עמר נקא/במדבר/ט

גרסה מ־06:53, 25 ביולי 2019 מאת מעלין ולא מורידין (שיחה | תרומות) (העלאת דפים אוטומטית - גירסא ראשונית פורסמה תחת רשיון נחלת הכלל באתר 'ספריא' + התאמה ע"י חברי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עמר נקא TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png ט

א

בחדש הראשון וכו' ולמה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן של ישראל שכל מ' שנה לא הקריבו אלא פתח זה בלבד קשה מאי גנות איכא הכא הא כתי' והיה כי תבואו אל הארץ ושמרתם את העבודה הזאת ושם פי' רש"י תלה הכתוב עבודה זו לביאתן לארץ שלא נתחייבו במדבר וכו' ואם לא נתחייבו לעשותו מה זה שאמ' גנותן של ישראל. וי"ל משום דהיינו טעמא שלא נתחייבו מפני שלא מלו במדבר כדכתי' בספר יהושע כי לא מלו אותם בדרך וכתי' כל ערל לא יאכל בו והטעם שלא מלו היה מפני שלא נשבה רוח צפונית לפי שהיו נזופין ומנודין מפני עונותיהם וסכנה היה להם אם ימולו והיינו גנותן של ישראל הכי איתמ' בגמרא:

ב

במועדו אף בשבת אף בטומאה קשה מנא ליה. י"ל דגמרינן בג"ש מתמיד דדחי שבת כתי' הכא במועדו וכתי' התם תשמרו להקריב לי במועדו מה תמיד דוחה השבת כדכתי' על עולת התמיד במוספי שבת אף במועדו האמור כאן בפסח דוחה שבת. והטומאה דדחי ילפינן לה מדכתי' איש איש כי יהיה טמא וכו' ועשה פסח בחדש השני וכו' ודרשינן מיניה יחיד נדחה ואין צבור נדחין אלא עושין בטומאה:

ז

למה נגרע אמ' להן וכו' פי' דבר זה כך הוא כמו שהעלו בגמ' שאלה הטמאין מישאל ואלצפן היו שהיו טמאין לנפשות נדב ואביהוא וחל יום שביעי שלהן בערב פסח דילפינן ליה מדכתי' ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא וכו' דמשמע ביום ההוא הוא דלא יכלו לעשות הא למחר מותרין לעשות וזהו שאמרו למה נגרע וכו' והוא אמר להן אין קדשים קרבין בטומאה אמרו לו יזרק הדם עלינו כלומ' בעדינו ובשמנו ע"י כהנים טהורים ויאכל הבשר לערב לטהורים שנהיה טהורים בערב הבא ונאכל בבשר דלא שמיעא להו הא דאמרינן יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר ולכך שאלו יזרוק הדם עלינו בכהנים טהורים וכו' ואמ' להם עמדו ואשמעה מה יצוה:

י

או בדרך רחוקה וכו' פסח שני מצה וחמץ עמו בבית ואין שם י"ט וכו' קשה מנא לו חלוקים הללו וי"ל משום שפי' לעיל חוקותיו אלו מצות שבגופו ומשפטיו מצות שממקום אחר וכאן בפסח שני לא כתו' אלא ככל חוקת הפסח ואלו משפטים לא כתיב ביה לכך פי' שפסח שני מצה וחמץ עמו וכו' שדברים הללו בכלל משפטים הם:

יד

כי יגור ועשה פסח יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד וכו' קשה שהרי כבר כתב דבר זה בפרש' בא אל פרעה ולמה חזר ושנאו י"ל דבא ללמד על גר שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני שחייב לעשות פסח שני דהוה ליה כמו שהיה בדרך רחוקה ולכך שנאו הכתו':


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.