אלשיך/ויקרא/יח

אלשיך ויקרא יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר ה' וכו' . כמעשה כו'. ראוי לשית לב. (א) אומרו דבר ואמרת. (ב) למה במצוה זו. הקדים ואמר אני ה' אלהיכם. יותר מבשאר מצות. (ג) אומרו כמעשה ארץ מצרים וכו'. למה פרט מקומות אלו מזולתם. ומה גם שאדרבה מאלו אל ילמדו כי ראו כי מעשיהם לא הועילו למו. (ד) שבכלל אומרו כמעשה וכו' לא תעשו. הוא שבחקותיהם לא ילכו. (ה) אומרו אשר ישבתם בה וכו' ואומרו אשר אני מביא אתכם שמה היא מיותר. (ו) אומרו ללכת בהם. מה היא ההליכה הזאת. (ז) אומרו ושמרתם את חקותי ואת משפטי. הרי נאמר בפסוק הקודם. (ח) אומרו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. יראה שישמור אותם כדי לחיות בהם. וא"כ יהיה כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. (ט) אומרו אני ה'. למה הוצרך לאומרו:

אמנם הנה בצווי זה בלתי עשות כמעשה האומות. כ"א את חוקי ה' ואת משפטיו. תלויה כל התורה. ע"כ רצה הוא ית' לצוות. ידבר אליהם משה בסגנון המורה. כאלו פי ה' הוא המדבר אליהם. שיעשה בהם רושם. מאשר ע"י שליח. והיא כי הנה דרך השליח לדבר דברי המשלח בנוסח שלא לנוכח. והוא כי אם ה' היה מדבר אליהם פנים אל פניהם. יאמר אליהם אני ה' אלהיכם כמעשה כו' ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה. אך בדבר משה בלשון שליחות. הוא שיאמר להם ה' אמר אלי. שהוא ה' אלהיכם. אך לא יאמר אני ה'. כאשר בהיותו ית' הדובר בם. וכן יאמר וכמעשה ארץ כנען אשר הוא מביא אתכם שמה. ולא אשר אני מביא אתכם שמה. כאשר אם ה' בעצמו היה המדבר אליהם. ע"כ למען יעשו רושם הדברים ההם ביותר. צוהו ה' אמור להם הדברים בעצמם. כאשר יצאו מפי. כאשר אם בפיו היה מדבר בם. וזהו דבר אל בני ישראל. ועם היותך אתה המדבר. אל תאמר כה אמר ה'. שהוא אלהיכם. כ"א ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם. שהוא כדובר ה' בם. וכן אשר אני מביא אתכם שמה. ולא אשר היא מביא. למען יעשו רושם בשתי בחינות. (א) שיעלו על עצמם. כאלו הוא ית' בעצמו מדבר בם. (ב) כי ידענו מאמר רז"ל (חגיגה י"ד) כי הבל פיו היוצא בדברו נעשה מלאך. כמאמר רבי יוחנן. וההבל ההוא פועל ישועות בקרב הארץ ומהוה הויות כד"א (ישעיה נ"ח) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי וכו'. ואומר (תהילים ל״ג:ו׳) וברות פיו כל צבאם. ומה גם עתה שיעשו רושם בשומעם מפיו כענין במ"ת. ע"כ צוה ית' כי גם שלדבר פה אל פה עם ישראל אין להם הכנה. לפחות הדברים אשר ידבר משה אליהם יהיו אותן אשר יצא מפי יתברך שלא יבצר מהן מלהתעורר ההבל ההוא. בהאמר אותו הסגנון לעשות רושם בלב בנ"י השומעים וזהו דבר וכו'. ועם היותך המדבר ואמרת אליהם אני וכו'. כלו' כאלו אני דובר בכם והם הדברים שיצאו מפי:

וענין הכתובים שאמר איני צריך לאמר לכם שלא תמירני באלהיהם חלילה. כ"א שבהנחה שאני ה' אלהיכם ואותי לבד תעבודו. עכ"ז כמעשה ארץ מצרים וכו' אשר יעשו לאלהיהם. לא תעשו לי לעבדנו כמעשיהם. שהוא להתגודד כמשפטן וכיוצא. והוא כי תאמרו שאולי להיותן אותן העבודות גדולות. בלתי ראויים להעשות לזולתו נענשו וא"כ טוב לעשותן לה' לבדו. ובחקותיהם לא תלכו. מהלך שלכם. שהוא לעבוד בהם את אלהיכם. ושמא תאמרו אחר שהכונה לשמים. מה בין אלו לאלו. לז"א את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו בלבד. ולא מצרים. כי בשל המצרים אין להם סוד ותועלת. אך בהיות משפטי וחקותי. יסכון לכם ללכת בהם. אני ה' אלהיכם. והוא כי מצות ה' נעשים מלאכים לעושן ומלוים אותם בכל אשר ילך. ואמר הוא ית' כי לא בלבד המשפטים עצמם והחקים הולכים עם עושיהם שהם המלאכים. כ"א גם ללכת בהם אני ה'. כלומר במצות. כי אלך בהם אני ה' אלהיכם. נמצאתם מלווים מן המלאכים וממני אני ה' אלהיכם. וזהו ללכת בהם. ומי הוא ההולך בהן. אני ה' אלהיכם. והנה עד כה לא אמרתי שתחלו לעשות בחקים. כ"א במשפטים שהדעת מחייבם. כי אמרתי את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו. אך עצתי היא תהפכו השיטה. כי ושמרתם את חקותי תחלה ואח"כ ואת משפטי תשמרו. כי טוב לכם לסמוך עלי מלסמוך על דעתכם. ומה שאני מעמיס עליכם בדבר. לא לעעני. כי איני צריך לכם. כי אם צדקת מה תתן לי. כ"א להיטיב לאדם. וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. שהוא לתועלתו. כי אני איני צריך לכם כי אני ה' בין קודם עשותכם המצות בין אחרי כן. אני בהווייתי:

או יאמר דבר אל בני ישראל. ענין אחד. שעל ידו ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם. שעם היותי ה'. המורה שהוא בורא כל. אני מכנה שמי עליכם בלבד. והוא סור מרע. ואחר כך עשה טוב בכל. והתורה התחיל בסור מרע. ואמר כמעשה ארץ מצרים וכו'. והוא כי תרחקו מן הדומה לכיעור פן תבואו אל הכיעור. וזה אומרו כמעשה בכ"ף הדמיון. לומר דבר הדומה למעשה ארץ מצרים. שהוא כמעשה ולא מעשה עדיין. לא תעשו. וע"י כן שתרחקו ממה שהוא כמעשיהם. ימשך שובחקותיהם לא תלכו כי אם הדומה לכיעור מעשיהם תעשו גם בחקותיהם תלכו. והנה היה מקום לומר. האם אשר ראו במפלת מצרים ואשר ראו במפלת כנען. האם יעשו כמעשיהם. לז"א אשר ישבתם בה. ואמר אשר אני מביא וכו'. לומר מה שתטעו לעשות כמעשה ארץ מצרים. היא כשומכם לב אל אשר ישבתם בה ועצרו כח המצרים לעכב אתכם שמה רד"ו שנה. אולי יעלה על רוחכם שיש במעשיהם ממש אלא שבאחרונה נתקלקל. וכן בארץ כנען במה שתראו אשר אני מביא אתכם שמה. ולא אביאכם ע"י מלאך. תתנו כח בצד מה למעשיהם. שע"כ הוצרך הוא ית' בכבודו ובעצמו להפילם. ועל שסוף סוף אלו ואלו נפלו. ע"כ תשגו כי תעשו כמעשיהם בכ"ף הדמיון להורות כי אשר לא חכמו לשנות מעט לתקן הדבר נפלו. שאל"כ איך מעשיהם עמדו להם. ועוד ידם נטויה. אלא שצריך מעט שינוי. ותשנו לטוב מעט מן הנהוג. לקיים כל דבר. ואמר שיזהרו פן מן הקל יבאו אל החמור. ואחר צווי הסור מרע פירש העשה טוב. ואמר את משפטי שהן שהדעת מחייבן תעשה. שהוא למה שהם משפטי. לא להיותם צודקים בסברא. וכן את חקותי תשמרו ולא לאהבת השכר רק ללכת בהם בלבד. שהוא כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. אז אני ה'. מתייחס בכבודו להיות אלהיכם. וזהו אני ה'. והוא אשר אמר למעלה ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם. ואמר מה שייחסתי את עצמו ליקרא ה' אלהיכם הוא בהיותכם מכוונים שלא על מנת לקבל פרס. אך אם ושמרתם את חקותי וכו' על מנת לקבל פרס. אפי' של חיי עולם. שהוא אשר יעשה האדם וחי בהם. אז אני ה'. כלומר נאמן לשלם שכר. אך לא אני ה' אלהיכם. כי לא אכנה אלהותי עליכם רק בהיותכם לי כעבדי' נמכרים המשרתים שלא על מנת לקבל פרס. וזה אומרו למעלה אני ה' אלהיכם ובפסוק שאחריו אני ה' בלבד:

או יאמר מעין זה ושמרתם את חקותי. לומר אשר כתבנו במשנת (אבות פ"א) אנטיגנוס איש סוכו שדקדק בלשונו שלא אמר ע"מ שלא לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין וכו' שלא ע"מ לקבל פרס. שהוא אינו אומר שתכוונו על מנת שלא לקבל שיורה כי איננו חלילה. או שתגעלו בו. כי אם שלא תעשו על מנת לקבל פרס בהכרח. כשכיר יקוה פעלו אך אם יותן גם את הטוב תקבלו. כי אין הכונה רק שאתם תעשו את שלכם להתחייב חנם. והוא יעשה את שלו להרבות לכם שכר עד בלי די. וזה יאמר ושמרתם את חקותי כלומר למה שהם חקותי שלי. וכן את משפטי למה שהם משפטי ולא שאין שכר חלילה כאשר טעו הצדוקים במאמר התנא. כי אם שתעשו את שלכם. אף הוא יעשה את שלו. כי דעו כי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. והוא מאמרם ז"ל (ברכות י"ז) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו'. אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא אשר ביארנו במקומו. כי שני מיני אושר יש להם לעה"ב. א' החיים הנצחיי ב' התענוג שמתענגים באורות מצותיהם אשר קיימו כי הן הן המתענגות ומעטרות אותם בעה"ב וזהו יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי אורות ושרפי קדש אשר עשו בתורה ומצות שקיימו הן הם עטרותיהם. וזה יאמר וחי בהם. כי האדם המקיים חוקים ומשפטים יעמד חי בהם. בחקים ובמשפטים עצמם. כי הן הם אורות ומלאכים הדבקים בם ומעטרים אותם ותבטחו בזה. כי אני ה' נאמן לשלם שכר:

כד

אל תטמאו בכל אלה וכו' . ראוי לשים לב. (א) אל אומרו בכל אלה. שיורה שלא יקפיד על מקצתן. והנה רז"ל (מכות כ"ד) פירשו שהוא כלו' באחת מהם. אך הנה לפני' הוא אומר כי כל אשר יעשה מכל התעבות האלה הנה פרט על העושה אפילו מקצתן. ולמה לא עשה כן גם מתחלה. ולא יאמר לשון המורה ההפך. (ב) אומרו ואפקוד עונה עליה כי הלא הארץ מה חטאה. ועוד שלא מצינו שלקתה הארץ ומה היא פקידת עונה עליה. ועוד כי אם יש בה עון למה ותקיא הארץ את יושביה כי הלא גם היא חטאה. (ג) אומרו ושמרתם אתם כי מלת אתם מיותרת. (ד) כי גם מציאות הצווי נא' למעלה ושמרתם את כל חקותי וכו'. (ה) אומרו ולא תעשו מכל התועבות כי הרי נא'. ואם הוא לבל יטעו על אומרו למעלה בכל אלה. ופירש אח"כ שהוא מכל אלה. א"כ למה אמר מה שיצטרך לתקנו ולא תקן מתחלה לומר אל תטמאו באחת מאלה. (ו) או' כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וכו' ולא תקיא כו'. כי הלא זה כאמר למעלה. כי בכל אלה נטמאו הגוים כו' ותקיא הארץ את יושביה כו'. (ז) אומרו כאשר קאה את הגוי. כי אחר אומרו ולא תקיא אתכם הארן מה צורך לומר כאשר קאה את הגוי. (ח) או' כי כל אשר יעשו וכו' ונכרתו וכו'. כי הלא יראה הפך האמור בפסוק הקודם. כי הלא אמר ולא תקיא כו' כאשר קאה את הגוי. שיורה כי כאשר קאה יושביה לגמרי כן תקיא את ישראל. אך מאומרו כי כל אשר יעשה ונכרתו הנפשות העושות יראה שאת העושות בלבד יכרית. אך לא תקיא גם את הכל. (ט) אומרו ושמרתם וכו' לבלתי עשות מחקות התועבות וכו'. כי הרי זה שנוי ומשולש. (י) אומרו ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם שהוא בכלל הקודם. וגם מזה יורה כי בהעדר טומאה. יקרא ה' אלהיכם. ולמעלה אמר ושמרתם את משפטי ואת חקותי וכו' אני ה' אלהיכם. יורה כי תואר זה איננו. רק בקיום מצות עשה. ולא בשלילת טומאה:

אמנם יאמר אלהינו ית'. הנה ידעתי כי אל תטמאו בכל אלה לגמרי כי בכל אלה נטמאו הגוים כו' לומר כי כמו כן היא טומאת כל אלה כאחת. שאפילו הגוים שהם טמאים מצד עצמם. קבלו עוד טומאה. כי בערך אשר עשו. הוא כאלו לא היו טמאים מעצמם ונטמאו עתה כי הורגש היתרון כי רב היה. ולא עוד אלא שותטמא הארן שהשרו כחות טומאה בארץ הקדושה. ואז באתי לפקוד עונם אשר חטאו לי עליה. כי לא חפצתי לגרשם ממנה כ"א עליה שאייסרם והם עליה. אך הארץ לא רצתה כ"א ותקיא הארץ את יושביה כי גרשה אותם מעליה. הנה כי רעה גדולה בהטמא בכל אלה ודאי שלא תעשו כי אינכם כגוים ההם חלילה. אך במקצתן אפשר תטמאו. אך ושמרתם אתם את חקותי ואת משפטי. אם כה תעשו. אבטיחכם כי גם מקצת התועבות לא תעשו. וזהו ושמרתם וכו' ולא תעשו מכל וכו'. כי מצותי אלה ישמרו אתכם. ואמר מלת אתם. לומר כי בישראל יש בטחון. שעל ידי קיימם החקים והמשפטים. ישמרו אתכם מכל התועבות מה שאין כן שאר גוים שע"כ לא נתבקש להם תיקון:

או שעור הכתוב ושמרתם אתם דרך כלל וכו'. ולא תעשו כן מכל התועבות גם כל א' מהפרטים. וזהו האזרח והגר שהוא להזהיר גם את היחידים. ושמא תאמרו ומה יועיל. כי ישמרו להם היחידים אם הרוב יטמאו. כי הלא יקרם כגוים שקאה את כל יושביה. עם שלא יבצר יחידים שלא נטמאו כאלו לזה אמר כי את כל התועבות וכו'. לומר כי את כל התועבות האל. עם היותם שלא עשו אותה כל הגוים לגמרי. רק אנשי הארץ הם החשובים אשר כח בהם לעשות. ומורא לא יעלה על ראשם. כענין ערות אשת עמיתך ודומה לה. כי מי יערב אל לבו לעשות. אם לא אשר כח ואל למו. וזהו כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ הם הנקראים אנשים שהם אנשי הארץ וגדוליה. אך ההמון אם ערבו אל לבם לעשות קצתם לא ערבו אל לבם לעשות כלם. וזהו אומרו האל ולא אמר האלה. כי רמז כי אשר כח ואל לו הם אשר עשו את כלם. ועם כל זה ותטמא הארץ להקיא את כל יושביה לגמרי. עכ"ז אל תיראו שיקרה לכם כן. שגם שתשמרו מכם יחידים או חצייכם. תקיא את כלכם הארץ. כאשר קאה את הגוי אשר בארץ היו. אל תיראו. כי הנה ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי וכו' שגם את הכל קאה לגמרי. כי לא כן אתם. כי דעו לכם. כי כל אשר יעשה מכל התועבות. שהוא בהיותם פרטים שאינן הכל אל יקיא את כלן. כי אם ונכרתו הנפשות העושות. כלומר הן לבדן ולא הכל. וז"א מקרב עמם כי העם ישאר. מה שאין כן לגוים. כי הגדולים הם אשר כלו כל הרעה. ותקיא הארץ את הכל:

ל

ושמרתם את משמרתי וכו' . אמר הנה אמרתי. כי אתם מובטחים שלא תעשו את כל התועבות. ואם תשמרו משפטי וחקותי. גם מקצתם לא תעשו. ועוד אני מוסיף. כ"א גם אם עוד תוסיפו לעשות. שמלבד חקותי ומשפטי ג"כ תעשו משמרת למשמרתי. שהם סייגים וגדרים אל משמרתי כדי לשמור משמרתי אשר צויתי שלא תעשו כמעשיהם וחקותיהם. כי אז מובטחני בכם שגם מקצת חקות התועבות לא תעשו. וזהו ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות. וכ"ש שלא תעשו התועבות עצמם:

או יאמר על דרך זה. ענין מאמר רז"ל כי צוה ה' לעשות סייגים וגדרים. למען אשר אם יטעה. יהיה בסייג. ולא בעבירה עצמה. וזה בעצמו הוא לשון המקרא שאומר הוא ית'. ושמרתם את משמרתי לומר עשו משמרת למשמרתי ומה הוא המשמרת. הלא הוא שתעשו סייגים. לבלתי עשות מחקות התועבות וכו' שהוא כי גם כי יעבור איש. לא יהיה מחקות התועבות. כ"א עבור בסייג ולא בעבירה ושמא תאמרו ומי יודע. כי אחר שהיצר הרע מפתה. אולי יעבירנו על זה ועל זה. וטוב היה תהיה מכשול א' ולא שנים. לז"א ולא תטמאו בהם אני וכו'. לומר על ידי עשותכם משמרת למשמרתי. אני מבטיח כי אל תטמאו בהם. כ"א על הרוב בסייג כי אני ה' אלהיכם. כי אלהיכם אני. ורגלי חסידי אשמור. וזהו ואל תטמאו בהם אני ה' אלהיכם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.