מזרחי/במדבר/יד

מזרחי במדבר יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

לו מתנו הלואי ומתנו. פ' מלת לו ל' הלואי לא לשון אילו כמו לו חכמי לו יש חרב בידי גם הוסיף וי"ו על מלת מתנו הלואי ומתנו וכן גבי לו שמעני הלואי ותשמעני מפני שפירוש הלואי כמו מי יתן שהוא דבק עם וי"ו אחריו מי יתן והיה לבבם מי יתן ומתנו ואע"פ שהוי"ו שאחר מי יתן הוא במקום שי"ן כאלו אמר מי יתן שהיה לבבם והיה ראוי להוסיף אחר מלת הלואי אות שי"ן ולא אות וי"ו אעפ"כ הוסיף וי"ו מפני שהווי"ן החסרים רבים במקרא ואות שי"ן לא נמצא חסר כי אם אותו שהוא במקום אשר כמו את הדרך ילכו בה שפירושו את הדרך אשר ילכו בה:

ט

אל תמרודו ושוב אל תיראו. פי' שני הדבורים הללו האחד נמשך מחברו שאם ביי' אל תמרודו שוב לא תיראו דאם לא כן אין טעם לסמיכות שני הדבורים הללו זה אחר זה:

כי לחמנו הם נאכלם כלחם. כאילו אמר כלחמנו הם:

סר צלם מגינם וחזקם. מפני שהמגן לאדם עושה לו צל נקרא המגן צל:

וזהו איוב שהיה מגין עליהם. בסוטה אמרו ארץ אוכלת יושביה איוב נח נפשיה בההוא יומא ואיטרידו עלמא בהספדיה:

י

לרגום אותם באבנים את יהושע וכלב. דאע"ג דממלת אותם סתם משמע דקאי על כל הנזכרים לעיל שהם משה ואהרן ויהושע וכלב עם כל זה אינה שבה רק על יהושע וכלב שאין הסברא שירצו לרגום באבנים רק את יהושע וכלב שקרעו את בגדיהם ומוכיחים אותם הפך כונתם לא למשה ואהרן שלא דברו כלם:

וכבוד יי' הענן ירד שם. אבל כבוד יי' תמיד היה שוכן באהל מועד על הכפורת בין שני הכרובי' כדכתיב כי בענן אראה ופרש"י ז"ל תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולמה ירד הענן כדי לקבל האבנים שהיו זורקים עליהם כמו שאמרו במדבר רבה וכבוד יי' נראה מלמד שהיו זורקים בהם אבנים והענן מקבלם:

יא

עד אנה עד היכן. לא עד איזה מקום כפי' אנה בכל מקום:

יב

ואורישנו לשון תרוכין לא לשון ירושה. וכן פירש למטה מזה וזהו יורישנה ותרכינה ופירוש תרוכין פה הן העולם דהיינו הכרתה כתרגומו:

וא"ת מה אעשה לשבועת האבות ואעשה אותך לגוי גדול שאתה מזרע'. במדבר רבה מה ענין זה לכאן וכי תנאי היה עושה עמו שאם יניחנו להמית את כל ישראל יעשנו לגוי גדול:

יג

ושמעו מצרים ושמעו את אשר תהרג'. לא שישמעו כי העלית' מקרבו כמובן מל' המקרא אלא שישמעו ההריגה הנזכרת שאתה אומר לעשות ומפני שהשומעי' הריגת' הם המצרים עצמם אשר ראו כחך הגדול שעשית להוציא' מקרבם מרוב חבתך בהם לא יאמרו שחטאו לך והרגת אות' בעבור חטא כי א"א שתבטל כל אותה החבה שהיה לך בהם בעבור חטא אלא יאמרו כנגד' יכולת להלחם ולא כנגד יושבי הארץ הזאת ומלת כי פה משמשת במקום אשר כאילו אמר ושמעו המצרים אשר העלית בכחך את העם הזה מקרבו ההריגה שהרגת אות' ואמר ומבלתי יכול' וגו':

יד

ואמרו אל יושב הארץ הזאת. כי מלת אל מורה שאמרו להם ומלת על מורה שאמרו בעבור' ומפני שהכונ' פה היא שהם יאמרו ביניה' בעבור יושבי הארץ שאין יכולת להקב"ה להלח' עמם לא שיאמרו להם פי' אל יושב הארץ כמו על יושב' הארץ וסדר המקראות הללו לפי הפי' הזה כן הוא ושמעו המצרים אשר העלית את העם הזה מקרבו בכחך הגדול וראוי החבה הגדול אשר היה לך בהם וגם שמעו כי אתה יי' בקרב העם הזה תמיד ושעין בעין נראה להם אתה יי' וגם עננך עומד עליה' ובעמוד ענן אתה הולך לפניה' יומם ובעמוד אש לילה שהמתת את הע' הזה כאיש א' פתאום בתוך האהב' יאמרו בעבור יושב הארץ מבלתי יכולת יי' להביא את העם הזה וגו' וכך דרשוהו במדבר רבה שבשע' שאמר משה יאמרו מבלתי יכולת יי' אמר לו הקב"ה והלא ראוי נסי' וגבורות שעשיתי להם והשיבנו בנו היה יכול לעמוד בשלשי' וא' אינו יכול לעמוד:

טז

יכלת שם דבר הוא. ולא פועל לנקבה כמו שאמרו בפרק אין עומדין מבלתי יכולת יי' יכול מיבעי ליה אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הב"ה רבונו של עולם עכשיו יאמרו אומו' העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל' ומפני שאין המדרש הזה קרוב לפשוטו של מקרא דמ"ל לרז"ל לדרוש כן דילמא יכולת שם דבר הוא כשהוא נופל לזכר ולנקבה ואע"פ שא"א זה שא"כ היה לו לומר מבלתי יכלת יי' להביא את העם הזה אל הארץ י"ל שהוא חסר למ"ד כמו ים סוף לים סוף כמו שפרש"י ז"ל שם אבל אין לומר שמלת יכולת סמוכה ליי' כמו עד יבושת המים מפני שאין היכולת מביא אלא בעל היכולת ובעל היכולת לא נזכר במקום הזה ואיך יאמר שלא להביא את העם:

יז

יגדל נא כח יי'. לעשות דברך שאמרת שאתה ארך אפים אף לרשעים וזהו שאמר כאשר דברת שאמר שאיני מבקש ממך בקשה חדשה רק לקיים מה שאמרת דאל"כ מאי כאשר דברת:

יח

ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים. כל זה בארתיו בפרשת כי תשא:

כ

כדברך בשביל מה שאמרת פן יאמרו מבלתי יכולת יי'. לא כדברך שאתה אומר ועתה יגדל נא כח יי' הסמוך לו דאל"כ כדברך למה לי מאחר שאמר לו סלחתי למדנו שהוא כדבריו:

כא

חי אני לשון שבועה כאילו אמר בחיי. לא שהוא ספוריי שהודיע לו שהוא חי:

הרי זה מקרא מסורס. שהפסוקים של כי כל האנשים אם יראו את הארץ ועבדי כלב עד סוף הענין כלם דבקים עם השבועה של חי אני ומאמר וימלא כבוד יי' את כל הארץ צריך להיות אחר סיום כל הפסוקים האלה שנשבע בחייו שכל האנשים הרואים את כבודי וגו' לא יראו את הארץ חוץ מכלב לבדו ואחר כך נתן הטעם ואמר ולמה אני מאריך להם ואיני ממית אותם פתאום כאיש אחד אלא מעט מעט עד סוף מ' שנה כדי שימלא כבודי את כל הארץ שלא יתחלל שמי באומות לחשוב עלי מבלתי יכולת:

כד

רוח אחרת שתי רוחות אחת בפה ואחת בלב כו'. ופירוש אחרת אחרת מרוח פיו שרוח פיו היה עם המרגלים ורוח לבבו היה עם האמת אבל לא אחרת מרוח המרגלים דא"כ איך היה לו כח להשתיקם ועוד מה ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי דכתיב בספר יהושע דמשמע ולא כאשר עם פי אלא עכ"ל דפירוש אחרת אחרת מרוח פיו:

וימלא אחרי וימלא את לבו אחרי והוא מקרא קצר. שחסר את לבו דאל"כ מאי וימלא אחרי סתם דקאמר והלא בפיו לא היה אלא עם המרגלים שהיה אומר להם אני עמכם:

אשר בא שמה חברון תנתן לו. הודיענו בזה שפי' והביאותיו הוא כמו ונתתיו ופי' אל הארץ אל חברון ופי' אשר בא שמה בבואו לרגל את הארץ כדכתיב ויבא עד חברון ופירשו רבותי' ז"ל שהיה כלב לבדו לא שיביאנו אל ארץ כנען שלא ימות במדבר כמו שמתו כל הדור ההוא כפי המובן מלשון והביאותיו אל הארץ:

כה

והעמלקי וגו' אם תלכו שם והרגו אתכם מאחר שאיני עמכ' מחר פנו לאחוריכ' וסעו' לכם וגו'. הודיענו בזה טעם סמיכו' שני המקראו' הללו של והעמלקי' וגו' עם מחר פנו וסעו ואמ' שאם תלכו דרך העמק הנה העמלקי והכנעני יושב שם ויהרגו אתכם לכן מחר פנו וסעו במדבר דרך ים סוף לא דרך העמק גם הוסיף מלת לאחריכם בין מלת פנו ובין מלת וסעו מפני שבזולת זה נראה ששני דרכים היו בהליכתם לארץ האחד דרך העמק והאחר במדבר דרך ים סוף ואמר להם שילכו מדרך המדבר ים סוף לא מדרך העמק ששם הכנעני ואין הדבר כן שהרי המדבר של ים סוף לאחוריהם היא שכבר הלכו בה ועברו ממנו ובאו אל היישוב סמוך לארץ אבל עם מלת לאחוריה' היה פירושו שישובו לאחור כי אין הש"י חפץ להביאם אל הארץ רק במדבר יתמו ושם ימותו:

כז

לעדה הרעה אלו המרגלים. לא כל עדת ישראל שהרי מלינים עלי את תלונות בני ישראל כתיב דמשמע הגורמים לישראל שילינו עליהם המרגל' שכתוב אחר זה והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וישובו וילינו עליו את כל העדה:

מכאן לעדה שהיא עשרה. שהרי המרגלים שנים עשר היו נוציא יהושע וכלב שלא היו בעצתן נשארו עשרה וקורא אותן הכתוב עדה:

אשר המה מלינים את ישראל עלי. הוסיף את ישראל בין מלת מליני' למלת עלי כדי שתתפרש מלת מליני' פועל יוצא לשלישי שהמרגלי' היו המלינים את ישראל על הש"י ובזולת התוספת הזאת תהיה מלת מלינים פועל יוצא לשני כמלת מלינין שאחריו ויהיו המרגלי' עצמם המלינים על הש"י ואין האמת כן שהרי המרגלים לא היו אלא מוציאי דבה ולא היו המלינים על השם רק ישראל ופירוש את תלונות בני ישראל הבא אחריו דבקה עם שמעתי ופירושו את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי לא עם מלינים עלי דלעיל מניה דאם כן יהיה אשר המה מלינים עלי הבא אחריו התחלת דבור ואין זה דרך הלשון:

כח

אם לא כן אעשה כביכול איני חי. כאילו אמר אם לא אעשה לכם כאשר דברתם שיפלו פגריכם וגומ' איני חי ולא נכתב מאמר איני חי מפני שאין דרך כבוד כלפי מעלה לכתוב כן אלא כתב בראשונה חי אני נאם יי' אמ' שאני חי ואם אני לא אעשה לכם כאשר דברתם שיפלו פגריכם וגו' סתם ולא פירש לומ' אני חי כי המובן ממה שהתחיל שאני חי הוא שאם לא אעשה איני חי דאל"כ חי אני נאם יי' כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם וגו' מיבעי ליה:

לב

ופגריכם אתם לפי שדבר על הבני' להכניס' לארץ ובקש לומר ואתם תמותו נופל ל' זה כאן לומר אתם. פי' לפי שדב' על הבני' בתוך הספור הזה להכניס' לארץ באמרו וטפכ' אשר אמרת' לבז יהיה והבאתי אותם וגו' ואלו ימותו במדבר צ"ל ואתם להבדיל' מהבנים שהם יבאו אל הארץ ואתם יפלו פגריכ' במדבר הזה:

לג

ארבעים שנה לא מת אחד מהם פחות מבן ששים וכו'. שהרי כל אותן שנגזרה עליהם הגזרה מבני עשרים ומעלה היו ועמדו במדבר מ' שנה נמצאו שאפילו פחות שבהם שהיה בן עשרים שנה בלבד ומת בסוף המ' שנה שעמדו במדבר מת בן ששים שנה משו' דנהי דנגזרה עליהם גזרה שלא יכנסו לארץ מכל מקום לא נתחייבו כרת:

לד

את תנואתי שהניאותם את לבבכם מאחרי תנואה לשון הסרה. קרא הסרת לבבם מהשם הסרת השם מפני שכיון שהוסר לבבם מהש' הוסר השם מהם:

מא

והיא לא תצלח וזו שאתם עושים לא תצלח. פי' מלת היא שבה אל הפעולה כאילו אמר זאת הפעולה שאתם עושים לא תצלח:

מג

כי על כן שבתם כלומר כי זאת תבא לכם על אשר שבתם וגו'. ככה פרש"י ז"ל בכל כי על כן שבמקרא שכן כתב בפסוק כי על כן עברתם על עבדכם כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברת' עלי לכבודי וכן כל כי על כן שבמקר' כי על כן באו בצל קורתי כי על כן ראיתי פניך כי על כן לא נתתיה כי על כן ידעת חנותנו אף כאן כי זאת תבא לכם מאחר ששבתם וגו' שפירושו על אשר שבתם ומפני שהוא סובר שפירוש על כן בכל מקו' הוא הואיל שפירושו על אשר ואין טעם לומר הואיל ושבתם הואיל ועברתם הוסיף על מלת כי פועל כי שתפול עליה הסבה הואיל ועשיתם כך ולפיכך אמר גבי כי על כן עברתם כי הדבר הזה של ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אני מבקש מכם הואיל שעברתם עלי לכבודי ובפסוק של כי על כן שבתם אמר כי זאת הרעה תבא לכם הואיל ששבתם מאחרי יי' וכן כלם דרך אחד להם:

מה

עד חרמה שם המקום נקרא על שם המאורע בדרך נבואה או מרע"ה כתבו ככה כשכתב התורה שאז כבר נקרא שם המקום ההוא חרמה על שם המאורע וכמוהו ויבאו עד נחל אשכול שנאמר כן על שם המאורע כדכתיב למקום ההוא קרא נחל אשכול על אודות האשכול ובבואם בנחל אשכול עדיין לא קרה המאורע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.