עמק סוכות/סוכה/ג/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות הרא"ש ריטב"א מהרש"ל מהר"ם פני יהושע רש"ש עמק סוכות גליוני הש"ס |
עמק סוכות - סוכה דף ג' ע"א
פליגי בסוכה קטנה ופליגי בסוכה גדולה כו'. להרי"ף פ' הישן גם בסוכה גדולה הלכה כב"ש דחד טעמא לתרווייהו שמא ימשך אחר שלחנו ולהרא"ש בקטנה הפסול מחמת עצמה דחסר שיעורה ובזה הלכה כב"ש ובגדולה דהוא מגזירה שמא ימשך אחר שלחנו לא איפסקא הלכה כב"ש וכתב דכ"מ הלשון צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו ומיירי דהוא והשלחן בתוך הסוכה ולא שייך שימשוך. ולכאורה קשה איך משכחת לה שיהיה השלחן בסוכה והיא עצמה אינה מחזקת השלחן. ומ"ש בקרבן נתנאל דכוונתו דהכניס השלחן בדוחק. כבר כתב בבית הלוי (סי' נ"ג) דזהו דוחק יעו"ש.
והנ"ל דמשכחת לה בסוכה שלמטה אינה מחזקת רק אמה ולמעלה מתרחבת והולכת דשיעור ז"ט הוא כמ"ש הרא"ש דגברא באמתא יתיב ושלחן טפח כמבואר בירושלמי. ובכה"ג מ"ל דקובע השלחן בלא רגלים רק קבוע במסמרים לדופן הסוכה במקום הרחב והרי ראשו ורובו ושלחנו בריוח. ומ"מ פסולה משום דשיעור ז"ט דמשך הסוכה משחינן מקרקע הסוכה עד שגם אם יהא רגלים להשלחן בשיעור טפח כגב השלחן יהא מקומו בסוכה ולא מגזירה דימשך אחר שלחנו דהא בכה"ג שזכרנו אין חשש המשכה ומ"מ פסולה ומשום דהוא פסול מצד עצמו דחסר שיעורה שצריך השיעור מקרקע הסוכה. ומשכחת לה שפיר דופן עקום לצד חוץ ונסמך על יתידות שעי"ז הסוכה קצרה למטה ורחבה למעלה.
ועיין מה שכתב שם בבית הלוי נפקא מינה בין הרי"ף להרא"ש. והנ"ל עוד נפ"מ באין לו רק סוכה המחזקת ששה טפחים דלהרי"ף דפסולה משום גזירה, בשעת הדחק יושב בה ואפשר דגם יברך עליה, עי' פרמ"ג ריש סי' תרכ"ט במשבצות לעניינו. ולהרא"ש שהוא פסול תורה כיושב בבית דמי. ועמ"ש לקמן (דף י"ב ע"א בד"ה הכא). ובמ"ש התוס' סד"ה דאמר דהיכי דגזרו לא יצאי י"ח אפי' מדאורייתא צ"ע הטעם. ואולי משום דדרבנן נסמך על לאו דלא תסור יחשב כדאורייתא וכרבא בתמורה (דף ד' ע"ב) דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ודוחק. ועמ"ש בשדי חמד במערכת הא' סי' קכ"א אי שייך שהתורה תאסור משום גזירה יעו"ש באורך. ואינו ענין לנד"ד וצ"ע:
בית שא"ב ד"א כו'. עי' בתוס' ומהר"מ ובמ"ש בספרי נפש חיה בבבא מציעא (דף קי"ג ע"א בד"ה ולא יכנס לבית ליטול משכונו) במ"ש הרש"ש דלחצרו כו' שרי כו' וכתבתי דלדבריו ה"ה לבית שא"ב ד"א ע"ש. ובערוך לנר הכא כתב דאינו כלל לכל מקום דכתיב בית כמו לענין משכונו גם בבית שא"ב ד"א אסור. וכן ביפ"ת והבאתה אל תוך ביתך ודרשינן שלא ילחצנה במלחמה האם נימא שאסור לבוא עליה בבית שאין בו ד"א וגם אהא דנערה המאורסה שכתבו התוס' כתב דלהטעם דסוקלין על פתח בית אביה משום ראו גדולה שגדלתם זה שייך גם בבית שא"ב ד"א כו' ע"ש. ויכולני לסייעו מהא דלא תביא תועבה אל ביתך דאיתא במכות (דף כ"ב) דמבשל בעצי אשירה עובר בלאו זה. וע"כ אפי' מבשל בשדה. דאי דוקא בבית מכי הכניסו לחוד עובר בלאו [ועי' בעבודה זרה דף ט"ו ע"א] וברמב"ם פ"ז מע"ז הל"ב עכו"ם כו' אסורה בהנאה שנא' ולא תביא תועבה אל ביתך. וע"כ דביתך לאו דוקא. וה"נ בלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. אמנם כיון דמצינו בגמרא שם דבשוק מותר י"ל דביתו דוקא גם למעוטי חצרו או בית שאין בו ד"א ול"ד ללאו דלא תביא תועבה אל ביתך דלענין הנאה מסתבר לאסור גם בשוק. ובלא שום הנאה דודאי עובר על כניסה לבית לחוד כפשטא דקרא. אפשר דלחצרו או לבית שא"ב ד"א לא יעבור על הלאו וצ"ע. ומ"ש בנערה המאורסה לפי הטעם, נ"ל דבלא הוכחה אחרת דבית לאו דוקא אין לדון לשנות ממאי דכתיב בקרא בית בשביל הטעם ששייך גם באין עליו שם בית ועי' במלא הרועים חלק שני ערך טעמא דקרא אות ט' דגם כשאנו דורשים טעם המקרא אין אנו אומרים שהתורה לא כוונה רק לטעם זה כו' דמי עמד בסודה כו' ע"ש, וזה שייך גם בהא דנערה המאורסה וצ"ע אכתי בכ"ז: