מתנות כהונה על בראשית רבה/סה

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ סה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה סה

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  

א  [עריכה]

לא פירסמוה. מנהג מלכות הרביעית הזאת:

מצעת את הבימה. עשתה עצמה כאילו היא צדקה עשתה והצדיקה את הדין לאמתו ועשתה מצעות נאות על בימה שבב"ה [ועיין זה בויקרא רבה פי"ג]:

הה"ד כו'. דאל"כ מה בא הכתוב להשמיענו:

ב  [עריכה]

היא דעתיה כו'. האי דלקמן היא דעתו של ר"י:

אפילו ממזר כו'. יחידים משמע ממזרים שהם יחידים בלא אח ואחות וחבר ואסורים לבא בקהל:

ה"ג החתי והאמורי וכתיב ולא יהיה שריד וגו':

ייתי כו'. יבא זה ימח שמו ששמו כתוב לימח ויקח את זאת ששמה כתוב לימח:

ג  [עריכה]

זרזיר. מין עוף:

אתון כו'. באו והביאו אצל ר' חייא וא"ל מהו שנאכל אותו טהור הוא או לא:

אמר לון גרסינן אמר להו לכו ותנו אותו על הגג וכל עוף שיבא וישכון אצלו הוא מין שלו:

עורבא מצראית. עוף טמא הוא:

מסאב. תרגומו של טמא מסאב:

ה"ג תחרימם כתיב:

לא יהיה שריד וגו' ייתי הדין כו':

ד  [עריכה]

תלוי בה כו'. דכתיב בבטנה משמע שהיא גרמה שהיתה בת רשעים דאל"כ בבטנך למה לי בידוע שהיו בבטן לפיכך היתה סובלת וכ"מ שוב באב"א:

להיות יושבת בתוך ביתה. והיא רגילה בקטטות ובדברים העציבים להכמנהג בבני בית:

ולמד בינה כו'. כלומר אעפ"י שאינו יוצא להרויח כיצחק שהיה עובד אדמה וגם נתברך בברכת ה' ית' ולא היה צריך לצאת ולסחור הארץ מ"מ דרך האיש לצאת חוצה בין בני אדם לראות מנהגם ולהבין בינה בכל עניניהם:

שכהו עיניו יושב גרסינן:

יושב בתוך הבית. ולפיכך הרגיש בהמרותם ראשונה כי לא הורגל:

גרם. עשו:

להורו. לאביו וזהו מורת רוח שהעביר והמרה ממנו רוח קדשו ולפיכך ליצחק תחלה משמע מגירסת הילקוט שגרס וז"ל ד"א לפי שגרם לסלק רוח הקדש ממנו:

ה  [עריכה]

ה"ג בעקב נדרש וצדקת כו':

זה משה. שלא הצדיק הרשע שנאמר רשע למה תכה רעך:

ו  [עריכה]

הדבר הזה. שסבבה הברכות ליעקב:

לא יעול כו'. לא יכנס עשו ויהי מטעה את אביו ויהיה יצחק נקרא תועבה על שם וגו'. ומה אם מי גרסינן:

ז  [עריכה]

ממי שהוא חייב לו. כיצחק שלקח מעשו בנו שחייב לכלכל את שיבתו:

ט  [עריכה]

אין מדת הדין מתוחה כו'. שהיסורין ממרקין עונותיו:

ואינו מיישב. אינו יכול לצוות אותם ולסדר וליישב ענין ירושתם:

אמר לו. חזקיה לפני הקב"ה העמדת האדם על בוריו כל ימיו עד עת צאת נפשו ואינו זוכר לשוב בתשובה אלא כו':

בין חולי לחולי כו'. דייק מדאמר ויחי ולא אמר ויקם משמע שכבר בא עד שערי מות ויחי דרך פלא ונס גדול ואחר כך כתיב עוד מחליו משמע עוד חולי ג':

י  [עריכה]

הכי גרסינן בילקוט מראות מראות ברעתו כו' דאם לא כן מראות למה לי אלא על דרך שאמר הכתוב עוצם עיניו מראות ברע ופירשו כדי שלא יראה ברשעתו של אותו רשע:

ויהון ברייתא כו'. ויהיו הבריות אומרים זהו אביו של אותו רשע:

צעקו חוצה וגו' גרסינן:

כי זקן יצחק וגו' גרסינן:

מציץ עליו. בן אוהב מציץ על המלך דרך גאוה בלי יראה:

מכריע את אוהבי. מכריע אותו חוץ מדעתו ומצערו וכהות עיני יצחק עמדו לו במקום מיתה שנאמר כי לא יראני האדם וחי וכמו שאמרו חכמינו ז"ל הסומא חשוב כמת וכן מצאתי בפירקי ר"א:

יא  [עריכה]

ענקמון. לפי הענין פירושו אנשים גבורים בני חיל כענקים:

מקרוא לפרוס. פירש"י והערוך בלשון יון הוא ארוך וקל כלומר אדם גדול הקומה וקל ברגליו:

לקבל תורא כו'. כנגד גדול השור צריך טבח גדול כן עשו נקרא גדול ולכן טבחו גדול:

כי יחנן קולו. כעשו שענה את אביו דרך ענוה וזריזות הנני כמו שפירש"י בפרשת וישב:

וידעוני וגו' גרס'. וקחשיב ואזיל עד עשרה:

עאכ"ו. שלפי רוב התועבות הכתובים יהיו הרשעים כלולים בתוכם לפי ערך מניינם ויעלו השבע לשבעים:

ה"ג ויאמר אליו הנה נא לא ידעתי וגו':

יב  [עריכה]

מתבקש לי. עדיין יבוקשו לי שני חיים ואצפה לחיות עוד אבל אם לפרק אמי לא ידעתי כו' שהרי יצחק באותו פרק היה בן קכ"ג ושרה היתה בת קכ"ז:

יום הנחמה. שינחם ה' ציון בבנים:

אני ה' בעתה וגו'. משמע אין הדבר גלוי אלא לי וכמו שאחז"ל אפי' לבא לפומא לא גלי:

יג  [עריכה]

שחוז. שלא יהא בו אחד מב' מדות שפוסלים הסכין לשחיטה ולשון שא נא קא דריש כמא דאת אמר אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה בפ' ב' דמס' ביצה:

סב מאני זייניך. כך גרסינן פי' קח כלי זיין שלך ודרש שא כמו ונשא את ראש:

למאן דחזי ליה גרסינן. פי' למי שהוא ראוי אליהם ונבואה נזרקה בפיו ולא ידע מה ניבא:

נאמרו בו גרסינן. ופי' בעץ שאכל ממנו אדם הראשון ועיין לעיל פר' בראשית ובקהלת בפסוק ברבות הטובה:

וכן יצחק כו'. כשם שהקפידה חוה על טוב טעם כך הקפיד יצחק:

רבו אוכליה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא ומה כשרון לבעליו כ"א ראות עיניו:

לא דמי כו'. פירש"י והערוך אינו דומה מי שרואה לפניו סל והוא ריק מלחם ולפיכך נשאר רעב למי שרואה סל מלא פת אע"פ שאינו אוכל ממנו נעשה שבע וע"ד שאמרו חז"ל בפ' יום הכפורים אינו דומה למי שיש לו פת בסלו כו':

יד  [עריכה]

וקדם את האומה כו'. כלומר תקדם אתה לקבל הברכות כדי שתצא ממך אותו אומה כו':

אם מצאת. לקנות מן השוק ואם לא קח משלי מכתובה שלי וזהו לך נא אל הצאן היכן שמצויין למכור או קח משלי:

מפרפורין. פירש הערוך לשון מוהר ומתן וגרסינן מפרא פורנין:

שכך כתב לה. יצחק לרבקה:

טו  [עריכה]

ה"ג איש שעיר גבר שידין. שעיר היינו שד כד"א ושעירים ירקדו שם:

חלק. קרי ביה חלק חלק ה' ונחלתו:

לקווץ. בעל שער כד"א קווצותיו תלתלים:

ביום הזה יכפר. לשון קינוח כד"א אכפרה פניו בעי לכפוריה ידיה דפ' הניזקין:

לא שאיל וכו'. כלומר אין הנדון דומה לראיה ולא שאילה ליה וכן אין הראיה דומה לנדון אלא מכאן אני למד בפירוש ומצאתי בפירש"י אין הדבר הזה שאול ליה דרך משל ורמז אלא בהדיא כתיב:

כמתעתע. דרשו נוטריקון ג' מלות מת ותועה ועיי"ן יתירה עובד עבודת כוכבים הבל המה מעשה תעתועים ובילקוט לא גרס כמת:

אפילו ברכה אחת כו'. דאל"כ ולא ברכה למה לי:

אדם הראשון שחטא כו' אמו. האדמה היא אמו כי משם לוקח:

אנוס כו'. דייק מדכתיב לאמו משמע שאם לא מפני מורא לא היה עושה:

טז  [עריכה]

הד"ד אשר אתה בבית. הרי שלא יצא בהם לדרך וכתיב החמודות שהיו יפים ונחמדים:

מאי עובדיהון. מה מעשיהם רעים וחטאים והיו חשודות בעיניו:

עובדא הוה כו'. מעשה היה בכת אחת של פריצים שהיו רגילין לאכול בב"ה כל ליל ערב שבת כי כן היה מנהגם ללון בב"ה ולכן מקדשין בליל שבת בב"ה בשביל האורחין שלנין שם ומשהיו אוכלין היו לוקחין העצמות והיו משליכין ומשברים אותם על ראש הסופר החכם שהיה דר בבהכ"נ:

הכי גרסינן ומקלקלי יתהון. בת"י משליכין:

חד מנהון כו'. אחד מהן מן הפריצים מת אמרו לו חביריו הפריצים למי אתה מצוה על בניך שישמור אותם:

והלא כמה כו'. דברי הספר הם והלא כמה אוהבים היו לו ולא היה מצוה על בניו אלא הסופר אלא בשביל שידע מה מעשיהם ומעשה הסופר איזה מהם טוב:

הכי גרס רש"י ודספרא הידין מנהון כו'. פי' איזה מהם:

יז  [עריכה]

תרין אדרעין כו'. שני זרעותיו של יעקב אבינו כשני עמודי שיש:

עמודין דיפרא סופא. ופי' הערוך עמודי שיש ורש"י פי' שם מקום ובתנחומא פר' ויחי בפסוק ויתמוך יד אביו גרס כשני עמודין שבתוך דימוסין שבטבריא:

חייטיתנון. היתה תופרת אחד אל אחד עד שהספיקו על ידיו:

הוגנין. עיירים קטנים כדאמרינן בפרק ד' מיתות נפישי גמלי סבי דטעינן משכא דהוגנין ובילקוט פרשת פינחס גרס על שני גמלים:

והיו רגליהם שפופות. נגררים על הארץ מרוב גדלם ולכן היו עורות העזים מספיקים לכסות ידי יעקב:

ואוכלים ממנו. הרי העזים היו גדולים הרבה ולכן היו מספיקים עורותיהם לכסות ידי יעקב ואי אתה צריך לומר שתפרם:

והלא עגלים נשחטין כו'. פירש"י בשם רבו מאחר שהעזים כל כך גדולים העגלים לא כ"ש ואף על פי כן היו נשחטין וכן הזיתים היו נקצצים אף על פי שהיו קשים ביותר ועפר היה נמצא בהרים שהיו זורעים שם אף על פי שראשם בשמים ומה אתה מתמה על אלו גדיי עזים שהיו מספיקים לכסות ידי יעקב שכשם שכל אלו היו מעשה נסים גם אלו עזים היו מעשה נסים ואין אתה צ"ל שתפרה אותם:

לותה אותה כו'. דייק כן מדכתיב ותתן את המטעמים וגו'. ויבא וגו'. משמע שלא היה מן נתינת המטעמים עד ההבאה של יעקב שהייה כלום וזהו משום שלותה אותו עד הפתח:

יח  [עריכה]

עשרת הדברות כו'. דייק מדלא כתיב אני כדכתיב גבי עשו לקמן רמוזי קרמז ליה עשרת הדברות שהתחיל בהם אנכי:

בלא משפט. שיעקב הקדימו בברכה:

גדא דעבודת כוכבים כו'. פירש הערוך מזל וכן פירש"י תפסת בלשונך שם עבודת כוכבים שאתה מעמיד חייך כו':

אבי. כנוי לעבודת כוכבים כד"א האומר לעץ אבי אתה:

יט  [עריכה]

למצוא את הברכה. דייק כן מדלא אמר מהרת לצוד או להביא כמו שאמר לו בראשונה וצודה לי ציד ואמר לצוד ציד להביא ואמר למצוא כזה שמוצא מציאה שלא בזמנו שלא כיון אליו ונבואה נזרקה בפיו:

בן ע"ה כו'. כן היה יצחק כשמת אברהם שהרי בן קע"ה שנה מת ובן ק' הוליד ליצחק:

ה' אלהיך גרסינן:

לקורבניך כו'. דייק לשון הקרה רמז לאותו חיל שבא במקרה ובהזדמן כמ"ש והנה איל והכי מוכח לקמן:

למאכלך. שבו תלוי קיום גוף ונפש על אחת כמה וכמה:

והנה איל. והנה גמלים לשון מקרה והזדמן הוא:

לעורבא כו'. משל לעורב שהביא אור על קנו כדי להתחמם בו וקנו נשרף בו כן יעקב אבינו הזכיר שם שמים מפני יראת שמים ונכווה בו שבעבור זאת חשב יצחק כי איננו עשו:

נשפכה מים כו'. כלומר נבהל ואזלא סומקא כאילו מים קרים נשפכו על שוקיו ונרעד בשברון מתנים:

במרפקו. תחת אצילי ידיו אצל הגוף:

אל תשוע. לשון שעוה ובילקוט מסיים ביה אל תהא לבך כשעוה:

כ  [עריכה]

הא קול כו'. הרי זה קול של עקיבה ומרמה שהערים לשנות קולו לקול עשו וכמ"ש בעל העקידה בפר' זו ודרש יעקב מלשון עקיבה ירמיה וז"ש חכים והידים המשונחים לצוד ציד יבואו במהרה ונבואה נזרקה בפיו ודרש עשו כמו עשו במלאפו"ם כלומר הידים המשולחין לצוד כבר עשו מה שעליהם לעשות או פירוש וידים שהפשיטו עורות עזים והלבישו עליהם הם באים לפני ודרשו עשו מלשון עשייה כלומר עשויות הם מעורות עזים ובפירש"י מצאתי הגירסא וז"ל הא קול דחכים וידיא משלחין מתים מפשיטים מתים אינו שולט אלא בידיו דכתיב והידים ידי עשו עכ"ל:

ה"ג אלא בקולו שנאמר הקול וגו':

מכניס. שמכניס ואסף את קולו מלעסוק בתורה ותפלה מרמז הקב"ה לעשו ומיד הוא בא ופי' הר"י בן חביב בפירוש עין יעקב כשיעקב מיקל וממיך קולו בתורה ותפלה הרי כבר הידים מוכנים ברמז בעלמא שרמז ליה הקב"ה ודריש הקול חסר כתיב הקל לשון קלות כלומר אם קל ונמוך הוא קולו של יעקב הרי הידים כו'. ורש"י ז"ל היתה לפניו גירסא אחרת:

מרכין. משפיל ולוחש בלשון הרע שדרכו לספרה נמוך כדי שלא ישמע לבעליהם ודרש הקול חסר לשון קלות פירש"י:

פילוסופין. חכמים:

ואם לאו הידים כו'. פי' שהקול ניתן ליעקב ואם ישלטו עליו ידי עשו מה יועיל קול הרי שא"א לו לשלוט עליו כ"א כשאינו משמיע קולו ופי' הר"י בן חביב בספר עין יעקב איתא דדייק הקל חסר לשון קלות:

בפלגש בגבעה. דרש הקל מלשון קללה כדאמרינן בירושלמי דמסכת תענית דאצלי ומיקל פירוש מקלל:

את סבור שירבעם כו'. ע"כ א"א לומר שניגוף אלא אביה שהרי אביה לא מלך רק ג' שנים ומלך בשנת י"ח לירבעם ואסא בן אביה מלך בשנת כ' לירבעם נמצא כשמת אביה ומלך בנו אסא עדיין ירבעם קיים וכ"כ רש"י ז"ל שלפי חשבון המלכים מצינו שאביה ניגוף:

ע"י שהעביר הכרת פניהם. איתא בירושלמי פר' בתרא דיבמות ובויקרא רבה פרשה ל"ג דיליף ליה מדכתיב ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ומפרש בירושלמי שהעבירו מהם החוטם שהוא עיקר הכרת פנים וכל זה הוא לקמן פרשה ע"ג ובמדרש רות פ' ז':

ור' לוי. פליג כדמפרש ואזיל:

עצמו לי אלמנותיו. וזהו דכתיב מכה רבה כי רבה ועצום חדא מילתא היא:

על שחשדם הכי גרס רש"י ז"ל ופי' שחרפום ברבים כן הוא לקמן בסדר משפטים פ' ל' ובירו' דמס' יבמות גרס שביזה אותם וגיר' שחשדם לא נהירא כי על דבר אמת לא יפול לשון חשד ובמדרש שמואל ובילקוט מלכים גרם ליה ואולי שר"ל כמו שחשדם ופי' ג"כ ל' ביוש וחרפה כמו פן יחסדך שומע:

כא  [עריכה]

רגל ישרה. היושב רגליו עקומות ולא ישרות:

קפיצין. הליכה ממקום למקום ופירש"י שאין להם חוליות:

ה"ג קרבת על חד כו'. דניאל ז':

בעמרם. דרש נוטריקון בא עם דם פי' בא עם ה' לייחד שמו של הקב"ה וצריכין אנו לידום ולשתוק כד"א האנק דום:

ה"ג בני אלהים מה זרעו:

ה"ג קול רעש גדול וגו' אחרי אתמהא. פי' וכי אחריו היו המלאכים והכי מוכח בילקוט יחזקאל ובסדר זה:

הכי גרסינן ואח"כ ואשמע קול רעש גדול ומה הן אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו וברוך שם כו':

הכי גרסינן קולו של יעקב צווח ממה כו':

קולו של אנדריינוס. קול צווחה ובכי עולה מיעקב על מה שעשה אנדריינוס כן פירש"י ז"ל בפרק הניזקין:

כב  [עריכה]

הכירו וגו' גרסינן ודייק מסיפיה דקרא כי היו ידיו שעירות כלומר כשעומדים מיעקב רשעים עושה מעשה שעיר אז אינו מכיר אותו בשם יעקב:

נושקני בקבורה. פירש"י שיקבר אצלו במערת המכפלה ודייק מדהוה ליה למכתב ושקה אותי ואמר לי והוא אמר לו וק"ל:

כריח שדה. הוא שדה של תפוחים:

יוסף משיתא ויקום איש וכו' גרסינן והם שמות בני אדם עבריינים מישראל ולבסוף קדשו שמו של הקב"ה כדמפרש ואזיל:

ודרש בגדיו כמו בוגדיו:

מהם ובהם כו'. אחד מישראל יכנס בראשונה ויפשוט יד בכלי ב"ה וא"ל אותו יוסף משיתא שיכנס ומה שאתה מוציא יהא שלך:

עול זמן כו'. לך שם עוד פעם שנייה:

ולא קבל כו'. לא היה רוצה ליכנס עוד:

נתנו לו מכס כו'. בשביל שיכנס עוד פעם שנית:

בחמור של חרשין. פירש"י ספסל של דף עבה שמגררין בו הנסרים וכן משמע בערוך:

והוה רכיב כו'. היה רוכב על סוס בשבת:

הכי גרס רש"י ובילקוט אזל קמיה שריתא כו'. ופירש"י היו מוליכין לפניו קורה שיהא נתלה עליו יוסי בן יועזר אמר ליה יקום ליוסי ראה הסוס שהרכיבני עליו אדוני וראה גם סוסך שהרכיבך עליו אדונך ר"ל הקורה שיהא נתלה עליו כלומר הלכתי בתאוות לבי ועלתה לי ואתה עמלת בתורה ובמצות כל ימיך וסופך תהא נתלה וכן הוא בספר יוחסין דארכבי מרי גרסינן:

אם כך. טובה ושלוה נותן הקב"ה למכעיסיו כ"ש שיהיה כן לעושי רצונו. א"ל וכי עשה אדם רצונו יותר ממה שעשית אתה וראה מה פרע לך וא"ל אם כך רעה מגיע לעושי רצונו על עונותיהם מועטים כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כ"ש שיגיע כך לעתיד לבא לעוברי רצונו:

נכנס כו'. דברי ר' יוסי נכנס בו ביקום כארס הזה של נחש שבוער בו ולבש חרטה ונבהל:

נימא. חבל קטן ובערוך גרס גניא ועיין שם ובויקרא רבה פרשה כ"ב:

והקיפן גדר כו'. הקיף על העצים גדר של אבנים וכן פירש"י ז"ל ובשוחר טוב גורס בהדיא וערך עצים והקיף עליהם גדר של אבנים:

ונתלה בקורה. באותו נימא שקשר. הכי גרסינן ונתלה בקורה ונחנק נפסקה הנימא נפל קדמתו חרב והכי מוכח בפירש"י ובערוך:

מטתו. של יקום בן אחותו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף