פתחי תשובה/חושן משפט/שלב
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לפיכך שמין. עבה"ט עד ופסק דהדין עם ראובן דהדמים מודיעים לענין שכירות פועל כו' ובת"ה שם מבואר דאפילו המנהג בעיר שכל השוכרים נותנים שכירות חוץ ההוצאה ובקצה"ח סימן של"א תמה עליו מהא דמקום שנהגו לזון יזון אף דטפא להו אאגרייהו ולא אמרינן הדמים מודיעין ע"ש ועיין בנה"מ שכתב ליישב דהת"ה מיירי דאף לכי דברי הפועל יש בו בו שינוי מהמנהג שכולם נותנין ההוצאה קודם השליחות כו' ע"ש:
(ב) ונמצאו שנשכרים ביותר. עסמ"ע ס"ק י"א עד אבל ברישא בהטעה בע"ה לפועלי' לא הזכיר רוב כלל מפני שזהו דרך העולם כו' מבואר מדבריו דאילו באמת הזכיר בע"ה רוב שאמר ששוכרן בד' שכן נשכרים רוב הפועלי' היה צריך ליתן כפי שנשכרים רוב הפועלים ולא כפחות ועיין בחידושי הגאון רע"ק איגר זצ"ל סוף מסכת ב"מ שחולק עליו וז"ל עיין בסמ"ע שדימה הטעה בע"ה לפועלים. לפועלים שהטעו בע"ה דכשם דפועלים שהטעו לבע"ה ואמרו שרובן נשכרין בי' ואח"כ נמצא שרובן נשכרין בט' והמיעוט בח' צריך לשלם ט' כיון שנתחייב כפי רוב הפועלים ה"ה בבע"ה שהטעה לפועלים ואמר שרובן נשכרין בה' ואח"כ נמצא שרובן נשכרין בח' והמיעוט בז' צריך ליתן ח'. ולענ"ד פשוט דלא דמי להדדי דבשלמא בפועלים שהטעו לבעה"ב ונתרצה ליתן להם י' אך שהטעו אותו שאמרו שרובן בי' ואעפ"כ נתרצה באם רובן בט' ליתן להם ט' לכך נותן להם ט' אבל בהטעה את הפועלים ואמר שרובן בה' דרוצ' ליתן רק ה' ולא יותר אף דלא נתרצ' אלא על הרוב מ"מ הוי כלא התנה וע"כ צריכים להתרצות על המיעוט והוא פשוט בסברא ונכון ע"ש עוד:
(ג) ליתן לו חפץ בשכרו. עיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"א סי' צב מה שהקשה על זה ועיין בספר קלה"ח שכתב ליישב קושייתו ע"ש. ומ"ש הנה"ט דוקא בחפץ דינא הכי לא בשט"ח כו' עד ולפ"ז אם ירצ' יתן לו מה ששוה השט"ח כו' עיין בקצה"ח ובנה"מ מ"ש בזה:
(ד) יכול ליתן לו אח"כ דמיו. עיין בקצה"ח שכתב אמנם דמי החפץ ודאי צריך להחזיר משום דשכירות אפילו אלף זוז קניא בדיבור כו' וכ"כ הרא"ש והר"ן פרק השוכר להדיא ונראה דאם השוכר רוצה ליתן לפועל את החפץ אין הפועל יכול לומר תן לי דמיו אע"ג דמעות דאינו קונה שניהם חוזרין הלוקח והמוכר ואפילו רוצה המוכר ליתן לו החפץ הלוקח יכול לחזור וליקח את כספו שאני הכא כו' אך בזה ראוי לספק היכא דנשרף החפץ אם יכול השוכר לומר שלך הוא דנאבד כיון דיכול היה לפוטרו בחפץ ונרא' דאינו יכול לומר שלך נאבד כו' (ע' בנה"מ שכתב בזה דנרא' דדינו כאפותיקי מפורש שאף שיכול לסלק בדמים אם נשרף פטור מליתן דמים אחרים ע"ש וע"ש עוד בענין אם כשאינו נותן לו החפץ רק דמיו אם צריך השוכר מקבל מי שפרע כיון דשכירות ה"ל כמו כסף או דנימא דה"ל מלוה כו' (ע' בס' דברי משפט מ"ש בזה) וע"ש עוד שכתב ונראה דה"ה אם הבטיח לשכיר בשכרו דשלב"ל כגון פירות דקל ולא אמר דקל לפירות נמי מחוייב ליתן שכרו דלא גרע מהבטיח לו חפץ דלא קנה החפץ ואפ"ה בדמיו מיהא נתחייב וא"כ ה"ה בדשלב"ל בדמיו מיהא נתחייב כו' ואין שמין כמה שוה עכשיו קודם שגדלו הפירת שהוא בזול אלא צריך ניתן לו דמי הפירות אחר שגדלו (ובכה"מ חולק בזה רק שנותן לו כפי מה ששוין למכור בעת גמר פעולה דאז הוא זמן פרעון השכירות) וזה נראה בענין יעקב ולבן בעקודים ונקודים דה"ל ולדות דשלב"ל וקנה יעקב מלבן בשכירו' כו' ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |