ידי משה על בראשית רבה/סג

ידי משה על בראשית רבה סג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ידי משה על בראשית רבה - פרשה סג

פיסקא: א  ב  ד  ו  ז  ח  ט  י  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

אמר רבי הושעיא אמרו מלאכי השרת כו' בן יותם הוא ואביו צדיק כו' מה ענין ר' הושעיא לכאן נ"ל דזה שאמר גילה אחר גילה ר"ל אפילו במקום שלא היה גילה מן הדין כגון גבי אחז מ"מ יהיה גילה אחר גילה מפני שאביו צדיק כנ"ל וק"ל לז"א בזמן שהצדיק נולד מיד הוא שני גילות ממ"נ אם יהיו בניו צדיקים או רשעים וכו':

גילה אחר גילה צ"ל ד"א כי לעיל דרש גילה אחר גילה אצל בנו רשע כאחז אבל פה רצה לומר דוקא צדיק בן צדיק ומשמעות הכתוב כך הוא גיל יגיל אבי צדיק אימתי ובן חכם ישמח בו דוקא כשיהיה גם בנו חכם לעיל מוכרח רבי לוי לדרוש סיפיה דקרא דהיינו ויולד חכם וגו' על ענין אחר כי רבי הושעיא לא דריש סיפא דקרא אלא רישא דקרא אבל פה דדרשי שיהיה דוקא צדיק בן צדיק והוצרך להם כל הפסוק כדכתבתי לכן לא דרשו סיפא דקרא לענין אחר כנ"ל וק"ל ואותן שתי מלות דהיינו דבר אחר מה שחסר כאן יתר בסמוך בסימן שאח"ז:

ב  [עריכה]

עטרת זקנים וגו'. האבות עטרה לבנים והבנים עטרה לאבות. מה שמביא פסוק על זה אינו מן הצורך זיל קרי בי רב שזכות אביהם מסייעתם נ"ל שהוקשה להם חדא לשון כפל בפסוק יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק ועוד למה הקדים יצחק קודם לאברהם ואח"כ אמר אברהם הוליד את יצחק והקדים אברהם קודם ליצחק לזה הביא ראיה מפסוק אחר ג"כ עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם נמצא בפסוק אחר כפול ומהופך כמו כאן להורות כשהאב עטרה הקדים האב וכשהבן עטרה הקדים את הבן. אבל רבי ישמעאל ב"ר יצחק רוצה לתרץ אותן ב' קושיות דהיינו כפל הלשון וההיפך וגם קושיא ג' מה שאמר בפסוק בני בנים ולא אמר בנים לזה מביא המשל לאחד וכו' כך אברהם כו' אלמלא לא היה זכות יעקב בן בנו כבר היה נשרף. לז"א הכתוב ואלה תונדות יצחק בן אברהם ר"ל תולדות של יצחק דהיינו יעקב זה עשה שאברהם הוליד את יצחק כי אלמלא לא היה יעקב כבר היה אברהם נשרף אצל נמרוד ולא היה מוליד את יצחק כמו שמביא המשל לכן צ"ל במקום ד"א הדא הוא דכתיב עטרת זקנים בני בנים והוא יעקב וכו' ואלה תולדות יצחק בן אברהם צ"ל עוד אברהם וכמפרש והולך וכו':

ד  [עריכה]

א"ר יצחק כו' פי' שר' יצחק מקשה ב' קושיות הא' מלת הארמי קא יתיר מדכתיב מפדן אדם ול"ל עוד ב"פ ארמי ועוד אחות לבן יתיר מדכתיב בת בתואל וכי עדיין לא ידענו שהיה לבן בן בתואל ול"ל אחות לבן אלא כו':

ר"פ אמר כתיב וילך יעקב פדנה ארם כו' מלמד שכולן כללן ברמאות. פי' יעקב היה יותר רמאי מכולן כמו שמצינו שאמר יעקב ללבן אני אחיך ברמאות וכן עשה לו לסוף על דבר הצאן וכיוצא בזה ע"ד עם עקש תתעקש ועם נבר תתברר וע"ד אני חכמה שכנתי ערמה ויש זה שבח ליעקב שיוכל לרמות ג"כ את הרשע כן דרש ר' פנחס התם פסוק וילך פדנה ארם סוף תולדות כן הכא גבי יצחק יתכן שאמר הכתוב כן לספר בשבחו של יצחק שלקח אשתו שחמיו היה רמאי וגיסו ואנשי מקומו ולא יכלו לו וזהו שאמר הכתוב ויהי יצחק בן ארבעים שנה והיה לו זמן קצוב להכין את עצמו על הרמאים כי בן ארבעים לבינה וממה שלא א"ר פנחס דרשתו על זה הפסוק הקודם אפשר שדברי רבי יצחק הם נכונים יותר אבל שם אי אפשר לפרש זה שמדבר ביעקב שהלך עכשיו לפדן ארם ולא שייך כשושנה בין החוחים ואין להקשות למה לא מביא המדרש דברי ר' פנחס שם במקומו אצל וילך יעקב דשמא התם הייתי אומר שהפסוק אומר פדן ארם אל לבן הארמי להורות שלבן היה יותר רמאי מכולן דהיינו מבני עירו אבל הכא כתיב גם בתואל הארמי וא"כ אין אנו יודעים אם בתואל היה יותר רמאי מלבן או לבן יותר מבתואל כמו גבי נינוה וכלח ועוד מאי נפקותא מי היה יותר רמאי או בתואל או לבן אלא ודאי דקאי על יצחק ויעקב שהיו בקיאים ברמאותם ונתן להם ה' לב בינה והשכל נגד הרמאים שלא לרמות אותן כנ"ל שמה שאמר וכללו ברמאות קאי על יעקב ויצחק ולא על לבן כמו שכתבתי וק"ל. ואב"א פי' שמביא דברי ר' פנחס חיזוק לדברי רבי יצחק שאנשי מקומם רמאים היו ולכן כוללן כולם שהיה לבן רמאי יותר מכולם שלא תאמר כו' ר"ל שלא תאמר שלא היה עשו שונא ליעקב קודם שנולד אלא משנולד התחיל לשנוא אותו לא תאמר כך אלא אפילו במעי אמו זירתיה מתוחה לנגדו:

ו  [עריכה]

נזדווג. לשון מריבה וכן לעיל פר' י"ד נזדווג לו כלב נזדווג לו זאב וכן רבה לקבליה פי' כנגדו מול בית פעור תרגומו לקבל בית פעור וכן הרבה:

וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים אלא למדרשו של עבר הלכה והיה לו לומר ותלך אל עבר ולמה אמר את ה' אלא ללמדך כו' ובמקום עבר צ"ל שם וכן פירש רש"י בחומש:

צ"ל אלא למדרשו של שם כו' עיין לעיל:

ז  [עריכה]

סנאיהון דבניא צ"ל דברייא:

ע"כ קריין סבתא ורעמה כו' מכאן ואילך יהודאין וארמאין. ר"ל ע"כ משפחות קטנות כגון סבתא כו' מכאן ואילך רק יהודאין וארמאין שכוללין הרבה אומות כגון ליעקב היו י"ב שבטים וכולן בשם יהודה יכונה וכן לעשו היו ג"כ אלופים הרבה וכולן יכונה בשם ארמים והוציא זה מדכתיב ולאום מלאום יאמץ לשון אומה או יתכן שצ"ל יהודאין ורמאין ע"ד מה שאמרו חז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ופירשו המפרשים מה שנחסר מירושלים שלקחו בשבי לרומי מזה נתמלאה רומי לזה רמז הכתוב ולאום מלאום יאמץ שיתמלא ויתאמץ זה האומה מחסרון האומה השניה דהיינו יהודאין וארמאין כדכתבתי וע"ד אמלאה החרבה נ"ל:

ח  [עריכה]

כלו באדרת שייר אמר ר"ח כולו ראוי לאדרת עיין פי' מ"כ ובערוך כולו אידרי פי' פסולת שבגורן:

ויקראו שמו עשו וגו' עד בני בכורי ישראל. המדרש תמוה מאד שקשה והלא העולם קראו אותו עשו כפי פי' רש"י בחומש מפני שהיה עשוי ונגמר בשערו כאדם גדול וגם קשה הלשון שוא שבראתי משמע למדבר כעדו והיה לו לומר שבראת לשון נוכח ועוד מה זה שאמר אף אני אקרא לבני בכורי שם וכי מה היה להם לעשות שלא יקראו לו שם וכי יהיה בן אדם בלי שם ומה חטאו בזה קריאי השם ול"נ דה"פ שהם קראו אותו עשו כפירש"י לעיל לפי שהיה עשוי ונגמר כאדם גדול ורצונם היה בזה קריאת השם להורות שהיה גדול ונגמר בשעת לידתו וידעו כולם שהוא בכור ובאמת לא היה בכור לז"א הקב"ה בתמיה הא שוא שבראתי בעולמי כי יש לי כוונה אחרת בבריאתו שנברא כך עשוי ונגמר ולא מפני שהוא בכור אך שאתם רוצים להראות בקריאת שמו שהוא בכור וקריתון לחזירתכון בכור אף אני אקרא לבני שם להורות שיעקב הוא הבכור ולכן מביא המדרש פסוק זה ולא הביא הפסוק שבתורה שאמר כי ישראל יקרא שמך אלא ע"כ שאתא להורות על הבכורה ודוק:

ט  [עריכה]

להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק. עיין פירוש מתנות כהונה. ול"נ לפי שיש גרסאות חלוקות מי היה אותו תלמיד חכם שדרש זה ובירושלמי גורם ר"מ ובילקוט גרס ר"ג וכאן גורס סתם לחד מן אלין ת"ח דבית סלוני ולכולי עלמא היה אדם גדול וצדיק שעמד על נפשו ואמר להגמון שיהודים יקחו המלכות ולא אמר איני יודע מי יקח המלכות ולא נביא אני ולא בן נביא לידע עתידות והוא לא עשה כן אלא מסר נפשו וכתב להם זה שיהודים יטלו המלכות ואם היה הגמון הורגו מי היה תובע את דמו מידו וגם התלוצצו עליו ואמרו דברים ישנים מפי זקן חדש כלומר שהוא ע"ה והיה חרה להם על דרש זה שדרש אותו הצדיק לזה אמר המדרש להודיעך כמה צער נצטער אותו הצדיק באותו זמן עם ההגמון לזה אמר סתם אותו צדיק כי לא ידענו מי היה ר"ג או ר"מ ועכ"פ צדיק היה וק"ל.

י  [עריכה]

בו בלשון אני וכו'. תיבת אני טעות הוא וצ"ל אשה במקום אני הה"ד וגו' כלב אשה וגו':

כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה וכו' עיין מ"כ ול"נ לפי שקשה למדרש למה נתן הכתוב טעם נסבת אהבת עשו ואמר כי ציד בפיו ולאהבת יעקב לא נתנה התורה טעם לז"א שהטעם הנכתב כי ציד בפיו מספיק גם לאהבת יעקב שכל שהיתה שומעת בקולו ר"ל בקולו של עשו שאמר בכל פעם לאביו קופרא טבא וכו' והיא היתה מכירה תחבולותיו וערמימותיו ובכל פעם זכרה שבנה יעקב איש תם ומכח קולו היתה מוספת אהבה ליעקב לפי שתם הוא שאינו יודע לרמאות את הבריות וקל להבין:

יב  [עריכה]

רבי יוחנן אמר מיניה ומן פטרוניה. ראיתי פה כמה פירושים ולא נתקררה דעתי ונראה לי לפרש שהוקשה לר"י ולר"ל מה שאמר כפל האדום האדום ועוד הלא לא בקש ממנו אלא הלעטת נזיד עדשים ואחר כך אמר ויעקב נתן לעשו לחם וכי לא היה לעשו לחם וגם למה נתן לו מה שלא בקש ממנו לזה אמר ר"י כי עשו לא לבד בקש מיעקב נזיד עדשים אלא כפל לו בלשונו שרצה ממנו נזיד עדשים וגם לחם של עדשים לזה אמר מיניה ר"ל תבשיל עדשים בעצמם ומן פטרוניה פי' מן החלות של עדשים כי התרגום של מצות הוא פטירן לפיכך נתן לו לחם ונזיד עדשים ומלת עדשים קאי על נזיד ועל הלחם ששניהם היה מין עדשים כרצונו עשה ור"ל אמר לא לבד לחם ונזיד היה חפץ שיהי' אדום אלא כל עסקיו ומאכליו וכל מלבושיו ושעריו הכל היה אדום ונמצא דומה לו כמה שאמר האדום האדום מיניה רצה לומר המאכל יהיה אדום וגם שאר דברים כגון השתיה ומלבושים וכל דכוותיה כמו שמפרש והולך:

יג  [עריכה]

זבין לי חד יום מדידך עד ויאמר עשו. נ"ל דה"פ כי לעיל אמר שהיה להם חלוקה ולקח עשו עוה"ז ויעקב עוה"ב ורצה יעקב לקנות מן עשו יום אחד עכ"פ מן חלקו והא שבקש רק יום אחד ולא יותר לז"א אמר ר' אחא שכל מי שיודע לחשב וכו' ונמצא שהתורה כתבה יום אחד על שם עתיד אבל באמת יעקב בקש כפשוטה ולא עלתה בידו לישב בשלוה רק יום אחד וכדי לרמז הענין שבקש לקנות עוה"ז כתבה התורה זאת מכרה לי כיום ודוק:

יד  [עריכה]

הכניס עמו כת של פריצים אמרין ניכול דידיה וניחוך עליו. הוציאו זה מיתורא דקרא דארבע מלות מיותרים בקרא ויאכל וישת ויקח וילך דלא הל"ל אלא ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויבז עשו וגו' ולמה קם ולמה הלך אלא שקם והלך והביא עמו כת של פריצים וכתבה התורה זאת להורות גנותו של עשו שאכל את שלו וביזה אותו בפניו ואין לך דבר מנוול מזה שיאכל אצל חבירו ויבזה אותו ע"ד אוכל לחמי הגדיל עלי עקב:

הדר מנרתא שמעתי בשם גדול אחד לפי שהמכירה היתה בלילה מדכתיב מכרה כיום וגו' ואמרינן אין דנין בלילה ואין קונין בלילה רק דאיתא בקובץ ישן שאם מדליקין נרות בלילה אז הוי כיום ורשאים לקנות בלילה לז"א ניכול דידיה וניחוך עליו פי' שהסעודה והקנין לאו כלום הוא לפי שהוא בלילה אבל רוח הקדש אומר הדר פתורה סדר מנרתא ומשום כן מפרש המדרש הפסוק של ערוך השלחן צפה הצפית והביא דברי ר"א בר כהנא וכו' וק"ל:

מעולמו יצא. פירוש לפי שמכר ליעקב גם עוה"ז שהוא עולם של עשו כפי החלוקה שהיה להם כדאיתא לעיל מכרה כיום וגו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף