מראה הפנים/קידושין/א/ד

מראה הפנים קידושין א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה כו' שמא לא קנה. הכא פשיטא ליה דקנה אבל בבבלי שנים אוחזין דף ט' בעיא דלא איפשיטא היא אם אמר לו משוך הבהמה לקנות כלים שעליה ואפי' אם אמר לו קני הבהמה וקני הכלים שעליה לא קנה דחצר מהלכת היא ולא קנה עד שתהא הבהמה כפותה:

המוכר צאן לחבירו כו'. כל אילו דינים מבוארים בבבלי ב"ק דף נ"ב ומפרש התם דבהני לא קנה אלא לענין זה דהוי כמאן דאמר ליה לך ומשוך וקני או לך וחזק וקני דמי והכא נראה דלענין קניה ממש מיתפרשא והיינו דקאמר לענין מסירת מפתח מחלוקת ר"ש וחכמים ולשיטתא דהתם לק"מ מרבנן דסברי מסירת המפתח לאו מילתא היא דבאמת לא קני אלא כמאן דאמר ליה לך חזק וקני דמי והשתא לא דמיא להתם שלא מסר לו אלא לשמירת הבית:

בכור שנטרף בתוך שלשים יום. מהכא משמע כפי' ר"ת בב"ק דף י"ב דנטרף היינו שנעשה טרפה ולא כפי' רש"י שפי' נהרג דהא קאמר כמה שמת וכמה שהביאו התוס' בפ' הקומץ דף ל"ז וכן כתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות ביכורים הלכה י"ז וכן אם נעשה טרפה אינו חייב בחמש סלעים:

רבי אבין פשיטא ליה כו'. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' נחלות הלכה ג' ולמד מזה דגם בב"ח הדין כן כמו שכתב בפ"א מהל' מלוה הלכה ה' וע"ש:

מהו לגבות מן העבדים כקרקעות. כל אלו השאלות דשלחח ליה רב יהודה לר"א מימרות דעולא אר"א הן בב"ק שם מלבד בדין האחין שחלקו ואח"כ ייבם אחד מהן שאינו מבואר בש"ס הבבלי ופשוט הוא דנלמד מבכור כדאמר בפרק יש נוחלין דף קכ"ו. ובענין גביית מן העבדים קאמר עולא התם אפי' מיתמי אבל לא קיימא מסקנא הכי אלא אין גובין מן העבדים של היתומים כמבואר בהרבה מקומות ועיקרא דמילתא בפרק יש נוחלין דף קכ'/ח דרב נחמן מאי א"ל אין גובין מתנינן לה. וכתבו התוס' בב"ק שם ד"ה תנא מתניתא ידענא ואע"ג דבכמה דוכתין אשכחן עבדי כמקרקע דמי לענין אונאה ושבועה אור"י דהכא לא איירי אלא במידי דרבנן ולגבות מיתמי ומלקוחות וסבר שיעבודא לאו דאורייתא ולא גבי אלא מדרבנן וכן כתבו עוד בפ' מי שמת דף ק"נ דבמילי דאורייתא פשיטא ליה דאיתקוש לקרקעות. ולפ"ז קשה מה דפסק הרמב"ם בהל' מלוה דעבדים כמטלטלי חשיבי לענין גביה כדמשמע מדבריו בפ' י"ח מהל' מלוה הל' ה' ע"ש. והא אנן קי"ל כר"י ור"ל דאמרי בשלהי גט פשוט שיעבודא דאו' וכמה שפסק הרמב"ם בפי"א מהל' מלוה הל' ד' ודבר זה הוקשה לי מימים כביר' ומצאתי בחידושי הרשב"א דב"ק שם שהקשה כן על הרי"ף ז"ל דפסק כרב נחמן דאין גובין מו העבדים והא שעבודא דאורייתא והניח בצ"ע. והנ"י כתב בפרק הגוזל קמא בשם הרא"ה ז"ל גבי מתני' גזל בהמה ועבדים והזקינו כו' דההיא דרב נחמן אע"ג שהוא דין תורה היינו טעמא מפני שאין דעתו של מלוה עליהן לפי שיכול הלוה להבריחן דומיא דמטלטלין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף