מגדל עוז/חמץ ומצה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ חמץ ומצה ב

א

מצות עשה מן התורה כו' עד ולהוציאו מכל גבולו. פ"ק דפסחים (דף ד' ה') ופרק שני. ובירושלמי דסנהדרין חמץ חייבין עליו עשה ולא תעשה עשה על ביעורו דכתיב תשביתו שאור מבתיכם לא תעשה שאור לא ימצא בבתיכם ע"כ:

וכן מדברי סופרים שבודקין עד אין צריך בדיקה. פ' קמא דפסחים (דף ב'):

ב

מצות עשה מן התורה כו' עד ולהוציאו מכל גבולו. פ"ק דפסחים (דף ד' ה') ופרק שני. ובירושלמי דסנהדרין חמץ חייבין עליו עשה ולא תעשה עשה על ביעורו דכתיב תשביתו שאור מבתיכם לא תעשה שאור לא ימצא בבתיכם ע"כ:

וכן מדברי סופרים שבודקין עד אין צריך בדיקה. פ' קמא דפסחים (דף ב'):

ג

מצות עשה מן התורה כו' עד ולהוציאו מכל גבולו. פ"ק דפסחים (דף ד' ה') ופרק שני. ובירושלמי דסנהדרין חמץ חייבין עליו עשה ולא תעשה עשה על ביעורו דכתיב תשביתו שאור מבתיכם לא תעשה שאור לא ימצא בבתיכם ע"כ:

וכן מדברי סופרים שבודקין עד אין צריך בדיקה. פ' קמא דפסחים (דף ב'):

ד

מצות עשה מן התורה כו' עד ולהוציאו מכל גבולו. פ"ק דפסחים (דף ד' ה') ופרק שני. ובירושלמי דסנהדרין חמץ חייבין עליו עשה ולא תעשה עשה על ביעורו דכתיב תשביתו שאור מבתיכם לא תעשה שאור לא ימצא בבתיכם ע"כ:

וכן מדברי סופרים שבודקין עד אין צריך בדיקה. פ' קמא דפסחים (דף ב'):

ה

מצות עשה מן התורה כו' עד ולהוציאו מכל גבולו. פ"ק דפסחים (דף ד' ה') ופרק שני. ובירושלמי דסנהדרין חמץ חייבין עליו עשה ולא תעשה עשה על ביעורו דכתיב תשביתו שאור מבתיכם לא תעשה שאור לא ימצא בבתיכם ע"כ:

וכן מדברי סופרים שבודקין עד אין צריך בדיקה. פ' קמא דפסחים (דף ב'):

ו

חורי הבית התחתונים עד הכניס להם חמץ: כתב הראב"ד ז"ל טעה בשמן וכו' אינו צריך לפי שיש קבע לסיפוקו עכ"ל: ואני אומר הספרים חלוקים והסופרים לא טעו כי בגירסת הראב"ד ז"ל גרסינן להדיא גמרא מתניתין קמייתא דפ"ק דפסחים ואוצרות יין אין צריך בדיקה והתניא אוצרות יין צריך בדיקה ואוצרות שמן אין צריך בדיקה ופרקינן התם במסתפק כלומר כי תניא באוצרות יין צריך בדיקה במסתפק דחיישינן דילמא אזיל שמש באמצע סעודה לאיתויי יין ופתו בידו ושוכח אותו שם ואשמן לא מהדר ולא מידי והדר אקשינן אי הכי שמן נמי ופרקינן שמן יש קבע לאכילה יין אין קבע לשתייה ע"כ. ולפי זאת הגירסא כתב השגתו ז"ל ואילו היתה זאת גירסת ר"מ ז"ל איך היה טועה בזה גברא רבא כוותיה אלא ודאי הוא הלך בשטת רבותיו וגורס גירסא ספרדית כמו שגרס ר' יצחק אלפס והיא אצלנו בקבלתנו שאין גורס אוצרות שמן בברייתא דאקשינן מינה אלא בברייתא קמייתא דאקשינן עלה דמוקי לה בשאין מסתפק כלומר שיודע בודאי שאינו מסתפק ולכך אין צריך בדיקה כלל לגבי שמן ולגבי יין הקשה בלבד והעמידה במסתפק כלומר שבודאי מסתפק מן היין צריך בדיקה אבל סתם אין צריכין בדיקה ומן השמן לא הזכיר כלל אלא שבקיה כדקאי מעיקרא ומק"ו קא אתי דלא צריך אבל שאר מקומות כגון אוצרות שכר ובית דגים וכיוצא בהן אפילו בסתם צריכין בדיקה ושאר הגירסא של שמן נמי אינה בספרים המדוייקים שבספרד ולכך דקדק בלשונו יפה שחייב אדם לומר כלשון רבו בוא וראה שלא כתב כאן דיני יין ושמן דבר והפכו במסתפק ואינו מסתפק אלא נזהר וכתב יין ושמן שמסתפק כפי הברייתא ואח"כ מיד כתב דין היין כפי התירוץ על דרך התלמוד שם וכמו שקבלנו פירושו ז"ל אבל אוצרות יין ואוצרות שמן שמסתפק מהן ובית המלח ובית השעוה ובית דגים קטנים ובית העצים ובית המורייס וחורי הבית האמצעים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין בהן חמץ ואם ידע בודאי שלא הכניס בהן חמץ אינו צריך בדיקה עכ"ל. מעתה העמק ודקדק ותבין. ושוב בדקתי בספר המאור ולא מצאתי שהשיג לר"י אלפס ז"ל בדבר זה לא בגירסא ולא בדבריו דהוה ניחא ליה שפיר:

וכשבודק המרתף עד לא מצא פירורין כלל צריך לבדוק. פ"ק דפסחים (דף ח'):

ז

חורי הבית התחתונים עד הכניס להם חמץ: כתב הראב"ד ז"ל טעה בשמן וכו' אינו צריך לפי שיש קבע לסיפוקו עכ"ל: ואני אומר הספרים חלוקים והסופרים לא טעו כי בגירסת הראב"ד ז"ל גרסינן להדיא גמרא מתניתין קמייתא דפ"ק דפסחים ואוצרות יין אין צריך בדיקה והתניא אוצרות יין צריך בדיקה ואוצרות שמן אין צריך בדיקה ופרקינן התם במסתפק כלומר כי תניא באוצרות יין צריך בדיקה במסתפק דחיישינן דילמא אזיל שמש באמצע סעודה לאיתויי יין ופתו בידו ושוכח אותו שם ואשמן לא מהדר ולא מידי והדר אקשינן אי הכי שמן נמי ופרקינן שמן יש קבע לאכילה יין אין קבע לשתייה ע"כ. ולפי זאת הגירסא כתב השגתו ז"ל ואילו היתה זאת גירסת ר"מ ז"ל איך היה טועה בזה גברא רבא כוותיה אלא ודאי הוא הלך בשטת רבותיו וגורס גירסא ספרדית כמו שגרס ר' יצחק אלפס והיא אצלנו בקבלתנו שאין גורס אוצרות שמן בברייתא דאקשינן מינה אלא בברייתא קמייתא דאקשינן עלה דמוקי לה בשאין מסתפק כלומר שיודע בודאי שאינו מסתפק ולכך אין צריך בדיקה כלל לגבי שמן ולגבי יין הקשה בלבד והעמידה במסתפק כלומר שבודאי מסתפק מן היין צריך בדיקה אבל סתם אין צריכין בדיקה ומן השמן לא הזכיר כלל אלא שבקיה כדקאי מעיקרא ומק"ו קא אתי דלא צריך אבל שאר מקומות כגון אוצרות שכר ובית דגים וכיוצא בהן אפילו בסתם צריכין בדיקה ושאר הגירסא של שמן נמי אינה בספרים המדוייקים שבספרד ולכך דקדק בלשונו יפה שחייב אדם לומר כלשון רבו בוא וראה שלא כתב כאן דיני יין ושמן דבר והפכו במסתפק ואינו מסתפק אלא נזהר וכתב יין ושמן שמסתפק כפי הברייתא ואח"כ מיד כתב דין היין כפי התירוץ על דרך התלמוד שם וכמו שקבלנו פירושו ז"ל אבל אוצרות יין ואוצרות שמן שמסתפק מהן ובית המלח ובית השעוה ובית דגים קטנים ובית העצים ובית המורייס וחורי הבית האמצעים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין בהן חמץ ואם ידע בודאי שלא הכניס בהן חמץ אינו צריך בדיקה עכ"ל. מעתה העמק ודקדק ותבין. ושוב בדקתי בספר המאור ולא מצאתי שהשיג לר"י אלפס ז"ל בדבר זה לא בגירסא ולא בדבריו דהוה ניחא ליה שפיר:

וכשבודק המרתף עד לא מצא פירורין כלל צריך לבדוק. פ"ק דפסחים (דף ח'):

ח

חורי הבית התחתונים עד הכניס להם חמץ: כתב הראב"ד ז"ל טעה בשמן וכו' אינו צריך לפי שיש קבע לסיפוקו עכ"ל: ואני אומר הספרים חלוקים והסופרים לא טעו כי בגירסת הראב"ד ז"ל גרסינן להדיא גמרא מתניתין קמייתא דפ"ק דפסחים ואוצרות יין אין צריך בדיקה והתניא אוצרות יין צריך בדיקה ואוצרות שמן אין צריך בדיקה ופרקינן התם במסתפק כלומר כי תניא באוצרות יין צריך בדיקה במסתפק דחיישינן דילמא אזיל שמש באמצע סעודה לאיתויי יין ופתו בידו ושוכח אותו שם ואשמן לא מהדר ולא מידי והדר אקשינן אי הכי שמן נמי ופרקינן שמן יש קבע לאכילה יין אין קבע לשתייה ע"כ. ולפי זאת הגירסא כתב השגתו ז"ל ואילו היתה זאת גירסת ר"מ ז"ל איך היה טועה בזה גברא רבא כוותיה אלא ודאי הוא הלך בשטת רבותיו וגורס גירסא ספרדית כמו שגרס ר' יצחק אלפס והיא אצלנו בקבלתנו שאין גורס אוצרות שמן בברייתא דאקשינן מינה אלא בברייתא קמייתא דאקשינן עלה דמוקי לה בשאין מסתפק כלומר שיודע בודאי שאינו מסתפק ולכך אין צריך בדיקה כלל לגבי שמן ולגבי יין הקשה בלבד והעמידה במסתפק כלומר שבודאי מסתפק מן היין צריך בדיקה אבל סתם אין צריכין בדיקה ומן השמן לא הזכיר כלל אלא שבקיה כדקאי מעיקרא ומק"ו קא אתי דלא צריך אבל שאר מקומות כגון אוצרות שכר ובית דגים וכיוצא בהן אפילו בסתם צריכין בדיקה ושאר הגירסא של שמן נמי אינה בספרים המדוייקים שבספרד ולכך דקדק בלשונו יפה שחייב אדם לומר כלשון רבו בוא וראה שלא כתב כאן דיני יין ושמן דבר והפכו במסתפק ואינו מסתפק אלא נזהר וכתב יין ושמן שמסתפק כפי הברייתא ואח"כ מיד כתב דין היין כפי התירוץ על דרך התלמוד שם וכמו שקבלנו פירושו ז"ל אבל אוצרות יין ואוצרות שמן שמסתפק מהן ובית המלח ובית השעוה ובית דגים קטנים ובית העצים ובית המורייס וחורי הבית האמצעים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין בהן חמץ ואם ידע בודאי שלא הכניס בהן חמץ אינו צריך בדיקה עכ"ל. מעתה העמק ודקדק ותבין. ושוב בדקתי בספר המאור ולא מצאתי שהשיג לר"י אלפס ז"ל בדבר זה לא בגירסא ולא בדבריו דהוה ניחא ליה שפיר:

וכשבודק המרתף עד לא מצא פירורין כלל צריך לבדוק. פ"ק דפסחים (דף ח'):

ט

חורי הבית התחתונים עד הכניס להם חמץ: כתב הראב"ד ז"ל טעה בשמן וכו' אינו צריך לפי שיש קבע לסיפוקו עכ"ל: ואני אומר הספרים חלוקים והסופרים לא טעו כי בגירסת הראב"ד ז"ל גרסינן להדיא גמרא מתניתין קמייתא דפ"ק דפסחים ואוצרות יין אין צריך בדיקה והתניא אוצרות יין צריך בדיקה ואוצרות שמן אין צריך בדיקה ופרקינן התם במסתפק כלומר כי תניא באוצרות יין צריך בדיקה במסתפק דחיישינן דילמא אזיל שמש באמצע סעודה לאיתויי יין ופתו בידו ושוכח אותו שם ואשמן לא מהדר ולא מידי והדר אקשינן אי הכי שמן נמי ופרקינן שמן יש קבע לאכילה יין אין קבע לשתייה ע"כ. ולפי זאת הגירסא כתב השגתו ז"ל ואילו היתה זאת גירסת ר"מ ז"ל איך היה טועה בזה גברא רבא כוותיה אלא ודאי הוא הלך בשטת רבותיו וגורס גירסא ספרדית כמו שגרס ר' יצחק אלפס והיא אצלנו בקבלתנו שאין גורס אוצרות שמן בברייתא דאקשינן מינה אלא בברייתא קמייתא דאקשינן עלה דמוקי לה בשאין מסתפק כלומר שיודע בודאי שאינו מסתפק ולכך אין צריך בדיקה כלל לגבי שמן ולגבי יין הקשה בלבד והעמידה במסתפק כלומר שבודאי מסתפק מן היין צריך בדיקה אבל סתם אין צריכין בדיקה ומן השמן לא הזכיר כלל אלא שבקיה כדקאי מעיקרא ומק"ו קא אתי דלא צריך אבל שאר מקומות כגון אוצרות שכר ובית דגים וכיוצא בהן אפילו בסתם צריכין בדיקה ושאר הגירסא של שמן נמי אינה בספרים המדוייקים שבספרד ולכך דקדק בלשונו יפה שחייב אדם לומר כלשון רבו בוא וראה שלא כתב כאן דיני יין ושמן דבר והפכו במסתפק ואינו מסתפק אלא נזהר וכתב יין ושמן שמסתפק כפי הברייתא ואח"כ מיד כתב דין היין כפי התירוץ על דרך התלמוד שם וכמו שקבלנו פירושו ז"ל אבל אוצרות יין ואוצרות שמן שמסתפק מהן ובית המלח ובית השעוה ובית דגים קטנים ובית העצים ובית המורייס וחורי הבית האמצעים וכיוצא באלו צריכין בדיקה שסתמן שמכניסין בהן חמץ ואם ידע בודאי שלא הכניס בהן חמץ אינו צריך בדיקה עכ"ל. מעתה העמק ודקדק ותבין. ושוב בדקתי בספר המאור ולא מצאתי שהשיג לר"י אלפס ז"ל בדבר זה לא בגירסא ולא בדבריו דהוה ניחא ליה שפיר:

וכשבודק המרתף עד לא מצא פירורין כלל צריך לבדוק. פ"ק דפסחים (דף ח'):

י

הניח תשעה צבורין עד כמחצה על מחצה: כתב הראב"ד ז"ל לא מיחוורא וכו': ואני אומר מחוור הוא אצל רש"י ורבותינו בעלי התוספות ז"ל שפירשו לענין בדיקה ויש לי ראיה מוכרחת בסוגיין דההיא שמעתא גופה גמרא מתניתין דאין חוששין שמא גררה חולדה דגרסינן תניא כוותיה דרבא הרוצה לאכול חמץ אחר בדיקתו כיצד יעשה מה שמשייר יניחנו בצינעה שלא תבא חולדה ותטול בפניו וצריך בדיקה אחריו ועלה אמרינן תשעה צבורים של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל היינו תשע חנויות פי' דאמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלמא לענין בדיקה קיימא וכן כתב ר"י אלפס ז"ל. ומה שהקשה הראב"ד ז"ל כבר הקשו רבותינו בעלי התוס' ז"ל ואמרו מאי קא מדמי אהדדי ט' חנויות נבלה שהוא דאורייתא והא דבדיקה שהוא דרבנן כדמוכחא שמעתין להדיא דמתמיהין אטו בדיקת חמץ דאורייתא היא מדרבנן היא דאי מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ותירצו בשלא ביטל א"נ כיון דאי משכח לה ואתי למיכלה הוי איסורא דאורייתא כהדדי נינהו. וזה התירוץ נכון יותר בעיני כי לפי תירוץ ראשון היה קשה לי דהא בברייתא הרוצה לאכול חמץ אחר בדיקתו קתני ולא קודם ביטולו קתני ודוחק בעיני קצת לומר דאחר בדיקה היינו קודם לאחר ביטול דסתם איניש בתר בדיקה מבטל לאלתר ועוד פי' ר"י הזקן ז"ל דמיירי כגון שנטל לפנינו ונכנס בפנינו והניחו שם דהוה ליה כספיקא דאורייתא וכט' חנויות שלקח בפנינו ואינו ידוע מאי זה מהן לקח דספיקו אסור דכיון שנולד הספק בפנינו ספיקו אסור. וזה דעת נכון ותירוץ יפה וכן נראה מלשון ר"מ ז"ל שהיה דעתו אם תדקדק בו ומחוור טפי:

יא

שני ציבורין אחד של מצה עד פעם אחרת שאין כאן קבוע. פ"ק דפסחים (דף ט'):
כתב הראב"ד ז"ל זה שיבוש דקבוע ודאי וכו': ואני אומר חס ושלום שנשתבש בכל אלו השאלות שנקבעו בגמרא אחר שאמר פירש ואתא עכבר היינו סיפא כו' עד בנמצא הלך אחר הרוב פי' לפי שאינו קבוע וכן בכל הני אינו קבוע דמה לי נמצא ביד עכו"ם מה לי נמצא בפי עכבר הלכך כולהו להא דמו בענין קבוע והוצרכו לדמותן כל אחת ואחת למאי דדמי לה ומיירי כולהו כגון שלא נטל בפנינו לבד מקמייתא כדכתיבנא מדעת רבותינו ז"ל והסכים לדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל שהקשו על הראשון דדאין לה בדין קבוע אמאי לא דיינינן לה בנמצא ונימא מה לי נמצא ביד עכבר מה לי נמצא ביד עכו"ם ותירצו ז"ל דקמייתא נולד הספק בפנינו וכל שארא לא והוא דעת ר"מ ז"ל שהוקשה לו כן ותירץ בזה והוא דעת נכון ולכך כיון מסדר התלמוד לסדרן אחר נמצא וקמייתא כדקיימא קיימא ולא סידר כל אילו בתר דין קבוע וגם לא הקדים לסדר אלו ויסדר אחריהן קבוע ושאינו קבוע כד"ן. אבל על שאר דברי רבינו הראב"ד ז"ל אין להשיב לפי שאני לא באתי בזה החבור לסתור אלא לבנות:

יב

הניח החמץ בזוית זו וכו' עד בשמי קורה. פ"ק דפסחים (דף י'):

היה חמץ בבור עד ודיו. פ"ק דפסחים:
כתב הראב"ד ז"ל לפי שיטתו שכתב כאת"ל השנויים בגמרא וכו': ואני אומר דעת הראב"ד ז"ל כי כוונת ר"מ ז"ל לקיים כל ואת"ל שנאמרו באותן השאלות ואילו כן היה כותבן ומסדרן על סדר התלמוד פ"ק דפסחים גמרא מתני' דאין חוששין שמא גררה חולדה אלא ודאי יש לו על כל דבר ודבר טעם וראיה וגם בזה מצאתי לו דהא אוקמינן בהאי פירקא טעמא דבדיקה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילוה ואתי למיכל כלומר שישכח האיסור ויבא לטעום וליכשל בה יאכלנה והכא לגבי בור לא משכח לה והרי אתייאש מינה והרי זה כמי שעשה את ביתו אוצר וכמי שעשה מחיצה לחמצו של נכרי ריש פ"ק דדי לו בכך והטמנה דקאמר הראב"ד ז"ל היינו דוקא שלא ביטלו אבל ביטלו אינו עובר עליו וכדאמרינן בתלמיד היושב לפני רבו ויש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו מבטלו בלבו עד שלא תגיע לאיסורא דאורייתא והכא נמי קודם שיגיע לידי איסורא דאורייתא די לו בביטול ואי משום איסורא דרבנן הם אמרו שצריך לבדוק והם אמרו בבור שאין צריך סולם להעלותו דכולי האי לא אטרחוה רבנן ולכך סמך לו ר"מ ז"ל דין כיפת שאור שייחדה לישיבה טח פניה הרי זו בטלה ומותר לקיימה עכ"ל כי היא ראיה לכל משכיל כי בטח פניה אפילו בלא ביטול סגי וכ"ש בבור דביטול סגי:

יג

הניח החמץ בזוית זו וכו' עד בשמי קורה. פ"ק דפסחים (דף י'):

היה חמץ בבור עד ודיו. פ"ק דפסחים:
כתב הראב"ד ז"ל לפי שיטתו שכתב כאת"ל השנויים בגמרא וכו': ואני אומר דעת הראב"ד ז"ל כי כוונת ר"מ ז"ל לקיים כל ואת"ל שנאמרו באותן השאלות ואילו כן היה כותבן ומסדרן על סדר התלמוד פ"ק דפסחים גמרא מתני' דאין חוששין שמא גררה חולדה אלא ודאי יש לו על כל דבר ודבר טעם וראיה וגם בזה מצאתי לו דהא אוקמינן בהאי פירקא טעמא דבדיקה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילוה ואתי למיכל כלומר שישכח האיסור ויבא לטעום וליכשל בה יאכלנה והכא לגבי בור לא משכח לה והרי אתייאש מינה והרי זה כמי שעשה את ביתו אוצר וכמי שעשה מחיצה לחמצו של נכרי ריש פ"ק דדי לו בכך והטמנה דקאמר הראב"ד ז"ל היינו דוקא שלא ביטלו אבל ביטלו אינו עובר עליו וכדאמרינן בתלמיד היושב לפני רבו ויש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו מבטלו בלבו עד שלא תגיע לאיסורא דאורייתא והכא נמי קודם שיגיע לידי איסורא דאורייתא די לו בביטול ואי משום איסורא דרבנן הם אמרו שצריך לבדוק והם אמרו בבור שאין צריך סולם להעלותו דכולי האי לא אטרחוה רבנן ולכך סמך לו ר"מ ז"ל דין כיפת שאור שייחדה לישיבה טח פניה הרי זו בטלה ומותר לקיימה עכ"ל כי היא ראיה לכל משכיל כי בטח פניה אפילו בלא ביטול סגי וכ"ש בבור דביטול סגי:

יד

הניח החמץ בזוית זו וכו' עד בשמי קורה. פ"ק דפסחים (דף י'):

היה חמץ בבור עד ודיו. פ"ק דפסחים:
כתב הראב"ד ז"ל לפי שיטתו שכתב כאת"ל השנויים בגמרא וכו': ואני אומר דעת הראב"ד ז"ל כי כוונת ר"מ ז"ל לקיים כל ואת"ל שנאמרו באותן השאלות ואילו כן היה כותבן ומסדרן על סדר התלמוד פ"ק דפסחים גמרא מתני' דאין חוששין שמא גררה חולדה אלא ודאי יש לו על כל דבר ודבר טעם וראיה וגם בזה מצאתי לו דהא אוקמינן בהאי פירקא טעמא דבדיקה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילוה ואתי למיכל כלומר שישכח האיסור ויבא לטעום וליכשל בה יאכלנה והכא לגבי בור לא משכח לה והרי אתייאש מינה והרי זה כמי שעשה את ביתו אוצר וכמי שעשה מחיצה לחמצו של נכרי ריש פ"ק דדי לו בכך והטמנה דקאמר הראב"ד ז"ל היינו דוקא שלא ביטלו אבל ביטלו אינו עובר עליו וכדאמרינן בתלמיד היושב לפני רבו ויש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו מבטלו בלבו עד שלא תגיע לאיסורא דאורייתא והכא נמי קודם שיגיע לידי איסורא דאורייתא די לו בביטול ואי משום איסורא דרבנן הם אמרו שצריך לבדוק והם אמרו בבור שאין צריך סולם להעלותו דכולי האי לא אטרחוה רבנן ולכך סמך לו ר"מ ז"ל דין כיפת שאור שייחדה לישיבה טח פניה הרי זו בטלה ומותר לקיימה עכ"ל כי היא ראיה לכל משכיל כי בטח פניה אפילו בלא ביטול סגי וכ"ש בבור דביטול סגי:

טו

כיפת שאור עד מבטל בלבו ודיו. פ' אלו עוברין (דף מ"ה):

טז

כיפת שאור עד מבטל בלבו ודיו. פ' אלו עוברין (דף מ"ה):

יז

המשכיר בית סתם עד סוף הפרק. פ"ק דפסחים (דף ד'):

יח

המשכיר בית סתם עד סוף הפרק. פ"ק דפסחים (דף ד'):

יט

המשכיר בית סתם עד סוף הפרק. פ"ק דפסחים (דף ד'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.