בית מאיר/יורה דעה/כט
עיין פר"ח סק"א שם ד"ה אך כ' ומיהו לכ"ע ספיקא דדינא ובעי' דלא אפשיטא נקטינן לחומרא דהא וכו' וכן בפ' בהמה המקשה וכו' ואמר ר"פ הלכך. נ"ב עיין מס' שבת דף כ' קאמר נמי ר"פ הכי אף בספק בדרבנן מה שבודאי קיי"ל אף בספיקא או איבעי' דלא אפשיטא בדרבנן לקולא. אלא ש"מ דא"א להמציא מיני' כללא אלא דנראה לר"פ הכי במקומות אלו. וכן בנשבר העצם בעינן מכח מימרא דר"פ רוב עובי' ורוב היקפו אפילו בנשבר במקום שאינו עושה טריפה ואין איסורו לר"פ אלא משום אבר המדולדל מדרבנן ועיין בדברינו כללי ס"ס סוף ד"ה וא"ת דבמידי דרבנן כל סד"ד ובעי' דל"א אפילו מדרבנן שרי א"ו כנ"ל. והנה בס"ק זה מאריך במחלוקת שבין התוס' ורבינו יונה ודעמיה בספק השקול דעת תוס' דאף מדרבנן לא מחמרינן ואזלינן בתר חזקה זולת אם צד האיסור יותר נוטה. ואמת שה"נ מבואר בדבריהם מס' נדה דף י"ז ע"ב בד"ה ואין שורפין כתבו וא"ת וכיון וכו' נוקי אשה בחזקתה ונטהר אפילו ברה"י וי"ל משום דדמי חדר מצוין יותר. אבל תימה לי הא איתא במס' ב"ק ד' י"א שלי' שיצתה מקצתה ביום הראשון חוששין לה משום דאין מקצת שלי' בלא ולד. וביארו שם התוס' דשמעתין איירי לענין לאוסרה לבעלה ובמס' נדה דף י"ח ע"א ד"ה שלי' בבית כתבו דסתם שליא שיצתה מקצתה ויש בה ולד מחצה יש בהם רוב ומחצה אין בהם רוב ולד הרי דהספק שקול ומ"מ חיישינן לאוסרה לבעלה מיום הראשון ולא מוקמינן אותה בחזקת היתר וצ"ע רב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |