מחצית השקל/אורח חיים/רפב

מחצית השקל ‏ אורח חיים רפב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) כ' מ"א ביום השבת כו' יאמר ב"ש כו' וראיתי בבאר היטיב בשם האר"י ז"ל דגם בחול יאמר ב"ש כשמוציאין ס"ת:

כ' הזוהר כו' למפסק כו' דפסק משה פרשת' כו' נראה לי דכוונתו דאם בא לסיים הסדרה כו' דלא תימא שכוונתו שלא לפסוק פרשה רצה לומר פתוחה או סתומה ושלא לסיים עם כ"א מהעולים אלא בסוף פרשה שהיא פתוח' או סתומה אלא פרשה ר"ל הסדרה כולה ומה שסיים הזוהר ולא יפסיק מילין דשבת' אחרא כו'. הוא פי' לריש' או ר"ל אפי' רוצה להשלים מה שחיסר בשבת זה ולא קרא כל הסדר' להשלים בשבת הבאה זה לא מהני:

דכולהו ז' גברי כו'. ר"ל כמו דאין לסיים הסדר' כ"א במקום שסיים משה ה"ה דאין לסיים עם העולה כ"א במקום דסיים משה דהיינו פתוחה או סתומה וס"ד דבאמת כן כוונת הזוהר לזה כתב מ"א דז"ג כו':

דהא בזמן כו' וא"כ האמצעי קרא בלי ברכה שלפניה ושלאחריה והראשון לא בירך לאחריו והאחרון לא בירך לפניו אלא ע"כ כחד חשיבי וברכות הראשון והאחרון עולה לכולם:

ופ' בלק אין בה פ' כלל ואיך יקרא שבעה גברי ויסיים עם כל אחד בסוף פרשה אך בפ' בלק יש פרש' א' בסוף הסדרה והראו לי שבפרשת מקץ אין בו פרשה כלל:

וכ"מ בברכות ספ"ק כו' זה קאי על גוף דברי הזוהר דס"ל דאין לחלוק פרשה לשנים וס"ד דתלמוד' דידן חולק וכ"ה במגלה דף כ"ב ע"א כל פסוק' דל"פ משה לא פסקינן משמע דפסוק אחד אין חולקין וע"ז קאי שם בגמר' אך מספ"ק דברכות מוכח דאפי' פרשה לא פסקינן דאיתא שם שבקשו לקבוע פרשת בלעם בק"ש דכתיב ביה כרע שכב כארי וכלבי' מי יקימנו ופ" רש"י שדומה לק"ש שה' שומרנו לשכב ולקום שקטים כארי וכלבי' ונמנעו משום טרחא דצבורא ופריך ונימא האי פסוק' דכרע שכב כו' לחוד בצבור דליכא טרחא ומשני כל פרש' דל"פ משה ל"פ הרי דאפי' פסוק שלם אין לומר כ"א צריך לגמור כל הפרשה ועיין במ"א ס"ס נ"א ובסי' תכ"ב:

וגם צ"ע במגלה כו' קאי על סוף דברי הזוהר שכתב ולא יפסיק מילין דשבת' אחר' כו':

ועמ"ש סימן ל"ב ר"ל דמ"א הביא ש"ס דקידושין דאין אנו בקיאין בפסוקים מקום סיומן וא"כ דודאי באמצע פסוק אין להפסיק וא"כ אין להפסיק כ"א במקום פרשה דשמא במקום שמפסיק אינו סוף פסוק אלא באמצע אבל בפרשיות אנו בקיאין ולכן טוב לסיים בסוף פרשה:

כמ"ש סי' ע"ט בטור ר"ל בב"י שם:

(ב) (ס"ק ב') דבי"ט כו' אבל כשחל בשבת כו' דמשום דניתוסף על שבת קדושת י"ט יוגרע כח קדושת שבת מבלי להוסיף ובשאר שבתות מוסיפים כ"כ הלבוש:

(ג) (ס"ק ג') אין בכך כו' כמ"ש ס"ס קל"ז אם לא שהוסיף לכל הפחות שתי פסוקים על מה שקרא הראשון דאז דיעבד עולה למנין:

(ה) (ס"ק ה ) למנין כו' אבל לא למנין ג' ע"ש. ובע"ש כתב עוד דגם בי"ט אינו עולה למנין ה' ולא ביוה"כ למנין שש ולא בר"ח למנין ד':

(ו) (ס"ק ו') וקטן כו' עד שיביא שתי שערות מ"מ אם הוא בן י"ג ויום אחד סמכינן בזה על החזקה שהביא ב"ש וכמו שכ' לעיל סימן נ"ה ס"ה בהג"ה:

אבל בלוי אינו מסופק כו' כן צריך לומר רצה לומר אם יש כהן גדול ולוי קטן מסתפק אם יקרא לכהן פעמים כאלו אין שם לוי וכמבואר לעיל סי' קל"ה סעיף ח' או יקראו ללוי הקטן:

ורדב"ז כתב דאין קורין לכהן קטן אלא למנין שבעה כצ"ל. רצה לומר כשקורין ז' אז כהן קטן עולה במקום כהן אבל במקום שאין קורין רק ג' אין כהן קטן עולה למנין כ"ה בל"ה סימן קל"ה:

דהא כתיב כי את לחם וגו' רצה לומר דהתורה נתנה טעם ארישא דקרא דכתיב וקדשתו וגו' ולמ' כי את לחם וגו'. ומצאתי כו' היינו דוק' למפטיר ומ"ש עולה למנין ז' היינו למ"ד מפטיר עולה למנין ז' והכי קי"ל:

ומשמ' מכאן דאש' חייבת דאל"כ הא הצבור חייבין במנין ז' קרואים מדרבנן וא"א דהאשה פטורה האיך תוציא הצבור בעליית' דהא קי"ל דכל הפטור מן הדבר אינו מוציא את המחויב בדבר. ונשים א"ח בת"ת אע"ג שמברכת ברכ' התור' כמ"ש סי' מ"ז. וכ"כ מ"א סי' קפ"ז דנשים יאמרו תורה בבהמ"ז היינו משום דמחוייבי' ללמוד דינים השייכים לנשים אבל שאר תורה לא:

וכ"כ התוס' סוף ר"ה דף ל"ג ד"ה הא ר"י כו' וז"ל ומיהו יש לומר דרשות יכול להוציא בר חיובא דרבנן כמו קטן דמברך לאביו בפרק מי שמתו כו' ר"ל דאם אכל האב שיעורא דרבנן דהיינו כזית או כביצ' ולא כדי שביעה דאינו חייב לברך בהמ"ז כ"א מדרבנן כה"ג קטן מוציא' (וס"ל להתוס' דאפי' הגיע לחינוך מכל מקום לא נתחייב אפי' מדרבנן דאיך נתחייב הקטן במצות אלא החיוב על האב שחייב לחנכו מדרבנן) ועולין למנין ז' ומוציא אחרים ידי חובתן עכ"ל התוס':

(ז) (ס"ק ז) אמו כו' ישראל מעליא הוא דקי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר:

(ח) (ס"ק ח') בראש כו' ועסי' קנ"א שכ' שם שאסור לכנוס לבה"כ בראש מגולה. צ"ל ג"כ דווקא מיירי בקטן ועיין לעיל סימן ב' במ"א ס"ק ו'. והא דאסר כאן לעלו' לס"ת הא בלא"ה בבה"כ אסור בראש מגולה צ"ל דמיירי כאן אפי' קורין בתור' בחדר אחד או בבה"כ. וכ"מ ביומא כו' דאמרינן שם לשכת הגזית הית' בנוי חציה בקדש וחציה בחול ושם בלשכת הגזית היו הכהנים מפילים גורל חציו בחול מוכח מדתניא זקן המורה לכהנים סדר ודיני פייסות הי' יושב במערב והא קיי"ל דאין ישיבה בעזר' אע"כ שחצי' חול והי' יושב בחצי' של חול וחצי' בקדש דכתיב בבית אלהים נהלך ברגש וקרא זה מוקי לה בפייס אלמא דהפייס היה (צ"ל) בבית אלקים דהיינו בקדש א"כ ע"כ חציה בקדש במקום שהי' מפיסים. והקשה התוס' כיון דהפייס היה צ"ל במקום קדוש טפי ה"ל לפייס בעזדה דקדוש יותר ובאמת לא ישב הזקן. ואר"ת כיון דהממונ' היה צריך ליטול המצנפת מראשו של אחד כדי לידע שממנו מתחיל מנין הפייס גנאי היה לעמוד בעזרה בלי מצנפת עכ"ל התוס' משמע דוקא בעזרה אבל בלשכת הגזית אע"ג דהפייס היה חציה בקודש מ"מ היה רשאי לעמוד בלי מצנפת וה"ה בבה"כ דידן:

(י) (ס"ק י') וכן כו' שמותר להוסיף דבשבת ודאי א"ש מה שקורין ז' בלא מפטיר דבגמ' מגילה איבע"ל אי מפטי' עולה למנין ז' וניהו דקי"ל דעולה מ"מ א"ש מה שקורין ז' מלבד המפטיר דהא בשבת מותר להוסיף אלא אפי' בי"ט דנוהגים שלא להוסיף כמ"ש ר"ס זה אפ"ה קורין ה' מלבד המפטיר אע"ג דהמפטי' עולה למנין וה"ל ששה לזה כ' מ"א כיון די"א דמוסיפים גם בי"ט והוא עיקר אע"ג דנוהגים להחמיר שלא להוסיף מ"מ קורין ה' מלבר המפטיר ומצרפים יחד שני הדעות די"א דמוסיפים ואף אם ת"ל אין מוסיפים הא י"א דמפטיר אין עולה למנין מה שאין כן בחול דלכ"ע אין מוסיפים גם המפטיר צ"ל ממנין העולים:

(יא) (ס"ק י"א) המפטיר כו'. וי"א שהשביעי קור' ר"ל דס"ל דשבעה הקרואים שהם העיקר צריכים לקרות כל חובת היום דהיינו כל הסדרא והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא השביעי ולכן בד' פרשיות וכדומה שצריכים לקרות עוד נוסף על הסדרה כפי תקון חז"ל אז קורין ששה בסדר היום וגומרים עמהם כל הסדר' והשביעי קורא בס"ת האחרת מה שצריכים להוסיף בשבת כגון בפ' זכור פרשת זכור וחוזרים וקוראים עם המפטיר מה שקרא השביעי:

(טו) (ס"ק ט"ו) צריך כו' דאפי' השביעי כו' ר"ל ניהו דקי"ל המפטיר צריך לקרות בתורה תחלה כמ"ש סס"ק זה משום בזיון התורה דאי המפטיר יפטיר בנביאים ויברך עליו ולא יקראו בתורה הרי אנו משוים דברי הנביאים לתור' בקריא' וברכה לכן צריך לקרות המפטיר בתורה תחל' ומזה יראו דהתור' עיקרית וס"ד דאם השביעי מפטי' א"צ לקרות שני' בתורה דקמ"ל מ"א כיון דהפסיק בקדיש צ"ל עוד הפעם בתורה כיון שע"י הקדיש ימשוך זמן מה יש לחוש לנכנסים שלא יהיו יודעים שהוא כבר קרא בתורה ואיכא לגבייהו בזיון התור' שמשו' נביאים לתורה:

(טז) (ס"ק טז) יפטיר כו' ואל יאמר קדיש דאי יאמר קדיש שוב א"ל לנכנסים שלא ידעו שכבר קרא בתורה כנ"ל:

קורין חד גברא כו' ר"ל הרביעי קצת מסדרה א' וקצת מסדרה שני' אפי' במקום שמוסיפים למשל א' ויש ח' עולין א"כ יקרא בספר א' ג' עולין ורביעי קצת ובספר השני יקראו ארבע עולין וקצת מהרביעי אפ"ה מיקרי ששני הס"ת שוין דהעיקר הוא ז' קרואים המחויבים ואין משגיחין בנוספים דלא כלבוש דס"ל אם מוסיפים ויש ח' עולין צ"ל ד' בספר א' וד' בספר שניה וכן אם יש י' עולין צ"ל ה' בכל ס"ת:

יש נוהגין כו'. ע' ססי' תרס"ט כצ"ל ור"ל בש"ת שצריכים ג' ס"ת וכן בכ"מ שצריכין ג' ס"ת ואין לצבור כי אם שני ס"ת כיצד יתנהגו:

(יז) (ס"ק יז) אם טעה כו' מצויין שלא כהוגן וצ"ל מצויין על סעיף שאח"ז קרא הפרשה כו' ודילג כו' ע"ז רמז מ"א לעיין סי' קל"ז שכ' שם דדוקא בשבת שחרי' דינא הכי ומבואר שם דבשבת שחרית אם דילג פסוק א' שצריך לקרות אותו פסוק ועוד שני פסוקים עמו דאין קורין פחות מג' פסוקים. צריך לברך עליהם תחלה וסוף. בפוזנא כו' ואם היו סבורים למול כו' אין חיוב פעם ב' והקשה בס' א"ר מ"ש מבחתונ' שכ' מ"א שאם היה סבור שתהי' החתונ' באותו שבוע ואח"כ נדח' החתונ' אם רצה שיזמרו אותו הוא חיוב שנית. ואולי י"ל דבחתן ניהו דכבר עלה מ"מ עתה שתהי' החתונ' באמת ויזמרו אותו ויש לו כל החשיבות שהיה לו אז ולכל חתן לכן י"ל חיוב שני' אבל במיל' שה"ל כבר חיוב ועתה גם ירד מחשיבתו דעכשיו תהיה מילה שלא בזמנה לכן שוב אין לו חיוב:

ואיש של יולדת בת קודם לאבי הילד הזכר. משמע שר"ל אבי הילד בשבת שקודם המילה לזה קודם יולדת בת כשהולכת לבה"כ. דאי ר"ל אבי הילד הזכר בשעה שאשתו הולכת לבה"כ. הכי מבע"ל ואיש של יולדת בת קודם לאיש של יולדת בן ועוד מדכ' אח"ז יום שמת בו או"א הוא ג"כ קודם לאבי הילד. ובזה ודאי ר"ל אבי הילד בשבת שקודם המילה ולא בשבת שהולכת לבה"כ כמ"ש אח"ז זה הכלל יום שמת בו או"א אחרון לכל החיובים ואבי הילד קודם המילה אחרון לו א"כ מ"ש תחלה יום שמת בו או"א ג"כ קודם לאבי הילד ע"כ צ"ל בשבת שלפני המיל'. ומדכתב תיבת ג"כ משמע דגם לפני זה מיירי בשבת שלפני מילה אז יולדת בת כשהולכת לבה"כ קודם לו וא"כ כשיולדת בן הולכת לבה"כ לא הוזכר אם יולדת בת קודם לו:

וי"ל דשוון הן והא דנקט יולדת בת קודם לאבי הילד כו' הל"ל סתמא כשהולכת לבה"כ קודם לשבת שלפני מילה י"ל לרבותא נקט בת דאפי' יולדת בת כ"ש יולדת בן דעדיף דמקיים בו מצות מילה. אולם ממ"ש אח"ז ויולדת בשבת שהולכת לבה"כ אפי' לבן כו' מדכתיב אפי' לבן משמע דיולדת בת עדיפא ואפשר משום דיולדת בן כבר היה לו חיוב בשבת שלפני המילה:

יום שמת כו' קודם לאבי הילד (היינו בשבת שלפני המילה) ויולדת בשבת כו' כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.