שיח השדה/ברכות/יב/ב
בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה כו' כל פרשה דפסקה משה רבנו פסקינן דלא פסקה לא פסקינן. ובמגילה (כ"ב א') ותענית (כ"ז א') אמרו כל פסוקא דפסקה מ"ר פסקינן ודלא פסקה לא פסקי'. והק' בחי' רעק"א (לקמן י"ד ב') אמרי במערבא דבר אל בנ"י ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם אמת כו' קסברי במערבא ואמרת אליהם לא הוי התחלה. והקשה מ"מ איך מפסיקין באמצע הפסוק. וכבר הק' כן הרשב"א שם. ועי' מהר"ץ חיות שם תי' יפה.
ונראה דהנה בקדושין (ל' א') אמרי' דאנן לא בקיאינן בפסוקי דבמערבא פסקי לה להאי פסוקא לתלתא פסוקי הנה אנכי בא אליך וגו' וא"כ לק"מ במערבא ס"ל דואמרת אליהם סוף פסוק הוא ומיהו לדידן אסור להפסיק דלדידן חד פסוק הוא ובזה מתבאר לקמן י"ד ב' אנן נמי מתחלינן מדמתחלי במערבא וכיון דמתחלינן גמרינן היינו דלדידן חד פסוק הוא וכיון שמתחילין מוכרחין לגמור [והא דאמרי' שם דבר אל ב"י לא הוי התחלה היינו משום שיש הרבה פסוקים שמתחילין כן ולא מוכח איזה].
מיהו אכתי קשה דהא בשמעתין נמי אמרינן דגם כל פרשה דלא פסקה משה לא פסקינן וא"כ הוי מפסקי במערבא פ' ציצית ובפרשיות בקיאינן כמש"כ המחצית השקל (ר"ס רפ"ב) וכ"נ מדברי המג"א (סי' ל"ב סל"ב).
ונראה דהנה המג"א הק' בר"ס רפ"ב איך אנו עומדין ב' וה' באמצע פרשה כ"פ ותי' כיון שדעתו להשלים בשבת מותר [אע"ג שמתחיל שוב מתחלת הפרשה] וא"כ ה"ה הכא גבי ויאמר כיון דלמחר בבקר יחזור וישלים כל הפרשה מותר וצ"ל דלא דמי לכל פסוקא דלא פסקה משה לא פסקי' דהתם אפי' דעתו לגמור דהא פלוגתא דהתם דרב אמר דולג ושמואל אמר פוסק מיירי בדעתו לגמור אפ"ה אסרי' ע"ש. ואולי כיון דאדם אחר גומר גרע אע"פ שמוציא את כולם, אך מד' התוס' סוכה ל"ח ב' (ד"ה הוא) מוכח דבכל גווני אסור. וע"ק משבועות (ט"ו ב') אומר שיר של פגעים עד כי אתה ה' מחסי [ע"ש בהגהות הגר"א] ואיך מפסיק באמצע הפסוק. ובשלמא לתי' א' שהביא הר"ן בסוכה ל"ח א' דבכתובים מותר להפסיק באמצע הפסוק א"ש אבל לשאר תירוצי צ"ע. עי' מג"א סי' תכ"ב סק"ח.
ונראה דיש ליישב עפ"ד התוס' סוכה ל"ח ב' שהקשו כיצד מפסיקין פסוק אנא ה' הושיעא נא לב' ותי' כיון שב' בנ"א אמרוהו כדא' פסחים קי"ט א' שרי וה"נ י"ל כיון דבמדרש תהלים (סי' צ"א) איתא דמ"ר כשעלה לרקיע אמר שיר של פגעים והיינו עד כי אתה ה' מחסי כמש"כ הריטב"א בשבועות (ט"ו ב') שיש בו ס' תיבות ומכאן ואילך אמר דוד שברך לשלמה בנו כמ"ש בסנהדרין (ק"ג א') ע"ש ולכך שרי להפסיק.
והנה במג"א (ר"ס רפ"ב) הק' איך אנו אומרים פסוקים בתפילין ותי' כיון שהוא דרך תפלה שרי וצ"ע דא"כ גם בשמעתין אמאי אסרו לומר פ' כרע שכב כארי הרי הוא דרך תפלה וגם ק"ש עצמה דרך תפלה היא כמש"כ הב"י בסי' מ"ז [וכתבנו בזה לעיל י"א] ומה שהביא ראי' ממש"כ הב"י בסי' מ"ט גבי הא דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ דדרך תפלה שרי, צ"ע דהרי שם לא אסר הב"י [לתי' זה] אלא בס"ת דוקא שלא יאמרו חסרה היא אבל כאן ע"כ אף בלא ס"ת אסור דהא בקשו לקבוע פ' בלק בלא ס"ת איירי ואפ"ה אסרי' לה משום פרשה דלא פסקה משה. וגם מה שתי' שם עוד הב"י דדבר השגור מותר וזה ל"ש כאן וצ"ע.
אבל נראה דהא דכל פרשה דפסקה מ"ר לכו"ע לא אסור אלא דוקא בתורה ולא בנביאים וכתובים וכל פסוקי הודו ויהי כבוד פסוקים מלוקטים הם מכמה פרשיות ומוזכר במס' סופרים (ספי"ז) וגם הא דכל פסוקא דלא פסקה מ"ר לא פסקי' צ"ע מנ"ל לראשונים דאף בנביאים וכתובים נוהג [עי' ר"ן סוכה ל"ח ב' דפשיטא לי' דנוהג בנביאים ועי' מג"א סי' תכ"ב סק"ח] מאחר דבגמ' אמרו דפסקה מ"ר, והנה ברוקח (סי' שי"ט) תמה על מה שאנו חולקין פסוקי יהללו ופסוקי ויברך דוד ונתן טעם לדבר ע"ש ועי' במג"א (סי' נ"א סק"ט) שתמה עליו מנ"ל מאחר דבגמ' מפורש לאיסור וי"ל דגם הרוקח ס"ל כתי' הר"ן דבכתובים מותר ולא שאל אלא טעם למה אנו עושין כך ולא משום איסורא וכ"מ בדבריו ע"ש ונר' דהיכא דאיכא טעם מותר עי' מו"ק כ"ו א' הרואה ערי יהודא כו' וכן דרך לימוד ודאי מותר כדאשכחן בכ"ד דמייתי חצאי פסוקים, ועי' בחו"י סי' קצ"ב שתמה על הרמב"ם שהשמיט כל פרשה דלא פסקה משה לא פסקי', שו"ר בנשמת אדם (כלל ה' ס"ב) שכתב קצת בענין זה ע"ש:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |