יפה תואר על בראשית רבה/סה

יפה תואר על בראשית רבה סה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה סה

פיסקא: א  ד  ה  ו  ז  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  כג  

א  [עריכה]

מכל הנביאים. כו' פי' כל הנביאים שהזכירו אימת אדם הרשעה לא הזכירו פרסום זיופה אלא שנים במה שהמשילוה לחזיר וכדמפרש ואזיל:

מה אבא נשא. בן ארבעים שנה. משום דלעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ ישא אשה ולכן לא נשא אשה עד מ' עד שיהיה בן ארבעים לבינה. והתחפש גם הוא בזה כאלו נפשו דבקה בתורה. אבל באמת התמהמה מפני שהיה צד נשי אנשים שהיה מרמה ומפתה אותן:

ד  [עריכה]

למה ליצחק. תחלה. ואין לומר שמרו שניהם יחד והכתוב מונה ליצחק תחלה מפני חשיבותו. דא"כ היה לו לומר ותהיינה מורת רוח ליצחק ורבקה. ומדאמר לרבקה משמע לרבקה אחר זמן:

לא היתה מקפדת. לא שלא היתה מקפדת על עבודת כוכבים גופה. חלילה לאמר כן על צדיקת זו. אבל הכוונה כי לא שמה לב על הניחוש ועוננות אשר הם אסורים משום לתא דעבודת כוכבים. משום שהיתה רגילה לראות גם בגוף עבודת כוכבים. משא"כ יצחק הקפיד ג"כ על זה:

ה  [עריכה]

בעקב וצדקת. צדיקים וגו'. לפי הדרש הזה הוי"ו של וצדקת הוא נוסף וכוי"ו ואיה וענה. ודורש על יצחק בשביל שהצדיק את עשו עקב שוחד מה שצד בפיו. לכן צדקת צדיקים זה משה דכתיב גביה לא כהתה עינו יסורו ממנו. ובילקוט הגירסא בעקב נרמס. ונראה שפירושו שנבזה בעיני המאכילו השוחד עד"ש בסנהדרין סהדי שקרי אאיגרייהו זילי. ואע"ג דיצחק מוטעה היה שהיה מרמה בפיו כדדריש לעיל ואיך נקרא זה מצדיק רשע עקב שוחד. מ"מ י"ל כיון דהיה מאכילו איבעי ליה ליצחק לעיוני דפסול לדיניה. ולכן אפשר שטעה בהשערתו. והיה לו לחקור בעניניו יותר:

ו  [עריכה]

לא ממה שהיתה. רבקה אוהבת כו'. כלומר מסבת אהבתה ליעקב לבד לא החזיקה בערמה ולא קפחה את הברכות מעשו. אך בקשה תחבולה כי יברך את שניהם. ורק להציל את בעלה מתועבה היתה מוכרחת לעשות כן:

ז  [עריכה]

ומה אם מי. שנטל שוחד כו'. ואע"ג דבהדיא כתיב כי השוחד יעור וגו' ול"ל להק"ו. אך מהכתוב אפשר לפרש יעור את עיני הדעת ועורון השכל כי השוחד מטה את הלב לזכותו. ומק"ו יליף כי הוא עורון עינים ממש:

ממי שהיה חייב. לו כו'. אי סבר ר"י כמ"ד בפ"ק דקדושין שכבוד אב ואם הוא משל בן א"ש כפשטיה. ואי סבר כמ"ד משל אב יתפרש ממי שהיה חייב לו לשמשו לעשות לו מטעמים להאכילו ולהשקותו כעבד לאדוניו:

ט  [עריכה]

אין כתיב. יסורין. והא דכתיב וינגע ה' את פרעה זה היה יסורין לפי שעה והכא מיירי ביסורים קיימים:

מתוך שהוא. חולה שנים או שלשה ימים. בשלהי מו"ק אמרינן הטעם שלא יפגעו מלאך המות בשוק כבהמה. אך לענין זה היה די אם יחלה יום אחד אבל לצוות לביתו ביישוב הדעת צריך ב' וג' ימים. והא דל"ק מפני שהחולי ממרק כדלעיל פס"ב. כי למרק לבד היה די ביסורין. אבל כיון שנתחדש החולי מטעם האמור כאן ניחא לצדיקים שהחולי ימרק:

חזקיה חדש. חולי שיתרפא. והא דמצינו וירפא ה' את אבימלך ואמהותיו. ובמרים אל נא רפא נא לה. זה הוא בחולי המחודש לפי שעה בהשגחה לתוכחת מוסר. אבל דחזקיה היה חולי טבעי כי קרבו ימיו למות. ומה דכתיב בתורה ורפא ירפא. ובפרק מקום שנהגו תנן חזקיהו גנז ספר רפואות שעשה שלמה י"ל דהנהו במכה בעלמא והכא בחולי הכולל כל הגוף. והשתא ניחא נמי דאבימלך ומרים:

חולי כבד משניהם. ע' רש"י ומה דאמר כבד משניהם דייק מדכתיב מחליו בכנוי משמע שזה היה העיקר והכבד בין המחלות:

י  [עריכה]

יהיה יצחק. יוצא לשוק ויהון ברייתא אמרין כו'. אע"ג דרשעת עשו נתפרסמה משהיה בן ט"ו שנה ומהאי טעמא מת אברהם בלא עתו כדלעיל פס"ג שלא יראה בחטאות נכדו. וא"כ למה אמר הכתוב ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות. ולא כהו לפני זה. וי"ל כי עד זקנותו רמה את אביו ויצחק היה מחזיקו לצדיק ורק אברהם אלו היה חי היה מרגיש בו. אבל לעת זקנת יצחק גבר רשעו מאד עד שיהיו רואי יצחק אומרים דין אבוה דההוא רשיעא ובהכרח ירגיש ברעתו:

סוף שעיניו. כהות. וזה לטובתו שלא יצטער בראותו רעת בנו או תלמידו. ומה שמצינו רבים שהעמידו בנים או תלמידים רשעים ועיניהם לא כהו כמו אברהם שמואל ודוד. י"ל שלא הרעו כשיעור שיצטערו עליהם כי ישמעאל עשה תשובה. ועל בני שמואל אמרינן בפרק במה בהמה כל האומר בני שמואל חטאו אינו אלא טועה. ואבשלום מת בחיי דוד אביו ואסף אלהים את חרפתו. ועוי"ל דזה דרך עונש ודוקא למי שהיה בידו למחות ולא מיחה כגון עלי:

ירבעם תלמיד. רשע. כדדרשינן בחלק על פסוק וימצא אותו אחיה והוא מתכסה בשלמה חדשה:

ונשרו דמעות. מעיניהם. כבר כתבנו למעלה פנ"ו סי' ז' שאין לייחס הדמעות למלאכים. והכוונה הוא על גודל הצער וגם פה הכוונה כי הוא נרתע אז מהחרדה אשר ראה אז בצער המלאכים וצער אביו ואמו. וכל זה החליש את טבעו ומבנה גופו. עד כי קפצה עליו זקנה לפני עתו ונס ליחו וכהו עיניו:

והביט בשכינה. והזין עיניו ממנה. והיה ראוי לו להסתיר פניו כשראה אותה כמשה שהסתיר פניו. ולכן נענש וכמו שמצינו גבי ויחזו את האלהים. ובפר"א אמרו שתחת המיתה כהו עיניו דסומא חשיב כמת:

יא  [עריכה]

וכתוב בה. עשר. בקרא לא נמנה רק ט'. כי קשה למנות מעביר בנו ובתו בתרתי. וקרי לט' עשר דאין להקפיד על האחד החסר במנין ולכן אמר כאן שכתב שבע עאכו"כ. כי נוכל לפרש שבע עשיריות כי שבע הוא מספר רבוי וגוזמא אשר לא קצוב:

יב  [עריכה]

ידאג מן המיתה. ונ"מ למיבעי רחמי ולחזק מאד בתשובה ומעשים טובים ולצות לביתו:

אלו דברים. מכוסים מבני אדם כו'. פי' מה שאמר יצחק לא ידעתי יום מותי. לא היה זה מקוצר דעתו. ומה גם כי הוא היה נביא ואיך לא ידע בנבואה. אבל כי לטובת בני אדם העלים הקב"ה שבעה אלה מבני אדם. כי אם ידע את יום מותו אז גם ימי החיים לא מתקו לו. וגם היה מתרשל בישובו של עולם בראותו כי קרב קצו. או כי התמהמה לשוב בתשובה ואמר עוד היום גדול ויום הנחמה לפירש"י בפרק מקום שנהגו דזה הוא היום אשר יתנחם האדם מדאגתו טוב הוא לאדם שלא ידע למען לא ישב ברפיון ידים ויצפה על היום שיבוא. אבל טוב לאדם לעבוד ולעמול ולבקש הצלה לנפשו וה' יביא לו הישועה והנחמה בעתו ובמועדו. ולפי הפי' שם שהוא קץ הגאולה ונחמת ציון (וכאשר נראה מפשט דברי המדרש אף כי י"ל גם לפי' הראשון כי המדרש הביא ראיה מנחמת ציון על סתם נחמה) כי אם ידעו אשר הקץ רחק מאד. אז יצאו רבים מהכלל וזה הוא ג"כ הטעם ממלכות ארם כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ועומק הדין אם ידעו לא העמיקו המה בדעת ובתבונה לבוא עד העומק. ואם ידע במה ישתכר אז עזב החריצות וההתבוננות ותפש את העסק אשר ישתכר בה. ואלו ידע מה שבלב חבירו אז רבתה הקנאה והמשטמה בין איש לרעהו. וכן אם ידע מה בבטן האשה אז תצטער האב והאם בימי הריונה אם תתעבר בוולד שלא כרצונם. וגם אם ידעו מראש כי היא הרה ללדת זכר אשר זה חפצם אז תקטן השמחה בלדתה. ולא יהיה לה גמול על החבלי לידה. ועוד נוכל למצוא טעמים נכונים מדוע כסה הקב"ה את כל אלה מבני אדם:

יג  [עריכה]

שלא תאכילני. נבילות וטרפות כו'. ואע"ג דיצחק חשב את עשו לצדיק. ואיך יחשדהו שיאכילהו נבלות ויביא לו מן הגזל. ושמא י"ל כי בא להזהירו אשר בשביל כבוד אביו ולמלא את רצונו. לא יאמר בלבו כי הותרו גם האסורים. לכן אמר לו אף כי זריז אתה בכבוד אביך מ"מ כיבוד אב איננו דוחה לאיסור נבלה וגזלה:

ועשה לי מטעמים. ר' אליעזר בשם ריב"ז כו'. דק"ל מ"ש יצחק ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי משמע דיצחק היה בזוללי בשר ואיננו מדרך השלמים לאמר כן. לכן אמר דכוונתו ועשה לי מטעמים להתענג על הטעם לבד אחרי אשר חוש הראות חסר עתה ממני. וז"ש כאשר אהבתי עתה כי קמו עיני מלראות:

יד  [עריכה]

שעל ידן הוא. מתכפר להן כו'. כלומר ואתה סימן לבניך שיזכרו לכפרת ב' הגדיים:

טו  [עריכה]

גבר שידין. פי' כעסן ומזיק כשד ולפי הדרש הזה אמר יעקב לרבקה אחרי כי אתי נכון להשחית ולהזיק כשד. ואנכי תם וישר חלק ה'. ואיך אביא נפשי בסכנה להסית עלי חמסו. וגם איך אחזיק בערמה. ומ"ש אולו ימושני אבי וגו' הוא עוד טעם למה ימאן בענת אמו:

והייתי בעיניו. כמתעתע כמתעה וכעובד עבודת כוכבים כצ"ל. ודריש מן כמתעתע תרתי שהוא מתעה את אביו וגם מן הבל המה מעשה תעתועים. והנה מה ענין חטאת עבודת כוכבים לכאן. ובילקוט איתא כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים. וזה יותר קשה ואולי לפי שבא כגנב ועושה עין של מעלה כאלו איננה רואה וכדאמרינן במרובה מטעם זה האמירה התורה בגנב יותר מגזלן. וכן המחליף בדבורו יכחיש באזן שלמעלה השומעות בכזביו. לכן ישוה חטאו לחטאת היותר חמורה המכחיש באלהי השמים והארץ:

טז  [עריכה]

מה שחמד. מנמרוד כו'. וצ"ל דלפעמים הלך לצוד בלי הבגדים וזה שהניח עתה הבגדים בבית אמה והלך לצוד. (ויתר דברי היפ"ת מובאים בפירוש מהרז"ו):

ומסלקין יתהון. צ"ל ומטלקין כי טלק בארמית הוא השלכה וזריקה:

יז  [עריכה]

שני תמידים. שהיו ישראל כו'. פי' כי בא"י היה הכל גדולים מבחו"ל ר"ל הגדיים והעגלים ועצי הזית והעפר שבהרים שהיה מרובה ורך היפך בשאר ארצות שהם קשים כטרסים אלא שבכל זה מעשה נסים הם. שה' משגיח בעניני א"י. ור' מונא מוסיף כי לא לבד אלו אבל כל מעשי א"י מעשי נסים היו:

לותה אותו. כו' פי' כי היא סייעה אותו בכל מה דאפשר ואמרה ע"כ הייתי חייבת לך מכח אהבתי אליך. ואני עזרתיך יותר אך לא אוכל לבוא עמך בחדר אביך ולכן הקב"ה יקום לך לעזר:

יח  [עריכה]

אתה אמרת. קום נא שבה. פי' בלשון פיוס ותחנונים לכן תזכה כי הקב"ה יעתר לתפלתך באמרך קומה ה' אבל יקום הוא לשון גזירה ולכן בלשון זה יפרע הקב"ה. ומה שמביא את הכתוב ויש נספה בלא משפט מפרשו בל' תמיהא הימצא איש כי יספה בלא משפט. ולכן ענשו בא בוודאי במשפט במה שחטא בנשונו:

גדא דעבודת כוכבים. דאת קאים. עי' רש"י ופירוש הדברים האם אביך עץ הוא כי תדבר אליו בלשון חוצפא. ולהתל בו נאמרו הדברים:

יט  [עריכה]

מהרת למצוא. הברכה. מפרש את שאלת יצחק מה זה מהרת וגו' באיזה זכות מהרת למצוא הציד ולזכות בברכה. ויעקב בענותנותו ענה לו כי לא זכותי גרמה לי אך זכותך כי ה' אשר הקרה לקורבנך ולזווגך מהר כ"ש שימהר להמציא למאכלך אשר הקב"ה מפרנס כל חי מקרני ראמים ועד ביצי כנים כדאי' בפ"ק דעבודת כוכבים ולקמן פע"ג דמפתח של פרנסה לא נמסרה לשליח:

שאין עשו מזכיר. שמו כו'. אע"ג דהוא חשב שעשו הוא צדיק. מ"מ הצדיקו במה שלא יזכיר ש"ש כי חשב שהוא נזהר שלא להוציא ש"ש לבטלה:

כ  [עריכה]

הא קול דקל. חכים כו' זה הוא משל על הצבוע כי בקולו ידבר כחכים ובידיו יפשיט את המתים. כלומר צדיק הוא בפיו ורשע במעשיו וכל הדרשות האלה אינם רק דרך רמז ואסמכתא ורחוקים המה מפשט הכתיב:

ובשעה שהוא. מצפצף כו'. נקט לשון צפצוף משום תינוקות של בית רבן שהעולם מתקיים בהבל פיהם ואע"פ שאין בהם תבונה רק כצפצוף עופות וכמ"ש בחזית ודגלו עלי אהבה ולגלוגו עלי אהבה [ועמ"ש ביפה קול נגד המ"כ]. ודייק לה מלשון הקול דמשמע קול בעלמא:

אין הידים. ידי עשו. ודריש הוי"ו של והידים ידי עשו כמו או. ופי' או הקול קול יעקב או הידים ידי עשו וכדבסמוך דדריש על דבר והיפוכו:

נתכנסו כל או"ה. אצלו. לכאורה היה נראה דאצל בלעם קאמר וכדאי' בפ' פרת חטאת כששמעו במת"ת והוא דבר בענין ישראל. ולא הזכיר כ?ה אבנימוס הגרדי אלא אגב בלעם ששניהם היו חכמים שבאומות. אבל בילקוט גרס אבנימוס הגרדי נתכנסו אצלו. ובס' א"א כתב בשם רש"י נתכנסו אצלו וכן אצל בלעם בשעת מ"ת שהיו אומרים שמא מבול רוצה להביא והחזיר להם תשובה נראה שמפרש ששאלה זו לאבנימוס ואגב מזכיר את בלעם שגם אותו שאלו בשעת מ"ת. ומה ששבח פה את אלו כדי שנדע שדבריהם אמת:

הקול קול יעקב. בימי ירבעם. ודריש והידים כי ידי יעקב היו כידי עשו. ששפכו דם אחיהם:

שהעביר הכרת. פניהם כו'. שלא יעידו בבעליהם שמתו ויתעגנו נשותיהם. וכ"ה הדרש מן עצמו לי אלמנותיו וגו' שכבד עלי שבר האלמנות היושבות בדודה וגלמודה.

כא  [עריכה]

וכי יש ישיבה. למעלה כו'. אבל עמידה יש למעלה והא דאיתא בפ"ב דחגיגה גמירי דאין למעלה לא עמידה כו' כתב רש"י שם דל"ג לא עמידה. אבל לדעת הרמב"ם בהל' יסודי התורה שאמר כי אין למעלה לא עמידה ולא ישיבה משום שאינם בעלי חומר. ע"כ צריכים אנו לפרש כי פה מדבר לענין מראה הנביאים בנבואה. שהם אינם רואים את המלאכים בישיבה מפני כבוד ה'. רק בעמידה. כעבדים לפני המלך:

מהו דין לשון. קאמיא קיימיא. פי' כי לא תפרש קאמיא מהוראת ראשונים רק מהוראת קיימא וזה עומדים:

ואת אמרת. בעמדם. משמע כי עמדו אחר הישיבה. ואע"ג דמקרא זה י"ל כי עמדו אחר הליכתם וכדכתיב בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו י"ל דהוכחתו היא מקרא אחריתי דכתיב ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשיהם בעמדם תרפינה כנפיהם דההוא יתורא הוא דלמ"ל תו בעמדם תרפינה כנפיהם אלא משמע לאפוקי כשהן יושבין:

ומה הן אומרים. כו'. משום דקאמר שהם שותקים הוצרך לומר דלא שתקי לגמרי אלא אומרים אחריהם ברוך כבוד ה' ובשכמל"ו וטעמו מדכתיב ואשמע אחרי קול רעש דמשמע אחרי קלוסי שמעתי קול רעש שאמרו ברוך כבוד ה' ממקומו ובשכמל"ו הוא שבח מיוחד למלאכים ומהם לקח מרע"ה:

מה שזרעו. של יעקב. בעל אות אמת הגיה מהו ברן יחד מאחר שזרעו של יעקב וכו'. ויש לגרוס משזרעו של יעקב. ופי' אחר שזרעו של יעקב:

כב  [עריכה]

אין לך דבר. שריחו קשה כו'. פי' ואיך לא הרגיש את ריח העזים. הלא אין ריח בעולם אשר יגרש את הריח הזה. ומשני כי ריח ג"ע נכנס עמו והוא בחזקו יגרש גם את הריח הזה:

נכנסה עמו. גיהנם. כדיליף לקמן פס"ז סי' ב' מהכתוב מי איפא הצד ציד. ופה יליף מן בא זדון ויבוא קלון ודריש קלון מלשון קלי ושריפה:

נתנמנם יוסי בן יועזר. פי' כשהיה גוסס נראתה לו מעלת בן אחותו. כי אז משיגים הצדיקים השגה גדולה ע"ד תוסף רוחם יגועון. וכן בפ"ק דמ"ק רב סעורם אחוה דרבא חזייה דהוה קמנמנם פירש"י גוסס ולישנא מעליא נקט:

כג  [עריכה]

מלמד שהראה. לו הקב"ה ביהמ"ק כו'. והראה לו עתה כל זה. כדי שלא יאמרו מה הועילו הברכות ליעקב הלא ביהמ"ק חרב ובניו פזורים אל כל פאה. לכן רמז לו כי עוד יש תקוה לו. אשר לעת קץ יבנה שנית. ועמ"ש לעיל פנ"ו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף