קובץ על יד החזקה/דעות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קובץ על יד החזקה ‏ דעות ו

ה

כל השונא אחד מישראל וכו'. כתב בהג"מ אבל אדם רשע מותר לשנאותו שאינו מקבל תוכחה שנאמר יראת ה' שנאת רע ואומר הלא משנאיך ה' אשנא ע"כ. שכן מדרך האוהב הגמור העובד ה' וסיפא דקרא ובתקוממיך אתקוטט הוא פי' התנהגות דמתחלה צריך להתווכח עמהם ולהוכיחם על פניהם ולדבר על לבם דברי כבושים עד שיעור דמפרש רבינו פה ואמר תכלית שנאה שנאתים אם כבר עשיתי את שלי ולאויבים היו לי שחרפוהו וגדפוהו ולא אבו שמוע ובדרוש הארכתי. ומ"ש רבינו ויאמר איני שומע כתב בהגהות מהרי"פ דיותר נכון הגירסא שיש בדפוסים אחרים אני שומע והוא"ו דויאמר הוא במקום או וה"פ עד וכו' או יאמר לו אני שומע:

ז

שנאמר הוכח תוכיח וכו'. המל"מ האריך כאן בבקיאות במלות כפולות אם תלוי בפלוגתא דדברה תורה כלשון בנ"א. ועיין ברא"ם פ' בא בקרא דבשל מבושל דדרשו לרבות שאר משקין דאל"כ תרתי למ"ל. וכה"ג דרשינן העניק תעניק ואין לומר ד"ת כלשון בנ"א אלא היכא דמוכחא קרא אבל היכא דלא מוכחי קרא לא וכ"ש הכא שהאחד שם והאחד פעל ואינו דומה להעניק תעניק ששניהם פעלים ונופל בו דברה תורה כלשון בנ"א אבל הכא אינו אלא לדרשא והיא כסברת התוס' שהביא המש"ל. וצע"ג דברי הרא"ם דבירושלמי ספ"ב דפסחים אמרינן על דרשא דבשל מבושל כר"י פי' דדרש כפולים אבל לר"ע דסבר ד"ת כלשון בנ"א מנ"ל נ"ל מדרשא אחריתא הרי להדיא דגם דרשא דבשל מבושל תליא בפלוגתא דד"ת כלשון בנ"א, ואין לומר דמוכח מתלמודא דידן דלא כירושלמי דהרי מקשה הגמ' פסחים דף מ"א ע"ב ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי ליה ומאי קושיא דלמא סברי כמ"ד ד"ת כלב"א, זה אינו דהא י"ל דלא רצה הגמרא לשנויי דרבנן ס"ל דלא כהלכתא דאנן קיימא לן דדרשינן לשון כפול. וא"ל דיש לפרש דברי הירושלמי הכי עד כדון כר"ע, פי' זו הוא לשיטת ר"ע דדריש הכא כר"י כו' פירוש אבל לר"י שמענא דדריש מדרשא אחרת מק"ו ואין זה דוחק דהכי אשכחן לשון הירושלמי בפ"ק דיבמות הל' א' עד כדון כר"ע כו' כר"י תניא ר"י מה אחות אשה וכו' וע"ש בפי' פני משה:
ועיין מס' ערכין דף ג' ע"א מת"ל איש איש דברה תורה כלשון בנ"א, וכתב בס' חק נתן שם וצ"ע דהא לא אמרינן ד"ת כלשון בנ"א כ"א בלשון כפול אבל הכא גם איש קמא מיותר, וכתב דגם בזה מצינו ד"ת כלשון בנ"א במס' זבחים דף כ"ח ע"ש ועיין במס' נדה דף ל"ד וצע"ק. ראה זה חדש הוא:

עד שיכהו החוטא. עיין בגמרא וברכי יוסף א"ח סי' תר"ח הביא להקת מפרשים המישבים דברי רבינו שפסק כרב משום דיש לתלות פלוגתא זו אי דרשינן טעמא דקרא דאי דרשינן טעמא דקרא א"כ בנזיפה ודאי דשוב לא ישמע ומ"ד עד הכאה סבר דלא דרשינן טעמא דקרא ואנן קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא, וע"ש שקיהה. וגם אנכי בדרוש ביה"כ פנחס הארכתי ע"פ דברי רבינו שהביא הטור יו"ד סי' ר"מ דהיה אביו רשע מחוייב לכבדו והטור חולק עמו. וכד הוינא טליא אמרתי טעם הרמב"ם משום דלמא הרהר בתשובה כדאמרינן בקידושין ע"מ שאני צדיק אפילו היה רשע ה"ז מקודשת דלמא הרהר בתשובה וכ"ה באה"ע סי' כ"ח ופליגי אחרונים אי גם בדבר שבממון אמרינן הכי ובזה פליגי הטור ורבינו ול"ק על רבינו קושית הטור שם שוב מצאתי בס' באר יעקב שכ"כ בשם בעל או"ת והנאני אף שכתב שם לסתור דבריו בקל יש ליישב להמעיין. ובב"י שם כתב דוקא ברבית אמרינן דאינו מחוייב לכבדו אבל בשאר דברים מחוייב לכבדו. וקצת משמע כדברי ב"י מדקדוק לשון הגמ' שם והנה בסוגית הגמרא דערכין דמקשה למ"ד נזיפה הא כתיב הכאה וכתבו התוס' שם דגם הקושיא סובב למ"ד קללה ומשני אגב חביבותיה יתירא מסר נפשיה טפי. וי"ל היאך רשאי כיון שכבר נפטר ידי מצות תוכחה הא מחוייב בכבוד אב ועיין בהג"מ ודוק. ודוחק לפרש דמסר נפשיה לא פירש שהוכיחו דלא כיון להוכיח כלל ולשיטת הטור ניחא דבדבר זה אינו מחוייב לכבדו כמ"ש יונתן לאביו מה עשה לך למה יומת אבל לשיטת רבינו קשה וע"כ צ"ל דבאמת בזה פליגי דשמואל ור"י סברי דאינו מחוייב לכבדו ורב סבר דמחוייב לכבדו וע"כ צ"ל דמצד הדין מצות תוכחה עד הכאה וכיון דמשמע מסוגית התלמוד דוקא ברבית א"כ שפיר פסק רבינו כרב:

י

ולאו זה אע"פ שאין לוקין עליו הרי עונשו מפורש. נ"ל פירוש דבריו בהא עונשו מפורש ומזה הטעם אין ב"ד שלמטה עונשין משום דעונשו מפורש, ועיין בספר הנדפס מחדש לאחד מחכמי שאלונקי פני מבין על מס' סנהדרין (דף ל"ב ע"ד) שתמה על זה למה לא ילקה ועיין בהל' עכו"ם פ"ב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.