כף החיים/יורה דעה/קיב

כף החיים ‏ יורה דעה קיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסרו חכמים לאכול פת של עכו"ם משום חתנות. כ"ה בגמ' ע"ז דף ל"ה ע"ב ואמרינן שם בגמ' דף ל"ו ע"ב גזרו על פתן ושמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהן משום דבר אחר. כלומר שאם אתה מתיר לו לאכול עמו במסיבה א' אח"כ אתי לשתות יינו ולישא בתו ולעבוד ע"ז. שו"ג או' א'.

ב

ב) שם. אסרו חכמים לאכול פת של עכו"ם וכו' משמע דעת המחבר והרב בכל הסי' דאין איסור בפת של עכו"ם אלא כשאפאו עכו"ם וכמ"ש ב"י לדעת הרמב"ם והרשב"א דאע"פ שלשו וערכו עכו"ם כל שעשה בו ישראל מעשה באפייה מותר וכ"פ הרב בתו"ח כלל ע"ה דין ב' והביא שם הרבה מאחרונים שסוברים כן. ש"ך סק"א.

ג

ג) ואפי' פת שעשאו העכו"ם לעצמו שרי בהשלכת קיסם או חיתוי כמו פת של ישראל שאפאו עכו"ם דשרי בהשלכת קיסם או חיתוי לקמן בסעי' ט' דאין לחלק בין פת לפת כס' הרמב"ם ודלא כהר"ן. ב"י. תו"ח שם. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' ה' פר"ח סוף או' א' פר"ת או' ב' ברכ"י בשיו"ב או' י"ח. ערוך השלחן או' יו"ד ואו' כ"ה.

ד

ד) שם. אסרו חכמים לאכול פת של עכו"ם וכו' ואף כותי שאינו עובד עכו"ם פתו אסור. פר"ת סוף או' ג' שפ"ד או' ב' וכתב והוא פשוט.

ה

ה) ולענין פת של קראים יש להחמיר ולאסור פתם דומיא דגוים שהרי הם ג"כ אינם אוכלים פת שלנו. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' א' שפ"ד שם. ומיהו מ"ש אין אוכלין מפת שלנו אין ראייה אלא משום שמחזיקים אותם כגוים ויש בהם משום חתנות. שו"ג או' ב'.

ו

ו) ופת כותים אין להחמיר יותר מפת גוים אחרים. פר"ח שם. ובמקום שהתירו של עכו"ם ה"ה של כותים. שפ"ד שם. ומיהו בס' כפתור ופרח פ"ה דף י"ז משמע דכותים באיסורייהו קיימי יעו"ש ברכ"י בשיו"ב או' ד' וע"כ יש להחמיר היכא דאפשר.

ז

ז) ומותר ליקח שאור של עכו"ם ולחמץ בו העיסה אפי' במי שנזהר מפת של עכו"ם. כ"כ ב"י להוכיח ברסי' זה. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ג' וכן הסכים ישי"ע סוף או' א' חכ"א כלל ס"ה או' יו"ד. אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורים כל זמן שלא נתבטלו ברוב. ט"ז בסוף הסי' לה"פ או' א' בל"י או' א' ומיהו במקומות שנמצאים תולעים במים או בקמח אסור ליקח מן העכו"ם אפי' פת פלטר או שאור משום תולעים אי לא קפדי אמנקיותא ואין מסננין המים ולא מנהלין את הקמח. ועיין לעיל סי' פ"ד או' קט"ו ואו' קט"ז. ולענין חלה אם לקח שאור מן העכו"ם עיין לקמן סי' שכ"ד סעי' י"א בענין אם השאור של פטור יעו"ש.

ח

ח) שם. משום חתנות. אבל משום געולי עכו"ם אין לחוש דסתם כליהם אינם בני יומם כדלקמן סי' קכ"ב סעי' ו' יעו"ש ובדברינו לשם.

ט

ט) שם הגה. ואפי' במקום דליכא משום חתנות אסור. כגון פת הכומרים שאין להם בנים וכן פת נערים ובחורים וסריסים אעפ"י שאין להם בנים ובנות אסור. הרשב"א בתשו' שם סי' רמ"ח. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ד. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח או' ד' לה"פ או' ד' בל"י או' ב' ער"ה או' ב' חכ"א כלל ס"ה או' א'.

י

י) וכן פת הנעשה בבית המלך ובבית השרים אסור אע"ג דודאי דאין המלך מתחתן עמנו דלא פלוג. כנה"ג שם. בל"י שם. ער"ה שם. מש"ז או' א'.

יא

יא) וה"ה מומר לע"ז דאין בבנותיו איסור חתנות דכיון דכגוי גמור הוא בכלל גזרתם הוא ופתו אסור. ער"ה שם. ומ"ש פ"ת או' א' להתיר נראה מפני שלא ראה דברי הער"ה הנז' שהביא ראיה מהר"ן יעו"ש. ועיין לקמן סי' קי"ג או' א'.

יב

יב) פת של גוים ע"י בישול אסור דלא כמי שרצה להתיר דהאיסור שלו היכן הלך. מהרי"ל בתשו' סי' קצ"ה. כנה"ג בהגה"ט או' ח' הלק"ט ח"ב סי' פ"ג. לה"פ או' ט' בל"י או' י"ב. מנ"י בסולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ע"ה דין א' ברכ"י בשיו"ב או' ך' ובספרו יוסף אומץ סי' ע"ט. זבחי צדק או' ז' בן א"ח פ' חוקת או' ד'.

יג

יג) שם. ולא אסרו אלא פת של חמשת מיני דגן וכו' שזהו דבר חשוב ומביא לידי קירוב דעת. ט"ז סק"ב.

יד

יד) ואם עירב שאר מינים עם ה' מיני דגן הולכין אחר הרוב אף עם אורז דפת של עכו"ם יש להקל. מש"ז או' ב'.

טו

טו) מצא פת בדרך אזלינן בתר רוב עוברי דרכים. עירובין ס"ד ע"ב. ואם הם מחצה על מחצה הוי ספק דרבנן ולהקל. ער"ה או' ד' וכתב ודלא כפר"ח או' י"ג שהחמיר. שפ"ד או' י"ג. שש"א או' ב' חי' רע"ק.

טז

טז) שם הגה. וגם אינו אסור משום בישולי עכו"ם אם אינו עולה על שלחן מלכים. נראה שהבין שהתנאי שהתנה ואם אינו עולה על שלחן מלכים אפת נמי קאי והא ליתא כדמוכח מדברי הטור דבפת אין ספק דפשיטא דאין שום פת אורז ודוחן עולה על שלחן מלכים אלא דבתבשיל אפשר שהוא עולה על שלחן מלכים. ב"ח. וכ"כ רי"ו נתיב י"ז ח"ז דפת קטנית וכו' אין בו משום בישולי עכו"ם ולא משום פת עכו"ם דאינו עולה על שלחן מלכים והביאו ב"י בבד"ה וכתב וכן דעת הטור. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' ח' בל"י או' ג' מנ"י על התו"ח כלל ע"ה או' י"ח. מש"ז או' ג' חכ"א כלל ס"ה או' א' ור"ל מסתמא אמרינן דאינו עולה ואין לחוש ומותר לאכול של בעה"ב.

יז

טוב) ואם עולה על שלחן מלכים ע"י בשמים ושאר תערובת אסור משום בשולי עכו"ם. מנ"י שם. מש"ז שם.

יח

חי) ובאיים הרחוקים שאין מצוי כ"א פת אורז ודוחן וקטניות עולה על שלחן מלכים. פר"ח או' ה' מש"ז שם.

יט

יט) והוי יודע דה' מיני דגן ושאר מינים יש לכ"א קולא וחומרא ה' מיני דגן חומרא אפי' פת שאינו עולה על שלחן מלכים כמו עם סובין ומורסן וכדומה אפ"ה הוי בגזירת פת. קולא דלא פשטה הגזירה בכל המקומות ובפלטר התירו ג"כ והיינו כי על הלחם יחיה האדם והתירו משום חיי נפש. ואילו שאר מינים קולא דאם אין עולה על שלחן מלכים מותר אף פת של בעה"ב וחומרא אם עולה על שלחן מלכים אסור משום בישולי עכו"ם ופשטה הגזרה דשלקות (ר"ל בישולי עכו"ם) בכל המקומות ומיהו במקומות שאין מצוי כ"א פת של שאר מינים נראה דיש לו קולת הפת (ר"ל ומותר לקנות פה זה מפלטר ולא אסרינן משום בישולי עכו"ם) דיש בו חיי נפש. מש"ז שם.

כ

ך) [סעיף ב'] יש מקומות שמקילין בדבר וכו' לפי שגזירת הפת לא נתפשט בכל המקומות בשעה שגזרו עליה בימי התנאים. ט"ז סק"ד.

כא

כא) שם. יש מקומות שמקילין בדבר וכו' ולא דמי לשלקות בסי' קי"ג דלא נהגו היתר בשום מקום דעל הפת יחיה האדם ומה"ט הקילו נמי בפת השלכת קיסם וכן כמה דברים דלא מהני בשלקות כמ"ש המחבר לקמן סי' קי"ג סעי' ז' ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' ומיהו עי"ש בהגה שכתב ויש מקילין ושם ית' לענין דינא.

כב

כב) נחתום שעוסק ג"כ בשומן של דבר אחר א"א שלא יתערב בפת הן בשעת לישה או בעריכה ואפיה ושמא נתערב כ"כ עד שיש נתינת טעם ולכן אפי' כשהנחתום שנזהר יפה אסור. שו"ת מים רבים מסי' ה' עד סי' ט"ו. פ"ת או' ב'.

כג

כג) שם הגה. וי"א דאפי' במקום שפת ישראל מצוי שרי. וכתבו האחרונים והתו"ח ריש כלל ע"ה והב"ח שכן נתפשט המנהג. מיהו כתב בתו"ח שם בשם הפו' דבעשרת ימי תשו' יש ליזהר בפת של עכו"ם וכן נת' באו"ח סי' תר"ג ועו"ש ומיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת של עכו"ם מן הפלטר (אופה למכור) היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת עכו"ם יפה יותר דאז שרי כדלקמן סעי' ה' ש"ך סק"ט. וית' לקמן בסעי' ה' יעו"ש.

כד

כד) שם. אבל פת של בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל וכו' ולקמן סעי' ח' כתב יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר וכו' ומיהו כבר כתבנו כמה פעמים דהיכא שסותם הש"ע ואח"כ כותב יש מי שאומר דדעתו לפסוק כסתם וכן הסכים הפר"ח או' י"ח לאסור כמו שסתם כאן בש"ע וכן הסכים הפר"ת או' יו"ד וא"כ לספרדים שקבלו חומרות הש"ע יש להחמיר כמו שסתם כאן בש"ע ומ"ש הש"ך סק"י אבל אנן לא ק"ל הכי כדלקמן סעי' ח' היינו למנהג האשכנזים ההולכים ע"פ דברי מור"ם ז"ל וית' עו"ש בסעי' ח'.

כה

כה) שם הגה. ולא מיקרי פת בעה"ב אלא אם עשאו לבני ביתו וכו' הכלל בזה הולכים אחר אפיה דאם אפאו לעצמו או לבני ביתו מיקרי של בעה"ב ואסור ואם אפאו למכור בכל גוונא שרי כמ"ש לקמן סעי' ז' יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל ס"ה סוף או' ב' דאם אפאו למכור אעפ"י שאינו פלטר ואין דרכו למכור פת כיון שהפת נעשה למכור מותר עכ"ד. [וע' יביע אומר סי' ה' אות י"ז].

כו

כו) שם בהגה. וכן פלטר שעשאו לעצמו מקרי בעה"ב. ואפי' קבוע ומומחה לרבים כל שעשאו לעצמו איכא משום איקרובי דעתא דלדבר זה בעה"ב הוא. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"א. חכ"א שם.

כז

כז) [סעיף ג'] יש מי שאומר שאם פלטר הזמין ישראל הרי פתו כפת בעה"ב. אין ר"ל שהזמינו מפת שאפה לצורך ביתו דהא פשיטא דאסור לכ"ע ואפי' שלחו לו לביתו אלא ר"ל שהזמינו ונתן לפניו מהפת שעשה למכור ואעפ"י כן אסור לסברא זו משום דבתר השתא אזלינן והשתא הוי בעה"ב וזו היא דעת הרא"ה בבד"ה דף פ"ח ע"ב אבל לא ק"ל הכי אלא כדעת הרשב"א במשמרת הבית שחלק עליו דלעולם בתר אפייה אזלינן וכל שנעשה למכור אף שהוא עכשיו ביד בעה"ב מותר. וכ"כ המחבר לקמן בסעי' ז' והוא האמת. פר"ח או' י"ב. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ט"ו דלענין הלכה נקטינן דמותר ומ"ש הש"ך ס"ק י"ב לתרץ דמזמינו אצלו גרע טפי כתב עליו דלא נהירא. וכ"כ הבל"י או' ו' והשו"ג חו' יו"ד כתב דהש"ע לא ס"ל הכי מדכתב זה בשם יש מי שאומר אלא העיקר כדסתם בסעי' ז' מיהו דעת הפר"ת או' ה' כיש מי שאומר שכתב כאן בש"ע וע"כ המחמיר תע"ב.

כח

כח) [סעיף ד'] מקום שאין פלטר ישראל מצוי וכו' הרי פת פלטר עכו"ם אסורה עד שימכור פלטר ישראל וכו' משמע אפי' אם כבר קנה בהיתר אסורה עד שימכור פלטר ישראל ואח"כ חוזר להכשרו וכ"כ הפר"ח או' י"ג ומיהו הש"ך ס"ק י"ג חולק וכתב אם כבר לקחו בהיתר שרי וכ"כ השש"א או' ד' והפר"ח שם כתב דלכ"ע שרי אם כבר לקח דלא כש"ע.

כט

כט) שם. הרי פת פלטר עכו"ם אסורה עד שימכור פלטר ישראל וכו' היינו לדעת המחבר סעי' ב' אבל לדעת הי"א שם בהגה פשיטא דשרי. ש"ך ס"ק י"ד. ור"ל דלי"א דאפי' במקום שפת ישראל מצוי שרי אין מקום לדין זה דהא אפי' פת ישראל מצוי מותר לקנות מפלטר עכו"ם. ועיין לעיל או' כ"ג ובאו' שאח"ז.

ל

ל) [סעיף ה'] י"א שמי שיש בידו פת וכו' ויש פלטר עכו"ם עושה פת יפה ממנו וכו' מותר לקנות מפלטר עכו"ם וכו' ובעיר קושטא' וכן בכל מקומות אלו מקום שנהגו היתר בפת פלטר גוי וגם שיש פלטר ישראל ופתו יותר משובחת לוקחים מפלטר גוי והטעם להיתר זה שלא אמרו דבמקום שיש פלטר ישראל מצוי אין ליקח מפלטר גוי אלא כשפת פלטר ישראל שבאותה העיר מספיק אבל כשאינו מספיק הו"ל כפת דחוקה לו ומותר ובקוש' אם היו כולם לוקחים מפלטר ישראל לא יספיק וכיון שאינו מספיק כמי שאין פלטר ישראל מצוי הוי ומותר ליקח מפלטר גוי. כנה"ג בהגב"י או' י"א. ברכ"י בשיו"ב או' ז' קהל יהודה בסעי' ד', זבחי צדק או' י"ד וכתב שכן נהגו בעיר בגדאד יע"א שקונים מפלטר גוי אפי' במקום שיש פלטר ישראל וגם של פלטר ישראל הוא יפה והיינו משום דבעירם יש רבוי עם ואם קונים הכל מפלטר ישראל יהיה הפת ביוקר הרבה יעו"ש.

לא

לא) ומיהו הגם שכן המנהג לקנות מפלטר גוי יש אנשי מעשה שאינם אוכלים מפלטר גוי כלל ועיקר (עיין לקמן או' נ"ו) ואנחנו אפי' מפלטר ישראל אין אוכלים יען שרוב הפלטרים הם עמי הארצות ואינם נזהרין מן התולעים שבמים וכיוצא וע"כ אנו נזהרין שלא לאכול אפי' מפלטר ישראל. זבחי צדק שם. וע"כ בכל אתר ואתר צ"ל חברה קדישה להשגיח במעשה האופה בהנהלת הקמח וסינון המים ובמקום הלישה והעריכה והאפייה שיהיה נקי מן התולעים ומן הנמלים ובכל הפרטים בקיץ ובחורף יהיה וזכות הרבים יגן בעדם.

לב

לב) [סעיף ו'] במקום שנהגו היתר בפת של פלטר אפי' הוא נילוש בביצים וכו' מותר. דלמאי ניחוש לה אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם כדלעיל סי' ס"ו סעי' ח' ואי משום ביצי עוף טמא אין מצויים בינינו כדלעיל סי' פ"ו סעי' ב' ואי משום בשולי עכו"ם דאסור בביצים לקמן סי' קי"ג סעי' ד' קימחא עיקר. ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ו' שו"ג או' י"ד. שפ"ד או' ט"ו. ועיין לעיל סי' פ"ו או' י"ג.

לג

לג) שם. אבל אינפנד"ה שאפאה עכו"ם וכו' עיין לקמן סי' קי"ג סעי' ג'.

לד

לד) שם הגה. ויש אוסרין בפת שביצים טוחים על פניו וכו' והעיקר כפסק הש"ע דאף שביצים טוחין על פניו שרי משום דאינו אלא חזותא בעלמא ובמידי דרבנן חזותא לאו מילתא היא. פר"ח או' ט"ז. וכן הסכים הפר"ת סוף או' ט' כדברי הש"ע. לה"פ או' ז' ומיהו עיין כנה"ג או' ל"ו מה שהאריך בזה ומסיים ולכן אני מחמיר לעצמי כסברת האוסרים ומקל לאחרים כדברי הרב"י ובשעת הדחק שלא היה לחם לשובע התיר בפומבי. וכ"כ הבל"י או' יו"ד דבדוחק גדול יש לסמוך על הש"ע.

לה

לה) שם בהגה. ואותם נילו"ש שקורין קיכלי"ך או מיני מתיקה שקורין לאקו"ך הם בכלל פת וכו' והיינו משום שבלילתן עבה ואע"ג דיש בהם דבש ובשמים הרבה ודינן כפת הבא בכסנין דמברכין עלייהו במ"מ אם לא קבע סעודתו עליהם מ"מ אין להחמיר לענין פת עכו"ם הואיל ואי קבע סעודתו עליהם מברך המוציא ובלילתן עבה אזלינן בתר העיקר (שהוא הקמח) והוי דינן כפת. תו"ח כלל ע"ה דין י"ב. וכ"כ ב"י סי' קי"ג בשם הר' יחיאל. וכן הסכים פר"ח או' י"ז. לה"פ או' ח' בל"י או' י"א.

לו

לו) שם בהגה. ובמקום שנוהגין היתר בפת של עכו"ם גם הם מותרים וכו' ומשמע אבל במקום שאין נוהגין היתר בפת של עכו"ם יש לאסור בזה שלא לאכלם. וכ"כ מנ"י על התו"ח שם סוף או' כ"א. מיהו הגאון מהר"ש אב"ד מפראג דעתו להתיר אף למי שנזהר מפת של עכו"ם כיון דבלשון בני אדם אין נקראים פת והב"ד המנ"י שם והברכ"י בשיו"ב או' א' אלא שכתב שם הברכ"י שמדברי האחרונים מוכח דס"ל כמור"ם ז"ל הלכך נראה דהנזהר בפת של ע"ג יש להחמיר בלעקו"ך ודכוותיה עכ"ד.

לז

לז) וכל שבלילתו רכה ונאפה ע"י משקה כגון הני סופגני דידן לכ"ע לאו נהמא הם ואסורים משום בש"ג ואפי' מן הנחתום. הריב"ש בתשו' סי' כ"ח. פר"ח סוף או' י"ז. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ד.

לח

לח) כעכין יבשין שקורין ביסקוג"ש הרי הם בכלל פת הבא בכסנין והנזהר מפת ש"ג אין לאכול אותם. ברכ"י בשיו"ב סוף או' ט' דלא כמהריט"ץ סי' קס"א שהתיר גם לנזהר.

לט

טל) מיני מתיקה שעושים הגוים מסולת ודבש שקורין זאלבי"א כתב הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' פ"ט וח"ג סי' י"א והביאו ב"י סי' קי"ג דדובשא עיקר וסולת לדבוקי בעלמא ושכדין נהגו בהם היתר אלא שבעל נפש יחוש לעצמו יעו"ש וגם הריב"ש בתשו' סי' כ"ח התירן משום שהדבש עיקר ולפ"ז אין מברכין על אלו מיני מתיקה במ"מ אלא שהכל ול"נ דהני מיני מתיקה מברכין עליהם במ"מ ומעיקר הדין אסירי משום בש"ג. פר"ח או' י"ז והסכים לדבריו הברכ"י בשיו"ב או' ט' וגם הרשב"ש בנו של הרשב"ץ בתשו' סי' תרכ"ח כתב דהגם דהריב"ש והרב מר אביו התירו לא סיימו קמייהו איך נעשית זאלבי"א זו ולדעתו אסורה והרצה דבריו לפני הרב מר אביו ז"ל והודה לדבריו ופשט איסורם בכל הקהל יעו"ש והב"ד הברכ"י שם או' י"ג. ולענין הברכה כבר הארכנו בזה באו"ח סי' קס"ח או' קכ"ב וכתבנו דהמנהג לברך במ"מ יעו"ש.

מ

מ) ולענין ברכת מין מתיקה שקורין בערבי חלקו"ם כתב זבחי צדק או' י"ט דאעפ"י שאין בו מחלב חטה כזית בכדי אכילת פרס דיש לברך עליו במ"מ יעו"ש ומיהו כבר כתבנו שם בא"ח דה"ד אם נרגש טעם הדגן בתוך הדבש אבל אם לא נרגש טעם הדגן מחמת מיעוטו אין לברך רק שהכל שזה נחשב עשוי לדבק ובטל בדבש של הסוק"ר יעו"ש וכן המנהג פה עיה"ק ירושת"ו שמברכין על החלקו"ם שהכל לפי שאין נרגש בו טעם חלב חטה רק טעם דבש של הסוקר ומ"ש שם זבחי צדק שהעידו שבא"י ודמשק ואר"צ מברכין עליו במ"מ אפשר שנשתנה הענין ע"י הזמן וכמ"ש שם שהענין ישתנה לפי הזמן יעו"ש.

מא

מא) ולענין ברכה אחרונה של חלקו"ם אם יש כזית דגן בכדי אכילת פרס דהיינו א' מששה חלקים וכמו שסתם בש"ע או"ח סי' תס"ח סעי' ג' וסי' ת"ט סעי' ז' וסי' תרי"ב סעי' ד' כדעת הרמב"ם דשיעור פרס הוא ג' ביצים דהיינו ששה כזייתות וא"כ כשיהיה א' מששה נקרא כזית בכדי אכילת פרס ואכל שיעור שיש בו כזית מה' מינים אז יברך אחריו על המחיה משום דאיכא פלוגתא בזה וספק ברכות להקל וכמ"ש זבחי צדק או' ך' וע"כ לא יברך אחריו על המחיה אלא א"כ יש בו כזית דגן בכדי אכילת פרס וגם אכל שיעור שיש בו כזית דגן אבל אם לא אכל שיעור שיש בו כזית דגן אלא אכל בין הכל שיעור ברכה אחרונה או שאין בו כזית דגן בכדי אכילת פרס ואכל אפי' הרבה אין לברך אחריו רק בנ"ר משום דברכת בנ"ר פוטרת אם אכל חצי שיעור מין דגן וחצי שיעור ממין אחר כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' ר"י או' ג' בשם כמה פו' יעו"ש ועיין זבחי צדק שם מה שנכנס אח"כ לבית הספק ואפשר מפני שלא ראה ד' הפו' הנז'. [ז"א. ע' יביע אומר או"ח ר"ס י"ב].

מב

מב) החאלוה של עכו"ם מה טעם נהגו בה איסור הגם דבכל מרקחות של עכו"ם נהגו בהן היתר השיב מהר"י זיין בשו"ת שערי ישועה כ"י יו"ד שער ב' סי' ד' דה"ט דהישמעאלים מערבים בה דיב"ס ויין צמוקים ואסירי ואף דאין באלו איסור יי"נ כבר כתב הר"ן דיש מהגאונים שחלקו על הרא"ה ואסרו פליטת כלים הבלועים מבש"ג ולפיכך ראוי לנהוג איסור. ברכ"י בשיו"ב או' י"ב. ומשמע היכא דליכא חששא של עירוב רק עושין אותה משומשמין וסוכר או דבש תמרים והם אומנים שיש להם כלים מיוחדים לכך שרי. ועיין לקמן סי' קכ"ב סעי' ו'.

מג

מג) סופגנין הנעשים מעיסה רכה ומטגנין אותם בשמן ואוכלים אותם בדבש נהגו במצרים ליקח אותם כשישראל יושב שם ומחתה באור. ברכ"י שם או' י"א אלא שהביא שם דעת המפקפקים בזה וע"כ יש להחמיר ולהכניסם הישראל בידו לתנור למקום הראוי שיתבשל שם וכמ"ש לקמן סי' קי"ג סעי' ז' יעו"ש.

מד

מד) [סעיף ז'] פת בעה"ב לעולם וכו' מושל גוי שיש יכולת בידו להזיק ישראל ונתן מפתו לישראל לאכול לפניו עם דבש הרי זה כפת דחוקה לו מחמת יראת נזק ומותר לאוכלה לפניו. מהריק"ש בהגהו' ש"ע סעי' ח' והפר"ח או' י"א כתב שאם הפת של מושל הוא מן השוק מפלטר גוי שרי באכילה דהו"ל כפת דחוקה אבל אם הפת הוא עשוי למושל עצמו דאז מיקרי פת בעה"ב אין להתיר ומצי הישראל לאשתמועי ויאמר לו שמתענה היום או שעדיין אינו תאב לאכול וכיוצא עכ"ל. ומ"מ אם א"א לאשתמוטי ויגיע לו נזק הדין עה הריק"ש דהוי כפת דחוקה ושרי. שפ"ד או' י"א. ברכ"י בשיו"ב או' ו' מזמור לדוד.

מה

מה) המושלים שנותנים פת בכל יום למשרתים או רופאים ישראלים הרי זה כפת של פלטר ולא כפת של בעה"ב וכן עמא דבר. מהריק"ש שם. וכן הסכים הפר"ח שם. מנ"י בסול"מ שבסוף התו"ח כלל ע"ה דין ד' לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ד. ברכ"י שם ובאו' ג' זכ"ל חי"ד או' ף' והטעם כתב שם הפר"ח משום דמסתמא אדעתא דידהו קעביד ומה לי למכור או ליתן במתנה או להאכיל לפועלים הכל דינו כפלטר. זכ"ל שם.

מו

מו) ומזה יש היתר למנהג שלנו דכשהולכים אצל הערבים שוכני אהלים וסגנון שלהם כל אורח שיבוא אצלם הם נותנים לפניו סעודת לחם ושאר דברים שהה זהירים הרבה בהכנסת אורחים ומנהג שלנו שאוכלים מפת שלהם זהו מותר גמור כמ"ש לעיל דבין למכור או ליתן במתנה מותר דאדעתא דידהו קעביד וה"נ אלו הערביים הפת שאופין אדעתא דאורחים הוא ונותנים אותו במתנה והוי כמו פת פלטר ומותר. זבחי צדק או' כ"ה. ונראה דה"ד אם אפו אותו בשעה דאיכא אורחים דאז י"ל אדידהו קעביד והרב בן א"ח פ' חקת או' ה' החמיר גם בזה וכתב דצריך להשליך קיסם בתוך התנור בשעת אפייה נהיכר ולכוין להכשיר הפת יעו"ש ונראה טעמו משום דאין כל הפת נותנין לפני האורחים אלא קצת והשאר בעבורם והוי כפת בעה"ב אם לא בהשלכת קיסם וע"כ יש ליזהר בזה להשליך קיסם ואפי' אופין אותו בשעה דיש אורחים אם לא שיודע בודאי שהכל אופין בשביל האורחים וגם בזה אם אפשר יש להחמיר לכתחלה ולהשליך קיסם. ועיין לקמן או' ז"ן.

מז

מז) גוי א' ששלח דורון לישראל מפת הבא בכסנין שיש בהם רבוי ביצים אם ידוע ששלח לו הגוי ממה שעשה לצורך ביתו אסירי ממ"נ דאי קימחא עיקר אסירי משום פת בעה"ב ואי ביצים עיקר נמי אסירי משום בישולי גוים אמנם על הסתם תלינן שעשהו מתחלה אדעתא דמתנה ומתנה כזביני דמיא דאי לאו דהו"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה וקימחא עיקר והו"ל כפת פלטר דשרי. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ד.

מח

מח) לחם הנאפה בחמה כמו לכותח אין בו לא משום בש"ג ולא משום פת של עכו"ם. ב"ח שפ"ד שפ"ד או' ז' ואו' כ"ב.

מט

מט) [סעיף ח'] יש מי שאומר דבמקום שאין פלטר מצוי כלל מותר וכו' לפי שסתם לן הש"ע לעיל סעי' ב' וז' כהרמב"ם והרשב"א ושאר פו' דפת של בע"ב לעולם אסורה לכן כתב כאן דברי הרא"ה בלשון מחלוקת כלומר וליה לא ס"ל כדרכו בכל מקום שיש שתי סברות להביא סברא האמתית שהיא לרוב הפו' בסתם וסברא אחרת בלשון מחלוקת וכבר קדם לן הכלל בדברי הש"ע דסתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם ואפי' בשתי מקומות. שו"ג או' י"ז. ועיין לעיל או' כ"ד.

נ

נ) מיהו אם עברו ג' ימים מעל"ע שלא אכל פת או בשבת משום עונג שבת שרי. פר"ח או' י"ח. פר"ת או' יו"ד. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' י"ג. זכ"ל חי"ד או' ף'. זבחי צדק סוף או' כ"ז. בן א"ח פ' חקת סוף או' ד'.

נא

נא) [סעיף ט'] הדליק עכו"ם התנור וכו' ואפי' לא זרק אלא עץ א' לתוך התנור התיר כל הפת וכו' והשלכת קיסם לתוך התנור מהני אפי' בפת של עכו"ם בעה"ב שאפה לעצמו כמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. וכ"כ הכס"א או' ה'.

נב

בנ) שם. שאין הדבר אלא להיות היכר וכו' ומאחר שחיתוי וזריקת הקיסם להיכרא צריך שיכוין לסייע בתיקון האש ולהכשיר אבל אם זרק בלא"ה הקיסם לאשו של עכו"ם אסור. או"ה בהגהות שבסוף הספר שער מ"ג סי' יו"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ח. בל"י או' ט"ו. קה"י סעי' ט' זבחי צדק או' כ"ע. בן א"ח פ' חקת סוף או' ה' ועיין לקמן סי' קי"ג סעי' ז' בהגה ובדברינו לשם או' ט"ל ואו' נ"א.

נג

גנ) שם הגה. ואם נפח באש הוי כחיתוי. ואם נפח במפוח או אפי' בפה ואפי' הגחלים לוחשות והעצים דולקות מהני ניפוח לפי שע"י הניפוח מוסיף חמימות טפי וכל חמימות מקרב בישול וכמ"ש הרשב"א דכל קיסם וקיסם מוסיף בחום התנור ומקרב בישול וה"נ דכוותה ודלא כהמ"כ שהביא ב"י סי' קי"ג. פר"ח או' י"ט. שפ"ד או' י"ט. ערוך השלחן סוף או' כ"ו. זבחי צדק או' ל'.

נד

דנ) [סעיף יוד'] אם אפו בתנור ע"י עכו"ם ג' פעמים ביום א' והכשירו התנור ע"י קיסם בב"פ ובפעם ג' לא הכשירו מותר. העתיק לשון המרדכי שכך היה מעשה אבל ה"ה אם הכשירו בפעם א' ולא הכשירו בפעם ב' דמותר מטעם שיש קצת גחלים בוערות מהיסק א' ואם אינו בענין זה דהיינו שאין נשארין גחלים מהיסק הראשון כגון שגורפין התנור לצד פי התנור שכל הגחלים כלים שם ונעשים אפר אז אפי' הסיקוהו כמה פעמים בהכשר קיסם אין מועיל כלום וממילא פשוט דלא מכשרינן בסמך גחלים הנשארים אלא לאפות אחריו פעם א' ולא שני פעמים דבפעם ב' ודאי כבר כלו שיירי הגחלים ההם. בית דוד סי' ן' ער"ה או' יו"ד. קה"י סעי' יו"ד.

נה

הנ) ואם הוא מסופק אם נתן בה קיסם מותר דהוי ספיקא דרבנן ולקולא. שערי דורא שער ע"ה. תו"ח כלל ע"ה דין ז' ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' ך' לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט"ו. שפ"ד או' ך' שש"א או' ב' ערוך השלחן סוף או' כ"ז. זבחי צדק או' ל"ב. בן א"ח פ' חקת סוף או' ז'.

נו

ונ) צריך אדם לשמור מאד שלא לאכול לחם מפלטר כותי ואפי' קנוי מפלטר ישראל ואפי' בספק ואפי' אם קונה מפלטר ישראל צריך לחקור אם עשוי מישראל. האר"י ז"ל בס' טעמי המצות פ' עקב ושה"מ פ' וילך. והיינו ממדת חסידות וכמ"ש שם פ' וילך וכ"כ לעיל או' ל"א דאנשי מעשה אינם אוכלים מפלטר גוי כלל ועיקר יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' קס"ח או' ל"ו.

נז

זנ) ישראל שבא אורח לבית הגוי ואפו לו פת בעבורו והביאו לפניו דוקא כי הם כבר אכלו אעפ"י שלא אפו אלא בעבורו אין זה חשוב כפת פלטר אלא כפת בעה"ב ואסור ואין לומר כיון דנותנין אותו לו בחנם חשיב כמכר דהא עיקר גזירת חז"ל על אורח המתארח אצלם וכל אורח אוכל בחנם ואדרבה כיון דאפו בעבורו לכבודו יש קירוב דעת וחשש חתנות טפי ואסור. בן א"ח שם סוף או' ח' וכתב ודלא כהזכ"ל או' ף' שהתיר יעו"ש ולא דמי לפת הערביים לעיל או' מ"ו שיש מתירין דשאני התם כיון שיש להם חק לכל מי שיבוא אצלם נותנין לו סעודה בין לגוי בין ישראל יהיה מה שיהיה הוי כפת פלטר שמוכר למי שיהיה לא כן הכא שאין דרכו בכך אלא שאירע כך ואפה יש להחמיר ואין להתיר רק בהשלכת קיסם.

נח

חנ) שם הגה. וי"א דאם הכשיר התנור וכו' ואנו אין לנו אלא דברי מרן ז"ל וכן עיקר. זבחי צדק או' ל"ה. ור"ל לספרדים שקבלו חומרות הש"ע.

נט

טנ) שם בהגה. הכל מותר מכח הכשר הראשון. דחום הראשון מועיל גם עתה למהר בישול הפת דדבר הנראה לעינים הוא שהתנור נוח להתחמם כשהוחם ג"כ מאתמול יותר מכשעמד יום שלם בלתי חימום. או"ה כלל מ"ד דין יו"ד.

ס

ס) שם בהגה. ויש לסמוך על זה. וה"ד בשעת הדחק אבל לכתחלה צריך אחד מהג' המבואר בגמ' והיינו היסק התנור או חתיית הגחלים או ליתן הפת בתוך התנור. ערוך השלחן או' כ"ז.

סא

סא) [סעיף יא'] פת של ישראל שאפאה עכו"ם וכו' הגה. וה"ה לכל פת של עכו"ם שאסור ולכן נהגו שלא לקנות חתיכות פת וכו' ופת חתוך הרבה שמוליכין עמהם אנשי המלחמה שמיבשין אותה וממלאין ממנו חביות הרבה אין בו איסור דידוע דלא קנאו מישראל ואין לחוש למה שחתכום בסכין של עכו"ם דחתיכה א' או ב' דנתקנח בו השומן שדבוק ע"פ הסכין בטל ברוב שאר החתיכות מיהו אין היתר אלא בפת פלטר אבל בפת של בעה"ב אסור ואם הוא ספק אם הוא של בעה"ב או של פלטר ובדוכתא דליכא חשש שמא קנאו מישראל שרי דבספק דרבנן אזלינן לקולא. ב"ח בסוף הסי' כנה"ג בהגב"י או' מ"ו ואו' מ"ז. פר"ח או' כ"א. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' כ"ב.

סב

סב) [סעיף יב'] אם אפה עכו"ם הפת בלא חיתוי וכו' מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפא צריך לתנור וכו' ויש מי שאומר שאפי' הוציא הפת יש תקנה וכו' אם הוא משביח. ר"ל מחמת צורך גמר בישולו דאל"כ לא תמצא דבר שאסור משום בשולי עכו"ם. או"ה כלל מ"ג סוף דין י"א. פר"ח או' כ"ב.

סג

סג) שם. ויש מי שאומר שאפי' הוציא הפת יש תקנה וכו' ולענין הלכה כבר כתב המחב"ר לעיל סי' ט' או' ב' דכשסותם הש"ע לאסור ואח"כ כותב דעת המכשירין בשם יש מי שאומר נכון להחמיר אף בהפ"מ יעו"ש והב"ד לעיל בסי' צ"ח או' ס"ה ובאו"ח סי' י"ג או' ז' יעו"ש.

סד

סד) [סעיף יג'] מי שאינו נזהר מפת של עכו"ם שהיסב אצל בעה"ב הנזהר וכו' וכ"כ באו"ח סי' קס"ח סעי' ה' וכ"כ הלבוש. וכן הסכים הט"ז סק"ח והש"ך ס"ק כ"א דלא כהב"ח שחלק על דברי הש"ע יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח או' כ"ג ושאר האחרונים דלא כהב"ח. ומיהו עיין בדברינו לאו"ח שם או' מ"ב שכתבנו דגם לדעת הש"ע אינו חובה על בה"ב לבצוע על פת עכו"ם אלא רשות וע"כ נכון שבעה"ב יבצע על פת כשר והאורח יבצע על פת עכו"ם ובזה יצא אליבא דכ"ע יעו"ש ועוד עיין בדברינו לשם כמה דברים המסתעפים לזה יעו"ש.

סה

סה) [סעיף יד'] כותח של עכו"ם מותר וכו' ולא אסרינן הכותח משום חלב שחלבו עכו"ם דהחלב עמא אינו עומד ואם נשאר קצת נסיובא דחלבא בטל במיעוטו שהרי נתערב ולא דמי לחמאה שאין הקום מעורב בחמאה כדלקמן בסי' קט"ו. ב"ח בשם רש"ל. פרישה או' י"ז. ש"ך ס"ק כ"ב. ומה שהקשה הט"ז סק"ט כבר תירץ הש"ך בנה"כ יעו"ש. וכ"כ לתרץ הישי"ע או' ה' יעו"ש.

סו

סו) שם הגה. וכן כל מקום שנתערבה פת של עכו"ם בשאר מאכל בטל ברוב וכו' בין במינו בין בשאינו מינו. תו"ח כלל ע"ה דין ח' כנה"ג בהגב"י או' מ"א. שפ"ד או' כ"ג. זבחי צדק או' מ"א.

סז

סז) ואפי' הוא דבר חשוב שאינו בעל במקום אחר הכא בטל. תו"ח שם. כנה"ג שם. ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' כ"ה. חכ"א כלל ס"ה או' יו"ד. זבחי צדק או' מ"ב.

סח

סח) ודוקא שנתערב אבל אם ניכר הפת לא מיקרי תערובת ואסור לאכול אף שנתפרר לחתיכות קטנות. מהרי"ל בתשו' סי' קצ"ה. מנ"י על התו"ח שם או' י"ב. זבחי צדק או' מ"ג.

סט

סט) שם בהגה. בטל ברוב וכו' ומסתברא דפת עכו"ם ובשולי עכו"ם וחמאה שלהם שנתערב פחות מרוב ונאסר ואח"כ נפל לתבשיל אחר אין אומרים בו חנ"נ ואע"ג בשאר איסורים דרבנן אומרים חנ"נ (והיינו למ"ד חנ"נ בכל האיסורים כמ"ש לעיל סי' צ"ב סעי' ד' יעו"ש) ואף באיסור דבוק כדמוכח בסי' ע"ב בלב ושאר דוכתי טובא משום לתא דבב"ח באלו שהקילו דא"צ ס' לא מחלף בב"ח. פרמ"ג בפתיחה לאו"ח באו"ה סדר ג' או' ל"ז. פ"ת או' ה' ואם מותר להוסיף עליו ולבטלו עיין לעיל סי' צ"ט סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

ע

ע) [סעיף טו'] מי שנזהר מפת עכו"ם וכו' הגה. י"א דמי שנזהר מפת של עכו"ם ואוכל עם אחרים שאינן נזהרין מותר לאכול עמהם משום איבה וכו' ודוקא א' עם שנים איכא איבה אבל האוכל עם אחד ליכא איבה. דמאי אולמיה דהאי מהאי. ש"ך ס"ק כ"א. מנ"י על התו"ח שם או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ה. ערוך השלחן או' כ"ג. ואם הוא פת נקי אף עם א' איכא איבה. ש"ך שם. שפ"ד שם.

עא

עא) שם בהגה. ואין ללמוד מכאן לשאר איסורין. דדוקא בפת שהוא עיקר הסעודה איכא איבה אבל מי שנזהר מחמאה של עכו"ם (עיין לקמן סי' קט"ו סעי' ג') וכיוצא בזה אסור לו לאכול עם מי שאינו נזהר דבחמאה ליכא איבה דכמה איכא דאין אוכלין חמאה. תו"ח שם דין יו"ד. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' י"ד. בל"י או' כ"א. שפ"ד או' כ"ו. חכ"א כלל ס"ה או' ט'.

עב

עב) [סעיף טז'] יש מי שאומר וכו' לא משום דיש פלוגתא בזה אלא כי כן דרכו של ב"י סברא יחידות שלא מצאה כ"א בפוסק א' כותב אותה נמי בשם יש מי שאומר וזה הביא אותה בב"י רק בשם מ"כ בשם אגודה.

עג

עג) שם. אם יש פת של ישראל עד ד' מילין ימתין. דוקא כשהתחיל להלוך ומשם עד מקום חנייתו יש ד' מילין אבל אם חנה עכשיו במקום א' אעפ"י שממקום זה לחנייה ראשונה שיש פת ישראל לא יש אלא ד' מילין מ"מ הרי עכשיו לא הולך לשם וא"צ להמתין. פר"ח או' כ"ח. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' כ"ב. חכ"א שם או' ד' ועכ"פ לדעה זו שיעור מיל צריך לילך אפי' אינו הולך לשם. חכ"א שם. שע"ת או' ו' זבחי צדק או' מ"ו.

עד

עד) ואין חילוק בין רוכב על סוס או הולך ברגליו וכן אם הדרך רע אלא בזה יש חילוק אם הוא הולך לבדו או אם הולך עם בניו ובני ביתו. בית יעקב בתשו' סי' ל"ה. פ"ת שם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---