הר המוריה/פסולי המוקדשין/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין ג

א

כאילו

שחטן וכו'. זבחים נ"ח א' תוספתא שם פ"ז ועיין מכילתא יתרו פי"א יעו"ש.

ב

בראש

המזבח וכו'. זבחים פ"ד א' ועיין תוספות שם פ"ה א' ד"ה ומאי וכו' תוספתא פ"ט.

ששחטה

למטה וכו'. תוספתא זבחים פ"ט ובחנם נדחק מרן בזה.

ומוריד

הקרביים וכו'. בתוספתא זבחים פ"ט ובש"ס פ"ה א'.

ומעלה

אותן וכו'. כ"ה בתוספתא שם ומזה מבואר דמיירי בכשרה דאי בפסולה הא אם ירדו לא יעלו וכמבואר שם בזבחים בסוגיא הנ"ל דאסור להעלותן והא דמדיחן היינו טעמא שלא יהיו קדשי שמים מוטלין כנבילה יעו"ש היטב בסוגיא הנ"ל.

ומוריד

העור וכו'. כ"ה בתוספתא שם וכן מוכח בש"ס שם פ"ה א'.

ג

מפשיט

ומנתחן וכו'. כ"ז שם בתוספתא יעו"ש היטב ששם מבואר כ"ז.

עולה

שהיא וכו'. זבחים כ"ז א' ותו"כ צו פ"א (ועיין תוספתא שם פ"ט וז"ל הדם כדברי רבן גמליאל זורקו ע"ג האישים נסכים נותנו לספלים עכ"ל הוא ט"ס וצ"ל הדם כדברי ר"ג זורקו ע"ג המזבח וכו') והטעם שפסק כר' יהושע עיין מרן ולחם משנה.

ד

חיה

לראש וכו'. זבחים פ"ד א' ותוספתא שם פ"ט.

ה

שלא

נתקדש וכו'. זבחים פ"ג ב'.

ירדו

לפי וכו'. זבחים כ"ז ב' פ"ד א' ושם כל הסוגיא נדה מ' ב' תוספתא זבחים פ"ט תו"כ צו פ"א.

ו

אם

עלתה וכו'. זבחים כ"ז ב' תוספתא שם פ"ט תו"כ צו פ"א ופסק כרבי יהודה דהלכה כמותו לגבי ר"ש כידוע ודוקא ביצא דמה אבל יצא בשרה אה"נ דאם עלה לא ירד כדאיתא בזבחים נ"א א' ס"ח ב' פ"ד ב' ובמנחות ו' ב' (ועיי"ש בתוס' דדם אם נזרק נמי לא יתקנח ועי' בתוס' זבחים פ"ז ב' יעו"ש וע"ע שם פ"ד ב' ד"ה הגה"ה יוצא וכו' ושם כ"ז ב' ד"ה לאו וכו' ושם ס"ח ב' ד"ה ונילף וכו' סד"ה שם יעו"ש היטב) ולפ"ז צ"ל כאן או שיצא דמה וכו'.
ועיין בתוספות זבחים כ"ה א' (הנמשך מכ"ד ב' בד"ה והרי וכו') וס"ח א' ד"ה מלק בשמאל וכו' ושם פ"ד ב' בהג"ה יוצא וכו' יעו"ש היטב ובמנחות י' ב' בד"ה והרי וכו' דדוקא בבהמה ס"ל לר"י דאם עלו ירדו אבל בעוף מודה לר"ש יעו"ש היטב. וה"נ ס"ל לרבינו כן וכמבואר לקמן סי' ע' סעיף א' וכ"כ שם הלח"מ וזה שדקדק וכתב כאן בהמת קדשים וכו' לאפוקי עוף וכו' וכן ראיתי להתוס' יו"ט בפ"ז מ"ה יעו"ש וע"ע בחי' פנים מאירות זבחים ס"ח ב' יעו"ש.
והנה בדברי התוס' ראיתי שערוריה כי בדף ס"ח א' ד"ה מלק וכו' לא הכריעו בזה וכן שם פ"ד ב' ומשמע שם דדעתם נוטה יותר לאוקמה האי משנה דס"ח א' אליבא דר"ש יעו"ש היטב וכ"כ שם ס"ח ב' ד"ה אמר וכו' דהמשנה אתי כר' שמעון אבל לר' יהודה מליקת לילה מטמא בבית הבליעה וכ"כ שם בפשיטות דמלקה זר ובע"מ תרד לר"י יעו"ש וכ"כ עוד שם בד"ה אלא לרב וכו' דמליקת לילה תרד לר"י יעו"ש והא דאינה מטמאה ע"כ לר"ש יעו"ש היטב וכ"כ עוד שם ס"ט א' בד"ה מליקת זר וכו' יעו"ש היטב וע"ע שם ד"ה ואין דנין וכו' שכתבו וז"ל וא"ת א"כ מליקת חולין בפנים וקדשים בחוץ נילף נמי ממליקת שמאל ולילה דהוי שלא בהכשרו משלא בהכשרו וי"ל כיון דאם עלה לא ירד הכשרו קרינא ביה עכ"ל.
ולכאורה כ"כ לר' יהודה דאיהו בעל הברייתא הזו מנין ליוצא וכו' וכתב דאם עלה לא ירד לדידיה אלמא דמודה במליקת לילה דלא תרד אבל י"ל דכ"כ לר"ש והא דמייתי הש"ס הך ברייתא משום דעל כרחך ר"ש מודה בה וכמש"כ התוס' לעיל ס"ח ב' בד"ה ונילף וכו' יעו"ש היטב וע"ע תוס' נדה מ' ב' בד"ה פרט וכו' ובד"ה והנתנין וכו' ואי"ה עוד יבואר מזה.

ז

קדשים

שלנו. זבחים כ"ז ב' תוספתא שם פ"ט יעו"ש היטב ושיעור דברי רבינו כך הוא אבל קדשים שלנו ומפרש היינו שלן הדם או הבשר או האימורים כל אחד מהם שלן אם עלה לא ירד ופשוט.

הואיל

וראויין וכו'. כ"ה לשיטת רבי יהודה שם בזבחים פ"ד ב' יעו"ש ועיי"ש בתוס' ושם ס"ח ב' בתוס' ושם בנדה בתוס'.

ושנתן

דמו וכו'. שם פ"ד א' הנתנין למעלה שנתנן למטה או הנתנין למטה שנתנן למעלה ול"פ ר"י רק בהנהו תלתא דהיינו שנשחט בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים ועיי"ש בנדה ועי' בזבחים כ"ז ב' איתא בהדיא דל"פ ר"י ע"ז יעו"ש היטב. אמנם רש"י במעילה ב' ב' כתב דר"י ס"ל בנתנין למטה שנתנן למעלה או להיפך ירד יעו"ש ותמוה הוא ועיי"ש בתוס' ד"ה ורבה ובזבחים פ"ד א' ד"ה והנתנין וכו' ובנדה מ' ב' ד"ה והנתנין וכו' וע"ע בזבחים ל"ו א' ושם כ"ז א' תוס' ד"ה ואי שלא וכו' דר"י ס"ל דשלא במקומו כמקומו דמי מ"מ הזבח פסול כדאיתא לעיל סי' ס"ה סעיף י' וא"כ בחישב ע"מ ליתן הו"ל ג"כ להיות פסול ואין לומר משום דאם עלו לא ירדו הא כל הפסולים שבקדש כמו בחישב חוץ לזמנו וחוץ למקומו ומ"מ פסול וי"ל דלא דמי דלא פסלה מחשבה רק דומיא דחוץ לזמנו וחוץ למקומו דהתם הזבח פסול ואינו מרצה אבל כאן דהזבח מרצה לכן לא פסלה ביה מחשבה וכן משמע מרש"י ל"ו א' ד"ה ר"י לטעמיה וכו' יעו"ש היטב ושם כ"ז ב' כתב רש"י דר"י ס"ל שלא במקומו כשלא במקומו דמי ועיי"ש בתוס' ד"ה לאו וכו' שכתב לשיטתו דהא דר"י ס"ל שם ל"ו א' כמקומו דמי היינו שלא נפסל במחשבה וכו' אבל לעולם לא כיפר וכו' יעו"ש היטב וזה נגד מש"כ רש"י שם ל"ו א' בד"ה ר"י לטעמיה וכו' יעו"ש היטב ובכל ענין א"א ליישב דבריו במעילה שפי' בפשיטות דר"י אית ליה דהנתנין למעלה שנתנן למטה או להיפך אם עלה ירד שזה נגד סוגיית הש"ס דשם כ"ז ב' וראיתי בצאן קדשים שם שמחק זה מרש"י יעו"ש היטב ועי' מה שאכתוב לפנינו מזה אי"ה.

שנשחטו

בדרום וכו'. כבר תמה ע"ז מרן וז"ל דהא במעילה ב' ב' מבואר דלר' יהודה ירדו יעו"ש. והנה הלח"מ כתב דבאמת פליגי הסוגיות אהדדי כי הסוגיא דמעילה ס"ל דר"י פליג ג"כ בניתנין למעלה שנתנן למטה וכן להיפך אולם רבינו קאי בשיטת סוגיא דזבחים כ"ז ב' יעו"ש היטב ובהכי אתי שפיר דברי רש"י דמעילה הנ"ל ועי' מש"כ לעיל בפ"א מהל' בית הבחירה ה"ג דרבינו גורס כגירסת הספרים הישנים דמייתי התוס' בזבחים ק"כ א' והבאתי שם ראיה דהגה"ה בדף י"ד א' ד"ה הג"ה תוך עזרה וכו' ס"ל ג"כ אותו גירסא יעו"ש היטב ומפרשים דלא מיירי במשלה בהן האור יעו"ש היטב א"כ אתי שפיר דברי רבינו בפשיטות ולפ"ז יתכנו דברי מרן שכתב דהיה לרבינו גירסא אחרת במעילה בזה ועיין במל"מ כאן ה"ו שכתב דרבינו גורס כגירסת רש"י ולענ"ד אינו כן.
וי"ל עוד בפשיטות דרבינו ס"ל דהן אמת בתחלה היה ס"ד דשחיטת דרום גרע טפי והראיה מדס"ל לרבה דאף לר' שמעון תרד אמנם לבסוף כדאסיק רבה בתיובתא ומטעם המבואר במשנתנו זבחים ס"ו ב' דשני במליקה או דשני במיצוי דהוי כשחיטה כמש"כ התוס' בזבחים פ"ד ב' ובנדה מ"א א' ומ"מ ס"ל דאינו מטמא בבית הבליעה והש"ס מדמה זה לשחיטת דרום במעילה שם א"כ סתם לן תנא דהלכה כר"ש בזה ויכול להיות דגם ר"י מודה לזה ואף אם נאמר דפליג ע"ז מ"מ הלכה כר"ש דסתם משנה אליביה והטעם דר"י מחמיר בשחיטת דרום י"ל כמש"כ התוס' בזבחים פ"ד א' ד"ה פרט וכו' משום דדריש לא תזבח כל דבר רע א"נ דהוי כמו שחיטת חוץ יעו"ש ובנדה מ' א' בד"ה זאת וכו' ובזבחים ס"ח ב' בד"ה אמר רב וכו' ובהג"ה שם יעו"ש היטב. ובזה לית הלכתא כוותיה ואי משום דהמשנה לא סתמה רק בעוף ולא בבהמה ובעוף קיל טפי כמש"כ לעיל ה"ו זה אינו דא"כ אמאי מסיק הש"ס בתיובתא על רבה לימא אנא דאמר בבהמה ולא בעוף אלא ודאי פסיקא ליה לש"ס דבזה דמי בהמה לעוף או משום דהוי כשחיטת חוץ או משום דכחנקינהו דמי ובזה שוין עוף ובהמה. אמנם דעת התוס' בכל אלו המקומות דפסול לר"י ותרד שחיטת דרום יעו"ש ומשום דפסקו כסתמא דש"ס דמעילה ודעת רבינו כמש"כ וע"ע לקמן בסי' ע' סעיף ט' יעו"ש היטב ודי בזה לעת עתה עוד נדבר מזה אי"ה.
וע"ע בלח"מ מש"כ בזה שפסק רבינו במעילה בשחט קדשי קדשים בדרום דמועלין רק מדרבנן יעו"ש ואי"ה זה יבואר בהל' מעילה בעז"ה. ועי' בהג"ה שתמה על רבינו שהשמיט הא דר' חנינא סגן הכהנים שהיה אומר דוחה היה אבא את בעלי מום מע"ג המזבח ובפירושו פסק הלכה כמותו ואם חזר בו היה לו להביא דברי ר' עקיבא דמכשיר במומין ר"ל בדוקין שבעין עכ"ל ולא ידעתי מה התמהון הזה כיון שכתב רבינו בהלכה ה' וכל איסורי המזבח שעלו ירדו לפי שאינן ראויין מתחלתן עכ"ל א"כ גם בע"מ בכלל וזה פשוט וברור. שוב ראיתי בתוס' יו"ט שגם הוא כ"כ בפ"ט מ"ג שרבינו לא העתיק דברי ר"ח יעו"ש ולא ידעתי למה כ"כ ואולי קושייתם להתירוץ דשם פ"ה ב' דר"ח ס"ה ס"ל דדוחה כלאחר יד יעו"ש והוקשה להם דהו"ל לרבינו להודיענו דין זה אבל גם זה לק"מ דס"ל כתירוץ קמא דהתם והבן.

ח

הקדש

מקבלו. לכאורה משמע שם פ"ד א' דזה לדברי ר"ש יעו"ש וא"כ רבינו שפסק כדברי ר"י בהלכה ו' לא הו"ל להביא זה הכלל ועיי"ש ב' אולם בתו"כ פרשת צו פ"א ובזבחים כ"ז ב' ובנדה מ' ב' משמע לכאורה דר"י ג"כ ס"ל זה הכלל רק דממעט הני תלת דסעיף ו' ועי' בזבחים פ"ט ויש ליישב דגם ר"י ע"כ ס"ל האי כללא והכי משמע בתוס' ס"ח א' ושם כ"ה א' ובמנחות י' ב' יעו"ש והא דקאמר ור"י יליף טעמיה מפני מה לן בדם וכו' היינו לומר שמטעם זה הוא פסולו בקדש מיקרי והבן ופשוט.

לא

יעלו. זבחים מ"ג א' פ"ד א' ק"כ א' ועיין בתוספתא פ"ט שמסיק וז"ל כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואם עלו ירדו עכ"ל ודע דהתוס' בזבחים פ"ד א' ד"ה זאת וכו' הקשו לר' יהודה דס"ל דכל הרצפה כשרה א"כ כולן עלו וכו' וי"ל כגון שיש הפסק בין הבהמה לרצפת העזרה עכ"ל וכ"כ בנדה מ' א' ד"ה זאת וכו' יעו"ש וכ"כ באם ירדו לא יעלו דהיינו דשחט על הרצפה ואח"כ נתן על הדף או ירדו בלשכה או באולם יעו"ש י"ד א' בד"ה הג"ה תוך וכו' אמנם שם פ"ז א' ד"ה כבש וכו' כתב דשמא רצפה לא מקדשה רק כשרין ולא פסולין יעו"ש וכ"כ עוד במנחות נ"ז ב' בד"ה כבש וכו' יעו"ש היטב.

ט

יעלו

שנייה וכו'. זבחים מ"ג א' פ"ה ב' ועיי"ש ק"כ א' בתוס' יעו"ש ועיין במל"מ לעיל ה"ו שהוכיח מכאן דה"ה בהנך פסולי דקחשיב לעיל סעיף ו' דאם עלו ירדו ה"ה ג"כ דאם משלה בהן האור לא ירדו יעו"ש ויש להסתפק בהנך איסורי המזבח דמבואר בהלכה ה' דאם עלו ירדו איך הדין אם משלה בהן האור אם ירדו או לא ועיין זבחים פ"ה ב' דשם מבואר דהעצמות וקרניים שפירשו דלא מהני בהן משלה בהן האור יעו"ש היטב וצ"ע הדברים הללו למי הן דומין. גם כתב המל"מ דהיכא דאם עלו לא ירדו התם הוא דאמרינן בשמשלה בהן האור אם ירדו יעלו אבל בהנך דאמרינן אם עלו ירדו ומשלה בהן האור התם לא מהני משלה בהן האור רק לענין שאם עלו לא ירדו אבל לענין שאם ירדו יעלו לענין זה לא מהני וצ"ע בכ"ז.

י

יעלה

כולו. כ"ה זבחים מ"ג א' ויש בזה מקום עיון גדול לענ"ד אחר העיון שם בסוגיא היטב, דהנה שם אמר עולא קומץ פגול שהעלהו ע"ג המזבח פקע פגולו יעו"ש היטב דמסיק התם לענין שאם ירד יעלה ובשמשלה בהן האור יעו"ש היטב. ושוב איתא התם ב' א"ר יצחק א"ר יוחנן הפגול והנותר והטמא שהעלן לגבי המזבח פקע איסור מהן ומסיק דמיירי בשמשלה בהן האור יעו"ש. והנה בכריתות י"ד א' מקשה הש"ס אמאי לא חשיב נמי פיגול ומשני בחדא בהמה קמיירי ובשתי בהמות לא קמיירי וכו' אלמה לא משכחת לה כגון שהעלה אבר פגול לגבי מזבח דפקע פגולו והו"ל נותר וכדאמר עולא קומץ פיגול שהעלה לגבי מזבח פקע פגולו והו"ל נותר ומשני באבר אחד קא מיירי וכו' ופריך אלמה לא משכחת לה כגון שהעלה אבר פגול ע"ג מזבח דפלגא מנחה ע"ג מזבח ופלגא מאבראי דמזבח יעו"ש היטב. והנה לכאורה תמוה טובא הא על כרחך מיירי בשמשלה בהן האור וא"כ גם נותר וטמא לית ביה וכדאר"י א"ר יוחנן ועוד אמאי מקשה שם מעולא דלא אמר למילתיה רק גבי קומץ ולא מקשה מהך דאר"י א"ר יוחנן.
לכן נ"ל דעולא ודר' יצחק א"ר יוחנן לא דמי אהדדי כלל וכל חד הוא מילתא בפ"ע. עולא קמ"ל דקומץ פגול שעלה לגבי מזבח פקע פגולו ממנו ומטעם דקאמר דאם אינו מרצה לא היה מביא אחרים לידי פגול יעו"ש. ולכאורה מטעם זה משמע דאף שלא משלה בהן האור וטעם זה לא שייך רק גבי פגול ולא גבי נותר ולא גבי טומאה ופריך למאי פקע פגולו אם לענין שאינו חייב משום פגול הא בקומץ לא שייך זה דבלא"ה לא שייך ביה שאכילתו משום פגול והו"ל להשמיענו בשאר פגול ואי קמ"ל דאם עלו לא ירדו הא משנה מפורשת היא ולאו דוקא בפגול אלא ה"ה בכל פסולו בקדש ואי קמ"ל דפגול שאני דמטעם זה אפי' ירד נמי יעלה משום דכבר עלה וקלטתו מזבח ונעשה בכשר והא איפכא שמעינן לה בהדיא ואי מיירי הכא במשלה בהן אפי' במקצתו וקמ"ל דהעלאתו שהועלה כבר קלטתו ופקע פגולו ונעשה ככשר והא איפכא שמעינן לה בהדיא בשאר איסורין ג"כ. ומשני לעולם בשמשלה בהן האור ולכן מיירי כאן דוקא בהעלאתו דאל"ה לא היה מהני דלא דמי לאבר דהתם מחובר הוא ומהני משלה בהן האור לכוליה אבל הכא דמיפרת לא מהני ולכן בעינן העלאתו כאן ובהעלאתו לבד לא היה סגי כיון דכבר מפורש במשנה פ"ד א' דאם ירדו לא יעלו ולכן מוקמינן לה במשלה בהן האור. נמצא שהמשנה התם מיירי בלא משלה אבל במשלה בכל ענין ירדו יעלו באיברין משום דהן מחוברין ובקומץ משום דמהני לה העלאתו קמייתא דפקע פגולו (אבל בשאר פסול כגון שנטמא הקומץ לא מהני בו משלה בו האור רק מה שנדלק באור אבל השאר אם ירד לא יעלה וכן במנחות הנשרפות שנעשו נותר אי נטמאו וירדו לא יעלה רק מה שמשלה בהן האור) וקאמר התם רב אחאי הלכך כיון שבאמת לא מחובר הוא רק שמה שהועלה ע"ג מזבח בפעם ראשונה מועיל לו אם משלה האור במקצתו כאילו היה כשר ולכן גם בפלגא נחית אארעא ולא הועלה שנית ע"ג המזבח רק פלגא ומשל בו האור מתחלתו מסקינן אידך פלגא נמי שמהני ליה מה שהועלה בראשונה כולו.
אמנם ר' יצחק אר' יוחנן מיירי באופן אחר והוא שהעלה ע"ג המזבח פגול או נותר או טמא ומשלה בהן האור ונעשה כמקוה טהרה ואזיל מיניה כל שום איסור דהוי כאילו הוקטר כבר לגמרי ואין כאן לא איסור פיגול ולא נותר ולא טמא משא"כ בהא דעולא דלא מהני רק לענין פיגול ולא לשום דבר והתם בכריתות מיירי כדומיא דעולא דעלה ע"ג המזבח ולא משלה בהן האור כלל ולא מיירי שירד ואח"כ עלה אלא בפעם ראשונה שהעלהו לגבי מזבח ופקע פגולו ממנו ולכן לא יכול לאתויי מר"י אר"י ולכן לא פקע רק פגול וכטעמא דעולא אבל נתותר עליו איסור נותר (והתם לא מיירי כלל ממשלה בהן האור דעד כאן לא בעי עולא בשמשלה בהן האור רק לענין אם ירדו בשיעלו פעם שניה וכנ"ל. אבל התם מיירי בפעם ראשונה ואי קשיא דא"כ בלא"ה אינו חל עליו איסור פיגול זה אינו דעד כאן לא חל איסור פיגול רק בקומץ ומשום דהוא עצמו מתיר וכדאי' בזבחים מ"ג א' אבל התם בכריתות מיירי בבשר פיגול והתם יש לו מתיר אחר והוא הדם וכדאיתא בזבחים שם) ועיין תוספתא זבחים פ"ט וז"ל הפיגול והנותר והטמא שנתן ע"ג האישים חייבין עליהם משום פגול ונותר וטמא עכ"ל וצ"ע ואולי צ"ל אין חייבין וכו' ובהכי ניחא נמי מה שהקשו התוס' בכריתות שם ד"ה אמר עולא וכו' אמאי לא הקשו מהא דאמר עולא אם משלה בהן האור אם ירדו יעלו יעו"ש כיון דהוכחתי דמיירי כאן בלא משלה בהן האור כלל וגם התם אין הטעם משום דפקע פגולו דהתם הטעם דנעשה לחמו של מזבח ושייך כן בכל האיסורים והבן. ועיי"ש בתוס' ד"ה פקע וכו' שג"כ כתבו דהא דהקומץ דמחית פלגא אארעא וכו' מיירי בשעלה בפעם הראשון על המזבח כולו יעו"ש וכ"כ עוד בזבחים מ"ב ב' ד"ה הקומץ וכו' יעו"ש היטב וכן נ"ל דברי רבינו דמיירי בהכי ולכן כתב זה אחר דין הקודם דמיירי בעלו וירדו וע"ז קאי ג"כ דין זה דמיירי בכה"ג.
וצ"ע על רש"י בזבחים מ"ג ב' ד"ה פקע וכו' שכתב וז"ל איסור פיגול לכדאמרן שאם ירד יעלה ואיסור נותר וטמא נמי להכי פקע שלא יתחייב האוכלו מידי עכ"ל וצ"ע אמאי לא פי' לענין פיגול ג"כ דמיירי לענין אכילה דבשלמא לגבי קומץ ליכא נפק"מ לענין אכילה דבלא"ה אין שם חיוב אכילה משום דהוא גופיה מתיר משא"כ הכא בבשר וצ"ע. ונשאתי עיני ואראה מה ידברו בזה מפרשי המסכת וראיתי בצאן קדשים שהרגיש ג"כ באיזה דברים שהרגשתי וכתב ע"ד שכתבתי רק שקיצר בזה יעו"ש היטב ועיין מש"כ על רש"י ד"ה פקע יעו"ש שראיתי כן בחי' פנים מאירות שכתב כך ליישב ג"כ קושיית התוס' כריתות שם כמש"כ והתהלה לאל שנחני בדרך אמת לכוין לדעת הגדולים הנ"ל.
ובהכי יישבתי דעת רבינו שכתב לקמן בפרק י"ט הלכה כ"א דפגול ונותר וטמא שהעלן לראש המזבח משמשלה האור ברובן פקע איסורן יעו"ש ולמה כתב שם רוב דוקא היינו טעמא דהעלאת המזבח לבד אינו מעלה ולא מוריד ולכן בעינן ברובן דוקא דהוי רובן ככולן או מטעם שנחשבין כאילו הוקטרו כדאיתא במנחות כ"ו ב' ואף דכתב שם פגול ובפגול מהני העלאת המזבח לבד י"ל דנפק"מ שאם היה עוד שום איסור עם הפיגול כגון שם שהיה נותר ג"כ האור מפקיע כל איסור מהן ובזה א"צ למש"כ המל"מ בזה ומה שהעלה דטעם דר' יצחק אר' יוחנן הוא מטעם דעולא יעו"ש כבר כתבתי דליתא דטעם דעולא לא שייך כ"א בפגול ולא בשום דבר אחר (אבל זה אין להקשות אמל"מ כיון דעולא קאמר ק"ו שלו אם אחרים מביא וכו' ומיירי בענין שמשלה האור ברובו וא"כ איך למד מזה במשלה האור במקצתו לענין אם ירדו שיעלו לק"מ דזה שאמר ק"ו אם אחרים מביא וכו' מיירי לענין דליפקע מאיסורו ובעינן רוב אבל לענין שיעלו אם ירדו די בזה במשלה במקצתו ולא מדמה להדדי רק כמו דהתם מהני החיבור כך לענין זה נמי כמחובר דמי וק"ל).
והנה לפי מש"כ דהכא מיירי בעלו וירדו ניחא נמי הא דהכא אפילו פלגא מחית אארעא מסקינן ליה ומ"ש דבכריתות איתא דאם היה מקצת אבר חוץ למזבח לא קדשו המזבח יעו"ש משום דהתם מעולם לא עלה על המזבח מתחלה ובזה אזדא מש"כ המל"מ יעו"ש היטב ועיין ברש"י זבחים מ"ג א' ד"ה תנינן וכו' שכתב וז"ל דבלאו עלה נמי אין חייבין עליו עכ"ל וכתב עליו בעל הפנים מאירות וז"ל יש לדקדק דהא התוס' הביאו (שם מ"ב ב' בד"ה הקומץ וכו') קושיית רש"י ותירצו דמתניתין מיירי שמשלה בהם האור וע"כ מתניתין נמי מיירי שעלה וע"כ קושייתו היא דלמה ליה הק"ו תיפוק ליה בלא זה כטעמא דמתניתין עכ"ל. ולכאורה אין קושייתו כלום דהתם כתב רש"י דמיירי שמשלה האור ברובו והוא אכל את הנותר שלא עלה מעולם ע"ג המזבח לכן בעינן טעמא שהוא עצמו המתיר אבל כאן מיירי שעלה לגבי מזבח ועולא מיירי מאותו שעלה לכן מקשה שפיר ל"ל טעמא דעלה אפי' אכל אותו שלא עלה פטור מטעם דהוא עצמו הוא מתיר, והבן.
גם מה שהוכיח המל"מ דלדעת התוס' שכתבו דכאן מיירי בשעלו כבר פעם אחת והכריח דעל כרחך הכא מיירי דמשלה בהן האור אחר שירד דאם משלה בהן האור קודם שירד אף אם ירד כולו יעלה וכ"ש בכה"ג דפלגא אמזבח יעו"ש היטב לפי מש"כ אין שום ראיה דהא דאם משלה האור קודם שירד יעלה אפי' ירד כולו היינו דוקא בדבר המחובר דקדשינהו האש לכולו משא"כ בסלת דמיפרת ובשאר איסור לבד מפיגול אה"נ דאם ירד לא יעלה דהעלאת המזבח לא מעלה ולא מוריד כלל וזהו דחדית עולא דבפיגול מהני ג"כ בסלת דאם משלה האור בקצת ממנו והשאר ירד דיעלה ועיין רש"י במעילה ג' ב' בד"ה אמר ליה וכו' דמיירי במשלה בהן האור מקודם שירד יעו"ש היטב. אך י"ל דרש"י לשיטתיה דכתבו התוס' בזבחים מ"ב ב' ד"ה הקומץ וכו' בשמו דמפרש לה להא דרב אחאי בעלייה ראשונה וקמ"ל דבעלייה ראשונה נמי יעלה אם מחית פלגיה במזבח ופלגיה אארעא וזה דוקא בכה"ג אבל בעלייה שנייה מיירי שעלה מחצה ומשלה בהן האור אח"כ וכמש"כ המל"מ (וע"ע ברש"י בזבחים מ"ג ב' בד"ה הלכך וכו' יעו"ש היטב) אך מ"מ י"ל שפיר כמש"כ לעיל. אך אי קשיא הא קשיא דמאי מוסיף רב אחאי אדעולא כיון דעולא ג"כ קמ"ל דאם משלה האור במקצתו ושוב ירד כולו דכולו יעלה ומטעם דאהני ליה עלייתו בפעם הראשונה ומאי מוסיף ר' אחאי אם פלגיה מחית בארעא דיעלה אם משלה האור במקצתו קודם שירד המחצה לארץ ומצאתי בחי' פנים מאירות שהרגיש בזה ומשמע מדבריו שיש לחלק בין אם ירד כולו דאף שמשלה בהן האור אותו מקצת ג"כ ירד דעדיף טפי דבזה ודאי יעלו ובין אם לא ירד רק אותו מקצת שלא שלט בהן האור והו"א דמיגרע גרע ולא יעלה קמ"ל רב אחאי דאפ"ה יעלה יעו"ש היטב. אבל אם נימא כסברת המל"מ דהכא מיירי בשמשלה האור אח"כ לאחר שירד אתי שפיר ומדוקדק טפי לשון רבינו במש"כ ומקצתו בארץ (ולפי מה שפרשתי מיירי ר"ל שירד) ומקצתו משלה בו האור דמשמע שמשלה האור לאחר שירד והבן ויש לעיין בזה.
אמנם המל"מ היסב דעת רבינו למש"כ התוס' שם בשם ר"ת דקומץ עדיף מאיברים יעו"ש א"כ יש לעיין למה נתלבט בתחלה לחלק בין הא דהכא ובין מש"כ רבינו לקמן סימן פ"א סעיף כ"א דשם הוצרך רבינו להיות משלה בהן האור ברובו משא"כ הכא והאריך טובא בזה יעו"ש היטב הא בפשיטות ניחא דבסלת שאני והתם מיירי באיברים וצ"ע בזה (וסברת ר"ת משום דמושך על כרחך משום דאל"כ הוי קומץ חסר (וכדלעיל סימן מ"ז סעיף י"ד) לכאורה יש לעיין א"כ במקטיר חצי זית אימורין לימשך לאידך דאל"כ אין הקטרה פחותה מכזית ועיין כריתות י"ד א' בגליון שם דאינו כן אך י"ל דבהקטרת איברין שאני דאין הקטרת אימורין מעכב וכמש"כ תוס' ועיין בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ב ד"ה ואין הקטרה שתמהתי על פי' הגירסא יעו"ש היטב.

יא

מקטירין

אותו וכו'. שם פ"ו א' וכרבא משום דלא קיבל מן רבה ועיין במל"מ לעיל פ"א מהל' תמידין ומוספין ה"ג ובמש"כ שם.

יב

כמזבח. שם פ"ח א' אסיקנא בתיקו וכתב מרן ז"ל דמשום דמספקא לא ירד ויש לעיין בזה דילמא אזלינן לחומרא ואמרינן דלא יקריבם (ועיין לקמן הלכה י"ז יעו"ש ותראה שהעיקר כדברי מרן) ועיין בתוס' שם כ"ה ב' בד"ה זאת אומרת וכו' וע"ע שם כ"ו א' דאויר עזרה כעזרה דמי וע"ע שבועות י"ז א' תוס' ד"ה תלה עצמו וכו' ועיין מל"מ לקמן פי"א מהל' שגגות הי"ד יעו"ש ותראה שיש ראיות לדברי רבינו.

קדשים

קלים וכו'. וכ"ש קדשי קדשים כדמוכח בש"ס פ"ה א' ועיין תוס' שם פ"ד א' ד"ה וחוץ למקומו וכו' ועיין מעילה ז' ב' מוכח ג"כ דה"ה בקדשי קדשים וע"ע בתוס' מעילה ז' א' בד"ה תשובה וכו'.

שהרי

נעשו וכו'. עיי"ש פ"ג ב' פ"ה א' ב' מעילה ז' ב' ועיין בתוס' זבחים פ"ג ב' ד"ה למעוטי וכו' דזה הדין הוא ג"כ לר' יהודה יעו"ש וזהו דעת רבינו וכן מוכח מההיא דמעילה יעו"ש היטב דאל"כ מאי מקשה מההיא דעולא דילמא ס"ל לר"ע כר' יהודה אלא אפילו לר"י איתא להך דעולא יעו"ש היטב ודוק.

יג

שני

אשמות וכו'. מעילה ז' ב' וכ"ש שני חטאות וכדפי' רש"י שם והובא במרן וכ"כ תוס' שם א' ד"ה תשובה וכו'.

של

א' וכו'. ר"ל האימורים של אותו שלא נזרק דמו כלל כמש"כ רש"י שם ותוס' שם וכ"כ הראב"ד.

יד

והנסכים

ירדו. כ"ה בזבחים פ"ז א' ואמרינן שם פ"ד א' נסכים הבאים עם הזבח לד"ה ירדו לדברי ר"ג לא ירדו ולית הלכתא כר"ג ועיי"ש בתוספתא פ"ט ובתו"כ צו פ"א.

הבאין

בפ"ע וכו'. שם פ"ד א' נסכין הבאין בפ"ע לד"ה ירדו לדברי ר"ש ור"ג לא ירדו יעו"ש ולית הלכתא כוותייהו ועי' לעיל סעיף ג'.

טו

לא

ירד. זבחים ס"ט א' יעו"ש וצ"ע קצת הא זה דוקא למ"ד דיש עופות בבמה אמנם למ"ד אין עופות בבמה אה"נ דמלקה זר תרד ולכאורה משמע הסוגיא דזבחים קי"ז דאין עופות ומנחות קרבים בבמה עי' לעיל סימן א' סעיף ג' שהארכתי בזה ויש לעיין לכאורה היטב בזה. עיי"ש בתוס' ד"ה מליקת זר וכו' שכתבו דזהו אליבא דר"ש אבל לר' יהודה תרד כמו לילה ויוצא ודרום יעו"ש היטב ועי' מש"כ לעיל ה"ו וה"ז דדעת רבינו אינו כן ועיין כאן בלח"מ מש"כ בזה.

לא

נתקדש וכו'. ר"ל זר שקמץ הוי כאילו לא נתקדש הקומץ בכלי שרת שפסול כדאיתא לקמן סי' ע"ד סעיף ו' יעו"ש (ועי' מש"כ לעיל סי' ס"ה ס"ק נ' יעו"ש) ומפרש דזהו מאי דאיתא שם בש"ס אלא אימא אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה ור"ל דהתם אין קידוש במנחה בכלי שרת לכן כשר בזר משא"כ הכא דבעי כלי שרת לקדש הקומץ ובזר לא נתקדש כלל ויש לכוין גם דעת רש"י לזה יעו"ש היטב וע"ע מנחות ז' א' רש"י ד"ה שיקדשו פסולין וכו'.

שאר

הפסולים. והטעם כיון דילפינן מליקת זר מבמה אה"נ דה"ה כל הפסולים כדאיתא בתוספתא פרק בתרא דזבחים והבאתיו למעלה בסי' א' סעיף ג' יעו"ש היטב.

טז

מותר

העומר וכו'. עיין זבחים פ"ה ב' תוס' ד"ה ומותר וכו'.

שאינן

מחוברין וכו'. אבל אם הם מחוברים עיין לעיל סימן מ' סעיף ב' דיעלו ועיין בתוספתא בפ"ט דזבחים וז"ל העצמות והגידים והקרנים והטלפים שעלו לגבי המזבח ונמצאו פסולין הרי אלו לא ירדו עכ"ל ומיירי ע"כ בדלא פירשו ופשוט הוא.

ירדו. עי' מש"כ למעלה סימן מ' ס"ק ג'.

יז

שמצה

שמנו וכו'. עיין בהשגת הראב"ד ועיין בפי' רש"י ותוס' שם במנחות כ"ג א' ועיי"ש בתוס' ד"ה חרב שנתערב וכו' ועיין בלח"מ כאן.

יח

שאינן

ראויין וכו'. זבחים כ"ז ב'.

קטרת

זרה וכו'. שם וה"ה קטורת שאין זרה תרד כדלעיל סעיף ט"ז. וי"ל דקמ"ל רבותא דהו"א דקטרת זרה של יחיד ראוי למזבח החיצון כדאשכחן בנשיאים עיין במנחות נ' ב' יעו"ש היטב ועיין בתוספתא פ"ט דזבחים וז"ל אין לך שמקדיש במזבח החיצון אלא את הראוי לו עכ"ל ומינה הא מזבח הפנימי מקדש אפי' שאין ראוי לו נמי.

קומץ

מנחה. משמע דכ"ש קטרת דראוי לו הוא יעו"ש בש"ס דזבחים כ"ז ב'.

הכבש

ושאר וכו'. עיין זבחים פ"ו א' פ"ז א' ועיין תו"כ צו פ"א ועיין מש"כ בזה לעיל סי' א' ס"ק ל"ג ועיין מל"מ לעיל סעיף י"א שכתב בשם התוס' דאם לנו בכבש וכן בסובב אין לינה פוסלת יעו"ש ועיין בתוספתא דזבחים פ"ט וז"ל איברים שלנו בעזרה מעלין אותן כל הלילה שעל גבי הכבש שבראשו של מזבח מעלין אותן לעולם עכ"ל והא דרבינו לא מייתי דין זה י"ל כיון שכבש בכלל מזבח בזה וכבר כתב דין זה במזבח בסעיף י"א וכמש"כ המל"מ ובסובב י"ל דרבינו לא ס"ל כן דהוא גורס לעיל סי' נ"ה סעיף י"ג סודרין אותן בכבש כנגד הסובב וא"כ אין הדין כתוס' בזה ועיי"ש מש"כ בזה.

באיסורי

המזבח. לעיל סי' ל"ג סעיף ה' יעו"ש וע"ע לקמן סעיף י"ט.

יט

מקדשות

את וכו'. זבחים פ"ח א' מנחות ח' ב' י"ט ב'.

כמו

שביארנו וכו'. לעיל סי' ט' סעיף ט"ז י"ז.

מקדשין

דם וכו'. עיין זבחים פ"ז א' ב' דבעי מיניה ר"ל מר' יוחנן ופשיט ליה דמקדשין ליקרב ודחי לה יעו"ש ופירש"י שם דבעי לה אם קיבל הדם בכלי שרת מהו שיקדש שמותר להקריב את האימורין הפסולין לכתחלה יעו"ש היטב ועיי"ש בתוס' מה שפי' בשם ר"ת דאדרבה דר"י פשיט ליה דאסור לכתחלה להקריב אעפ"י שנתקבל בכלי שרת כדין יעו"ש היטב ובתוס' מנחות ז' א' ד"ה אין וכו' יעו"ש היטב ועיין כריתות כ"ד ב' ובתוספות שם ד"ה קסבר וכו' ועיין במרן ולח"מ שחלקו בין דם לשאר דברים יעו"ש ובזה י"ל דלזה כיון רבינו בסעיף י"ח שכתב וכן כשיגיע לכלי שרת כל דבר הראוי לו מתקדש ולא יפדה לעולם וכו' ור"ל דלזה דוקא מתקדש לענין שלא יהא נפדה אבל לא לענין שיקרב אבל הכא לענין דם כשרין ליקרב וק"ל וע"ע תוס' זבחים כ"ז ב' בד"ה האי רצפה וכו' יעו"ש היטב שכתב בפשיטות דאין כלי שרת מקדשין ליקרב.
אבל יש לעיין דאכתי תקשה א"כ אמאי פסק לקמן סימן ס"ז סעיף י"ט דאין הלכה כר' יוסי משום דס"ל דכלי שרת מקדשין את הפסולין ליקרב כדאיתא בכריתות כ"ד ב' וכמו שהקשה הלח"מ ותירץ הלח"מ אין שייך כיון דבדם פסק דמקדשין הכלי שרת להקריב ועיי"ש בפי' המשנה לרבינו דכתב וז"ל ואין הלכה כר' אליעזר ולא כר' יוסי לפי שר' יוסי אומר כלי שרת מקדשין את הפסול ליקרב וכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל זה נדחה עכ"ל והנה בזה י"ל דמשום הכי לא פסק כרבי יוסי משום דר"י ס"ל כר"ש דכל העומד ליזרק כזרוק דמי ובזה לא פסק רבינו כוותיה אבל במאי דס"ל לר"י דכ"ש מקדשין הפסול ליקרב בזה שפיר הלכה כמותו אף שלשונו בפי' המשניות אינו במשמע כן מ"מ י"ל דכאן חזר בו ובזה ס"ל הלכה כר"י ויש לעיין במנחות ק"ב ב' דשם מסיק דאין הטעם דר"י משום דס"ל דכל העומד ליזרק כזרוק דמי רק דטעמו משום דכ"ש מקדשין את הפסולין ליקרב יעו"ש היטב וכן יש לכוין הש"ס דכריתות הנ"ל וזה לכאורה דלא כפי' רבינו בפי' המשניות דטעם דר' יוסי משום דס"ל דכל העומד ליזרק כזרוק דמי יעו"ש ולפירושו איצטריך לר' יוסי לתרווייהו טעמי משום דס"ל דכ"ש מקדשין פסולין ליקרב וס"ל דכל העומד ליזרק כזרוק דמי רק דס"ל דבטעמא דכ"ש מקדשין פסולין ליקרב בהא לחוד סגי וא"כ פירוש רבינו בפי' המשניות לכאורה נגד סוגיא דמנחות הנ"ל ויש לעיין בזה וע"ע בהל' תרומות פי"ג ה"ו ובהשגת הראב"ד שם וע"ע לקמן פ"ד ה"א דמשמע שם דמספקא ליה אם אמרינן כזרוק דמי או לא.
אולם יש ליישב דברי רבינו דס"ל דהא דאין הלכה כרבי יוסי הוא מטעם שכתבו התוס' בכריתות כ"ד ב' וז"ל ורבנן דאמרי ישפך לא קשיא די"ל דכי נמי בעלמא מקדשי ה"מ משום דהוו קדשים אך אירע בהן פסול אבל הכא דנמצא שהיה חולין אין כ"ש מקדשים אלא קדשים פסולין עכ"ל וזה טעם רבינו להלן בסי' ס"ז. והנה נשאתי עיני וראיתי כי כבר הלכו בו נימושות עי' באהע"ז סימן קכ"ד בחלקת מחוקק ס"ק א' שם הקשה דמוכח מדברי רבינו דס"ל דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי יעו"ש שהוכיח כן מהא דלקמן סימן ס"ז יעו"ש היטב והב"ש השיג עליו ואמר כי אישתמיטתיה הש"ס דכריתות יעו"ש היטב. ותמה תמה אקרא כי לענ"ד לא אישתמיטתיה כי נמשך אחר פירוש רבינו במשנה (וכ"ה דעת הרע"ב בפ"ו דכריתות) כי ר"י ס"ל להני תרתי טעמי ומשום דס"ל דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב הו"ל ככשרים ושוב הו"ל עומד ליזרק וכזרוק דמי יעו"ש ובהא דכ"ש מקדשין ליקרב פסק כוותיה א"כ לא נשאר הטעם דלא פסק כוותיה דר' יוסי רק מטעם דס"ל דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי ושפתי החלקת מחוקק ברור מללו. רק דלפ"ז יש לעיין איך יבאר לנו רבינו הסוגיא דמנחות הנ"ל ואין לומר דס"ל דלא כסוגיא דמנחות משום דבכולי תלמודין קי"ל דר"ש ס"ל העומד ליזרק כזרוק דמי ועיי"ש בתוס' ע"א ד"ה דאי בעי וכו' יעו"ש היטב עם כל זה לא ניחא דכיון דהש"ס דמנחות ס"ל דמטעם דר"י דס"ל דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב וכו' דזה לחודיה די דנימא דהדם יזרק והבשר יאכל ורבינו ס"ל ג"כ דכלי שרת מקדשין ליקרב הדם ואמאי פוסק לקמן בפ"ד דלא כר' יוסי ואי משום שס"ל דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי הא מ"מ בטעם זה לחוד דכ"ש מקדשין הפסולין ליקרב דבזה לחודיה סגי דנימא דהדם יזרק והבשר יאכל והטעם דכיון דמקדש פסולין ליקרב א"כ ע"כ יזרק הדם לבסוף ולכן הוה כאילו נודע אחר זריקה. ובאמת יש לעיין למה פסק לקמן בפ"ד דהדם ישפך דע"כ הדם יזרק ואף אם נימא דס"ל דלאו כזרוק דמי ולכן הבשר ישרף אבל מ"מ אמאי לא יזרוק הדם כיון שנתקבל בכלי שרת וצ"ע בזה.
והנה מצאתי בספר נר תמיד על כריתות שם כמה דברים ממה שכתבתי ונהניתי. ובזה מה שתמהתי לבסוף מצאתי שם שכתב בשם ס' מ"ח וז"ל ותירץ דוקא לר' יוסי דסבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וא"כ לדידיה באם נימא דכלי שרת מקדש הפסול ליקרב והוי כזרוק וא"כ הבשר יאכל אמרינן שפיר והדם יזרק משום דכלי שרת מקדש הפסול ליקרב אבל לדידן דלא ס"ל כל העומד ליזרק וכו' ממילא הבשר ישרוף וא"כ ממילא אין הדם בזריקה אלא ישפך דהא קי"ל כר' יהושע דאם אין בשר אין דם וכפירוש הרמב"ם פ"א מהל' פסולי המוקדשין שאם נפסלו הבשר והאימורים אף שהדם כשר דהדם ישפך ולכך הכא דלא אמרינן כזרוק דמי והו"ל ידיעה בשעת סליחה וא"כ הבשר בשרפה וממילא הדם ישפך ולא קשה כלל ויתורץ מש"כ התוס' בכריתות מה מיבעי נימא דלא כרבי יוסי וכו' די"ל דדוקא הכא באם כ"ש מקדש הפסול ליקרב גם הבשר יהיה מותר באכילה א"כ מקדש שיהא מותר לזרוק הדם אבל היכא דבשרו ואימוריו נפסלין ממילא אין לזרוק הדם ואיתא בפסחים ע"ח דר"י ס"ל אם אין בשר אין דם כר' יהושע והא דמיבעיא כ"ש מהו שיקדש אימורין ובזה בוודאי אין מקדש כדמוקי בגמרא או או קתני שקבלו פסולין אף שזרקו כשרים את הדם אם עלו לא ירדו וכיון דלכתחלה לא יקרב וכיון שאין בשר אין דם וממילא אין לזרוק הדם עכ"ל.
אבל לא עלה ארוכה לקושייתי דהא במנחות ק"ב ב' מסיק דלא ס"ל כלל הא דעומד ליזרק כזרוק דמי ומ"מ מטעם דכלי שרת מקדשין פסולין ליקרב בזה בעצמו יש די שס"ל שהדם יזרק והבשר יאכל ועוד יש לעיין א"כ באיזה אופן כתב רבינו כאן דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב כיון שאין הבשר נותר. אבל בזה י"ל דאה"נ דמיירי כאן כגון בדם של קרבנות הנאכלים דהדם נפסל ושוב עלה הדם בכלי שרת דאז גם הבשר כשר לאכילה אף שהאימורים לא עולים ע"ג המזבח מ"מ כיון שהבשר כשר לאכילה גם הדם כשר לזריקה וצ"ע בזה וה' יאיר עיני.

כ

אלא

במקדש. עיין זבחים פ"ח א' במשנה ובש"ס שם ועי' פסחים ס"ג ב' בתוס' ד"ה מידי וכו' ועי' סוכה נ' א' תוס' ד"ה ואי וכו' ועיין מה שכתבתי לעיל בפ"ה מהל' תמידין ומוספין ה"ז יעו"ש.

אלא

מדעת. סוכה נ' א' מנחות ז' א' ע"ח ב' צ' א' וע' סוטה י"ד ב' ועי' מל"מ מש"כ כאן על הא דחזקיה דסוכה שם ופשוט.

אלא

מתוכן. זבחים פ"ח א' ובתוספתא שם פ"ט ועי' בלח"מ מש"כ בזה.

אלא

שלמים. שם במשנה ניקבו אם עושין מעין מלאכתן.

אלא

מלאין. שם ובתוספתא שם ועיין במנחות ח' א'.

חסרות

אלא וכו'. לכאורה משמע מזה דמזרקות מקדשות חסרות ודומיא שכתב בהלכה י"ט וצ"ע דהא יליף לה מדכתיב שניהם מלאים סלת והתם כתיב אצל מזרקות וכן תמה הלח"מ שם. ונראה לענ"ד דכצ"ל ואין מקדשין אלא מלאין המדות ואין מקדשות חסרות. וכוונתו בכדי שלא נטעה לומר דאם קידש חצי עשרון בעשרון דאינו קדוש כיון שאין הכלי מלא ועי' ברש"י שם לכן כתב דה"ק שיהיה מלא המדה שרוצה לקדש אף דהכלי אינו מלא ופשוט וק"ל ודברי מרן כאן במש"כ וז"ל ומדברי רש"י נראה שיש בנוסחא דידן בגמרא חסרון לשון המדבר בענין המדות עכ"ל ויש לעיין בכוונתו ואולי כוונתו דבש"ס נאמר סתם מלאין ויש לטעות דבעינן שיהיה הכלי מלא ולכן כתב דמרש"י משמע דיש להיות זה בש"ס וכמו שהוא במנחות יעו"ש היטב דשם מבואר דקאי על המדה שרוצה להקדיש וכולי האי ואולי.

להפסל

אבל וכו'. עי' מרן ועיין בלח"מ וכדברי הלח"מ נראין מדלא כתב רבינו זה לעיל בהלכה י"ט גבי אין כלי לח מקדשות את היבש וכו' ודוקא בהך הוא דמקדשין ליפסל אבל בהא דאין מקדשין אלא במקדש ומדעת ומתוכן משמע דאין מקדשין כלל וכדמוכח בסוכה נ' א' ובתוס' שם וכ"מ במנחות ז' א' וכ"כ המל"מ.

כא

להפסל

אבל וכו'. יומא כ"ט ב' מנחות ק' א' ודוקא בלילה אבל קודם לזה בדבר הקבוע לו זמן אינו קדוש ליפסל כמבואר שם בש"ס ועי' לעיל בפ"ה מהל' תמידין ומוספין ה"ז שהארכתי בזה.

כב

נפסלו

כל וכו'. זבחים נ"ט א' ועיין סוכה ל"ג א' תוס' ד"ה נקטם וכו' ותוס' מנחות נ"ט ב' ד"ה כל שבידו וכו'.

כג

בע"ח

נדחים. עיין לעיל פט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש.

כד

אינו

דיחוי. עיין בלח"מ מה שכתב מזה. והנה לפי מש"כ בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ג ד"ה קדושת דמים דהיכא דדחה בידים ס"ל לרב דהוי דחוי אף בבע"ח יעו"ש והכא מיקרי דחה בידים כיון שהקדיש כשהיה המזבח חרב ולא דמי לנפגם המזבח אחר שהוקדשו לכן כתב שפיר רבינו האי דינא כיון דדחוי מעיקרא אף בדחה בידים לא מיקרי דחוי והבן וע"ע לקמן פ"ד הכ"ד יעו"ש היטב ומיושב שם ג"כ קושיית הלח"מ שם.

כה

והמזבח

פגום. זבחים ס' א'.

וה"ה

לקדשים קלים וכו'. יליף לה מברייתא דר' ישמעאל והובא ג"כ במכות י"ט א' ובתמורה כ"א א' ובתוספתא סנהדרין פ"ג ובספרי ראה פיסקא ק"ו. ועיין לח"מ שהקשה דהא בתמורה אוקמינן להך דינא דר"ע דס"ל דבכורות שבאו מחו"ל אין קרבן כתנאי דר' ישמעאל דאוקי להקישא להך דהכא דאין נאכל בשעה שאין מזבח א"כ ס"ל דאם באו קריבין יעו"ש היטב מש"כ בזה. ונראה לענ"ד מדאמר ר' יוסי משם שלשה זקנים שלש דברים הללו משמע שס"ל בזה ככולם וס"ל שאין היקש למחצה ואף דהני תנאים פליגי אהדדי אבל ר"י ס"ל ככל הני תלתא ולכן פסק רבינו כמותם. ועיין לקמן בפ"א מהל' בכורות בלח"מ ה"ה שכתב שם דברים זרים שכתב שם שרבינו גורס לעולם קסבר לא קדשה לע"ל יעו"ש וזהו היפך האמת והיפך ממש"כ כאן ועיין מש"כ לעיל פ"ו מהל' בית הבחירה הט"ו יעו"ש היטב ויתר דבריו שם יתבאר אי"ה במקומם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.