יפה תואר על בראשית רבה/סג

יפה תואר על בראשית רבה סג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה סג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  

א  [עריכה]

לגילה אחר גילה. כו'. לא קאמר גילה רבה ועצומה וכמשפט הכפול הבא לחזק את ההוראה. כי גילה עצומה וחזקה לא טובה היא לאדם. והלב לא יוכל שאתה וכמ"ש ויפג לבו ומזה הטעם אמרו בירושלמי פ' היה קורא גאולתן של צדיקים קימעא קימעא כו' ומפורש יותר בשוח"ט בפ' מגדול ישועות מלכו. לז"א גילה אחר גילה שתבוא במדרגה זו אחר זו. א"נ משום שדרך העולם אחר גילה אנחה ואחר אנחה גילה. לכ"א כי בצדיק תבוא גילה אחר גילה ולא תבוא אנחה ביניהן:

מתמלא עליו. רחמים. רחמים הוא אהבה וכמו ארחמך ה'. א"נ לשון שמחה שכמו שהונת לשון חמלה על שמחה כמ"ש הרד"ק גבי ויחמול דוד על מפיבושת. כן הושאל לשון רחמים ששניהם לשונות נרדפים:

גילה אחר גילה. בזמן שהוא צדיק בן צדיק. נראה דאדסליק מיניה סמיך. והשתא דריש גם אני בענין אחר והוא גם אני חכם כמותך ואז השמחה שלמה. ואע"ג דגילה אחר גילה בוודאי קאי על גיל יגיל כדלעיל. אפשר דה"ק דהשתא גילה אחר גילה דאמרינן לעיל תצדק טפי בצדיק בן צדיק:

ב  [עריכה]

אברהם לא ניצל. מכבשן האש כו'. ודריש עטרת זקנים בני בנים כי הבני בנים מצילים את זקניהם. ועטרת הוא מלשון כצנה רצון תעטרנו הנאמר על הצלה והגנה. והא דלא ניצל בזכות עצמו משום שכן הוא משפטי ה' אשר המוסרים נפשם על קידוש השם לא ינצלו. כי טוב השלמות הגדול הזה. וכמ"ש בעל העקידה בשפ"ג. ולכן לא ניצלו ר"ע וחביריו. ומה שהציל ה' את חמו"ע טעם היה בזה כדי לשבר מתלעות עול וכדאיתא שם בכתוב. וכן יהושע הכהן הגדול כדי שלא יספה בעדת חטאים וגם דניאל ניצל להשיב תמורתו גבריא דיאכל קרצוהי. וכן יש טעם בכל הניצולים. ולכן אברהם מצד עצמו הדין היה שישרף כי זה הטוב האמיתי לפניו. ורק בשביל יעקב שיצא ממנו שהוא שלשלת היחס ומטתו היתה שלמה. כדי שלא יבטל לכן ניצל וע' בתנחומא הגירסא בנוסחא אחרת:

יעקב פדה. את אברהם. דלא נוכל לפרש אשר פדה על הקב"ה דא"כ למה מזכיר את שם אברהם הלא ביעקב משתעי קרא והיה לו לומר אשר פדה אותו מכל צרה כי יעקב נמצא בצרות יותר מאברהם וכדדרשינן לקמן פפ"ד את הכתוב לא שלותי ולא שקטתי. וע"ע בסנהדרין פ' כהן גדול הדרש הזה באופן אחר:

ג  [עריכה]

ובארץ כנען. ובארץ גשן. גשן הוא ט"ס כי הלא זה הוא ארץ מצרים וצ"ל ובארץ גרר שהוא ארץ פלשתים אשר ישב שם יצחק:

ד  [עריכה]

למה היא. דומה לשושנה בין החוחים. עיין מה שכתבנו בויקרא רבה פרשה כ"ג:

ה  [עריכה]

ששפך תפלות. בעושר כלומר ברבוי כי כל לשוך עתר נופל על רבוי וכמו שכתוב רש"י בחומש על הפצרה ורבוי. וכן עתר ענן הקטורת הוא הרבוי. וכן ונעתרות נשיקות שונא הוא הרבוי והמותר. וכן העתרתם עלי דבריכם. וגם לר"ל דמפרש מלשון הפוך וגלגול תצדק הוראה זו בכולן [ובפרט ונעתרות נשיקות שונא יתבאר הכתוב בהוראה זו ע"ד דבר והפוכו כי אמר מראש נאמנים פצעי אוהב המה קיימים ויפעלו פעולתם כי הנפצע ייטיב דרכו אבל נשיקות שונא המה נעתרות יתהפכו ולא יקומו. כי יעבורו ולא יפעלו מאומה] ומ"ש ר"ל שהיפך את הגזירה כי מטבעה לא יכלה להוליד וכדלקמן עיקר מטרין לא היה לה:

עיקר מטרין. לא הוה לה. ויליף זה מדכתיב כי עקרה היא ומאין ידע יצחק שהיא עקרה. אולי מניעת הלידה היתה ממנו לבד אם לא כי הוא הכיר בה סימני איילונית:

ו  [עריכה]

זה רץ להרוג. את זה כו'. והא דלא דרשו ויתרוצצו כפשוטו מהוראת דחיקה ולחיצה דא"כ למה נאמר לה שני גויים בבטנך אבל היה לה לאמר שני ילדים בבטנך אלא משום שהיו רוצים להרוג זה את זה או מכעיסים זה את זה. לכן אמר שהם ב' גוים מתחלפים ומרחם אמם מתקוטטים. והרא"ם ז"ל תירץ שאם היתה הרציצה הנהוגה למעוברות למה אמרה א"כ למה זה אנכי. לכן פי' ויתרוצצו מענין משונה:

שלא תאמר. משיצא ממעי אמו כו'. הוא בא לחלוק בזה על מה שאמרו לפ"ז זה רץ להרוג את זה כו' זה מתיר צוויו של זה כו' משמע דהרציצה היתה זה בזה בשניהם יחד. ור"ב בשם ר"ל אמר מדכתיב בקרבה משמע כי שם נעשה דבר זר וזה שלא תאמר משיצא רצץ הרשע את הצדיק אבל גם בקרבה נכר ברשעתו כי זורו רשעים מרחם. ולפ"ז הרציצה היתה רק מצד עשו לבד:

הה"ד ויאמר ה'. לה שני גוים בבטנך דא תרין כו'. אין הכוונה כי ה' אמר לה שהיא הרה בי"ב שבטים. אבל הוא אמר לה כי בבטנה ימצאו רק שנים. ורמז רמז לה כי ראויה היתה במשך הזמן להוליד עוד י"ב שבטים אך במה שאמרה למה זה אנכי לא תוליד רק שנים:

ז  [עריכה]

זה מתגאה. בעולמו שאומר כי העולם לא נברא אלא בשבילו וזוכה לעוה"ב ועשו מתגאה במלכותו בעוה"ז ולכן יתרוצצו בבטן ויתקוטטו. כי כל אחד מתנשא לאמר חלקי טוב מחלקך ומביא עוד שני מלכים גדולים אדריאנוס ושלמה לאמר כי התרוצצו בשביל דא"א לב' מלכים שישמשו בכתר אחד:

שני שנואי גוים. דריש שני כמו שנואי גוים. ונתבשרה רבקה בזה כי תוליד בנים חשובים אשר יהיו שנואים בשביל שיתקנאו בהם. ולפי' שאח"ז סנאיהון דבריהון במעיך הגיד ה' לה לכן יתרוצצו כי בבטנך יש שנוא ה' והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל. ובפרט אם יתקרב אל הצדיק:

ח  [עריכה]

בזכות ולקחתם. לכם ביום הראשון אני נגלה כו'. יש לתת טעם למה בזכות הלולב יזכו לכל אלה. ואשר אני אחזה בזה כי הוא מנפלאות כוונות מצות לולב. כי אחת מכוונת מצות הלולב הוא להתדבק בה' יתברך וכמו שכתוב בויקרא רבה פ"ל פרי עץ הדר זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו הוד והדר לבשת וכנגד זה אמר אני נגלה לכם ראשון. אחרי שאנחנו מתדבקים בו לכן גם הוא יגלה ויראה להשרות שכינתו עלינו. גם אמרו שם מכוונות הלולב זכר זכות אבות ויוסף והזכות הזה תעמוד לנו לפרוע מן הראשון. ואף שגם הוא בן אברהם ויצחק לא יועילהו. כי לנו תצטרף גם זכות יוסף אשר הוא שטנו וכמ"ש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וכדאמר לקמן פע"ג כיון שנולד יוסף כו'. וגם הוא מכוונות הלולב הכנסת עצמנו לתורה ולתעודה ככל אשר יורונו הכהנים והשופטים וכמו שאמרו שם פרי עץ הדר זה סנהדרי גדולה של ישראל וכנגד זה אמר ובונה לכם ראשון וישיב שופטינו כבראשונה. וגם הוא מכוונת הלולב כי העם יתאחדו יחד כמו שיתאחדו המינים האלה השונים. ועוד הוא מכוונות הלולב לכוון כל אבריו וכחותיו לעבודת שמים וכמ"ש שם כל עצמותי תאמרנה לא נאמר פסוק זה אלא בשביל הלולב וכנגד זה אמר ומביא לכם ראשון זה משיח צדקנו כי אז יתקבצו כל הנפוצים והנדחים למקום אחד. וכל אחדיעבוד את ה' בכל אבריו ובכל לבבו. וע"ע בביאור הדברים האלה בדברינו בויק"ר שם:

למה יצא. עשו תחלה כו'. כיון שיעקב הוא הבכור שנולד מטפה ראשונה כדבסמוך. למה יצא עשו תחלה עד שהוצרך יעקב להצטער לקנות ממנו הבכורה משום לזות שפתים:

אדמוני אראב"כ. כאלו שופך דמים. דריש מדלא אמר ויצא הראשון אדום או אדמון ואמר אדמוני משמע שזה מעשיו וכמו שנקרא שולחני חנוני וזולתם ביו"ד היחס לבסוף על מעשהו. והטעם דחזותו מוכחת עליו כי יהיה אכזרי ושופך דמים ועמ"ש בזה הרא"ם:

מדעת סנהדרין. והיינו יפה עינים כי הסנהדרין נקראו עינים. עיני העדה. ולכן אמר הכתוב עם יפה עינים ולא אמר ויפה עינים לפרש אף כי אדמוני הוא אבל לא ישתמש באדמומיתו רק עם יפה עינים והמה הסנהדרין:

דקליטיינוס. מלכא הוי רעי חזירין כו'. הובא המעשה זו כאן בשביל הדרש שאח"ז כולו כאדרת שער שכולן ראויין לגדולה ודריש כאדרת מלשון אדירים:

ט  [עריכה]

הביא נייר. חלק ונטל קולמוס כו'. מה שלא קרא לפניו הכתוב הזה בתורה. ולמה לו העמל לקחת נייר וקולמוס ודיו להראותו כי לא בדרך מקרה נפלו הדברים בתורה. ואין שפת יתר בה. אחרי כי הכתיבה עמל רב היא לאדם. ואם גם ההדיוט יזהר לכתוב דברים לא מועילים. מכ"ש התורה הקדושה שלא תכתב דבר שאין בו ממש:

ראוי דברים. ישנים מפיק זקן חדש כן גרם בעל העקידה:

להודיעך כמה. צער כו'. כלומר כמה צער נצטער יעקב אבינו באחיזת העקב כדי שעי"ז תתקיים המלכות באחרונה לזרעו ואולי הוא הצער בזכרו את השעבוד אשר יהיה לבניו עד הזמן הזה:

י  [עריכה]

כך כל. י"ג שנה שניהם הולכים כו'. ומש"כ לעיל כי בבטן אמם כבר נפרדו זה לרשע וזה לצדק. ע' ברא"ם מ"ש ע"ז. וי"ל עוד כי כאשר יצאו מבטן אמם ובא המלאך וסטר על פיהם כדאיתא במסכת נדה שכחו מדעם ולא היו בוחנים בין טוב לרע עד אחר י"ג שנה ומה דמצינו בפ' שלשה שאכלו שהכיר רבה באביי ורבא בקטנותם שיהיו ת"ח ואמר בוצין בוצין מקטפין ידיע. ולעיל בפ"א איתא שאמר על ר"א ור"י ור"ע גם במעלליו יתנכר נער. ובשמ"ר פ"א על מרים בשעה שהיתה בת ה' שנים ופה אמר המדרש כי עד י"ג שנים לא ניכרו. שם מדבר מעניני חכמה ודעת וזה ניכר בנערותו אבל לא לענין חסידות וצדקות:

צד את הבריות. בפיו. עמ"ש הרא"ם ע"ז וי"ל עוד כיון דעד י"ג שנים לא נכרו במעשיהם הרעים והטובים משמע דהכתוב מספר כי כאשר גדלו נכר זה בערמתו וזה בתמימותו:

קופרא טבא. לפומיה כו'. פי' כשנזדמן לעשו בשר טוב היה מאכיל לפי יצחק וכן אם נזדמן לו יין טוב. ולפ"ז קאי בפיו על פה של יצחק ולא כמו שדריש לעיל צד את הבריות בפיו וקאי בפיו על עשו:

כל שהיתה. שומעת קולו כו'. דריש מדכתיב ורבקה אוהבת בבינוני ולא כתיב אהבה בפעל עבר. שהוסיפה לו אהבה על אהבתו. וכמשפט הבינוני המורה על פעולה נמשכת:

יא  [עריכה]

מה טיבו. של נזיד זה כו'. כי אין דרך ליעקב לעשות נזיד ואמר לו שמבשל עדשים בשביל סעודת הבראה שמת אברהם. ובאבל אכלו עדשים כדאיתא בפ"ק דב"ב. ותמה איך פגעה מדת הדין באברהם ולא האריך ימים כמו אדם ונח ודורות הראשונים ולכן בא לכפירה בעולם הנשמות ולא הבין כי עיקר אריכות ימים הוא בעוה"ב ליום שכלו ארוך ולזה מביא את הכתוב אל תבכו למת וגו' זה אברהם כי הוא הולך למנוחה ואין לבכות על מותו. בכו בכה להולך זה עשו שהולך מעולמו ונאבד וכמ"ש לקמן על ויקם וילך מעולמו יצא:

יב  [עריכה]

שתי עבירות. ובספ"ק דב"ב מונה ה' עבירות הנך שתים וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה אך פה לא חשיב רק את העבירות שעבר קודם שמת אברהם שלא יראה בהן. ושלש העבירות המנויות שמה עוד היו אחרי הנזיד כאשר כבר מת אברהם. והלימודים מן הכתובים הם רק אסמכתות בעלמא. ועיקר הדברים היה מקובל בידם:

מיניה ומן. פטרוניה. פטרון הוא הלחם שהוא עיקר הסעודה והתבשיל הוא טפל לגביה. ור"ל שבקש מהנזיד גם מהלחם שהיה ג"כ אדום. וריש לקיש אמר ששאל עוד תבשיל או יין הדומה לו במראה:

הוא אדום. ותבשילו אדום. ומפרש האדום הזה על עשו כי הוא לבדו קרא את נפשו אדום ולכן נקרא בשם אדום. אמנם מ"ש ארצו אדומה גבוריו אדומים כו' יתפרש שהוא מחלק מאדים ולכן כל דרכיו עד"ז. ולכן יפרע ממנו מדה כנגד מדה:

ארצה שעיר. שדה אדום. מפרש שדה אדום שדה של האדום:

מגן גבוריהו. מאדם עמ"ש בזה דון רי"א בפירושו על הכתוב הזה:

יג  [עריכה]

מלמד שכפר. בזה אלי. ע"י שהיה רעב ע"ד והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו. ולפי' זה מפרש הנה אנכי הולך למות בשביל הרעבון:

יד  [עריכה]

קומו השרים. זה מיכאל וגבריאל. שכל המלאכים מתחלפים והם קיימים כדלקמן פע"ח לכן המה שרי המלאכים. ויתכן עוד שלהיות שע"י הבכורה זכה לברכה כמ"ש בה"ע דהא בהא תליא ולכ"א את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי לכ"א למיכאל וגבריאל שהם משרתי עליון היושבים ראשונה להשפיע על התחתונים שיכתבו הבכורה ליעקב שיהיו משפיעים עליו הברכה שברכו יצחק:

שבא בזיונו. עמו. ודריש מדכתיב ויבז עשו את הבכורה ולא כתיב ויבז את הבכורה דהא בעשו קמישתעי. אלא לרמז שגם הוא היה נבזה בכל דרכיו וע' במדרש אסתר מה שדרשו ויבז בעיניו בזוי בן בזוי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף