פ מדלא חזי בראשון פטור:

(לב) עבר הרגל ולא חג
שלא הביא קרבנותיו של יו"ט:

(לג) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
דזהו חסרון, שחיסר עשה דהבאת קרבנותיו [ועי' מש"כ בס"ד סוכה פ"ב סי' ל"ב]:

(לד) והוליד ממנה ממזר
שעדות חטאו לפניו תדיר, לפיכך אין עונו נמחק כל כך מהר:

(לה) יכול הוא להחזירו ויתקן
נ"ל דר"ל אף למה שגנב וגזל נמי לפניו תדיר, עכ"פ משמחזירו לבעלים נתקן. ומכ"ש ע"ז ורוצח, דכששב אין חטאו לפניו. וכן כל שאר חטאים:

(לו) אלא למי שהיה מתוקן בתחלה
בתיקון שלימות, משא"כ הנך דלעיל לא היו תחלה רק בלתי חסרון ולא נקראו מתוקן:

(לז) היתר נדדים פורחין באויר
דאע"ג דהמקיימו כבונה במה [כנדרים דכ"ד א'], אפ"ה מסתבר שלא תועיל התרה, והדבר תלוי לכאן ולכאן:

(לח) ואין להם על מה שיסמכו
דנרמז רק קצת בקרא, דכתיב לא יחל דברו, ודרשינן דאבל אחרים מוחלין לו, ואינו מפורש במקרא. וקרא הנ"ל אסמכתא בעלמא היא:

(לט) הדינין
דיני ממונות, אפי' אותן שאינן מפורשין יפה, כגון נפש תחת נפש דכתיב גבי נגיפת אשה הרה, דדרשינן דהיינו ממון:

(מ) והעבודות
של הקרבנות, אפי' הולכת הדם שאינה מפורשת:

(מא) הטהרות
אע"ג דכולהו טהרות כתיבי בפירוש. הכא קמ"ל אפי' לשיעור מקוה דלא כתוב בפירוש. אבל ליכא לא קמא בטבילת נדה לבעלה, דהא ג"כ כתיבא, וספרה ז' ימים ואחר תטהר, ר"ל תטבול [תוס']:

(מב) והטומאות
אפי' שיעור שרץ שיטמא בכעדשה דלא כתיב:

(מג) ועריות
אפי' בתו מאנוסתו דלא כתיבא:

(מד) יש להן על מי שיסמכו
דאע"ג דכולהו אין מפורשין, נלמדו בלימוד חזק:

(מה) הן הן גופי תורה
ר"ל בין המפורשין או הנרמזין כולן גופי תורה ונקט לכולהו הכא אגב חגיגה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.