קרית ספר/שמיטה/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קרית ספר ‏ שמיטה ז

א

פירות שביעית אין אוכלין מהם אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול אם חיה שאינה ברשותו אוכלת בהמה לא כ"ש אלא לומר כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכיל לבהמתך מן הבית כלה לחיה בשדה כלה לבהמתך מן הבית וחייב לבערו וזהו ביעור פירות שביעית כל פרי ופרי כל זמן שכלה לחיה מן השדה ואם יש פרי שאינו נגמר אלא בסוף השנה הרי זה אוכל בשבילו אף ע"פ שהוא שמור שאלמלא לא שמרו החיה יכולה לאכול ממנו.

ה

אילן שעושה פירות שתי פעמים בשנה אוכלין בראשון עד שיכלה האחרון דכיון שרגיל לעשות פרי ב' פעמים בשנה אחד לא קרינא כלה לחיה אלא כל שכלה מכל וכל באותה שנה ופירות הסתיו נראה דמדאוריתא אוכלין בשבילן כיון שהם של שנה זו.

ו

הכובש ג' כבשים בחבית אחד כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית ונראה דמדאוריתא כל ירק אחת הוא לביעור ומשום הכי אקילו בטעמא. ואסור לאכול אחר הביעור בין לעניים בין לעשירים דבשעת הביעור שמחלקן מותר לכל בין עניים בין לעשירים דכתיב ואכלו אביוני עמך ודרשינן אביוני עמך וגם עמך אבל אחר הביעור שהוא אחר שאכלו אותם הפירות שחלקו אז אסור לכל מהן שנשאר לאחד מהם ובשעת הביעור נמי אם לא מצא אוכלים שורפו ומאבדו דהא דדרשינן לאכילה ולא להפסד היינו בשעת אכילה אבל בשעה שהוא אסור באכילה יכול להפסידו. וכשם שמבער אוכלי אדם כך מבער אוכלי בהמה מן הבית בשעה שכלה אותו המין מן השדה דכלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית וכשם שמבערין את הפירות כך מבערין את הדמים דהא איתפיסו בקדושת פירות עצמן.

ט

שלשה ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל ואוכלין בכל אחד משלשתן עד שיכלה האחרון שבה דבכל אחד יש שלש ארצות אבל אין אוכלין ביהודה כשכלו פירות משלש ארצותיו על הגליל שלא כלה דכתיב ולבהמתך ולחיה אשר בארצך כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמה מן הבית כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית וכיון דכתיב בארצך משמע למעוטי דאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל דגמירי מסורת מאבות דאין חיה שביהודה מתרחקת כל כך לצאת מגליל ליהודה ומיהודה לגליל אבל יוצאה היא מיהודה ליהודה מגליל לגליל ואם כן אין חיה שביהודה גדלה על פירות שבגליל ואין חיה שבגליל גדלה על פירות שביהודה ולהכי קאמר בארצך לומר דאין סומכים אלא על ארצם ולא מארץ לארץ כדאמר.

יב

המוליך פירות ממקום שכלו למקום שלא כלו נראה דמדאוריתא חייב לבערם כיון שכלו באותה הארץ דאין סומכין אלא עליה כדילפינן וממקום שלא כלו למקום שכלו נראה דלא אסיר מדאוריתא כיון שלא כלו בארצו כדאמרינן. פירות הארץ שיצאו חוץ לארץ מתבערין במקומם ולא מטרחי' ליה להחזירן לארץ לבערן שם משום שנאמר בארצך לחיה אשר בארצך וזהו ביעורן שמפקירה במקום דריסת חיה ובהמה ואע"ג דמהאי בארצך דרשינן לעיל דאין סומכין בני יהודה אלא על ארצם ולא על של גליל אפ"ה קרי ביה בארץ בארצך דאי הוי כתיב בארץ הוה ש"מ חדא מינייהו השתא דכתיב בארצך קרי ביה תרתי א"נ מאשר בארצך דאשר לדרשא אתא.

יג

כלל אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם או מאכל בהמה או ממין הצובעים ואינו מתקיים בארץ יש לו ולדמיו ביעור אוכל אדם ובהמה הא דרשינן כל זמן שכלה לחיה מן השדה וגו' וממין הצובעים דנפקא לן לכם לכל צרככם לא עדיף מאכילת אדם ובהמה דאינן אלא עד שעת הביעור ואם היה מתקיים בארץ אע"פ שיש לו ולדמיו שביעית אין לו ביעור דהא אינו כלה לבהמה מן הבית עד שתכלה לחיה מן השדה וצביעה נמי אם לא כלה אותו המין מן השדה יכול לצבוע מאותו המין בבית ונראה דמדאוריתא כל שמתקיים בארץ אין לו ולדמיו ביעור אפילו אחר ר"ה דהא כל זמן שלא כלה מן השדה אינו מבערו מן הבית וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה ואין ממין הצובעין הואיל ואינו לעצים יש לו ולדמיו שביעית דלכם כתיב לכל צרככם כשהנאתו וביעורו שוה דומיא דאכילה שבשעת אכילה כלה מן העולם אבל אין להם ולדמיהן ביעור דצביעה והדלקה דאיתרבו מתהיה אפילו במידי דבר אכילה אית להו ביעור כאכילה כשכלה לחיה מן השדה אבל שאר דברים דלא איתרבו אלא במידי דלאו בר אכילה מדכתיב לכם לכל צרככם לית להו ביעור אפילו אינו מתקיים בארץ דהא לא קרינא כלה לחיה כיון דאינו ראוי לאכילה דאף על גב דמין הצובעים אפילו אינו ראוי לאכילה יש לו ביעור היינו משום דצובעין אפילו במידי דבר אכילה כדאמר'.

טו

קליפין והנץ של רמון וגרעינין יש להם ולדמיהם שביעית ואין להם ביעור נראה משום דאינה עיקר פרי. לולבי זרדין וחרובין יש להם הכל לולבי אלה ובוטץ ואטד יש להם ולדמיהם שביעית אבל אין להם ביעור דאין הלולבין נושרין ואינו כלה מן השדה אבל עלין שלהן יש להם ביעור בעת שנושרין מאילנותיהם ועלי קנין וזתים וחרובין אין להם ביעור לפי שאינן כלות עשבים לחים ויבשים נראה דמדאוריתא כל שלא כלו בשדה.

יט

הוורד והכופר והלוטם יש להם הכל ולא תימא דהוו כעצים שאין בהם קדושת שביעית ומשום דאין הנאתן וביעורן שוה וקטף לית ביה קדושת שביעית לפי שאינו כי אם לחלוח העץ ובטל אגב העץ והיוצא מן הפגין יש לו הכל הוו כפרי גופיה ולא בטיל דכיון שהפרי עצמו יש לו שביעית שרפו נמי אבל היוצא מן העצים כיון שהעץ אין לו קדושת שביעית בטל שרפו אגביה כדאמר' כיון שיש בעץ פרי אחר אבל באילן סרק אף היוצא מן העלין ומן העקרים יש לו הכל דשרף זה הוא פרי של זה העץ ולא בטיל אגביה.

כא

פירות שביעית שנתערבו בפירות אחרות מין במינו או מין בשאינו מינו מדאוריתא אזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים. וכל פרק שמיני מדרבנן אלא מי שהוא חשוד לעשות סחורה בפירות שביעית או שלא לבערם ומוכר מהם דאפשר דמדאוריתא אסור ליקח ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.