פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה כז

א

עד. עט"ז הנה איסור זה דלא תאכלו להר"מ הוה מ"ה כמ"ש פ"א ה"ב מה"ש דעובר בל"ת ואין לוקה ובפח"י מהלכות סנהדרין מנה לאוין שאין לוקין עליהם ומנה האוכל מבהמה קודם שתצא נפשה והוא מ"ה ורש"י חולין פ' העור ורוטב קכ"א ב' ד"ה ממתין דקרא אסמכתא הוא והתב"ש אות א' והכר"ו הקשו על רש"י מנא ליה הא דלא הוה מ"ה והנה היה להם בהעלם דבר מ"ש רש"י קכ"א א' בפיסקא השוחט טמאה לעובד כוכבים כיון דישראל בטהורה משויה אוכלה והא דאמרי' אסור קודם שתצא נפשה לא הוה אלא מדרבנן עד שהלח"מ פ"א מה"ש ה"ב הוצרך ליישב זה לדעת הר"מ ז"ל כיון דבטהורה עכ"פ מוציא מידי אמ"ה יע"ש. ומ"מ הא חזינן שדברי רש"י ברור מללו דיש לו הוכחה ממשנה דהעור והרוטב. ועי' בלח"מ שכתב דיש לרבינו הוכחה מהא דפ"ב חולין למ"ד והא תנן השוחט ומפרכסת הרי כחיה ופי' התוס' דדייק ממשנה דעור ורוטב דלא מטמאה טומאת נבלה ואי לרש"י דמ"ה מותר לאוכלו א"כ קשיא והא בעינן העמדה והערכה מ"ה יע"ש. ולא הבינותי כלל דמשמע מדבריו להר"מ הוה כחיה ויש בזה דררא דאמ"ה א"כ בחותך ומניח לאחר שתמות תהא אסורה ואמאי לא הקשה לרש"י כפשוטו אמאי אין מטמא טומאת נבילות כיון דמ"ה שריא מיד הרי היא מתה אלא וודאי דבירורן של דברים כך הם דוודאי כי שחט ב' עדיין חיה היא לגמרי אלא דהתורה התירה לנו ע"י שחיטה דגזירת מלך הוא ומש"ה ישראל בטמאה דליכא מי איכא מידי ישנה לאיברים בין לישראל ולב"נ כר' יוחנן בעור ורוטב דלא קיי"ל כחזקיה התם ומיהו לישראל אין נוהג בטמאה אלא הכא קאמינא אי נתנבלה בשחיטה וחתך מן מפרכסת יש ביה איסור אמ"ה לישראל וכדבעינן למימר קמן ועיין תוס' חולין פ"ד ד"ה בעינן שכתבו בשם הר"ר שמעיה דבטמאה הוה כחיה לא בטהורה ה"פ כיון דהתורה התירה לאכול מיד ויצאה מידי אמ"ה א"כ תו וודאי לא הוה בכלל העמדה ג"כ. אבל לומר בטהורה הוה מתה מיד בשחיטת רוב ב' זה לא ניתן להאמר כלל דאטו טהורה כיפי תלה לה. ועי' תב"ש אות א' על מ"ש הלבוש דבני מעיים מותר לב"נ דלא קיי"ל כר"ל דבישרא בדיקולא ובשחט ב' סימנין הרי היא כמתה כתב התב"ש שנתכוין למ"ש התוס' פ"ד דשחיטה כשירה משוי' מתה. ובבכור שור בדף ל"ג כתב אמ"ש רש"י מזמנין ישראל על בני מעיים ולא עובד כוכבים משום ריאה כתב דאלו לאחר ששחט רוב שנים סובר רש"י כהר"ר שמעיה כו' ולא אבין לה דהר"ר שמעיה כתב כיון דמותר באכילה מ"ה כדעת רש"י בעור ורוטב לא הוה בכלל העמדה והערכה אבל ודאי מ"מ לאו מתה ממש היא באופן שדבריו צ"ע ודברי הלבוש בלא"ה קשים להולמן שכתב ומיד ששחט שנים הרי כמתה בכ"ף הדמיון ולאו מתה ממש היא אם כן בלא"ה בטהורה שרי דליכא מידי ובטמאה או נתנבלה אסור לעובד כוכבים הבני מעיים לאחר שחיטת רוב שנים הוה כבישרא בדיקולא ועי' מ"ש לקמן לענין דינא אי שרי למכור הבני מעיים לעובד כוכבים:

ולענין דינא לכאורה אין נ"מ אי הוה מ"ה או מדרבנן אי דנפל לתבשיל כשר ממפרכסת וספק אי יש ס' או ספק אי נפל כלל אפילו הוה רק דרבנן אסור לאכול התבשיל עד שתמות הבהמה דהוה דשיל"מ להמתין כמעט רגע ולענין עדות אי הוה פסול מ"ה מי שאכל בשר קודם שתצא נפשה הא בעינן דווקא עבירה שיש בה מלקות עיין בח"מ ואף בחימוד ממון בעינן דווקא מלקות וכאן אין בו מלקות דהוה לאו שבכללות. ומ"מ נ"מ לנודר הנאה מדבר האסור באכילה מ"ה להר"מ אסור זה בהנאה ולרש"י שרי או דנ"מ לענין חשוד לדבר החמור חשוד לדבר הקל עי' סי' קי"ט ואם כן יש להחמיר דהוה מ"ה כשיטת הר"מ ז"ל וכדאמרן:

והנה הט"ז הביא דברי הטור דלזמן עובד כוכבים על בני מעיים שרי ולכאורה פשיטא אם חתך בשר שרי כ"ש בני מעיים די"ל דלאו דכמאן דמנחי דמיא ואפילו נאמר אם שחט ב' הסימנים הוה כמאן דמנחי בדיקולא עיין בכור שור דף ל"ב מ"מ כ"ש הוא מחתך בשר ולזה י"ל דהטור קמ"ל אפילו נתנבלה בשחיטה אפ"ה מותרין הבני מעיים למכור כשיטת הפר"ח דלית הלכתא כר"ל דלאו כבישרא בדיקולא דמיא ואף לאחר ששחט ב' הסימנים די"ל הבני מעיים מכל האיברים ינקי ובמות הבהמה מתים ג"כ המה ומש"ה כתב הטור זה וכפי הנראה ממרוצת הט"ז כן הוא דכתב ולא אמרינן כמאן דמנחי דמיא לומר דלא הוה כמאן דמנחי אמנם ולשיטת התורת החיים והתב"ש דאם נתנבלה הבהמה בשחיטה אסור למכור הבני מעיים לעובד כוכבים דספיקא הוה אי כמאן דמנחי דמי וזיל הכי לחומרא והכי לחומרא ועוד לאחר שחיטת רוב ב' אפשר לכ"ע כמאן דמנחי דמי א"כ קשה לאיזה צורך הזכיר הטור בני מעיים ואפשר לומר דה"ק דלא תטעה לומר דווקא חתך בשר ממפרכסת שרי לחזקיה דפליג עם ר"י בהעור ורוטב ואמר אינה לאיברים משא"כ בני מעיים דהוה ריאה בכלל דכמנח בדיקולא דמיא לאחר סימן א' קמ"ל דאפ"ה שרי מטעם מי איכא מידי ודווקא בטהורה ולא בנתנבלה:

ויצא לנו הדין שחט הקנה וניקבה הריאה לאו וודאי אלא ספק ולצורך הפסד גדול אי יש עוד ספק יש לצדד ובלא הפסד גדול אין לצדד כלל דרוב הפוסקים סוברים דהוה וודאי דלית הלכתא כריש לקיש ואי נתנבלה בשחיטה הסכים התב"ש ובכר"ו ג"כ דאסור ליתן הבני מעיים לעובדי כוכבים ומיהו אי טריפה או קודם שתצא נפשה מותר ליתן לעובדי כוכבים דאף דלישראל אסור משום טרפה או משום איסור לא תאכלו מ"מ כיון דאיסור אמ"ה חלף והלך לו גם לב"נ מותר כמו שאבאר עוד בש"ך. ואם נתנבלה אחת מששה נבילות דמטמאין מחיים וחתך בשר בעודה מפרכסת שרי ליתן לב"נ דלאו חיה הוא כיון דמטמאה מיד וכן כתב התב"ש ושמ"ח. ומיהו בהנך ששה נבילות יש לעיין בהן כי יש מהן דלאו כוודאי מתה ממש הוה ואין להאריך כאן. והמחבר שהשמיט הא דחותך בשר מן מפרכסת וכל שנפסלה בשחיטה הרי זו נבלה לא ידענא למה דנ"מ טובא אי נתנבלה בשחיטה הוה נבלה ואסור ליתן לעובד כוכבים או חותך ממפרכסת גם לישראל נ"מ אי נתערב יבש ביבש הוה אמ"ה בריה ולא בטיל ואי הוה טרפה בטיל הוא ועיין ב"י מה שהקשה על הטור:

מדברי לבוש כאן שכתב כל שנולד ספק בשחיטה אוקי אחזקה ואין ענינו לכאן ולעיל בסי' כ"ה מבואר בהג"ה זה ויראה דבכוון כתב זה למ"ש הטור כל שנתנבלה בשחיטה הר"ז נבלה לומר דמש"ה כתב כן הטור דנלמוד מכאן דמש"ה כל ספק בשחיטה אסור דאוקי אחזקה משא"כ אי הוה רק טריפה לא שייך אוקי אחזקה אלא דהמעיין בלבוש סי' כ"ה כתב בהמה בחייה לאמ"ה עומדת לא שאין זבוח אם כן סובר כרש"י בחולין וביצה וקשה לומר כן והבן:

ומ"ש הט"ז בשם אחיו דנ"מ לביצת טרפה ר"ל דספק ביצת טרפה אסורה ואף שנולדה מיד דלא נגמרה באיסור משום לא פלוג אם כן יש נ"מ ובנה"ך כתב דיש נ"מ לענין חשוד או או"ב וכבר הארכנו בזה במקום אחר:

קשיא לי מנא הא מלתא דאמור רבנן החותך בשר מן מפרכסת שרי לאחר שתמות הבהמה ואמאי לא אמרינן כיון דשחט רוב שנים ועדיין מפרכסת הרי כחיה לכל דבריה ה"ה דהוה אמ"ה ונהי שהתירה התורה ע"י שחיטה היינו לאחר שתמות ע"י מעשה זו לא הוה נבלה ומ"מ בעודה מפרכסת הוה אמ"ה בשלמא להר"מ ז"ל דלא תאכלו על הדם הוה ד"ת א"כ כיון דבא בקבלה דלא תאכלו קאי על מפרכסת נמי ש"מ עכ"פ איסור אמ"ה חלף והלך לו ולאו דלא תאכלו אית ביה וכי חתך ומניח לאחר שתמות ש"ד אבל לרש"י דלא תאכלו לא קאי אהא א"כ אמאי אמרי' דלית ביה אמ"ה מיד ששחט והא לא תאכל הנפש בעוד שהנפש עם הבשר כתיב והא חיה היא ונהי דהתורה התירה ע"י שחיטה היינו להמתין שתמות ניתרת ע"י מעשה השחיטה כדאמרי' ויש ליישב:

תשובה שהביא ט"ז מאחיו הגאון ז"ל. והנה אכתוב בקיצור השואל היה סבור דמפרקת לחוד הוה טרפה ועם בשר הוה נבלה אף בלא החוט והגאון הנ"ל חולק עליו ואומר מפרקת לחוד כשרה ועם רוב בשר הוה נבלה אף בלא פסוקת החוט ומש"ה כתב הטור הא דזעירי היינו נשברה מפרקת ורוב בשר הוה נבלה בלא פסוקת החוט ולא היה לומר טרפה כיון דנבלה הוא. ומ"ש הט"ז דמאחיו משמע דטריפה הוא לאו דווקא דנבלה נמי הוה ולפ"ז לא הוה להשמיט דין זה בש"ע ומ"ש הגאון הנ"ל דפשיטא הוא דאפילו מטמאה לא ידענא דכל זה היה לאשמועינן אמנם לט"ז ניחא דבלא החוט כשרה ועם החוט כבר השמיענו המחבר בסי' ל"א דין פסוקת החוט. ומ"ש דלאו בכ"מ אמרי' קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום לא ידענא החילוק הזה אם לומר כיון שבשר עב הוא לא אמרי' ביה סופו ליסתר הא בקורקבן אף דעב הוא לא אמרינן דהוה קרום ועוד לטעם דאין פסול חוזר להכשירו אין לחלק ובמקום אחר אבאר. ומ"ש מהא דאמר רב חסדא ואי אמרת טרפה הוה לא ידענא דוודאי הוה טרפה משום פסוקת החוט עכ"פ. אמנם הט"ז סובר לא זו דלא הוה נבלה מפרקת ורוב בשר בלא החוט דזה וודאי אינו דא"כ קשיא הא דאמר אף אנן נמי תנינא ומה מייתי סייעתא דאלו התם עם החוט וזעירי אשמועינן אף בלא החוט וכן כתב התב"ש ומעתה כיון דנבלה לא הוה ע"כ טרפה נמי לא הוה דאל"כ קשיא קושית התוספות בחולין שם אמאי לא חשיב הא דזעירי ואף דעל המשנה אין קושיא די"ל כיון דלא הוה נבלה כ"א טרפה הוה בזה הכלל כו' מ"מ על הברייתא דר' ישמעאל תקשה אמאי לא קחשיב נשברה מפרקת ורוב בשר עמה דהוה טרפה ובשלמא לאחיו הגאון י"ל דברייתא לא קחשיב אלא אלו טרפות ולא אלו אסורות ולא חשיב בברייתא פסוקת הגרגרת ונקובת הוושט דלבסוף מסיק נקובי תמניא הוו או דלא קתני נבלה דמטמאה מחיים משא"כ להט"ז דנבלה לא הוה מדאמר רב חסדא וטרפה ג"כ לא הוה דאל"כ ליחשביה בברייתא דשם לא קתני זה הכלל לריבויה כמו במשנה ולא ניחא ליה לומר דהוה בכלל פסוקה דהוה טריפות בפ"ע ולא נכלל בכלל פסוקה דבעינן מפרקת ורוב בשר אלא ודאי דכשירה הוא כן נראה לפרש דבריו בקוצר. ולענין דינא נשברה מפרקת לחוד כשירה אף בלא ה"מ הא עם רוב בשר יש להחמיר באין ה"מ ובה"מ יש להתיר ומכל מקום לא חיישינן שמא נפסק החוט וחזר ונתרפא כדמוכח לקמן נפסק השדרה ולא נפסק החוט כשירה ולא אמרינן שמא נפסק גם כן החוט ושם אבאר עוד בזה ועיין בתב"ש כאן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.