הרחב דבר/בראשית/לב

הרחב דבר בראשית לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ולא כהרמב״ן שכ׳ שהלך יעקב מצד דרום א״י ועוד לא הגיע לאדום שהוא לפני א״י. וכ״כ הראב״ע ר״פ וישלח שארץ אדום בין חרן ובין א״י. וכ״ז אינו במח״כ אלא כפרש״י להלן ל״ה י״ח. שארם מצפון א״י והיא בין בבל ושנער לא״י ומש״ה כשיצא תרח ואברם מאור כשדים באו תחלה לחרן. ומלך שנער כשברח מא״א לשוב לארצו הוכה סמוך לדמשק ראש ארם והיה סמוך לדן צפון א״י וכשהלכו אברהם ויעקב מארם לא״י הגיעו תחלה לשכם ואח״כ לחברון שבדרום א״י והשבטים בעמדם בשכם ראו אורחת ישמעאלים באה מגלעד להוליך מצרימה. היינו מגלעד סמוך לארם מצפון א״י למצרים שהיא מצד דרום. ומש״כ הרמב״ן עוד שיבוק גבול עמון הוא דרומית מזרחית לא״י. גם זה אינו. אלא עמון הוא מצפון א״י וישראל כשהלכו לא״י דרך אדום ומואב מצד דרום לא הגיעו לעמון כלל. אלא מול בני עמון כמש״כ בס׳ דברים ב׳ ט״ו ובס׳ במדבר כ״ב ה׳. הא מיהא ברור שיעקב הלך מצפון א״י. ועשו הלך מדרום לקראתו והא דאיתא בב״ר פע״ד ובשוח״ט כשהלך יואב לארם פגע באדומים. היינו שהלכו גדודי אדום מדרום לצפון לארם לעזרם:

אמנם אחר כל הסברות מבואר ברבה שלא היתה עצה נכונה וגם זה מן השמים כדאית׳ כיב״ז בגיטין פ׳ הנזקין על ריב״ז משיב חכמים אחור כך השיב הקב״ה חכמתו של יעקב וחשב מחשבות ונפל בפח. ויש להעמיק יותר כי אחרי שראה יעקב שלא הצליח במה שרצה להסתיר ענין הלוכו מלבן. וטוב היה אלו גלה ללבן כמש״כ לעיל. שוב רצה לעשות כן בעשו להתגלות לפניו. אבל גם בזה לא הצליח וטוב היה יותר אלו הסתיר את בואו לא״י עד שובו ליצחק. וכבר רמזה תורה בפ׳ דברים רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה. והדרש שקשה לכלכל התגלות לעשו אלא הצפינו עצמכם כל שאפשר. ומעשה אבות הפל אות לבנים:

וזהו פי׳ המקרא שמואל א׳ י״ז כ״ד וכל איש ישראל בראותם את האיש וינוסו מפניו וייראו מאד. ולפי סדר הענין היה לכתוב להיפך וייראו מאד וינוסו מפניו אלא ה״פ וינוסו מפניו ומזה וייראו מאד מעצם המלחמה כי חשבו שלא יהי׳ אחרית לטוב. וכן הוא ודאי דרך מלחמה טבעית כמ״ש תחילת נפילה ניסה. אם לא שהולך בדרך נס כמו שהיה לבסוף מלחמת גלית ובש״מ. שאע״ג שלבם נשבר מכ״מ נתגברו בנס. אבל בדרך הטבע אינו כן וכן יעקב צר לו מן הפחד שהרגיש. וכן אמר דהמע״ה העבר חרפתי אשר יגורתי. כי חרפה הוא להבוטח בה׳ לגור. כמ״ש ובוטח בה׳ ישוגב וע״ז אמר הנביא (ישעיה נ״א י״ב י״ג) מי את ותראי וגו׳ ותשכח ד׳ עשך וגו׳ ותפחד תמיד כל היום וגו׳:

וזהו כלל גדול כשאדם רגיל במדה טובה נעשה עליו כנדר כמ״ש הר״ן במס׳ נדרים פ״י. ואח״כ כשעובר עליו ה״ז נענש. כמ״ש הריב״ן שלהי מס׳ מכות דכ״ד א׳ בד״ה כגון ראב״ש כו׳ אלמא בחייו הוי רגיל לדקדק בכך ולפיכך הקפיד הקב״ה כו׳ וגמרא מפורשת היא בברכות ד״ה כל מי שרגיל לבא לבהכ״נ ופעם א׳ לא בא הקב״ה משאיל עליו אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לאו אין נוגה לו. ודוקא משום שרגיל במדה טובה זו. וע׳ מש״כ ס״פ וישב בשם מדרש חז״ל:

והיינו שדרשו חז״ל בחולין דצ״ב רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו ר״ג שבבבל ונשיא שבא״י. הקדימו חז״ל את ר״ג שעליו בא הרמז כי שרית עם אלהים. ולענין דין בבל עדיף מא״י. אע״ג שהמה אלהים ומוסמכים. וכמ״ש התוס׳ חולין די״ח ב׳. ועם אנשים זה נשיא שבא״י שהיה גדול באמת ממעלת ר״ג שבבבל מש״ה כתיב תחלה אלהים ואח״כ עם אנשים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.