דרישה/חושן משפט/שלג

דרישה ‏ חושן משפט שלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

השוכר את הפועל איזה מהם שבא כו' הנה אעתיק לפניך ל' הברייתא אשר עליה יסובבו דברי רבינו בכל הסימן וגם אכתוב עליו כלל דבריו בקיצור כי רבים המה וז"ל השוכר את האומנין והטעו את הבע"ה או בע"ה הטעה אותן אין להן זע"ז אלא תרעומות בד"א שלא הלכו אבל הלכו חמריה ולא מצאו תבואה. פועלים ומצאו שדה לחה נותן להן שכרן משלם אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב בטל במה דברים אמורים שלא התחילו במלאכה (פירש"י ארישא קאי ועד השתא פי' מילי דשכירות והשתא יפרש מילי דקבלנות ועד"ר. בסמוך שהוכחתי שהרא"ש ורבינו ס"ל דגם בפועל איירי) אבל התחילו במלאכה שמין להן מה שעשו כיצד קבלו קמה לקצור בשני סלעים קצרו חציה שמין להן את מה שעשו היה שוה ו' דינרין נותן להן סלע כר ע"ש בפירש"י ר' דוסא אומר (שאין) שמין מה שעתיד לעשות וקי"ל הילכתא כר' דוסא ודוקא בקבלן וכדמשמעות לשון הברייתא מיירי בהכי אבל בפועל שכיר יום לא וע"ל מ"ש. היה יפה ו' דינרים נותן להם שקל כו' אם סלע נותן להם סלע בד"א בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד שוכר עליהן או מטען כיצד מטען אומר להן סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים ועד כמה שוכר עליהן עד מ' ונ' זוז (ובגמ' מפרש דהיינו דוקא כשבא חבילות הפועל לידו דבע"ה אבל אי לא בא אינו שוכר עליהן אלא עד כדי שכרן) בד"א שאין שם פועלים לשכור אבל אם יש פועלים לשכור ואמר צא ושכור מאלו אין לו עליהן אלא תרעומת עכ"ל. והכלל הוא דכל פועל שהוא קבלן והיינו שקיבל עליו מלאכה זו לגמרה מיד שהתחיל במלאכה או הולך דהוה כמו התחילו במלאכה שוב א"י לחזור בו כלל וה"ה נמי אי קנו מיניה כמו התחילו דמי (וכמ"ש הריטב"א והביאה הב"י) וכן אם משך כלי אומנתו של פועל לביתו אע"פ שהחזירו אח"כ לידו הוה ג"כ כמו התחילו במלאכה כמש"ר בסמוך וכמ"ש לקמן ובכל הני אם חוזר ידו על התחתונה לענין אי מטי פסידא לבע"ה שאינו מוציא עוד פועלים לשכור כדי שכרן אפי' בדבר שאינו אבוד אי שוהה המלאכה וכדמפרש בברייתא בדברי ר' דוסא ואפילו אי גם קודם שהתחיל במלאכה או קודם שהלך לא היה מוצא לשכור וכמ"ש בשם הרא"ש ודוקא מה שעשו מפסידים אבל מכיסן אין משלמין בדבר שאינו אבוד אא"כ כלי אומנתו הוא ביד בע"ה דאז זכה בע"ה עד כדי שכרן וע"ד שיתבאר גם בסמוך אבל אי לא מטי פסידא לבעל הבית שאינו יכול לחזור וכן כתב ר"ן וראיה ממה שאמרינן גבי השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך דאי משכח לאגורי אין לו עליו אלא תרעומת וכמש"ר בס"ס שי"א בהדיא אדין זה דספינה ע"ש ואם לא התחילו עדיין במלאכה כ"א יכול לחזור ביה ואין לו עליו אלא תרעומות ודוקא אם גם הפועלי' קודם שהשכירו לזה לא היו יכולין להשתכר וכן הבע"ה לא מצי לשכור וכל זה בקבלן ובע"ה שקבלן לא מיקרי עבד כיון שעושה מלאכתו מתי שירצה אבל פועל ושכיר יום אפי' כבר התחילו במלאכה או שקנו מידו חוזר ביה וידו על העליונה אם חוזר הוא חייב הבע"ה לשלם לו מה שעשה כפי התנאי שהותנה ביניהם בין הוקרו בין הוזלו אפי' כבר משך בע"ה כלי אומנתו של פועל אפ"ה אם החזירו לא ישכור עליו ויכול לחזור ביה וכמ"ש עוד מזה בסמוך בדרישה וכל זה בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד אפילו פועל ואפי' לא התחילו במלאכה אין יכולין לחזור ובזה פועל וקבלן שווין ואם חזרו בהו מטען או שוכר עליהן כדי שכרן ואי תפוס מידי מדידהו אפי' עד מ' או נ' שוכר עליהן והאי כדי שכרן מפרשי הרא"ש ורבינו עד הכפל מכדי שכרן וכמ"ש בסמוך ונראה דר"ל אם שכרן בשני סלעים יכול להוסיף ולשכור עד ד' סלעים והפועל החוזר צריך להפסיד מכיסו ב' סלעים וכמ"ש בסמוך והיינו דוקא כשאין פועלים אחרים וה"ט משום דבזה לא ניתן לפועל רשות לחזור כיון שהוא דבר האבוד וכיון דלא ברשות חזר נתנו רשות לבע"ה לטרוח ולבקש בשכר גדול ובהאי יש חילוק בפועל בין דבר האבוד לשאינו אבוד דבדבר האבוד אם ישהה מלאכתו ואפי' עד הכפול משכירתו הראשון ויחזור ויוציא שכירות זה מיד זה הפועל שחזר שלא ברשות אבל אם יש פועלים אחרים עתה בנמצא כאן אפילו נתיקרו עד שאינן לוקחין אלא עד הכפל משכירות הראשון אין הפועל החוזר מפסיד בחזרתו כלום וזה שמסיק רבינו וכתב בסוף ז"ל בד"א כשאין מוצא עתה פועלים לשכור אבל אם מוצא כו' עד ושמין לשכיר יום מה שנעשה לפי שידו על העליונה ואפילו נתייקרו וה"ט כיון דנמצאים פועלים אחרים לגמור מלאכתו לא מיקרי תו דבר האבוד ואף שנתייקרו הרי כבר נתבאר שכל שכיר יום ניתן רשות לחזור ואפי' כשנתייקרו טובא ידו על העליונה וטעם כדי הכפל כתבתי בפרישה. ואע"פ שבברייתא הנ"ל לא כתב הבד"א שאין שם פועלים כו' אלא עד אחר עד כמה שוכר עליהן כו' רבינו כתבו שני פעמים פעם הראשון אמטען כו' והשני על עד כמה שוכר עליהן כו' וה"ט משום דהרא"ש פי' הבד"א אמטען וכמ"ש בפרישה וע"ד שכ"ר והשני כתב רבינו אשוכר עליהן. ואע"פ שנראה שפשוט הוא דמאחר שישנו פועלים אחרים למה ישכור על אלו ומה"ט כתב הרא"ש שקתי אמטען וכמ"ש בפרישה מ"מ רבי' כתבו ע"פ שטת הרמב"ם דכתבו וכו' וכתב בסוף ז"ל ושמין לשכיר מה שעשה שידו על העליונה ללמדינו שאע"פ שנתייקרה וגם הוא דבר האבוד לענין זה שלא יכול לשהות מלאכתו לזמן אחר ולא היה לפועל וה לחזור עד שכבר שכר הבע"ה פועל אחר דמי יודע שמא יארע דבר שילכו אלו הפועלים ולא ימצא פועלים לגמור מלאכתו קמ"ל כיון דבשעת חזרתו הן בנמצא ניתן לו רשות לחזור וידו על העליונה והמדקדק בדברי הרא"ש יראה לו דגם הוא כתב הבד"א פעם שנית אדין שוכר עליהן אלא שיש שם השמטה וט"ס בדברי הרא"ש ע"ש ודוק. אלו הן כלל הדברים ועוד יתבארו פרטי דינין ע"פ הברייתא הנ"ל כל א' וא' במקומו ידוק בפרישה ובדרישה: ומיהו כתב ר"ת כו' בב"מ דף מ"ח אמרינן מידי דמחסרא משיכה לא מעל עד דמשך לאפוקי מידי דלא מחסרא משיכה כגון שנתן פרוטה של הקדש לבעל המרחץ ורחצו דמעל הנותן בהקדש מיד שנתנו דהא אינו יכול לחזור בדבר דלא שייך בו משיכה. ופריך והתניא נתנו לספר (פי' הפרוטה מעל) וספר בעי לממשך תספורת כו' וכתבו שם התוס' ז"ל מכאן אמר ר"ת דהסופר או ספר שהשכיר עצמו אם משכו ממנו קולמוס או תער שלו אין יכולין שוב לחזור בו. וא"ת מ"ש מפועל דיכול לחזור בו וי"ל דפועל דוקא דכתיב עבדי הם ולא עבדים לעבדים יכול לחזור בו ולא קבלן עכ"ל וכ"כ שם הרא"ש דף קכ"ו דפועל אפי' נגמר השכירות יכול לחזור בו. ונראה מזה מ"ש פועל שכיר יום יכול לחזור בו היינו אפי' כלי אומנתו ביד בעל הבית ואפילו אית ליה פסידא לבע"ה בחזרתו אם לא בדבר האבוד דהא אפילו התחילו במלאכה אמרינן דיכול נחזור וידו על העליונה וזה ודאי לא עדיף מהתחלת מלאכה כנ"ל אבל המרדכי כתב שם פ' האומנין סי' שמ"ו בשם ר"י דגם לפועל יכול לעכב כלי אומנותו ולשכור אחרים ע"ש וכתבו ג"כ מור"ם בש"ע דלפ"ז צ"ל דס"ל דהא דמחלקין בין שכיר לקבלן הוה דוקא אם לאחר שמשך כלי אומנתו החזירו לבעליו דקבלן א"י לחזור בו כיון שכבר משך והוה כהתחיל. ופועל יכול לחזור בו וגם רבינו יכול להיות שס"ל האי דינא וק"ל.

ב

אבל אם התחילו במלאכה אין בע"ה יכול לחזור בו. כאן הביא ב"י דברי המרדכי שכתב ז"ל אפילו התחיל במלאכה יכול בע"ה לחזור בו היכא דפועל מוצא להשתכר ואין לו עליו אלא תרעומות והביא ראיה לדבריו ומסיק וכתב ז"ל ולפ"ז הא דאמרינן בד"א שלא התחילו במלאכה כו' לא איירי בשכירות אלא בקבלנות וכדפירש"י עכ"ל המרדכי ונראה דכוונתו במ"ש ולפ"ז כו' משום דקשה ליה כיון דאמרינן שאם מוצא פועל להשתכר אפי' התחיל במלאכה יכול בע"ה לחזור בו א"כ א"ת שהברייתא דקתני אם התחילו אין בע"ה יכול לחזור בו מיירי בפועל צ"ל דמיירי באין הפועל מוצא לשכור וק' לפ"ז מאי איריא התחילו אפילו לא התחילו נמי אין יכול לחזור בו וכמש"ר בשם הרא"ש לפני זה והוא הסכמת התוס' והמרדכי והוכיחו כן מדקי"ל כמאן דדאין דיני דגרמי אלא ודאי הא דתניא בברייתא בד"א כשלא התחילו כו' ע"כ לאו בשכירות מיירי אלא בקבלנות וס"ל דקבלן אע"פ שמוצא להשתכר יכול למימר זו קבלתי ואגמור אותו כי גנאי לקבלן שלא יגמור המלאכה שקיבל אותה לגמרה דכי לוקחים אותה מידו אומרים עליו שלא היה נאמן או אינו אומן כראוי. וי"מ דה"ק ולפ"ז דמוצא להשתכר אפי' התחילו יכולין לחזור א"כ הברייתא דקתני אבל התחילו לא צ"ל דלא איירי שהבע"ה בא לחזור כפועל דא"כ לפלוג וליתני בדידיה אלא כשהפועל בא לחזור בהבע"ה משום הפסד בע"ה דלא ימצא פועל אחד לשכרו דאף שהפועלים מוציאים בע"ה להשתכר נו"מ הבע"ה אין מוצא פועלים בכל עת לשכור וא"כ צ"ל דלא איירי בשכירות דאי בשכירות הא אמרו דפועל יכול לחזור בו אף כשהתחיל אם לא בדבר האבוד ורישא דברייתא לא איירי בדבר האבוד אלא בקבלנות איירי עכ"ל הי"א. אבל ז"א דהא הברייתא בחזרת הבע"ה ג"כ איירי כמ"ש בברייתא בהדיא דקתני בה דא"י לחזור בו ע"ש ודו"ק ונראה דרבינו לא ס"ל כדברי המרדכי דלדידיה מיירי אפי' בשכירות והא דקשה ליה מה שחילק הברייתא בין התחילו ללא התחילו במאי איירי כבר כ"ר בסמוך בשם הרא"ש דאיכא נפקותא כיון שגם קודם שנשתכרו לא היו יכולין להשתכר א"נ שגם עכשיו יכולין להשתכר בדינר פחות ממה ששכרם הוא וכן נראה בהדיא מלשון הרא"ש שפי' האי בד"א אפי' בשכירות שכתב וז"ל שלא התחילו במלאכה כלומר בשכיר יום שלא קבלו עליהם עשיית המלאכה (פי' בשכיר יום כל שקיבלו עליהם הו"ל כהלך במלאכת השדה) או קבלן שלא התחילו במלאכה אבל כו' גם מוכח כן מל' רבי' שמסיק וכתב ע"ז ז"ל והפועל אם הוא שכיר יום כו' ואם הוא קבלן כו' ש"מ דס"ל דמיירי בין בפועל בין בקבלן וא"כ יש לתמוה למה הביא ב"י לדברי המרדכי סתמא כאילו רבינו ס"ל כן והוא מבואר שלא ס"ל כן ודו"ק:

ג

ואם אינו יכול להטעותן כו' עד אפילו עד הכפל משכר הראשונים כבר כתבתי לשון הברייתא והגמרא לפני זה בדרישה ושבגמרא הוא שבאין חבילתו בא לידו אינו שוכר עליהן אלא עד כדי שכרן. ודע דרש"י כתב שם ז"ל עד כדי שכרן אם עשו מקצת המלאכה ולא קבלו כלום שוכר עליהן וכל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו עכ"ל והרא"ש כתב עליו בפסקיו ז"ל כדי שכרן פירש"י עד מה שבע"ה תפוס משכרו וי"מ בכפל שכרו כדאמרינן במקח טעות עד כדי דמיהן וכן משמע בירושלמי דקאמר כו' והנה לשיטת פי' הרא"ש החילוק שבין דבר האבוד לדבר שאינו אבוד מבואר דהוא זה דבאינו דבר האבוד אף כשלא ימצא לכנינו פועלים אחרים כלל לגמור מלאכתו בזמן הזה מ"מ יכול להמתין עד זמן שימצאו ומיהו ניתן לפועל שכיר יום רשות לחזור וידו על העליונה משא"כ בדבר האבוד אם לא יוגמר עתה דבזה לא ניתן רשות לפועל לחזור ואם חזר שלא ברשות ניתן רשות לבע"ה להדר אחר פועלים במקומות אחרים במקום שימצאן או לשכור כאן (בע"ה) שיגמרו מלאכתן ואף שצריך לשוכרן ביוקר חוזר ומוציא מיד פועל זה שחזר שלא ברשות עד כפל שכרן (וטעם הכפל נראה דהוא דומה קצת למ"ש אם הלוקח אומר להמוכר ערבוני יקון אם אחזור בי) דאם המוכר חוזר נקנה להלוקח להמקח בכפל וכמש"ר בסי' נ"ה ה"נ תקנו חז"ל באם הפועל חוזר בדבר כזה יהא מוקנה להבע"ה ממנו כפל השכירות שהיה לו ליתן לפועל אם גמר מלאכתו וגם הקבלן החוזר בכזה אינו מוציא מידו אלא על הכפל וטעם שכתבתי ואין חילוק ביניהם אלא באם נמצאים פועלים אחרים עתה לפנינו אלא שהם יקרים דאינו מיקרי דבר האבוד כיון שיוכל מלאכתו לגמור על ידו דבזה יד הפועל החוזר על העליונה ויד קבלן על התחתונה כדינא בדבר שאינו אבוד וכנ"ל. ולרש"י הנ"ל דפי' דגם בדבר האבוד אינו מוציא מיד הפועל והקבלן החוזרין אלא מנכה להן הבע"ה משכירתן בשאין חבילתו דפועל בידו דבע"ה ק"ק מה בין דבר האבוד לשאינו דבר האבוד בקבלן. וא"ל דבדבר שאינו אבוד קתני דישאר לבע"ה ד' דינרין ולקבלן יתן שנים ובדבר האבוד אינו נותן לקבלן כלום דשיבוש הוא דהברייתא לא איירי אלא כשלא נתייקרה המלאכה אלא בשנים דאז נותן לקבלן שנים אבל זה פשוט דאם נתייקרו הפועלים עד כל השכירות שבידו למה שעשו דמנכה לו כולו וכמש"ר להדיא גם א"ל דרש"י ס"ל דהא דמחלק הברייתא בין דבר האבוד לשאינו דבר האבוד לא קאי אקבלן אלא אפועל דהא רש"י פי' שם בברייתא בהדיא דאקבלן קאי ע"ש וידוע דשמין דאמר ר' דוסא אקבלן אמר כנ"ל בברייתא ונראה דרש"י ס"ל דהאי בד"א דמחלק בין דבר האבוד לאינו אבוד לא איירי אלא בקבלן וכשבא חבילתו דקבלן ליד בע"ה דאז חילוק גדול בינייהו דבדבר שאינו אבוד ס"ל דאף שבא חבילתו ליד בע"ה ונתיקרו הקבלנים טובא אינו מוציא מיד הקבלן החוזר אלא כפי שכרו שיש ביד בע"ה מה שאין כן בדבר האבוד וחבילתו ביד בע"ה דשוכר עליהן ומוציאו מחבילה אפי' עד מ' ונ' וכן דייק לשון רש"י שכתב שם ז"ל אבל בדבר שהוא אבוד אם ימתין ואינו מוצא לשכור בכדי שכר הפועלים אפילו לפי היוקר שנתייקרו (רצה לומר אף אם ירצה לשכור פועלים לגמור מלאכתו הנשארת בכדי כל שכירתו דהראשונים או כמו שישכרו שאר אנשים פועלים כאלו תמול שלשום והיום אינם נמצאים לשוכרן וצריך להדר אחריהם במקומות אחרים או לשכור פועלים בעלי בתים שהן ביוקר טובא) שוכר עליהן ביותר מכדי שכרן ואפי' עד מ' ונ' דמסיק הברייתא לאפוקי בשאין חבילתו בידו דלרש"י אינו שוכר עליהן אלא בכדי מה שתופס הבע"ה משכירתן בידו אפי' בדבר האבוד וכמ"ש רש"י הנ"ל בפי' על עד כדי שכרן האמור בגמרא. והא דפירש"י להאי בד"א אקבלן וכמ"ש ולא פירשו גם אפועל דהוה רבותא טפי דהוה נלמד מיניה דגם בפועל שכיר יום אינו יכול לחזור בדבר האבוד ואם חוזר שוכר עליו הבע"ה אפי' עד מ' ונ' בשחבילתו ביד בע"ה וכמ"ש הפוסקים (ודוחק לומר שמחולק רש"י עמהן בדין זה דהא לא אשתמע בשום פוסק לכתוב פלוגתא בזה) נראה לי דה"ט דרש"י לשיטתו פי' כן והוא אמ"ש בברייתא לפני זה בד"א שלא התחילו במלאכה כו' פי' הוא ז"ל בד"א שלא התחילו כו' ארישא קאי ועד השתא פי' מילי דשכירות והשתא פי' מילי דקבלנות כו' עכ"ל ע"ש וס"ל לרש"י דהא דקתני אחר זה בד"א בדבר שאינו אבוד כו' קאי אבד"א שלפניו ומיירי ג"כ בקבלנות. וא"ת הא איהו גופא קשיא אהבד"א בשלא התחילו כו' דקאי אקבלן ולא פירשו נמי דקאי אפועל דאף דקתני בברייתא שם נתנו לו קמה לקצור בגד לארוג מ"מ נוכל לפרשו דמיירי גם בפועל וכן פירשו הנ"י דאיירי גם בשכיר יום וכתב שלפני זה איירי בחזרת בע"ה מפועלים שהלכו ומש"ה צריך לשלם להם כל שכרם כפועל בטל. ומבד"ח ואילך מיירי בחזרת פועל בב"ה לאחר שהתחילו במלאכה חזרו כו' מה דינו ומפרש ואזיל למר כדאית ליה כו' ולפ"ז שפיר נתפרש גם הבד"א בדבר שאינו אבוד כו' שאחריו אשכיר יום שחוזר בו וי"ל דרש"י סבירא ליה לזה לדוחק דא"כ קשה למה כתב ברישא דברייתא דין חזרת בע"ה בפועלים בהלכו ואח"כ במציעתא כתב דין חזרת פועלים בבע"ה בהתחילו הול"ל שניהן בדק הלכו או בדין התחילו מש"ה ניחא ליה לרש"י לפרש דדין הלכו איירי בפועל ודין התחילו איירי בקבלן וא"ש וזהו שדקדק רש"י וכתב ארישא קאי ור"ל ששני ענינים הן ומי ששנה זו לא שנה זו אלא חד תנא כתב דינו אפועל ובהלכו ותנא השני נקט דינו בקבלן ובהתחילו א"נ ס"ל לרש"י כהמרדכי הנ"ל דפי' ג"כ הבד"א דלא התחילו כו' בקבלן וכמ"ש לעיל בדרישה לשונו וטעמו ע"ש ודו"ק. ולרש"י צריכין לומר הא דאר"נ על המשנה דקתני שכר את החמור כו' עד וכל דבר האבוד כו' שוכר עליהן) עד כמה שוכר עליהן (דהיינו לרש"י כפי מה שתפס משכרן) לא איירי אלא מפועל ואין חבילתו בא לידו דבע"ה דאילו בקבלן למה קתני המשנה וכל דבר האבוד הא אפי' בלא דבר האבוד נמי ידו על התחתונה כשאין חבילתו ביד בע"ה דשוכר עליו בע"ה עד כדי שכרו שבידו וא"ת א"כ מאי פריך רבא שם בגמ' אהא דר"נ הנ"ל מהברייתא דקתני עד מ' ונ' דהא הברייתא לפירש"י מקבלן איירי ור"נ קאי אהמשנה דאיירי דוקא מפועל לפירש"י וכמ"ש י"ל דס"ל להמקשן בדבר האבוד דלא נתנו חכמים רשות לפועל לחזור אין חילוק בין פועל לקבלן ודוק ותמצא דברי הנ"ל ברורין ומיושבין דבר דבור על אופניו בס"ד ומהתימא על הבית יוסף שאמה שכתב רבינו אפילו עד הכפל כתב הוא לשון הגמרא דברי רב נחמן ולשון רש"י הנ"ל דפירש כדי שכרן היינו כל מה שחייב להן הבעל הבית יוסיף לאחרים ויגמרו ומסיק הבית יוסף וכתב וז"ל והיינו כפל הראשונים ותוספת נוטלים מפועלים הראשונים וכן כתב הרמב"ן וכן מבואר בדברי הרמב"ם וכו' עכ"ל נראה מדברי הבית יוסף דפירש מה שכתב רבינו עד הכפל דהיינו מה שתפס הבעל הבית משכרו וכדפירש"י והוא פלאי בעיני מאוד וכי נעלם ממנו מ"ש הרא"ש על דברי רש"י די"מ בכפל שכרו ושכן משמע בירושלמי כו' וכדאמרינן במקח טעות כו' ומשני הראיות הללו מוכח דס"ל דעד הכפל ממש קאמר ולא כרש"י וגם שם מסיק בסתירת דברי רש"י וכתב ז"ל ולדבריו אם כבר פרע להן לא יטול מהן מה שעשו ע"ש גם מ"ש הב"י דכן מבואר בדברי הרמב"ם ג"ז אינו דאותן דברי הרמב"ם שהיא מפ"ט דשכירות הוא כדברי הרא"ש ורבינו שהרי כתב ז"ל שוכר פועלים אחרים וכל מה שיוסיף להן על מה שפסק להראשונים נוטל מן הראשונים עד כמה עד כדי שכרן של הראשונים עכ"ל הרי לפנינו דכתב תחלה דכל מה שיוסיף להן נוטל כו' דלשון נוטל משמע דחוזר ונפרע מכיסן דהראשונים גם לא תלה כלל במה ששכרו להראשונים ומ"ש בסוף כדי שכרן ל' הגמרא נקט ור"ל כמו שפירשו הרא"ש ורבינו דהיינו עד הכפל ממש וכן הוא משמעות הל' דעד כדי שכרן ומ"ש הב"י דכ"כ הרמב"ן דברי הרמב"ן אינן בידי אבל לא מצאתי להב"י שום חבר בדברים אלו. ועוד יש לתמוה על הב"י שכתב אהא דקתני בבריית' הנ"ל דאם באתה חבילה לידו שוכר עליהם עד מ' ונ' ז"ל כתב הרמב"ן ז"ל ומיהו אם שכרן במנה אינו משתלם ממנו שאין זה שכירות אבל מ' ונ' דרך בעלי בתים לשכור כן בדבר האבוד עכ"ל. ואין נראה כן מדברי הרמב"ם דמה לי מ' ונ' ומה לי מנה עכ"ל ב"י וגם זה פלאי בעיני הלא דברי הרמב"ן דברי טעם הן דודאי אין סברא לשכור ב"ה זה שלא בידיעת הפועל מחבילתו ביותר ממה שאדם עושה בדבר האבוד של עצמו וכ"כ הנ"י בהדיא בדברי הרמב"ן הנ"ל ומסיק וכתב ע"ז ז"ל ובכל זה הסכימו האחרונים ז"ל עכ"ל ונראה דלא ראה הב"י לא דברי הרא"ש הנ"ל ולא דברי הנ"י הנ"ל מדהשמיטה ולא הביאה כלל וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.