שיירי קרבן/שבועות/ג/ה

שיירי קרבן שבועות ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאחר שאין בידו לבא כו'. בבבלי (דף כ"ה) גרסינן בשלמא לשמואל להכי אפקיה רחמנא לשבועת העדות כו' וע"ש במהרש"א בד"ה רבא אמר כו' וקושטא דמלתא פירש"י כו' ע"כ. ול"נ דקשיא ליה לרש"י מאי פריך לרב למאי הלכתא אפקי כו' אימא אי לאו דכתיב פ' שבועת העדות סד"א כדשמואל כל שאינו להבא ליתא נמי בלשעבר לכך כתיב שבועת העדות דאע"ג דליתא בלהבא חייב ה"ה שבועת ביטוי נמי. ואף דאיכא למפרך מה לשבועת העדות שכן חייב על השוגג כמזיד אפ"ה ילפינן להו מהדדי דהא לענין זה דבעינן בשבועת העדות לאו והן ילפינן להו מהדדי כדאמר אביי ומודה רב באומר לחבירו שבועה שאיני יודע לך עדות ואשתכח דלא ידע ליה דפטור הואיל וליתיה בכלל שאיני יודע לך עדות. ש"מ דבעינן לאו והן אף בשבועת העדות דומיא דשבועת ביטוי א"כ אף לענין להבא ולשעבר מדמינן להו להדדי. וצריכין לומר סובר הש"ס דאף בלא פ' שבועת העדות פשיטא ליה לרב דלא בעינן להבא. לפ"ז קשיא נאמר איפכא להכי אפקיה רחמנא לשבועת עדות דליהוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לדון בדבר החדש לחייב על המזיד אין לך בו אלא חידושו דוקא משום שבועת העדות הוא דחייב אבל לא משום שבועת ביטוי לפי שאינו בלהבא. אלא ודאי סובר רב דמוקמינן קרא לגופיה דלא לחייב שתים אבל לא למדרש מיניה מיעוטא בשאר שבועות שאינן כתובין בפ' שבועת העדות הרי מבואר כמ"ש. אך מ"ש רש"י שם בד"ה רבא אמר כו' וכי איתא לאחת כו' אלא לביטוי לחודי' שאם אמר שבועה שלא אוכל ואכל פת חטין ופת שעורין כו' שאיני חייב אלא אחת ע"ש. קשה הא מפורש בת"כ דהאי מדכתיב א' על חטאתו אשר חטא ממעטינן:

הרי תפילין כו'. בבבלי גרסינן אלא לא הנחת מי איתא בלא אניח. כתב תו' וליכא לאוקמי בשבת וי"ט דלמאי קתני לא הנחתי כו' א"נ משני אפי' למ"ד שבת זמן תפילין ע"ש. וקשה אי לא אניח היום משמע להו א"כ ה"ל למימר וליכא לאוקמי בשכבר הניח תפילין היום דודאי משהניחם שעה אחת ביום קיים מ"ע של תפילין אלא לא אניח לעולם משמע א"כ אף אי איירי בשבת וי"ט מ"מ ה"ל נשבע לבטל המצוה. ונראה לא אניח לעולם משמע והא דכתב תו' בבבלי בסוגיין בד"ה איני כו' למאי דס"ד השתא דלעולם קאמר תימא תיקשי ליה ר"פ כו' ע"ש משמע לפי המסקנא לא משמע לעולם. דוקא בדבר שאי אפשר לאסור על עצמו לעולם כגון שינה ואכילה הוא דאמרינן שאין כוונתו אלא להיום אבל דבר שאפשר לקיים לעולם אמרינן כוונתו לאסור על עצמו לעולם א"כ אין מקום לקושיתם וצ"ע:

תפילין ממקום אחר באו כו'. עי' בקונט'. וקשה א"כ לא ניבעי בדבר מצוה לאו והן דהא לאו והן נמי מדכתיב להרע או להיטיב שמעינן ולקמן בפרקין תנן תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן ש"מ לעולם בעינן לאו והן אפי' בדבר מלוה ועוד אפי' בכולל לא יהא חל על דבר מצוה דהא לא נאמרה בה קרבן ואין הטעם הואיל והוא מושבע מהר סיני אלא גזירת דיכתוב הוא מיהו ע"ז י"ל מ"מ טעמא דקרא הוא משום שהוא מושבע מהר סיני. ותו' כתב בסוגיין בד"ה הוא כו' ה"מ לאוקמיה ברייתא דלא הנחתי כריב"ב דלא בעי לאו והן אלא ניחא ליה לאוקמיה ככ"ע ע"כ וקשה אי כריב"ב הל"ל אניח תפילין חייב שמעינן דלא בעינן לאו והן דכתיב בהדיא כ"ש להבא ולשעבר דאתי מריבויי דקרא דלא בעינן אלא ודאי ברייתא כרבנן אתיא מיהו הבבלי לית ליה הך פירוקא ומוקי לברייתא דלצדדין קתני לא אכלתי לקרבן לא הנחתי למלקות:

לית יכול כו'. עי' בקונט'. עוד יש לפרש ולקיים הגירסא במקצת וה"ק ריבה הכתוב לכך והדרא קושיא לדוכתא איך ר"י דריש ומשני לית יכול אי אפשר לרבות הכל וכדאמר ר' הילא וכדמסיק א"נ מעיקרא אמר ר"י דריש כלל ופרט וכלל וממעטינן להבא מפרטא ומרבינן מכללא דברים שאין בהן הרעה והטבה ור"ע דריש ריבוי ומיעוטא ומרבינן הכל וכ"ה בבבלי וקאמר הש"ס לית יכול דפליגי בהא דמר דריש כללי ופרטי ומר ריבוי ומיעוטי דהא אמר ר' הילא כו' נמצא דלאו מפרטא ממעט ר"י לשעבר אלא משום דלא שויא באזהרה דהרעה והטבה דלעתיד. אך קשה אף אם נאמר דר"י דריש כללי ופרטי צריכין נמי להך סברא שחלוקים הם באזהרה כמפורש בבבלי בסוגיין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף