שב שמעתתא/א/א
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
|
|
בו יבואר ספיקא דאורייתא באיסורין וספק טומאה ברשות היחיד וספק טומאה ברשות הרבים וספק ספיקות:
נקטינן ספיקא דאורייתא לחומרא, ודעת הרמב"ם בחיבורו הגדול בכמה מקומות דאינו לחומרא אלא מדברי סופרים ודבר תורה כל הספיקות שריא, וכן דעת הראב"ד.
והרמב"ן והרשב"א חולקין בזה והוכיחו דזה שאמרו ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה הוא. והפרי חדש ביורה דעה האריך בזה עיי"ש בסימן ק"י:
אכן מה שכתב הפרי חדש ז"ל וכן מספק טומאה ברשות הרבים דספיקו טהור ליכא למידק מיניה כסברת הרמב"ם, דאיכא למימר דשאני התם דאית ליה חזקת טהרה והעמידנו על חזקתו. וגם ליכא למימר דתיקשי ליה להרמב"ם מספק טומאה ברשות היחיד דספקו טמא, דהא אף לדעת הרשב"א תיקשי קרא גבי טומאה למה לי, אלא איצטריך דלא תימא אוקי אחזקתו וטהור הוא קמ"ל דהוי גזירת הכתוב דאף דאיכא חזקת טהרה ברשות היחיד טמא. ואם כן גם לדעת הרמב"ם אף על גב דכל ספק שריא רחמנא, הכא גבי ספק טומאה ברשות היחיד הוי גזירת הכתוב דספק טמא כו'. ואי קשיא לך דנילף מסוטה שאסורה מספק, לא תיקשי דשאני התם דרגלים לדבר, עכ"ל:
והנה מה שכתב הפרי חדש דמספק טומאה ברשות הרבים ליכא למילף דשאני התם דאיכא חזקת טהרה. מבואר בכמה מקומות בש"ס דברשות הרבים ספיקו טהור אף על גב דליכא חזקת טהרה, כומבואר בתוספות ריש נדה ובפרק קמא דחולין דף י' עיי"ש. אלא דגזירת הכתוב הוא בטומאה לטהר ברשות הרבים ואין למדין איסור מטומאה.
ומה שכתב וכן מספק טומאה ברשות היחיד לא תקשי להרמב"ם כו', בלאו הכי לא קשה דאף על גב דכל הספיקות מן התורה מותר גבי סוטה אינו משום ספק אלא דהכתוב עשאו ברשות היחיד לספק כודאי והלכתא גמירי לה מסוטה שיהיה טומאה ודאית.
ומה שכתב ואי קשיא לך דנילף מסוטה כו' דשאני סוטה דרגלים לדבר. ולפי דבריו תקשי דכל הספיקות שטמאין ברשות היחיד וכולן מסוטה למדנו כדאיתא בש"ס, והיכי מצי למילף מסוטה