משאת המלך/במדבר/ז
א[עריכה]
ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן (ז א)
בפסיקתא דר"כ איתא עיקר שכינה מתחילה בתחתונים היתה, וכשחטא אדה"ר נסתלקה לרקיע ראשון, עמד דור אנוש וחטאו נסתלקה מן הראשון לשני, דור המבול וחטאו נסתלקה מן השני לשלישי, דור הפלגה וחטאו נסתלקה משלישי לרביעי, מצרים בימי אברהם וחטאו נסתלקה מרביעי לחמישי, סדומים וחטאו מחמישי לששי, מצרים בימי משה מן הששי לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקים והורידו אותה לארץ, עמד אברהם אבינו זכה והורידה מן השביעי לששי כו'.
וקשה דהרי בימי אברהם עדיין היתה בששי, ורק אח"כ בחטא המצרים בימי משה אז נסתלקה לשביעי, ודוחק לומר דהכונה בזכות אברהם אהני לזמן אחריו, לכן נראה דיש לגרוס כמו בב"ר (פי"ט י"ג) דעייל קין וחטא וכו', וסדומים וחטאו נסתלקה לשביעי, נמצא דבימי אברהם אמנם היתה בשביעי.
וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל כליו וימשחם ויקדש אתם (ז א)
כתב הרמב"ם בספהמ"צ (עשה ל"ה) היא שצונו שיהיה לנו שמן כו', וכבר נמשח בו המשכן וכל כליו, לא ימשחו בו הכלים לדורות, כי בבאור אמרו בספרי שבמשיחתן של אלו רוצה לומר כלי המשכן, הוקדשו כל הכלים לעתיד לבא, אמר יתעלה ית"ש שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותכם, עכ"ל.
ומבואר מהספרי דהא דאמרו בשבועות (ט"ו.) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן, אין ביאורו דתרי גווני ניתנו להחיל על הכלים קדושת כלי שרת: א. משיחה ב. תחילת עבודה, ובכלים שעשה משה נאמרה ההלכה דמתקדשין במשיחה, ובשאר הכלים לעת"ל נאמרה הלכה דמתקדשים בתחילת עבודה, ותרי עניני קידוש נפרדים הם. אלא הביאור הוא דבאמת יסוד קדושת כלי השרת במשיחה הוא, ודין זה על כל כלי שרת נאמר דטעונים משיחה, אלא דמשיחת משה קדשה אף את הכלים לעת"ל. ומדוייק לפי"ז הלשון מה שאמרו כל הכלים שעשה משה משיחתן "מקדשתן" מכאן ואילך עבודתן "מחנכתן", והיינו דבמשיחת משה הוי המשיחה קידוש ממש, משא"כ מכאן ואילך עבודתן רק מחנכתן, אבל יסוד קדושתן ממשיחת משה באה להן.
והנה כתב הרמב"ם (בפ"א מכלהמ"ק הלי"ט) כל המדות האלו קודש ומכלי השרת, אלא שמדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, וכלי היבש לא נמשחו אלא מבפנים, לפיכך בירוצי מדות הלח קודש, ובירוצי מדות היבש חול, עכ"ל. וקשה דבשלמא כלי המשכן שעשה משה דנתקדשו במשיחה, ממילא תליא דין בירוצים בדין המשיחה וכלים שנמשחו מבחוץ מקדשין אף מבחוץ, אבל הכלים שנעשו מכאן ואילך דעבודתן מחנכתן, א"כ מה מקום לחלק בין מדות הלח למדות היבש, וצ"ע. [ואולי י"ל דע"י משיחת משה הוקבע בכלים דינים, דכלי הלח מקדשין מבפנים ומבחוץ וכלי היבש אינם מקדשין אלא מבפנים, וממילא גם הכלים לעת"ל מקדשין כפי האי דינא, וצ"ע בזה.] אולם למבואר ניחא כיון דנתבאר דקדושתן באה להן מהקידוש של משה, לכן תליא איך קידש משה.
עוד כתב הרמב"ם שם (בהלי"ג) הכפות והקערות כו' ושאר כלי השרת כולם של כסף ושל זהב היו, ומותר לעשותן משאר מיני מתכות כמו שביארנו, וכולן מתקדשין במלאכתן, ע"כ. והנה הרי פשוט דלא חידש הרמב"ם הכא דכלי שרת מותר לעשותם משאר מיני מתכות, דאין כאן מקומו וכבר כתב זה בפ"א מבית הבחירה וכמו שציין הרמב"ם, אלא בודאי הרבותא היא דאף כלי משאר מיני מתכות מתקדשין במלאכתן, וזה תימה דמה חידוש יש בזה, הא לאחר שניתנה ההלכה דלדורות במלאכתן מתקדשים ולא במשיחה, א"כ מאי נפקמ"נ איכא בין כלי כסף וזהב לשאר מיני מתכת.
אולם למבואר ניחא, דמאחר דיסוד קידוש הכלים גם לעת"ל הוא ע"י משיחת משה ועבודתן רק מחנכתן, וכיון דמשיחת משה היתה רק על כלי כסף וזהב ואילו שאר מיני מתכות לא משח, א"כ הו"א דכלים משאר מיני מתכות לא יתחנכו בעבודה לפי שמיני מתכות אלו לא נמשחו, קמ"ל הרמב"ם דלא איכפת לן בכך, דמאחר דשאר מיני מתכות כשרים לכלי שרת אף להם הועילה משיחת משה.
ט[עריכה]
ולבני קהת לא נתן כי עבדת הקדש עליהם בכתף ישאו (ז ט)
כתב הרמב"ם בספהמ"צ (עשה ל"ד) דאע"פ שמצות נשיאת הארון בכתף נאמרה ללוים בעת ההיא, זה היה למיעוט הכהנים, א"כ לדורות מצות הנשיאה היא לכהנים והם אשר ישאוהו כמו שנתבאר בספר יהושע ובספר שמואל, ע"ש. והקשה עליו הרמב"ן בשרש שלישי האיך אפשר לומר דנשתנה הדין ונעתקה המצוה מלוים אל הכהנים, ע"ש. ומרן הרי"ז באגרותיו יישב דדעת הרמב"ם היא דכל זמן שהיה נשיאת הארון גם מדין נשיאת המשכן אז היה נשיאת הארון בלוים, אבל לאחר שבאו לבית עולמים ובטל דין נשיאה דהמשכן, מעתה דין נשיאת הארון הוא דין אחר ומצותו זו היא בכהנים, וזהו הכונה שנשתנה המצוה מלוים לכהנים, היינו דלדורות מצוה אחריתי היא והאי מצוה היא לכהנים.
והדברים צ"ב, שהרי מפורש כתב הרמב"ם ראיה לזה מספר יהושע וספר שמואל, והיינו נשיאת הארון כשעברו הירדן וכן כשצדוק ואביתר השיבו את הארון לירושלים, והרי לן להדיא דאף קודם בית עולמים נשאוהו כהנים, ומינה הוא דיליף הרמב"ם לדין זה דנשיאתו לדורות בכהנים, וא"כ האיך אפשר לומר בדעת הרמב"ם דאך מבית עולמים נתחדשה המצוה אחריתי דין נשיאת הארון בייחוד ובכהנים.
אמנם נראה דנהי דעד בית עולמים אכתי לא בטל דין נשיאה האמור בלוים מדין נשיאת המשכן, מ"מ זה אינו אלא כשנישא הארון בכלל נשיאת המשכן וכבמסעות, אבל בספר יהושע ושמואל שם היתה נשיאת הארון לחודא ולא מכלל המשכן, וא"כ הגם דאז אכתי לא בטל דין נשיאת המשכן, מ"מ נשיאת הארון זו נמי ה"ה כנשיאת הארון לדורות שהיא לדעת הרמב"ם בכהנים.
ודע דקשה להרמב"ן (שם) שפי' דאף כשנשאוהו כהנים ה"ז נמי מדין לוים דבני קהת נשאוהו ופוסל בהם שנים, וקשה מאביתר שנשא הארון בברוח דוד מפני אבשלום (שמואל ב' ט"ו כ"ט), והרי עוד לפני שמלך דוד כבר שאל באורים ותומים ע"י אביתר כמבואר בשמואל (א' ל' ז'), וא"כ כבר היה אביתר בן י"ג דמסתמא צריך להיות גדול הכהן הנשאל באו"ת, ואבשלום מלך ג' שנים לפני מות דוד כמבואר בצמח דוד, נמצא דהיה אביתר בן נ"א שנים כשנשא הארון כשברחו מפני אבשלום שהרי דוד מלך מ' שנה, ולהרמב"ן הלא גם בנשיאת כהנים פוסל שנים [ודוחק לומר דהיה בן נ' שנים בצמצום], ועיין בסדר הדורות שהביא שי' דשאול מלך י"ח שנה, והריגת נוב ובריחת אביתר ושאלת דוד באו"ת היתה בשנה הראשונה למלכותו, א"כ בודאי היה אביתר בנשיאת הארון גדול ביותר, וצע"ג.
עיין בילקוט (רמז תשי"ג) לחד מ"ד היו הבקר קיימים עד בית עולמים והקריבום שם, וזה מתבאר היטב כיון שדין משא המשכן וכליו היה עד בית עולמים, ולכך כשבטל דין הנשיאה הקריבום, ופשוט.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א