דרישה/חושן משפט/שלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דרישה ‏ חושן משפט שלב

Seif 1

וחוזר ונוטל מבע"ה מה שההנהו כבר כתבתי בפרי' דהכל בכלל מה שההנהו בין קצבות שכירות פועלים בין שיווי מלאכתן ונראה פשוט מה שנזכר בגמ' ובפוסקי' ובדברי דבינו שווי מלאכתן שוה ד' ר"ל דאף דשאר פועלים נשכרים בג' הרי טרחי ועבדי מלאכה יתירא עד שאם שכרו פועלים לעשות מלאכה כזו היו נותנין להן ברצון ד' וקאמר דבזה נוטל ממנו מה שההנהו כל הד' משא"כ ברישא כשא"ל השליח ג' או מסתבר לומר דגם הפועל אינו חזר ונוטל מבע"ה אלא ג' והוא ג"כ בכלל מ"ש הרמ"ה בדין זה שלא יעשה זה סחורה בפרתו של זה וכמ"ש שם אבל אינו ר"ל במלאכתן שוה ד' דהשביחו השדה לשוה ד' דא"כ איך סיימו הרי"ף והרא"ש ורבינו וכתבו ז"ל וה"מ כשאין מלאכתן שוה ד' תמה על עצמך וכי דרכן של ב"א לשכור פועלים בד' כשיש להסתפק שמלאכתן לא יהיה שוה ד' וכ"ש שבודאי אינו שוה ד' ועוד דהא כתבו ז"ל כיון דטרחי אנפשייהו ועבדי ליה עבידתא השוה ד' וכו' והאי דקעבדי מאי דשווי' ד' כו' כל זה משמע דר"ל דטרחי ועושין מלאכה שנותנין עליה שכר ד' אף במקום ששוכרים בג' וק"ל וז"ל ב"י בנוסחו' ספר שלפניו בדברי רבינו כתוב וחוזר ונוטל מבע"ה מה שהתנה הוא ע"כ כלומר מה שהתנה עם השליח דהיינו ג' ויש לתמוה על רבינו שאם הגי' כן איך יפול ע"ז וכתב הרמ"ה דוקא עד ד' אבל יותר אינו נוטל מבע"ה כו' דמשמע הד' מיהא נוטל מהבע"ה ולפי מה שקדם אינו נוטל אלא ג' ואם נאמר שהגירסא הנכונה בדבריו נוטל מה שההנהו ומפרש לה כפירש"י והרמ"ה (ר"ל כמ"ש בסמוך מהו פי' של מה שנהנה) וכן נראה ממ"ש לקמן גבי אם הבע"ה א"ל בג' והוא א"ל בד' כו' עד ואם א"ל שכרכם עלי נותן להם ד' וחוזר ונוטל מבע"ה יש לתמוה למה השמיט פי' רי"ף ורא"ש דלא משמע מדבריהם כן שכתבו ז"נ היכא דא"ל בג' וא"ל איהו בד' אי א"ל שכרכם עלי שקלי פועלים מיניה ד' והדר איהו ושקיל ג' מבע"ה כדתניא השוכר את הפועלים לעשות בשלו והראה בשל חבירו נותן לו שכרו משלם וחוזר ונוטל מבע"ה מה שההנהו מבואר בדבריהם דבכה"ג אינו חוזר ונוטל מבע"ה אלא ג' וכן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ט מהל' שכירות עכ"ל ב"י בקיצור. והנה לפי מה שפי' הב"י דברי הרי"ף והרא"ש הנ"ל במ"ש והדר איהו ושקיל ג' מבע"ה דאינו נוטל השליח בכה"ג עכ"פ אלא ג' מבע"ה אף דעושים מלאכה שוה ד' וכל הפועלים מתגרים בד' צ"ל דטעמייהו בזה הוא משום דכיון ששמע השליח (ולא) [שלא] נתרצה הבע"ה אלא בג' איהו דאפסיד אנפשיה במאי דפסק להו ד' ואע"ג דבהשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו דתניא ביה דחוזר ונוטל מבע"ה מה שההנהו ר"ל דאם שוה ההנאה ד' או מיתגרי פועלים בד' שקל מיניה ד' ולית פלוגתא בזה וכמש"ר בר"ס של"ו שאני התם דאמרינן מסתמא ניחא לבע"ה בזה משא"כ כאן דגילה לו הבע"ה דעתו דאינו רוצה ליתן לפועל ליום אלא ג' ומה"ט נמי אין שייך לומר כיון דשינה השליח בשליחותיה הו"ל כאילו לא דבר כלום ופועלים מעצמן עשו דאז היה הבע"ה צריך ליתן להן ד' כשכל הפועלים מתגרים בד' או שהמלאכה שוה ד' כיון שהשדה עומדת לעבדה ולזרעה וכמש"ר סי' שע"ה דשאני התם דמסתמא ניחא לבע"ה בהכי משא"כ כאן דהשליח שמע מהבע"ה דלא נתרצה ליתן אלא ג' וכנ"ל. ואשר הכריחו לב"י לפרש כן הוא מדסתמו הרי"ף והרא"ש וכתבו והדר איהו ושקיל ג' ולא כתבו נמי דאי מתגרו כל הפועלים בד' חוזר ונוטל גם הוא ד' וכמ"ש כן אחר זה באמרו שכרכם על הבע"ה ולפ"ז צ"ל דמה דמסקי הרי"ף והרא"ש וכתבו ראיה ז"ל כדתניא השוכר את הפועל כו' לא מייתי ראיה אלא מרישא דברייתא דקתני בהראה בשל חבירו נותן לו שכרו משלם דמינה מביאין ראיה לריש דבריהן מ"ש דהפועלי' שקלי מיניה ד' והוא דוחק דכיוץ דקאמרי אינהו דבכאן עכ"פ אינו חוזר ונוטל אלא ג' והיינו פחות ממה שההנהו להבע"ה לא הו"ל לסתום ולהביא סיום הברייתא דקתני בה וחוזר ונוטל מבע"ה מה שההנהו דנראה מיניה לכאורה סתירה לדבריהן לכן נראה כדי ליישב זה וכדי ליישב דברי רבינו מתמיהת הב"י הגדולה הנ"ל דגירסא הנכונה בדברי רבינו הוא וחוזר ונוטל מבע"ה מה שמהנהו וכנ"ל דמ"ש הרי"ף והרא"ש והדר איהו ושקיל ג' מהבע"ה היינו דוקא בלא מתגרי כל הפועלים בד' אבל אי מתגרי כילם בד' או שהמלאכה שוה ד' גם השליח נוטל כפי מה שההנהו לבע"ה ומ"ש הרי"ף והרא"ש ברישא סתם והדר איהו קשקיל ג' מבע"ה ולא חילק בה כמו בסיפא דקמל"ן ברישא דבאומר שכרכם עלי אף דנשכרין שאר פועלים בג' והוא אינו חוזר ונוטל אלא ג' מ"מ הפועל נוטל ד' וע"ז מביא ראיה מדתניא השוכר הפועל לעשות בשלו כו' דצריך לשלם לפועלי' שכרם משלם כמו שפסק עמהן והוא אינו נוטל אלא מה שההנהו ולפעמים הוא פחות ממה שקצב עמהן וגם בסיפא קמ"ל רבותא דפועלים דאף דא"ל השליח שכרכם ענ הבע"ה אפ"ה נוטלין לפעמים ד' ול"ת כיון דאמר להם שכרכם על הבע"ה סברי וקבלי אחר אמירת הבע"ה ולא אחר מנהג שכירות הפועלי' וזה פשוט להו דכשהשליח שילם להפועלים מכיסו ד' והדר נוטל מהבע"ה כמו שההנהו מההוא ברייתא דמייתי ולא הוצרכו להאריך בו ולפרשו. כן נ"ל כוונת רבינו בפי' דברי הרי"ף והרא"ש וכן הוא ג"כ כוונת הרמב"ם במ"ש פ"ט דשכירות שהן כדברי הרי"ף וכן פירש"י בהדיא בשמעתין ולא כב"י שעלה על דעתו שיש פלוגתא ביניהן בפי' זה ובזה עולין ג"כ דברי הרמ"ה יפה יפה ולא כפי' ב"י שנדחק בו מאוד וכמ"ש מזה עוד אחר זה ודו"ק. שוב מצאתי שמור"ם ז"ל בד"מ שלו השיג ג"כ על הב"י בזה וכתב שדבריו אינם מוכרחים בפי' הרי"ף והרא"ש ע"ש ודו"ק: וכתב הרמ"ה דוקא עד ד' כו' שלא יהא עושה סחורה בפרתו כו' כב"י ז"ל מדברי הרמ"ה משמע כו' ע"ש: ודבריו דחוקים מאוד לא ידעתי מה דחקו לכל זה ולמה לא פירש כפשוטו וכמ"ש בפרישה ואפשר משום דלשון ואפי' שהמלאכה שוה יותר לא מתיישב יפה אם נפרש כפשוטו דמאי אפי' כו' הא מה שאמר אבל יותר אינו נוטל מבע"ה איירי בהכי דשוה יותר מד' דאל"כ מהיכי תיתי דיטול מבע"ה יותר מד' אבל לפי' הב"י דמיירי הרמ"ה דאף השליח נתן להפועל יותר מד' מ"מ השליח לא יטול מהבע"ה א"ש דתרתי קאמר מתחלה קמ"ל דיותר מד' לא יטול מבע"ה אף שהוא נתן יותר ואח"כ קמל"ן דאפי' אי גם המלאכה שוה יותר אפ"ה לא יטול השליח מהבע"ה יותר מד' אבל אין זה קושי' דגם לפי מ"ש הרמ"ה בתרתי קמיירי בשיווי המלאכה יותר ובשכירות פועליו יותר כמ"ש בפרישה:

Seif 2

ואם בע"ה א"ל בג' כו' שם דף ע"ו פשיטא כו' [עיין ל' הגמרא בב"ח ובעיא זו לא איפשטא ופסקו לקולא לנתבע ואין לפועל אלא ג' וכתבו התוס' שם ז"ל דעתייהו אעילויא והא דאמרי כמ"ש הבע"ה היינו מהימנת להו דהכי אמר הבע"ה א"נ משום דאי אמר הבע"ה טפי מד' שיהיה להם כמ"ש בע"ה והיינו דקמיבעיא ליה בתר הכי אי אמרינן מהימנית לן דהכי אמר בע"ה אי משום דדעתיה אעילויא עכ"ל התוס' והנה מ"ש התוס' א"נ הוא כמו או וכוונתן דמאי דקאמר הגמ' ברישא בפשיטות דעתן אעילויא אף שיש להסתפק כו' במ"ש כמו שאמר הבע"ה אם ר"ל מאמיני' אנו לך שבע"ה אמר לך בד' או כוונתן היה אם א"ל בע"ה טפי מד' כו' מ"מ עכ"פ הפשיטות דדעתן היה אעילויא ליקח דוקא ד' הוא ממ"נ. והשתא א"ש דכתבו התו' ע"ז והיינו דקמיבעיא ליה ור"ל לפי מ"ש דפשיטות דרישא הוא ממ"נ אבל מ"מ יש להסתפק בל' שאמרו כמו שא"ל הבע"ה איך כוונתו מטעם זה הוא דאיבעיא ליה להגמרא בתר הכי באמר הבע"ה להשליח בד' והשליח א"ל בג' והם א"ל כמ"ש הבע"ה מאי כו' דאיבעיותו הוא לפי שני חלוקות הנ"ל דמספקי' בכוונתו במאי שאמר כמ"ש בע"ה דאי כוונתו הוא מהימנית לנו א"כ באיבעיא זו לא יטול אלא ג' דמהימנית לנו שייך לומר כשאמר ליה השליח ג' כמו בא"ל ד' ואם כוונתו היה דאם אמר בע"ה יותר דנתן לנו יותר א"כ באבעיא זו דאמר בע"ה יותר צריך ליתן להן יותר דהיינו ד' לאפוקי אם נפרש כוונת התו' במ"ש א"נ היא פי' אחר ובאו לומר דמה שהוא פשוט להגמרא ברישא הוא מכח דכוונתן היה מאמינים אנו לך כו' א"נ לא אמרינן דכוונתן היה שמאמיני' אלא דעתן שאם אמר בע"ה טפי כו' ומכח זה הוא הפשיטות דרישא א"כ ק' מאי קמיבעיא ליה הא לפי פשיטו' הגמ' בדין הראשון נפשט גם כן האי בעיא ממ"נ ומשום דדין השני לא נפשט וקי"ל בה דאין לו אלא ג' והו"ל כאילו אמר מהימנת לנו דכך אמר בע"ה ג' מש"ה נקנו רבינו ג"כ בדין הראשון מהימנית לנו ודו"ק: ואם א"ל ששכרם על בע"ה נותן להם ד' אם יש שנשתכרו בג' כו' לעיל בסמוך כתבתי ל' הגמרא וז"ל הרי"ף פשיטא כו' [עיין בב"ח שהביא ל' הרי"ף והרא"ש באריכו'] ואיכא דמתגרי בג' ואיכא דמתגרי בד' (ועפ"ר שם כתבתי דכתב הרא"ש כן לאפוקי אם כולם מתגרי בד' דהיה צריך ליתן להו ד' אף דלא שוי' מלאכתייהו ד' ע"ש). מוכח מל' הרי"ף והרר"ש דדוקא אי שווי' עבידתייהו ד' אמרי' דשקלי ד'. ומזה תימא על כל גירסת ספרי הטור של דפוס ושל הכתבים שבידינו שבעולם כתוב או אם מלאכתן שוה ד' אפילו כולן נשכרין בג' משמע דברישא כשמקצת מהן נשכרין בד' אף שאין שוה מלאכתן ד' והיא דלא כדברי הרי"ף והרא"ש הנ"ל גם הרמב"ם בפרק ט' דשכירות לא כ"כ וגם בקיצור פסקי הרא"ש. ועפ"י ההכרחיות הללו כתבתי בפרישה שנריכין להגיה בדברי רבינו בחד מתרי אנפי דכתבתי שם. ואף כי ק' בעיני למחוק גירסת הספרים הנדפסי' והנכתבים א' מהן לא נעדר גם הב"י ציינו בתוך דבריו ואף שלא פי' עליו כלום מ"מ נראה שלא מחקו. ועוד דגם לפי מה שבאנו להגיה כמ"ש אכתי יש לדקדק בדברי רבינו דלפ"ז יהיה שוה ממש דין זה כשאמרו כמ"ש בע"ה כדין אם לא אמרו כן וא"כ למה האריך רבינו בלשונו והו"ל לקצר ולכתוב בל' זה ודאי כוונתן לומר מאמיני' אנו לך שבע"ה אמר כך ודינו כאילו לא אמרו כן דכתבתי דיני לעיל בסמוך. והיה נראה לכאורה ליישב גירסת הספרים ולומר דרבינו דקדק מדאמר הגמ' פשיטא כו' דעתיה אעילויא וס"ל מדפשיטא להגמרא לומר כן אף שי"ל נמי לגריעותא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש הנ"ל ודאי ה"ט דאף אם לא עבדי שוה ד' מסתבר היה לומר כיון דא"ל השליח ר מסתמא אדעתא רד' נחתי אלא (וא'"ל) [היכא דא"ל] השליח שכרכם על הבע"ה והם שתקין אמרי סברי וקבלי עלייהו וכיון שכן מסתבר לומר בהא לא שתקי אלא אמרי כמ"ש הבע"ה הו"ל כאילו השיבו לשליח אתה אמרת לכו שכרכם על הבע"ה אנו אומירים לך כמ"ש הבע"ה דוקא ור"ל וכמו שאמרת לנו בשם בע"ה כי מאמינים אנו לך שבע"ה אמר כן ואם לא יתרצה הב"ה ליתן לנו ד' אתה מחוייב ליתן לנו ד' וא"כ אחר ששמע השליח דבריהם ושתק אמרינן קיבל דבריהם ומש"ה אף אם אין מלאכתן שוה ד' מחוייב השליח ליתן להם ד' מיהו דוקא כשיש שנשכרין בג' ריש בד' אז אמרינן דמסתמא כוונתן הוה הכי והולכין אחר דבריהן מאחר שיש שנשכרין בד' משא"כ כשאין שום א' נשכר בד' דאז אין שומעין להן אם לא שמלאכתן שוה ד' דאז גם כן אמרינן דהכי א"ל אנו מאמינים דבע"ה אמר לו ד' אם נעשה שוה ד' והרי אנו עושין כן. ואף שהרי"ף והרמב"ם כתבו כשמלאכתן שוה ד' י"ל דהם איירי במקום שהפועלים אינן נשכרים אלא בג'. אכן לשון הרא"ש וקיצור פסקי הרא"ש קשה ליישב וגם כתבו שם דלא עדיף משום דאמר כמ"ש הבע"ה וגם בר' ירוחם נכ"ט מ"א כתב כמ"ש הרא"ש וגם המ"מ כתב על דברי הרמב"ם ז"ל שכל זמן שיש במדינה מי שנשכר בג' שמין כו' מוכח מלשונו דכיון דיש שנשכר בג' אף שג"כ שיש מי שנשכר בד" אפ"ה אם אין שוה מלאכתן ד' אינו נוטל ד' ודוחק גדול לומר שרבינו לקח שיטה לנפשו ע"כ מיכרחים אנו להגיה בדברי רבינו כמ"ש בפרישה. ובדברי הרא"ש צ"ע במ"ש ז"ל מיהו נראה דיפה כתב דע"כ מיירי דא"ל שכרכם על בע"ה ואיכא דמתגרי בג' כו' דמאי ע"כ הוא הלא מתחלה לא ס"ד דהרא"ש לפרש כן וגם התוס' כתבו בהדיא דמיירי בא"ל שכרכם עלי. וגם רש"י פי' דמיירי בשניהם. ואי יש צד הכרח שהכריחו להרא"ש לפרש כן הו"ל לכתבו ולא לסתום דבריו. ע"כ היה נראה לע"ד להגיה דמ"ש ע"כ צ"ל ג"כ וה"ק דהרי"ף יפה כתב משום דהגמרא מיירי ג"כ בא"ל שכרכם על בע"ה ומשום ה"נ כ"ר שניהן ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.