דרישה/יורה דעה/כז

דרישה ‏ יורה דעה כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל לאחר שמתה מותר לאוכלה כו' בפ' השוחט תניא הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה אחד ישראל ואחד עכו"ם מותרין בזה. ופרש"י מבית השחיטה שאינו מחוסר הפשט ויכול לחתכו מיד קודם יציאת הנפש וב"י בכ"מ פ"א מה"ש דקדק במ"ש מולחו יפה ה"ד אי לבישול מאי קאמר וממתין עד שתצא נפשה בלאו הכי צריך להמתין שיעור מליחה אי לצלי למה לי' למולחו ומשני דמיירי לצלי והואיל ובית השחיטה בלוע מדם צריך למולחו אף לצלי ע"כ וכן איתא לקמן בסי' ס"ז גבי חתיכת בשר שנצרר דם בתוכה מחמת מכה דאף לצלי צריך למולחה:

ב

כל שנפסלה בשחיטה כו' כתב ב"י וז"ל ותמיה לי למה ליה לכתוב איזו היא נבילה ואיזו היא טריפה כיון ששתיהן אסורות ואין ביניהן אלא שזו מטמאה וזו אינה מטמאה ורבינו לא בא לכתוב בדיני טומאה וטהרה אלא דיני איסור והיתר ועוד יש לתמוה הא דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה היא אחת מששה נבילות מחיים דמייתי בפ"ק דחולין וכיון שכתבה לזו כאן למה לא כתבן כולם ג"כ עכ"ל. ושמעתי שמשום כיסוי הדם הסמוך ליה כתבה דבסמוך יתבאר השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות. ואף על פי שכתב שם שגם הטריפה פטור מלכסות היינו שהיתה טריפה קודם שחיטה אבל כשבשעת שחיטה לא היה בו שום טרפות ושחטה כראוי חייב לכסות הדם אע"פ שנטרפה אח"כ מחמת דבר אחר הגורם לה. וטעות בידם הוא זה דהא לא מכסין דם החיה עד שבודקין הריאה כמש"ר שם בסי כ"ח ואם נמצאת טריפה אין מכסין נמצא להדיא דאע"פ שבשעת שחיטה לא ידעינן משום ריעותא אפ"ה כיון דאיכא למיחש שמא תהא טריפה בריאה אין מכסין עד שבודקין ואם נמצאת טריפה אין מכסין א"כ נלמד דאפי' דבר אחר הגורם טריפות לאחר שחיטה נמי אי צריך לכסות. וי"א דנ"מ לענין ביטול בס' כגון דנפל כזית אחד מבשר זה דנעשה נבילה וכזית מבשר זה דנעשה טריפה בתוך נ"ט של היתר כל א' מועיל לבטל השני בס' דומה למש"ר לקמן סי' צ"ח ז"ל קדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר ונפלו בה ב' זיתים א' של דם וא' של חלב כל אחד מצטרף עם הנ"ט של היתר לבטל חבירו כו' ואומרים דל"ד ב' מינים כמו דם וחלב אלא ה"ה מין א' הכל מין בשר אלא שיש לו ב' שמות כגון נותר ופיגול וטמא דמכאן נלמד דין הראשון וכמ"ש שם וא"כ ה"נ כיון שיש לכל א' שם איסור בפני עצמו כל א' מועיל לבטל השני. וז"א דלא נלמדו זה מזה אלא כיון דבנותר ופיגול וטמא אין לוקין עליהן ה"ה בדם וחלב דמותר לגמרי דשם נתבטל טעמו אבל כשהכל מין בשר דלא נתבטל טעם האיסור פשיטא דאסור לאכלו ומה"ט גם א"ל הנ"מ לענין ביטול ברוב יבש ביבש שכל אחד איסור בפני עצמו ואם נתערב נבילה וטריפה ועוד דבר אסור או היתר עמהם דהוו להו ג' מינים ואם אכלם יחד אינו חייב מלקות דכל א' וא' נתבטל ברוב השנים ופטור ממלקות כמבואר שם ס"ס צ"ח דמ"מ הקושיא במקומה עומדת דהא איסורא מיהא איכא אלא שפטור ממלקות כמש"ר ורבינו לא בא לאשמועינן דין חייבי מלקות או פטורין רק דיני איסור והיתר ורבינו שכתב שם סי' צ"ח דין כה"ג תמה ג"כ ב"י עליו וכתב דמשום דדין שכתב רבינו לפני זה נלמד מהאי דינא כתבה וזה הישוב אין שייך כאן: (וי"א דיש נ"מ ביניהן לעניין אותו ואת בנו דאם נתנבלה האחת רשאי לשחוט השנייה ואם הראשונה נעשית טריפה אינו רשאי לשחוט השנייה באותו היום ושכן הדין הוא בגמרא. גם י"ל נ"מ באם השחוטה היא תרנגולת ונמצא שם ביצה בקליפתה אם היתה התרנגולת נבילה ויש לנו ספק אם זהו של טריפה או של שחוטה הביצה אסורה ואם הספק הוא אם זהו של נבילה או של שחוטה הביצה מותרת ודין זה מבואר בסימן פ"ו ע"ש עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.