רב פעלים/א/יורה דעה/י

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. בבית אחד היה להם חמאה לחה וצלולה מונחת תוך כלי אחד, והיה בה שיעור שלש מאות וחמשים דרה"ם, ויהי היום לקחו מן החמאה הזאת ובשלו בה אורז, גם בו ביום לקחו עוד ממנה וטיגנו בה בצים על האש, ועוד לקחו ממנה בו ביום וערבו בה פתיתים של רקיקין, שקורין בערבי מג'י"ס, שדרכם לערב פתיתי רקיקין עם סוכר וחמאה בצונן ואוכלים בצונן, וכל זה שנטלו תכופים בזא"ז בתוך רבע שעה, וכשבאו ליקח עוד ע"י כף שהיו מוציאין בו החמאה מן הכלי, נפל הכף מידם לתוך הכלי, ופשטו ידם תוך הכלי להוציא הכף, ומצאו בתוך אותה החמאה חתיכת בשר משקלה קרוב לי"ב דרה"ם, והיא חתיכת בשר שקורין בערבי הבי"ג שאין בה עצם כלל, ובאו לשאול מה משפט החמאה הנשארת בתוך הכלי, ומה משפט התבשיל של אורז שבשלו בה, ובצים שטיגנו בה על האש, ומה משפט פתיתי הלחם שקורין מג'י"ס שערבו בה, והם אינם יודעים מהיכן באה זאת החתיכה של הבשר, כי אצלם לא הרגישו שנחסר להם חתיכת בשר, ודנו בדעתם שבודאי חולדה הביאה החתיכה זו מבית אחר, כי דרכם של חתולים פה עירנו, לחטוף בשר ולהביאו דרך גגות מבית לבית, דרשיעי נינהו, והמה כשבאו ליטול חמאה בפעם ראשונה ראו את הכלי מגולה, ונטלו וכיסו אותו וגם אוצר שהיה מונח בו כלי החמאה, מלבד דרוב עתים הפתח פתוח, הנה יש חלון שם שדרך החתולים לעבור דרך אותו חלון תמיד, ובא לשאל מה יהיה משפט כל הנז"ל:

תשובה. בראשונה נברר ענין החששה של בב"ח, שיש לחוש בנידון הנז', והוא משום כבוש באיסור בב"ח, שהבשר נכבש בתוך החמאה. והנה הרואה יראה שיש בזה ספק כבוש, דלא ידעינן אם נכבשה חתיכה זו תוך החמאה כ"ד שעות או לאו, ובודאי דליכא ששים דהחמאה היתה שלש מאות וחמשים דרה"ם, והחתיכה של הבשר היתה קרוב לי"ב דרה"ם, ונודע דקי"ל בש"ע סי' ק"ה סוף סעיף א' דספק כבוש בב"ח מותר, ולכן אע"ג דהחמאה היא דבר צלול, והבשר גוש, ואוסרת בכבישה, מ"מ כיון דלא ידעינן דנכבש מעל"ע, אזלינן לקולא בב"ח, משום דכבוש מותר מן התורה בב"ח, ורק אסור מדרבנן, ולכן בספק אזלינן לקולא:

אמנם ראיתי להגאון חו"ד בסי' ק"ה בחידושים וביאורים שכתב ולבשלן אסור, דנגד לבשלן הוי ספק תורה, ע"כ ע"ש. וראיתי סברה כיוצא בזה, להרב פרי מגדים בפתיחתו לבשר בחלב, קודם סי' פ"ז, שכתב שם בפתיחה סוף אות ג' וז"ל, וכבר ביארנו דכבוש ומליחה דרבנן, בתנאי שלא יבשל אח"כ, דא"כ עובר על הבישול, ואסור בהנאה מן התורה ע"כ, ועיין במש"ז סי' פ"ז סוף סק"ב, שכתב עוד למדתי ממ"ש בהגהות שבסוף הספר, דאסור לבשל חתיכה כבושה מעל"ע בחלב, דמעיקרא כבוש ועתה איסור תורה וכו' ע"ש, ועיין יד אפרים סי' פ"ז. ונראה דהטעם הוא כי באמת מן התורה כבישה מעל"ע פולטת טעם, ולהכי בשאר איסורים אסור מן התורה כבוש מעל"ע, אך בב"ח שהוא חידוש התירה התורה זה הטעם הבא מחמת כבישה, ולכן אם יחזור ויבשל איתו החלב שקבל טעם הבשר ע"י כבישה, נמצא אותי הטעם של הבשר שיש בחלב הנה הוא מתבשל, וה"ז אסור מן התורה, כי התורה אסרה הבישול בב"ח, והרי מן התורה יש כאן תערובת בב"ח, שבאמת מן התורה הכבישה פולטת מעל"ע, ועל כן מחמת זה סבר הרב חו"ד ז"ל, בספק כבוש אע"ג דשרי לאכלו כך משום דאזלינן לקולא כדרבנן ונאמר שלא שהה מעל"ע, מ"מ אם בשלו אסור, כיון דבישול אסור מן התורה, נמצא הוי זה ספק תורה, דדילמא נכבש מעל"ע:

וראה ראיתי להרב שער המלך ז"ל, בה' מקואות כלל ה' בדף ע"ז ע"ד, בד"ה ועוד וכו' שכתב וז"ל, אע"ג היכא דאיכא ס"ס להחמיר אזלינן לקולא, היינו דוקא היכא דלא באו שני הספיקות ביחד, כגון ההיא דסאה של תרומה שנפלה לשני קופות, אחד של חולין ואחד של תרומה וכגון ההיא דעירב ביה"ש ונאכל עירובו ביה"ש, דכיון דכשנפלה הסאה של תרומה לתוך אחת מהן, הרי מתירין קופה של חולין מכח ספק דרבנן, והרי היא חולין גמורין, א"כ כי נפלה אח"כ לתוך החולין לא אמרינן, דיהא האיסור חוזר ונעור, דהואיל ואשתרי אשתרי לגמרי, וכן נמי בההיא דעירב בין השמשות דכוותא, דכיון דרז"ל אמרו אם עירב ביה"ש עירובו עירוב, חשיב כיממא ודאי, א"כ כי נאכל אח"כ בבה"ש אינו חוזר ונעור לקרותו ספק, ודכוותא נמי בחתיכה של חלב שהיא ספק אם אסורה מדרבנן, או מותרת, שכתב הרב מש"ל ז"ל, כיון שכבר הותרה אותה החתיכה לגמרי מכח ספיקא דרבנן, הרי היא היתר גמור, ושוב כי נפלה אח"כ חלב גמור אינו חוזר ונעור, וראיה לדבר ממ"ש הרשב"א בתה"י לדעת ר"י, דלא שרינן ס"ס, כשהספק הראשון הוא בגוף וספק הב' בתערובת, מטעמא דכיון שכבר נאסרה כשנולד הספק הראשון איך נחזור ונתיר מה שאסרנו, ועיין בפר"ח סי' ק"י ס"ק מ"ו, וא"כ דכוותא נמי איכא למימר גבי ספק דרבנן, כיון שכבר התרנו כשנולד הספק הראשון מכח ספיקא דרבנן, איך נחזור ונאסור אותה. אמנם היכא דהשני ספיקות באין כאחד, כגון ההיא דהיו לפניו בשר קודש ונותר, ואינו יודע באיזה מהן נגע, שכתב הרב מש"ל, אפשר דבהא מודה רבינו, דכל דאיכא תרי ספיקי להחמיר אזלינן לחומרא וכו', ע"כ ע"ש, ולפ"ז הכא נמי בנידון הרב חו"ד ז"ל הנז' י"ל כיון שכבר התרנו החלב שנשרה בו הבשר, משום דהוי ספק כבוש דאזלינן לקולא, ואמרנו שלא נכבש מעל"ע, ואין כאן איסור, תו אח"כ גם אם נתבשל ישאר באותו היתר שלו, ולא נאמר הפך ממה שאמרנו בתחלה:

ואנכי הרואה, שגם הגאון שפתי דעת חידש מדעתו דין כמ"ש הרב חו"ד ז"ל הנ"ז, דבסי' קי"א סוף ס"ק ג' כתב וז"ל, ודע דאם היו ב' קדרות מלאות חלב א' היתר וא' איסור, ונפל בשר בצונן לאחת מהן, ושהה מעל"ע, וסלקוהו ואינו יודע באיזה היה, מותר, שאני אומר נפל לקדרה של איסור, דכבוש הוא מדרבנן ותולין להקל, ומ"מ אסור להרתיח החלב אח"כ, דרק לאכול צונן הוא דמשתרי, דאל"כ הו"ל איסור תורה, ולא אמרינן שאני אומר ומה בכך שהיה תחלה דרבנן עכ"ל, הרי דכתב להדיה סברה זו בספק כבוש דרבנן. וראיתי להרב עצי לבונה בסי' קי"א, שהביא דין הנ"ז דשפ"ד ז"ל, וסיים וצ"ע, נראה ספוקי מספקא ליה בסברא זו שחידש השפ"ד לאסור בביטול אח"כ. ודע דאין לעשות הוכחה לסברה זו דשפ"ד וחו"ד, ממ"ש הרי"ף והרא"ש בפסחים דף מ"ח בפלוגתא דמר עוקבא ושמואל, די"ל שאני הא הואיל והשערי גוף אחד, והתבשיל גוף אחר, ולא הוי תרתי הוראות דסתרי בגוף אחד:

והנה בתשובה אחרת הבאתי בס"ד הוכחה לסברת הגאון מש"ז, בסי' צ"ד ס"ק ט', היכא דהתירו לכבוד שבת והותיר, דמותר גם לחול, מסברת הרשב"א ז"ל גבי קנה פת פלטר גוי ואחר שקנה בא פלטר ישראל, דאסור לאכול מן פלטר גוי, אם נאסר אותו הפת שכבר קנה בהיתר, או"ד לא יצא מהיתרו, דסבר הרשב"א ז"ל דנשאר בהיתרו, ודעת הרב נקודות הכסף ופר"ח, דגם מרן מסכים כהרשב"א, ולכך הגיהו בש"ע מילת ליקח במקום מלת לקח, וכנ"ז בפר"ח סי' קי"ב ס"ק י"ב. מיהו בתשובתי הנז' פלפלתי קצת בסברת המש"ז הנז', והבאתי שם דברי הרב נחפה בכסף א"ח סי' ג', ודברי הרב ברכי יוסף א"ח סי' ע"א, ומכתם לדוד פארדו בי"ד סי' נ"ב ונ"ג ונ"ד, ונדיב לב ח"א סי' יו"ד, ואין כאן מקום להאריך בכל זה:

ודע דראיתי להגאון בעל כסא דהרסנא סי' רפ"ה, שהעלה בשר בחמאה אינו אסור משום בב"ח מן התורה, אלא מדרבנן ע"ש, ודין זה הוא מחודש הפך מה שנראה מכל ספרי הפוסקים ז"ל. וראיתי להגאון מהרי"ש בשואל ומשיב תליתאה, ח"ג סוף סי' ק"ף שהביא דבריו וכתב, אף שדבריו הם חדשים, וצריכין בירור רב עכ"פ כדאי הוא להיות סניף לכל מ"ש עכ"ל. ולי אנא עבדא נראה דקשה הדבר לעשות ד"ז אפילו לסניף:

והנה בעתה בנידון השאלה, כיון דבאו לשאול כאחד על החמאה שנשארה בכלי, ועל מה שבשלו ממנה באורז, ומה שטגנו בבצים, ומה שהניחו בפתיתי רקיקין שקורין מג'י"ס בצונן, צריך לאסור להם בכולן, כיון דאלו של אדם אחד ובאו השאלות לפנינו כאחד, אין להורות תרתי דסתרי בבת אחת ובגוף אחד, כי החמאה שאנו דנין עליהם בכולם היא היתה גוף אחד מעיקרא, ואיכא למיחש לחוכא ואטלולא. וחילא דילי ממה שמצינו בפלוגתא דרבני אשכנז והרב פר"ח, בענין ז' בהמות שנשחטו בבית, והוציא הקצב מביתו למקולין ב' בהמות וחצי והמחצית האחר נשאר בביתו עם הד' בהמות, ונמצא טרפות באחת, ולא נודע מאיזו היא, דע"פ הדין השנים שהוציא כשרים, דכל דפריש מרובא פריש, והארבעה שבבית אסורים, והספק הוא על המחצית שהוציא למקולין דאם נתיר אותו המחצית משום דמרובא פריש, ונאסור המחצית הנשאר בבית עם הד' הוי תרתי דסתרי, דרבני אשכנז חשו לתרתי דסתרי, והפר"ח לא חש, והגאון תבואת שור בבכור שור בחולין הסכים למיחש לתרתי דסתרי, בהיכא דמחזי כחוכא ואטלולא ע"ש, גם הגאון בעל תשובה מאהבה עשה הכרעה בדין זה, ושאר אחרונים שלמים וכן רבים דברו בזה, ועיין יד יוסף סי' פ"א, ושב שמעתתא ובית לחם יאודה, דהסכימו דלא כפר"ח, ועיין למהרי"ש בשואל ומשיב רביעאה, ח"ג סי' קנ"א מ"ש בזה. ואנן בדידן אין בידינו להכריע בדבר זה, ובודאי דאזלינן לחומרא, ובפרט בנ"ד דכל השאלות הם בגוף אחד שהיא החמאה, וכולם של אדם אחד, דודאי אזלינן בתר סברת רבני אשכנז דדנו לאסור בשתיהם, ולא נורה תרתי דסתרי. והנה הרב מהר"י אסא, והרב שמן המשחה, והרב נדיב לב יו"ד סי' יו"ד, אשר דברו בענין הפלוגתא הנז' דרבני אשכנז ופר"ח, ולא חשו לתרתי דסתרי, הוא דבר בתרי גופי, אך נדון השאלה דידן שהיא בגוף אחד, ושל אדם אחד, יודה הרב דיש לחוש לתרתי דסתרי. גם הגאון כו"ף שנטה לסברת הרב פר"ח, הנה טעמו לא שייך בנ"ד, כאשר יראה הרואה:

גם באמת מצינו סמך לחששה זו בנ"ד, מדברי הרשב"א ז"ל שכתב לדעת ר"י, דלא שרינן ס"ס כשהספק הראשון הוא בגוף, וספק הב' בתערובת, משום דכיון שכבר נאסרה כשנולד הספק הראשון, איך נחזור ונתיר מה שאסרנו ע"ש, וכבר הבאתי לעיל דברי הרב שער המלך בה' מקואות, שהביא דברי הרשב"א הנז' סייעתא למילתיה ע"ש, וא"כ מדברי הרשב"א יש סמך גדול לחששה זו בנ"ד, דאין להורות תרתי דסתרי:

והנה כל זה שכתבתי בס"ד, בנידון השאלה הנז', הוא בחששת כבוש דאיסור בב"ח שהוא דרבנן, אך אני רואה בס"ד דיש כאן חשש כבוש דאיסור תורה, שהוא איסור דם, דאסור הכבוש בדם הוא אסור מן התורה, והיינו דיש להסתפק אולי אותה החתיכה של בשר שמצאו שם עדיין לא נמלחה, והחולדה הביאתה מבתים אחרים דרך גגין, כאשר נראה תמיד פה עירינו יע"א, דהחולדות רשיעי נינהו, ובאים דרך גגין משך עשרה בתים ויותר, וחוטפים בשר ודגים וכיוצא, ומביאים ממקום למקום, ואולי חתיכה זו חטפה החולדה מבית אחד קודם שנמלחה, ומה שהיתה קטנה שיעור י"ב דרה"ם, כי ימצא כן עם הבשר שמוסיף המוכר להשלים המשקל, או היתה גדולה יותר ואכלה ממנה ונשאר שיעור הזה, ובעת שהיתה מעברת אותה ממקום למקום להצניעה במקום שתרצה, נפלה ממנה לתוך כלי החמאה שלא היה מכוסה, ונפלה שם החתיכה בדרך העברה, ולפ"ז איכא בנידון השאלה ספק כבוש באיסור דם, דנאסר בכבוש מן התורה:

ולכאורה אמרתי שיש בזה ס"ס, והוא ספק אם נמלחה אותה חתיכה ספק לא נמלחה, ואת"ל לא נמלחה, שמא לא נכבשה מעל"ע, והוא ס"ס מתהפך, אך אחר הישוב בס"ד ראיתי דאין מועיל ס"ס זה משום דהוי ס"ס בשני גופים, דלא עבדינן לכ"ע, דגרע מספק בגופו ספק בתערובת, דכאן ספק הראשון הוא בחתיכה עצמה, אולי לא נמלחה, וספק הב' בחמאה אם קבלה טעם מן הבשר בכבישה של מעל"ע, או אם לא קבלה טעם מן הבשר, משום דלא נכבש מעל"ע, וא"כ הוו ס"ס בשני גופים ודמי לס"ס בשני גופים שהביאו הפוסקים, והיינו ביצה שנמצאת בקליפתה בתרנגולת, שאירע לה ספק טריפות בקרוב שאין להתיר הביצה שנמצאת בה מטעם ס"ס, שהוא ספק אם התרנגולת טריפה, ואת"ל טריפה שמא בשעה שנטרפה היתה הביצה בקליפתה, דלא עבדינן ס"ס כזה, משום דלגבי הביצה הספיקות הם משני גופים, וה"ה הכא בנ"ד דהוי ס"ס בשני גופים:

גם יש עוד פקפוק אחר בס"ס הנז', משום דהכא בדין הדם אתחזק איסורא, דכל בשר יש בו דם, ואיכא מ"ד ס"ס באתחזק איסורא לא עבדינן, ואע"ג דאיכא רבים דס"ל היכא דאינו סותר החזקה עבדינן ס"ס גם באתחזק, עכ"ז איכא דפליגי על זה, וס"ל גם אם אינו סותר החזקה, לא עבדינן באתחזק:

ודע דאין לומר בנ"ד, הא איכא רוב המסייע, והיינו דרוב בשר שהוא חתיכות קטנות הוא מלוח, דאין דרך לחתוך הבשר לחתיכות קטנות אלא רק אחר מליחה, !וה"ז חתיכה קטנה היא, דזה אינו, חדא דאולי חתיכה זו היתה גדולה ואכלתה החולדה ושיירה ממנה זו, ועוד באמת קי"ל דאין לסמוך על רוב אלא ברובא דאתי ממילא, אבל רוב התלוי במעשה כהא דנ"ד, שצריך מעשה למלחו לא אזלינן בתר האי רובא, וכדאיתא בבכורות דף ך' ע"א, וכתב הרא"ש ז"ל דהכי הלכתא, וכ"כ הרשב"א והר"ן בחולין דף י"א, וכ"כ הרמב"ם ז"ל, ועיין מהרימ"ט ח"ב אה"ע סי' כ"ח, וכנ"הג א"ח בסוף הספר, ופרי מגדים בפתיחה לא"ח אות כ"ג ובינת אדם שער רוב וחזקה אות ד', יע"ש:

והשתא מאחר שבאיסור זה דדם שהוא מן התורה, אין להתיר לאו משום ס"ס, ולאו משום רוב נשאר רק ספק א' שלא נכבש מעל"ע, וקי"ל בספק כבוש באיסור תורה מלבד בב"ח ספיקו להחמיר, ולכן זה המג'י"ס הנז' בשאלה אע"פ שהוא בצונן ואוכלו בצונן אסור, וכן חמאה הנשארת אסורה. ודע בענין איסור דם גרע הנאכל בצונן מן המתבשל, משום דאיכא דס"ל דם שבשלו דרבנן, ואע"ג דאנן בני הספרדים לא קי"ל הכי, עכ"ז גרע בודאי לסברה זו:

וראיתי להגאון חו"ד בסי' ע' בחדושים אות יו"ד, וביאורים אות ד' שכתב, וכן ספק בדם היוצא ע"י כבוש, או מליחה או בישול, ג"כ מדרבנן ומותר בספק, ע"ש, והגאון אמרי בינה דף מ"א ע"ג דהקשה על דבריו, וז"ל ותמהני הא להדיא מבואר באו"ה כלל למ"ד דין א' דגם כבוש בדם אסור מן התורה, ובכל הדברים אסור כבוש מן התורה לבד בב"ח, ועוד מבואר שם דדוקא ספק כבוש בב"ח אמרינן לקולא וכו', ובדם אף דדם שבשלו הוי דרבנן, על ידי כבישה לא הוי דרבנן, והא דאו"ה כלל וא"ו שם הוא ענין אחר, דאתי עלה מטעם אחר, כיון דאין הדם נכנס לבשר המלוח, רק שמתערב במים וכו', ומלבד זה כתב הרשב"א בתורת הבית, דכיון דעיקר דם מן התורה, החמירו בספיקו בשל תורה, וא"כ ודאי ספק כבוש בדם אסור, ומהרש"ל בסמ"ג כתב, אף בדם הכבד דהוי דרבנן, יש להחמיר בספיקו ע"ש, ודברי הגאון המשיג על חו"ד נכונים וברורים, דבאמת האו"ה לא קאמר דהוי דרבנן, רק בנכבש התערובת של המים והדם, משום דתערובת זו אינו ראוי להקרבה, אבל ממשו של דם, הן דם בעין הן דם שבבשר דחשיב בעין, ה"ז אסור מן התורה, וזה פשוט, וא"כ אין לסמוך על דברי חו"ד בזה, דאגב שטפיה כתב כן, וזה ברור מאחר דהוא כל חיליה מן או"ה, ומצינו לאו"ה עצמו בכלל למ"ד דין א' דמוכח להדיא מדבריו, דליכא כבוש מותר מן התורה, אלא רק בב"ח:

וכן ראיתי להגאון שפ"ד בסימן ק"ה ס"ק ב', שכתב כן בפשיטות, והביא ראיה מדברי או"ה כלל למ"ד דין א' שכתב בשר בתוך דם כבוש אסור מן התורה, ע"ש, וכן הגאון מהרי"ש בשואל ומשיב קמא ח"ג סי' ס"א כתב כן, והביא דברי שפ"ד הנז', וכ"כ מראה יחזקאל סי' קל"ז, ועוד כזאת תמצא בשאר ספרי האחרונים, אין צורך לפרטן, דכולהו נקטי בפשיטות בהכי הפך דברי החו"ד הנז'. גם צא ולמד מדין הככר השרוי במים מעל"ע, שנתחבטו בו הפוסקים, יש אוסרין ויש מתירין, וכל זה הוא הפך דברי החו"ד, ועיין ערך השלחן סי' ס"ט, מ"ש בשם הרשב"א ז"ל, יע"ש:

ודע דאין להתיר בנ"ד מכח ס"ס זה, והוא ספק אם נכבש שיעור כבישה ספק לא נכבש, ואת"ל נכבש שמא הלכה כמ"ד דבדם היוצא משערינן, ואין משערין בכל החתיכה, וכמ"ש ערך השלחן סי' ס"ט אות כ"ד, והסכים הוא לזה, דזה אינו, דהא כתב הרב שם דבאיסור תורה אין להקל בזה, ולא התיר אלא משום דרוב הפוסקים ס"ל, דם שבשלו דרבנן, ועוד עשה סניף אחר שם דליתיה בנ"ד, יע"ש:

זאת תורת העולה בנידון השאלה, דיש לאסור החמאה לאכילה, בין בצונן בין בבישול, וצריך למכרה לגוי, וכן אותו המג'י"ס ג"כ הוא אסור באכילה, והשי"ת יאיר עינינו בתורתו, אכי"ר:

א"ה, תשובתי הנז"ל נכנסה לבית המדרש, שנשאלה לפניהם שאלה זו והם שאלו אותה ממני, וכתבתי להם תשובתי הנז"ל, ואחר שראו החכמים הי"ו תשובתי הנז', שלחו לי דבריהם אלו אשר העלו במצודתם, וז"ל: מ"ש מעכ"ת לאסור מטעם דם, וכתב שאין לעשות ס"ס שהוא ספק נמלח וספק נכבש, משום דהוי כשני גופים, והביא ראיה מתרנגולת ספק טריפה, ונמצא בה ביצה שנגמרה בקליפתה, דאין להתיר הביצה משום ס"ס, והוא ספק אם התרנגולת טריפה, וספק אם הביצה נגמרה קודם שנטרפה וכו', משום דגבי ביצה הוי כשני גופים וכו' כנז' בד"ק, הנה בזה י"ל דשאני התם, דאין אנו באין להתיר כי אם הביצה, אבל התרנגולת שהיא טריפה אסורה, ולכן הוי לגבי ביצה שני גופין, משא"כ נ"ד דאנו רוצין להתירו מטעם ס"ס, והוא ספק אותה חתיכת בשר שנפלה נמלחה, ספק לא נמלחה, ואת"ל לא נמלחה, שמא לא שהתה מעל"ע, והכל הוא ס"ס בגוף אחד בחתיכה, אבל גבי תרנגולת הספק !הראשון לא נאמר אלא בתרנגולת, והספק הב' לא נאמר אלא בביצה דוקא, ולכן הוי כשני גופים:

ועתה נראה לנו, דיש לאסור החמאה מטעם בשר שתעלם מן העין, כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ס"ג, דאפילו בבית ונתעלם אסור, ואינו ניתר אלא בסימן או בטב"ע, ובנ"ד לא היו יודעין אותה חתיכה מהיכן היא, וספק כבוש בשאר איסורים אסיר, ואין מתירין ס"ס בבשר שנתעלם מן העין, אא"כ נתערב, כמ"ש הש"ך ז"ל בכללי ס"ס אות י"ז ע"ש. עכ"ל התשובה ששלחו אלי, מעלת החכמים הי"ו:

וזאת היתה תשובתי להם:

מה שכתבתם לחלק בין נ"ד לנידון הביצה בענין ס"ס בתרי גופי, וחשבתם דנ"ד הוי בחד גופא, כפי לשון הס"ס אשר תפסתם בדבריכם, הנה כל דבריכם בזה לא נתנו להאמר וכ"ש להכתב, והיינו דזה ידוע הטעם דס"ס בתרי גופי לא מהני, משום דבעינן השני ספיקות בגוף זה הדבר שאנו באים להתירו, וכל היכא שבזה הדבר שאנו דנים עליו להתירו אין בגופו אלא רק ספק אחד, לא מהני ליה ספק אחד שהוא בגוף אחר, ולכן כתבו כיון דלגבי הביצה הוי ס"ס בתרי גופי לא מהני, והענין הזה גם בנ"ד כך הוא דלהתיר החמאה בעינן שיהיו השני הספיקות בחמאה, ואתם נתחכמתם לתפוס הס"ס בנ"ד הכל בחתיכה שהוא ספק נמלחה ספק לא נמלחה, ואת"ל לא נמלחה שמא לא שהתה מעל"ע, וחשבתם שבזה האופן יועיל הס"ס דלא ליהוי בתרי גופי. ותמהתי מאד על מעלתכם, דלפ"ד גם גבי ביצה יכולים לתפוס הס"ס כיוצא בזה ממש, שיהיו השני הספיקות בתרנגולת, והוא ספק טריפה ספק אינה טריפה, ואת"ל טריפה שמא נטרפה אחר שנגמרה הביצה בקליפתה, נמצא גם כאן תפסת הס"ס בגוף שהוא התרנגולת, אך באמת זה טעות, דמה יועיל לשון הס"ס אם נתפוס אותו בכך, מאחר כי בספק השני אין אנחנו באים להתיר התרנגולת, אלא אנו באים להתיר הביצה, כי מה שאנחנו אומרים שמא הביצה נגמרה בקליפתה, אין זה מעלה ומוריד לגבי איסור טרפות של התרנגולת, אלא אומרים כן בשביל היתר הביצה, ונמצא דאין שתי הספיקות בגוף אחד, אשר אנחנו באים להתיר אותו:

וכן ה"ה בנ"ד, הנה בספק הב' אנחנו באים להתיר החמאה ואין אנחנו באים להתיר חתיכת הבשר, ועל כן אפילו אם נתפוס את הספק הב' בלשון זה, לומר שמא לא שהתה החתיכה מעל"ע, הנה כונתינו בזה השמא של ההיתר הוא בעבור החמאה, דרצונינו לומר שהחמאה לא נאסרה, יען כי את החמאה אנחנו באים להתיר בשמא הזה, ולא באנו להתיר החתיכה, כי החתיכה עצמה אם שהתה מעל"ע, ואם לא שהתה, אין זה מעלה ומוריד לגבי איסור דם שלה, ועל כן מוכרח דהוו ב' הספיקות בשני גופים, א' בחתיכה וא' בחמאה, ודברים אלו הם ברורים ופשוטים:

ומה שכתבתם, שנתחדש לכם עתה שיש לאסור החמאה מטעם בשר שנתעלם מן העין וכו', דברים אלו טעות הם במחילת כבודכם, והוא כי הש"ך בכללי הס"ס אות י"ז העלה מן או"ה ות"ח, שלשה חילוקי דינים, ועייין בשפ"ד שם, ועיין פר"ח בכללי ס"ס אות י"ד בד"ה נמצינו למידין וכו' ע"ש ועיין מנחת יעקב בכלל מ"ג ס"ק ל"א, ועוד לו בקנטרוס הספיקות בתורת השלמים ס"ק כ"ז, והכלל העולה מכל הנז"ל הוא, דכל דבר שאסרו חז"ל משום חשש איסור תורה, אם האיסור הוא מדינא, צריך לזה ס"ס מלבד הספק הראשון, כמו גבינות הגוים וכיוצא, אבל אם אסרו חז"ל משום חומרא, אפילו שהוא משום חשש איסור תורה, ה"ז כשאר איסורי דרבנן כביצת נבילה וכיוצא, דאזלינן בספיקו לקולא, ואין צריך לזה ס"ס, ולא עוד אלא דגרע טפי משאר איסורי דרבנן:

והנה שהבשר נמצא בבית ישראל, ששכונת הבתים הכל הם בתי ישראל, לפי סברת רש"י ור"ת וכל רבני צרפת והרז"ה והרשב"א וסיעתם, והטור ח"מ סי' רנ"ט, ורוב גדולי האחרונים מותר, דאזלינן בתר רובא, ועיין פר"ח סי' ס"ג סוף סק"ג בחלוקה של בשר הנמצא בחצר או שכונת ישראל שהיא מיוחדת לבדה וכו', ועיין תבואת שור סי' ס"ג סק"ב, ומש"ז שם, ועיין הריטב"א בחולין, שכתב בשר הנמצא במגורת היהודים דשרי אף שרוב העיר גוים, אף למ"ד רוב וקרוב הלך אחר הרוב וכו', ועיין להגאון ראש יוסף על חולין מ"ש בזה יע"ש, אך הרמב"ם וסיעתו אוסרים גם בנמצא בבית ישראל, ומר"ן ז"ל בשה"ט פסק כדבריהם בסי' ס"ג, מיהו גם לדידהו איסור זה הוא משום חומרא, והוא גרע משאר איסורין דרבנן, ולכ"ע אזלינן בספיקו לקולא, שספק אחד בלבד סגי:

ובנ"ד, הבשר שנמצא בחמאה הוא בבית ישראל, גם כל השכנים מסביב כמה וכמה בתים הכל הם של ישראל, והוא רחוק מבתי הגוים הרבה, והכא לא שייך למימר שישראל הניח החתיכה שם, כיון דהיתה מונחת בתוך החמאה, ואין לתלות בעורבין וכיוצא, דכלי ההוא של החמאה הוא בתוך האוצר למטה, שהוא מוקף מחיצות, וא"א לומר שנכנס שום עוף שם, ורק יש לתלות בחולדה, ומאחר דכל השכונה כולה בתי ישראל, וגם סביבות השכונה כולה שכונות של בתי ישראל, הנה לדעת המתירין הנז' אין כאן איסור שנתעלם מן העין כלל, ורק לסברת מרן ז"ל ודעמיה יש בה איסור שנתעלם מן העין, ועכ"ז מודו דאינו אסור מדינא אלא משום חומרא, וגרע משאר איסורי דרבנן, ועכ"פ הולכין בספיקו לקולא, ולכן בנ"ד שאנחנו באים להתיר החמאה משום ספק כבוש, ה"ז מותר גמור מצד איסור זה דבשר שנתעלם, והוא כדין ספק כבוש באיסור דרבנן דשרי ואפילו אם תהיה חתיכה זו ראויה להתכבד, הנה כאן אנחנו באין להתיר הטעם שקבלה החמאה ממנה, שהוא ספק כבוש, ופשיטא דאזלינן לקולא, ומותר גמור מצד זה החשש של איסור בשר שנתעלם, ורק החששה שיש לאסור החמאה היא היא משום איסור דם, וכאשר בררתי בתשובתי בעזה"י, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.