טורי אבן/ראש השנה/טז/א

טורי אבן ראש השנה טז א

דף ט"ז ע"א

בד' פרקים בשנה העולם נידון. הקשה הר"ן כיון דאדם נידון בר"ה ודאי על כל המאורעות שלו דנין אותו על תבואתו ופירותיו ושאר עסקיו וכיון שכן הכל נידון בר"ה ותי' שג' דברים הללו נידונין לכל העולם בג' זמנים האלו השנויי' במשנתנו וילפינן הכי מדאמר' תור' לצבור שיביאו בזמנים הללו שמרצין עליהן א' א' בזמנו אבל בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו אחד א' וגוזרין עליו חלקו מדברים הללו וק"ל א"כ הא דתניא בגמ' תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם פסח נידונית לשעבר מתבואת של כל העולם מיירי ולא בשל יחיד ואינו במשמע ועוד דומיא דאדם שאירע בו קרי או אונס דמתני בסיפא מאדם יחיד איירי ה"נ רישא דתבואה נמי בשל יחיד מיירי.

ועוד ק"ל אם אית' שבג' זמנים הללו דין הכלל ובר"ה בפרט והא דין של פסח מפסח לפסח ושל ר"ה מר"ה לר"ה א"כ דין הכלל של פסח כלה באמצע שנה של דין הפרט של ר"ה העבר נמצא מפסח עד ר"ה דלהבא קדים דין הפרט לדין הכלל ותו דין הכלל ל"ל מפסח עד ר"ה דלהבא דהא בדין הפרטי דין הכלל נכלל בו ממילא וכלל ל"ל. ותנא קאמ' תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם פסח נידון לשעבר לאחר פסח נידון להבא משמע דמקרה התבואה בקודם פסח ובלאחר פסח דוקא תליא ואם אית' הא לא תליא מקרה התבואה מפסח ועד ר"ה בפסח כלל אלא ע"י דין הפרט של ר"ה שלעבר נידונית עד ר"ה הבא ולא תליא בדין הפסח אלא מר"ה דלהבא עד הפסח דלהבא דלפי דין כלל פסח העבר נידונית בפרט בר"ה עד פסח דלהבא אבל בפסח דלהבא עד ר"ה דלאחריו כבר קדים דין הפרט דר"ה לדין הכלל של פסח זה שהוא לאחריו ונמצא לעולם חוזר חלילה מר"ה עד פסח נידון הפרט ע"פ דין הכלל של פסח שעבר ומפסח עד ר"ה שלאחריו נידן הפרט על פי דין של ר"ה וממילא דין הכלל נכלל בדין הפרט וא"צ לזמן זה דין כלל לגמרי וזה קשיא נמי על דין פי' האילן ומים של עצרת וחג.

וא"ל שבר"ה אין גוזרין חלק קצוב ליחיד שיהי' לו חלק כך וכך אלא חלק פרט מערך חלק הכלל של ציבור כגון אחד מריבוא וכיוצא בו יהי' לפלוני וחלק הכלל של ציבור מן פסח עד ר"ה דלהבא צריך הפרט להכלל דפסח שלפניו. שאע"פ שפסקו חלק היחיד מר"ה שלעבר עד שלהבא מ"מ עד פסח נוטל חלקו משל ציבור כפי גזר דין של ציבור בפסח דלעבר ומפסח דלהבא עד ר"ה נוטל חלקו כפי ערך דין של ציבור בפסח זה וכה"ג דין פי' אילן של עצרת ודין המים של חג הוא על ד"ז. וברוך היודע אמת:

בפסח על התבואה. לא נתברר לי אימת יום מז' ימי הפסח הוי דין זה. ול"ל ביום ראשון של פסח הא עומר מרצה על התבואה כדא' בגמ' אמר הקב"ה הביאו לפני עומר בפסח כו' וזמן הבאתו הוא ביום ב' של פסח וא"א שירצה אחר גזר דין. ול"ל נמי שהדין בא' משאר ימי הפסח. דא"כ לא הי' לו לתנא לסתום אלא לפרש איזו יום הוי ואי נימא שהדין נמשך כל ז' ימי הפסח מקצתן ביום זה ומקצתן ביום זה:

ק"ל דלמה זמן הבאת עומר ביום ב' ולא ביום א' לרצות נמי על הנדונים ביום זה ועוד לפי"ז יש לתמוה קצת איך שדין בני אדם עצמן שהוא בר"ה אינו נמשך אלא יום א' בלבד ודין התבואה יהי' נמשך ז' ימים:

ונ"ל דתחילת דין התבואה הוי ביום א' של פסח וגמר דין ביום אחרון וימים שבנתים ליכא דין כלל וה"ל דומיא דאדם דתחילת דין שלו הוא בר"ה וגז"ד שלו ביום הכפורים לתנא דידן כדא' בגמ' והבאת עומר ביום ב' כיון דהוי קודם גז"ד שלו ש"ד. ואע"ג דמיום הבאתו עד גז"ד עדיין כמה ימים לבא כיון שהן ימים מועטים ל"ל בה וכן י"ל גבי בחג נדונין על המים כה"ג דתחילת דין ביום א' של חג וגז"ד בז' בו ובגמ' אפרש עוד:

ובחג נידונין על המים. נ"ל הא דל"ק בחג על המים כמו בפסח על התבואה ובעצרת על פי' האילן וקאי אד' פרקים בשנה העול' נידון דרישא. נידונין דתני בחג ל"ל. י"ל הואיל ואפסקי' בקרא דהיוצר יחד לבם הדר ונקט נדוני'. ומתוך הירושלמי מ"ל ט"א ויתבאר בש"הם:

קודם הפסח נדונית לשעבר כו'. ק"ל דיוקא אהדדי דקא' קודם פסח לשעבר הא תוך הפסח להבא ואח"כ אמר לאחר הפסח להבא הא תוך פסח לשעבר. וה"נ קשה בסיפא גבי אדם שאירע בו קרי או אונס דקא' קודם יוה"כ נידון לשעבר הא ביוה"כ להבא ואח"כ אמר לאחר יוה"כ להבא הא ביום כפור גופא לשעבר מיהו הא דאדם י"ל דודאי גז"ד דיוה"כ דומה לתחילת דין של ר"ה דאמ' בפ"ק דע"ז (דף ו) לא ליצלי אינש צלותא דמוסף בתלת שעתא קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דילמא כיון דמפקד דינא דילמא מעיינו בעובדי' ודקפי לי' מידחי וה"נ גז"ד דיוה"כ הוי בג' שעות ראשונות של יום והשתא יוה"כ גופי' לא פסיקא לי' דמי שאירע בו דבר קודם ג' שעות נידון לשעבר לאחר ג"ש נידון להבא. וה"נ י"ל גבי דין של תבואה בפסח אין הדין בלילה אלא בג"ש ראשונות של יו' נמצא פסח גופי' לא פסיקא ליה ולמאי דפרי' דתחיל' דין התבואה הוא ביום א' של פסח וגז"ד ביום אחרון ודאי הכל הולך אחר גז"ד כדא' גבי אדם בסיפא קודם יוה"כ נידון לשעבר לא פסיקא ליה משום דפסח גופי' יש חילוק קודם יום אחרון לשעבר ביום אחרון להבא:

קודם יוה"כ נידון לשעבר. בע"כ האי תנא ס"ל כמ"ד בסמוך אדם נידון בר"ה וגז"ד שלו נחתם ביוה"כ והאי נידון לשעבר ולהבא דקא' היינו גז"ד ולא תחילת דין דאי תחילת דין קא' תקשה ברייתא זו מני. ומדתלה לזמן הדין ביוה"כ דקודם לו לעבר ואחריו להבא אלמא גז"ד הוא מיום כפורים ליוה"כ וממילא ש"מ דתחילת דין של ר"ה הוי מיוה"כ שלאחריו עד יוה"כ של שנה הבא וימים שמיום ר"ה זה עד יוה"כ שלאחריו נידון לשעבר וכן חוזר חלילה כל שני העולם ולא נשתנה זה אלא בתחילת דין הראשון של בריאת העולם בר"ה הראשון לבד שבע"כ הי' תחילת דין מר"ה הזה עד יוה"כ השני וגז"ד מיוה"כ ליוה"כ כדרך כל השנים אלא שאני מגמגם קצת קרי או אונם שאירע לאדם בר"ה הראשון עד יוה"כ אימת הי' גז"ד שלו מיהו אין לחוש בכך כיון שלא היו כי אם בני אדם מועטים אולי לא אירע להם שום מקרה א"נ הדין היה בשעת המקרה כמו שנגזר מיתה על אדם הראשון באכילת עץ הדעת ולא ביום קבוע כמו לדורות ובע"כ אתה נ"ל כן במקרה דתבואה ופי' האילן ומים בשעת בריאת העולם בשנה הא' מקרה שלהם קודם פרק הדין של כל אחד אימת איתדן אלא ודאי כדפי':

מ"מ ק"ל אמאי תלה קרי ואונס בגמ"ד דיוה"כ דזה אינו אלא בצדיקי' גמורים דנכתבין ונחתמים לאלתר בר"ה לחיים ולא ברשעי' דנכתבין ונחתמין לאלתר בר"ה למית' הרי באלו ב' כיתות אין גז"ד שלהם תלוי ביוה"כ כלל אלא תחיל' וגמרו בר"ה לבד וגז"ד דיוה"כ הא לא משכחת לה אלא בבינונים דתלויין מר"ה ועד יוה"כ כדא' לקמן ואיך פסיק ותני סתמא קודם יוה"כ לשעבר דזה אינו נוהג בשני כיתות אלא בכת א' שלישי' בלבד. ושמא י"ל דרוב העולם בינונים נינהו אבל ב' כיתות הנותרים לא שכיחי כולי האי. ובגמ' אכתוב עוד בזה:

הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם כו'. ומר"ה עד זמן גמר דין שלהם נידונין לר' יהודא בר"ה של שנה שעברה. והכל ע"ד שפ' בסמוך:

ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום ולר"נ בכל שעה. וק"ל לר"י ור"נ אין בין ר"ה לכל ימות השנה כלום לענין דין של מעלה א"כ במאי מוקי לה לקרא דכי חק לישראל ומשפט לאלקי יעקב דקאי אר"ה מרישא דקרא דתקעו בחודש שופר בכסא ליום חגינו דאיזו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומ' זה ר"ה כדדרשינן לעיל (דף ח). מיהו זה ל"ק כולי האי דאינהו מוקי לה להאי משפט אקדוש החדש לחוד כמו שפרשתי שם. מ"מ הא ק"ל דהא אמ' התם דא' בתשרי ר"ה לדין ונ"ל מקרא דעיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ומפרש לה התם דמר"ה איירי מתקעו בחדש שופר וגו' הוא משפט ומראשית השנה גמרינן לעיל גז"ש דר"ה דשמיטין ויובלות הוא א' בתשרי וכן לנטיעה לענין גז"ש של ערלה בהאי גז"ש נפקא לן לעיל א"כ לר"י ור"נ מנלן דכל הני ר"ה שלהם א' בתשרי הוא כיון דלדידהו אין ר"ה יום דין יותר משאר ימים ועוד ק"ל מדא' לקמן בפ"ד (דף לג) דבר"ה א"א הלל מפני אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיי' וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל א' שירה. א"כ לר"י ור"נ שר"ה וכל ימות השנה שוין לדין א"כ לעולם לא נימא הלל לא בי"ט ולא בחנוכה ואי ל"ל האי סברא דאמרי מלך יושב על כסא הדין בר"ה נמי נימא ואותו קשי' תקשה נמי מהא דאר"י כמאן מצלינן האידנא אקצרי (ואמריני') [צ"ל ואמריעי] כר"י א"כ כיון דס"ל כר"י מדמצלינן. בטלת קריא הלל לגמרי דה"ל תרתי דסתרי אהדדי וגם מהא ר"ה דשמיטין ויובלות ונטיעה קשיא לדידן ועוד ק"ל דלקמן בפ"ג [דף כ"ו] מפרש אביי הא דאין תוקעין בשופר של פרה לרבנן ה"ט משום דאין קטיגור נעשה סניגור אע"ג דבחוץ ל"ל בה שופר כיון דלזכרון אתי כבפנים דמי וקא' ור"י אמר לך דקאמר אין קטיגור נעשה סניגור ה"מ מבפנים והאי שופר מבחוץ הוא והשתא לר"י ל"ל טעמא דשופר מבחוץ הא לר"י בע"כ שופר לאו לזכרון אתי כיון דס"ל אדם נידון בכל יום א"כ אי משום זכרון הוא ה"ל למתקעי בכל יום דמה יום מיומים ובע"כ שופר של ר"ה גזה"כ הוא ולית בי' משום סנגוריא כלל ול"ש של פרה משאר שופרות. ועוד ק"ל מה ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרי' בר"ה יותר משאר ימי' דטעמא שתמלכני עליכם ושיעלה זכרונכם לפני ולר"י מה יום מיומים והא ר"י מודה דאמ' להו כדא' בפ"ד (דף לג). מיהו למאי דפרי' לעיל דבדין דאדם אין בכלל אלא דבריו שבגוף אדם אבל לא שאר צרכיו לק"מ מכל הא דבהא יש חלוק בין דין של כל יום לשל ר"ה לר"י דאדם עצמו נידון לדידי' בכל יום אבל מודה דאשאר צרכיו אינו נידון אלא בר"ה לחוד:

ומה"ט יש לחלק נמי לענין הלל בין דין של ר"ה לדין של כל השנים לר"י דדין של ר"ה אלים טפי אבל לפי' הר"ן דבכלל דין אדם כל צרכיו בכללו א"כ אין בין ר"ה לכל הימים לענין דין כלל לר"י דאמר אדם נידון בכל יום א"כ תקשה לי' כל הני וה"נ תקשה לר"נ דאמר אדם נידון בכל שעה:

מפני שהפסח זמן תבואה הוא. פירש"י זמן שהתבואה נדוני' בו ולפי' הא דקאמר מפני שעצרת זמן פירות אילן הוא היינו נמי זמן שפי' האילן נדוני' בו וק"ל א"כ בסמוך גבי מ"מ א' תורה נסכו מים בחג א' הקב"ה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה הל"ל נמי מפני שהחג זמן מים הוא דהיינו שהמים נדוני' בו כדאמ' בהני וכדתנן במתני' ובחג נדוני' על המים ול"נ לפ' דזמן תבואה ופיר' אילן דקאמר לאו על דין קאמר אלא בישול התבואה והפירו' הוי באותן פרקים כדמוכח בפ"ק דסנהדרין (דף יא) גבי על ג"ד מעברין את השנה על האביב ועל פירו' האילן וכדפי' התוס' התם ולפי"ז א"ל דר"ע כר"מ ס"ל דא' הכל נידוני' בר"ה ועוד דמפ' טעמא דניסך כדי שיתברכו לאו על זמן הניסך קאי אלא על עיקר הניסוך ומ"מ גבי עומר דפסח וב' הלחם דעצרת כיון דיכול ליתן טעם על עיקרן וזמנן נותן וקאמר מפני שזמן תבואה הוא וזמן פיר' אילן הוא. ותדע דע"כ לאו אזמן דווקא יהב טעמא דאי דוקא אכתי תקשה מ"ש דבעומר דעל התבואה סגי בחד יומא וכן ב' הלחם ואלו ניסך דבחג אפי' לר"ע דממעט בימי הניסך מכולו תנאי דריש פ"ק דתעני' [דף ג] בעי תרי יומי ו' של חג ושביעי שלו כדאמ' התם אלא ודאי ש"מ כדפי':

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף